ב"ה
כבודו התייחס לפרטים השוליים, שאין בהם כל נ"מ,
אולם לעיקר הנידון, דהיינו ביאור החילוק למעשה בין קבלת הוראות מרן להוראת רבו, שבו יש נ"מ אם נכון לנהוג כך או שזו הנהגה סותרת, לא הודיע לנו אם הדברים מובנים והגיוניים, או עדין מוקשים ודחויים,
כבודו התייחס לפרטים השוליים, שאין בהם כל נ"מ,
אולם לעיקר הנידון, דהיינו ביאור החילוק למעשה בין קבלת הוראות מרן להוראת רבו, שבו יש נ"מ אם נכון לנהוג כך או שזו הנהגה סותרת, לא הודיע לנו אם הדברים מובנים והגיוניים, או עדין מוקשים ודחויים,
ראיתי, ולענ"ד לכאורה מש"כ שם הוא חידוש יותר גדול, דקבלת מו"ר הגר"ע זצ"ל למי שקיבל, היא קבלה יותר חזקה מקבלת מרן הבית יוסף שהיא כתקנת הקהילות וכיוצ"ב. וצ"ב.
לא ידעתי היכן כבודו ראה בדברינו מושג של "קבלת מו"ר הגר"ע זצ"ל",
אדרבא הבהרתי שאין היחיד רשאי לקבל עליו הוראות חכם, אלא ראוי שיעשה לו רב שמורה ע"פ כללי הפסיקה ולא רק כדעתו האישית.
והטעם שאין לומר כנגד רבו וכנגד מרן זצ"ל סב"ל בדברים שראה דברי החולקים והכריע אחרת, מבואר בגליון הנזכר אות א', ד"ה וכעת, וד"ה לדוגמא.
ורק החילוק בין "קבלת" הוראות מרן לבין "ההוראה למעשה" של רבו, מבוארת באות ב', שהיא שאלת המשך לאות א.