מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב הרמב"ם בהלכות חמץ פ"א ה"ג, שהמחמץ עיסה בפסח לוקה משום בל יראה, שהרי עשה מעשה. והנה כמו כן המחמץ מנחה בכל ימות השנה לוקה משום "כל המנחה וגו' לא תעשה חמץ", ויש לעיין אם חימץ מנחה בפסח, האם לוקה שתים, אחת משום בל יראה ואחת משום חימוץ מנחה. ומצד אין איסור חל על איסור אין שייך לדון בזה, כיון דאיסור חימוץ מנחה הוא על עצם פעולת החימוץ, ואילו בבל יראה האיסור הוא מה שנמצא אצלו החמץ לאחר שנתחמץ, אלא דבעינן מעשה כדי ללקות.
אך לכאורה מנחה היא קדשי קדשים ואינה שייכת לבעלים, והוי ליה חמץ של הקדש. אלא דלכאורה מ"מ משכחת לה באומר הרי עלי מנחה דהוא חייב באחריותה, והו"ל כפקדון שקיבל עליו אחריות שעובר עליו בבל יראה, דלגבי חמץ בפסח גורם לממון כממון, כמבואר בפסחים ה: עי"ש. אך זה אינו, דכיון שנפסלה המנחה מחמת החימוץ, ממילא מיד שוב אינה גורם לממון עבורו, דהא אינה פוטרת אותו מלהביא אחרת גם כשהיא קיימת, וא"כ אינו עובר עליה בבל יראה.
וגם משום מחמץ מנחה יש לדון שאינו עובר, כיון דלכאורה חמץ בפסח פסול להקרבה בלא"ה משום דאינו ממשקה ישראל דאסור משום חמץ בפסח, ואע"פ שרק היום גורם, הא מבואר בפסחים מח. דאיסור מוקצה אילו היה מן התורה לא היה נחשב ממשקה ישראל, אע"פ שהיום של שבת גורם, עי"ש. וכיון דאיכא פסול אחר במנחה, הוי ליה כמו מחמץ את הפסולה שאינו עובר עליה, וכמבואר במנחות נז. דמנחה שנפסלה ביוצא אין חייבים על חימוצה. וא"כ לא יתחייב כלל, לא משום בל יראה ולא משום מחמץ מנחה. אלא שיש לדון במה שכתבנו דהוי כמחמץ את הפסולה, דהכא אין המנחה פסולה מקודם, אלא בבת אחת עם החימוץ, א"כ זה נחשב מחמץ את הכשרה.
כתב הרמב"ם בהלכות חמץ פ"א ה"ג, שהמחמץ עיסה בפסח לוקה משום בל יראה, שהרי עשה מעשה. והנה כמו כן המחמץ מנחה בכל ימות השנה לוקה משום "כל המנחה וגו' לא תעשה חמץ", ויש לעיין אם חימץ מנחה בפסח, האם לוקה שתים, אחת משום בל יראה ואחת משום חימוץ מנחה. ומצד אין איסור חל על איסור אין שייך לדון בזה, כיון דאיסור חימוץ מנחה הוא על עצם פעולת החימוץ, ואילו בבל יראה האיסור הוא מה שנמצא אצלו החמץ לאחר שנתחמץ, אלא דבעינן מעשה כדי ללקות.
אך לכאורה מנחה היא קדשי קדשים ואינה שייכת לבעלים, והוי ליה חמץ של הקדש. אלא דלכאורה מ"מ משכחת לה באומר הרי עלי מנחה דהוא חייב באחריותה, והו"ל כפקדון שקיבל עליו אחריות שעובר עליו בבל יראה, דלגבי חמץ בפסח גורם לממון כממון, כמבואר בפסחים ה: עי"ש. אך זה אינו, דכיון שנפסלה המנחה מחמת החימוץ, ממילא מיד שוב אינה גורם לממון עבורו, דהא אינה פוטרת אותו מלהביא אחרת גם כשהיא קיימת, וא"כ אינו עובר עליה בבל יראה.
וגם משום מחמץ מנחה יש לדון שאינו עובר, כיון דלכאורה חמץ בפסח פסול להקרבה בלא"ה משום דאינו ממשקה ישראל דאסור משום חמץ בפסח, ואע"פ שרק היום גורם, הא מבואר בפסחים מח. דאיסור מוקצה אילו היה מן התורה לא היה נחשב ממשקה ישראל, אע"פ שהיום של שבת גורם, עי"ש. וכיון דאיכא פסול אחר במנחה, הוי ליה כמו מחמץ את הפסולה שאינו עובר עליה, וכמבואר במנחות נז. דמנחה שנפסלה ביוצא אין חייבים על חימוצה. וא"כ לא יתחייב כלל, לא משום בל יראה ולא משום מחמץ מנחה. אלא שיש לדון במה שכתבנו דהוי כמחמץ את הפסולה, דהכא אין המנחה פסולה מקודם, אלא בבת אחת עם החימוץ, א"כ זה נחשב מחמץ את הכשרה.
