- הנה הש"ך החמיר הרבה בכללי הס"ס, וכתב, שמאחר והעלה שלא מהני ספק בגוף ספק בתערובת אפילו אם לא נודע בנתיים, לכן צריך שב' הספקות יהיו שאין כלל איסור. וכן צריך שהס"ס יהיה באותו גוף ובאותו עניין, והחמיר הרבה בזה (וראה בהע' שביארנו את הדינים היוצאים לפי דבריו, וכן היאך יהיה הדין לדידן). אולם כבר הבאנו שהסכימו הרבה פוסקים שאנו הספרדים דאזלינן בתר הוראות מרן השו"ע יש לנו לתפוס שרק היכא שנודע הספק בגוף ואח"כ התערב בזה לא מהני ס"ס, אבל אם לא נודע הספק, בזה שפיר אמרינן ס"ס אף בגוף ובתערובת וכדברי מרן הב"י בשם המצאתי כתוב. וכן מ"ש שבעינן שב' הספקות יהיו באותו עניין לא נקטינן הכי. ולעניין ספק ספיקא בתרי גופי היכא שנודע בנתיים ראה להלן את הפרטים בזה
אולם כו"ז לדעת הש"ך שנמשך אחרי דעת האו"ה שביאר בדעת ר"י שכתב שלא מהני ספק דרוסה שנתערבה להתירה מכוח ס"ס, ולכאו' תמוה דהלא הוא דין מוסכם בכל התורה כולה שסמכינן על ספק ספיקא, וע"ז ביאר שדווקא היכא שב' הספקות הם לומר שאין כאן איסור והם בגוף אחד ובעניין אחד בכה"ג מהני ס"ס, משא"כ שהס"ס בב' גופים ועניינים שבזה לא מהני ס"ס.
אמנם כבר הבאנו שמרן הב"י (סי' נז) הביא בשם המצאתי כתוב ליישב את דעת ר"י באופן אחר שהחילוק היחיד שיש הוא שאם נודע בנתיים לא מהני, משא"כ בלא נודע דשפיר דמי. וכבר הבאנו שהסכימו הרבה פוסקים שאנו הספרדים דאזלינן בתר הוראות מרן השו"ע יש לנו לתפוס שרק היכא שנודע הספק בגוף ואח"כ התערב בזה לא מהני ס"ס, אבל אם לא נודע הספק, בזה שפיר אמרינן ס"ס אף בגוף ובתערובת וכדברי מרן הב"י בשם המצאתי כתוב.
והנה לגבי מ"ש הש"ך שצריך שהספקות יהיו שאין כאן איסור כלל, נראה שמרן לא ס"ל הכי, שהרי מרן קאי בספק דרוסה שהתערבה, וע"ז קאמר שאם לא נודע שפיר דמי, ומיניה מוכח שס"ל למרן שאפי' שיש צד שהוא אסור אעפ"כ מקרי ס"ס ודלא כהש"ך. אלא נראה שהתנאי שיש בזה לדעת מרן הוא שרק אם החתיכה הוחזקה כבר לאיסור וכגון שהייתה חד בחד עם איסור, בזה אסור שהרי הוא הוחזק כגופו של איסור ע"י שנתערב חד בחד (כמבואר בש"ך כללי הס"ס) והיאך נבוא ונתיר אותו, וכמו שהביא סברא זו בב"י מהרשב"א לגבי סב"ג סב"ת.
ולגבי מה שהביא הש"ך מהאו"ה שהחילוק הוא שרק אם ב' הספקות בגוף אחד "ובעניין אחד" מהני ס"ס. באמת ששאר הראשונים ביארו את ר"י לא כך, ולא הזכירו כלל תנאי זה שיהיה בעניין אחד, אלא כמו שהבאנו מהרשב"א שהביאו מרן הב"י בבאור דעת ר"י שסיבת האיסור הוא משום שאחרי שכבר פסקת על הגוף שהוא אסור בוודאי היאך תבוא ותתירו בתערובת, וראה לעיל מה שהבאנו מהרב בית מאיר ועוד מה שביארו בזה, ולכן נראה שלד' מרן אין את החילוק הזה, וגם אם הס"ס הוא בב' עניינים שפיר דמי לדעת מרן. שוב התבוננתי וראיתי שהוא להדיא המחלוקת בין מרן להרמ"א (בסי' נז), שלד' מרן החילוק הוא אם נודע ללא נודע, והרמ"א הביא ע"ז דברי האו"ה שהחילוק הוא אם הוא מעניין אחד של"מ אפילו לא נודע, ורק אם הוא בב' עניינים מהני.
ולגבי אי מהני ס"ס בתרי גופי ראה מה שהארכנו בזה להלן מדברי הפוסקים.
