מצאתי שמרן זיע"א כתב בזה באורך
שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כח
ג) ומה ששאל מר (שיחיה) אודות נוסח הברכה, כשהבן הבכור שהגדיל פודה את עצמו, הנה מרן בש"ע (סי' שה סעיף ח) פסק, שאם הבכור פודה עצמו מברך אקב"ו "לפדות הבכור", ואח"כ מברך שהחיינו. והרמ"א כתב בהגה, ויש אומרים שאף הפודה עצמו מברך על פדיון הבכור. ע"כ. והנה סברת מרן היא ע"פ תשובת הריב"ש (סי' קלא) הנ"ל, אולם הטור (סי' שה) כתב, וכי פריק איהו נפשיה מברך "על פדיון הבכור". וכ"כ הארחות חיים ח"ב (עמוד יז) והכל בו (סי' צד). וכ"כ מהר"ם, הובא בהגהות מרדכי יבמות (פרק האשה בסופו, סי' קכז). ובספר הפרנס (סי' רצח). ובשו"ת מהר"י מברונא (סי' קכא). וכ"כ הרב ר' דוד אבודרהם (דף צז ע"א). וכ"כ מהרש"ל בספר ים של שלמה (פ"ק דקידושין סי' נג) וז"ל: פעם אחת בא מעשה לידי באחד שפדה את עצמו, וצויתי לו לברך אקב"ו על פדיון הבכור ושהחיינו. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קנב). ע"ש. ובשו"ת זכור לאברהם אביגדור (חיו"ד סי' יז) כתב שהפודה את בנו הבכור ע"י שליח, יברך השליח אקב"ו על פדיון הבכור, כדין בכור הפודה את עצמו, שאינו אומר על פדיון הבן, אלא על פדיון הבכור. ע"ש. והנה אף הריב"ש שם הזכיר הטעם שמברכים על פדיון הבן, בעל ולא בלמד, משום שמצות הפדיון נעשית בסיוע הכהן שמקבל הפדיון, ושלפי זה גם הפודה את עצמו מברך בלשון "על". ושכ"כ הסמ"ג והטור. ורק לדעת הרמב"ם כתב לחלק בזה בין האב שפודה את בנו שאומר בלשון על, ואילו הפודה את עצמו אומר לפדות בלמ"ד. ע"ש. והרי גם לגבי ברכת המילה חילק הרמב"ם בין אב המל את בנו שמברך למול את הבן, ואילו אחר המל מברך "על המילה", ומנהג ירושלים שלא לחלק ביניהם, ולעולם מברכים "על המילה". וכמ"ש בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' מט, וח"ב סי' קסט). ומרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רסה סק"ז). וכ"כ הגאון רבי אהרן עזריאל בשו"ת כפי אהרן ח"ב (חיו"ד ס"ס ט), וכן עשה מעשה. ע"ש. וע"ע בשו"ת מחזה אברהם די בוטון (ס"ס ו). ובספר שמח נפש (דמ"ה ע"ב). ואכמ"ל. הילכך גם כאן אין לשנות הנוסח שיהיה בלשון "על". וכעין מ"ש הרמב"ן ורבי דוד בונפיד (פסחים ז ב) שאין לברך בשתי מטבעות לשון על מצוה אחת. ע"ש. וע' בבית יוסף א"ח (ס"ס מז) בשם מהר"י מולין, שכתב, שאע"פ שנוסח ברכת התורה "אקב"ו לעסוק בדברי תורה", דהיינו בתורה שבעל פה, ולא שייכא בנשים, מ"מ גם הנשים מברכות כן, כדי שלא לשנות ממטבע הברכות. ע"ש. הילכך נראה שהפודה את עצמו מברך, אקב"ו "על פדיון הבכור" כדברי כל הראשונים הנ"ל.
אולם לא תעזוב נפשי לשאול, שלכאורה מרן זיע"א חלק על הכרעת השו"ע בזה, ולא הביא שום אחרון שכתב לחלוק על השו"ע בזה מכח הדין במילה.
ועוד שבמילה מרן עצמו כתב
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף ב
אם אבי הבן הוא מוהל בעצמו, מברך: למול את הבן, לדעת הרמב"ם. (ויש חולקין), (טור בשם בעל העיטור), וכן נוהגין שלא לחלק מיהו אם בירך למול, או שבירך ברכת להכניסו לחוד, יצא (וכן משמע בהגהות מיימוני).
הרי שציין שהוא 'לדעת הרמב"ם', ובהלכות פדיון בכור לא כתב כן, ונראה דס"ל כן למעשה. וצ"ע בכל הנ"ל.