ועתה נביא את הדינים שכתב הש"ך ע"פ היסודות שהבאנו לעיל, ונכתוב בסוף הדין היאך יהיה הדין לדעת מרן הב"י לפי הכללים שנתבארו בדעתו.
והביא הש"ך כמה דינים. א. כתוב באו"ה שאין להתיר ביצה שלא נודע אם הקליפה הייתה לפני שהטריפה או אחרי, ואפי' התערבה באחרות אסור שאין כאן ס"ס משום שהספק הוא דאו', וכן הספקות הם בב' גופים וב' עניינים. וביאר הש"ך שכיוון שיש כאן ספק איסור א"כ הספק הוא דאו' ולכן א"א לומר שמא אינה טרפה שהוא סד"א, וכשאנו באים לומר אחר שהתערבה שמא אינה זאת הרי אנו עושים ספק מב' גופים ועניינים.
א,ה. ולדעת מרן הב"י אם לא בנתיים עד שהתערב שפיר הוי ספק ספקא ולקולא, שהרי על דוגמא דומה לזה קאי מרן, בספק דרוסה שהתערבה, וע"ז קאמר שאם לא נודע שפיר דמי, (ומיניה מוכח שס"ל למרן שאפי' שיש צד שהוא אסור אעפ"כ מקרי ס"ס ודלא כהש"ך).
ב. עוד כתב האו"ה שאפי' אם התרנגולת היא ספק טרפה והביצה היא גם ספק מתי נהיה הקליפה, אפ"ה ל"ה ס"ס משום שכלפי הביצה זה בב' גופים (א' על תרנגול אם הוא טרפה, ב' מתי נהיה קליפה לביצה), וגם ב' עניינים, וכן התרנגולת הייתה בחזקת איסור בההיא שעתא. והוסיף שאפי' אם התערבו הכל אסור שהרי אין כאן ס"ס. ומצד התערובת לא מהני דהוי ספק בגוף וספק בתערובת. וביאר הש"ך שכיוון שבתחילה אתה אומר שמא אינה טרפה הוא סד"א, ואח"כ שאתה אומר אולי נגמר לפני הוא ב' גופים (תרנגולת, ביצה), וב' עניינים (שמא אינה טרפה, ושמא נגמר לפני).
א,ה. ולדעת מרן הב"י אם לא נודע בנתיים עד שהתערב שפיר הוי ספק ספקא ולקולא. וגם אם לא התערב יש לדון להתיר לפי מה שנביא להלן שיש פוסקים שהקלו בס"ס בב' גופים, וכן יש את סברת הרב שם אריה שכל שיש כאן ב' ספקות שונים שפיר דמי אף בב' גופים, ראה להלן בדין ס"ס בתרי גופי. ואפילו שהוא בב' עניינים כבר ביארנו שלד' מרן מהני.
ג. עוד כתב או"ה שה"ה אם יש ב' תרנגולות אחת כשרה ואחת טרפה, ואת"ל מהטרפה לא נודע מתי נהיה הקליפה וכנ"ל, דמי ממש למקרה ב' שזה אסור. וביאר הש"ך שכיוון שיש כאן סד"א (שאפי' אם נתערב חד בחד, מ"מ נתערב כאן איסור והוא אסור מהתורה, ול"ד שנתערב ספק איסור חד בחד שמותר מהתורה וכנ"ל. ויל"ד שלכאו' הוא למ"ד סד"א לחומרא מהתורה, אך למ"ד שהוא מדרבנן, א"כ הוי ספק דרבנן, או שי"ל שחכמים עשו זאת כגופו של איסור מהתורה וכמו גבינות של גויים) שאנו אומרים אולי מהכשרה או מהטרפה. ואף אם תתחיל ותאמר שמא הקליפה נגמרה לפני, א"כ איכא הודאת בע"ד יש כאן איסור, ואף שתבוא אח"כ לומר שמא מהכשרה אתה עושה ב' גופים ועניינים, וכ"ש דאיכא הודאת בע"ד שיש כאן טרפה.
א,ה. בזה נראה שאף למרן הוא אסור שהרי הוא הוחזק כגופו של איסור, ע"י שנתערב חד בחד (כמבואר בש"ך כללי הס"ס) והיאך נבוא ונתיר אותו, וכמו שהביא סברא זו בב"י מהרשב"א לגבי סב"ג סב"ת.
ד. אולם כתב האו"ה שאם התערבו ב' תרנגולות אחת כשרה והשניה ספק טרפה, ואת"ל ספק טרפה ספק מתי נהיה הקליפה, בזה שרי, שכיוון שהתרנגולות התערבו חד בחד ממילא אי"ז אסור מהתורה (וביאר הפמ"ג שגם לר"י של"א ספק בגוף ספק בתערובת מ"מ הוא רק מדרבנן, אך מדאו' זה מותר ולכן כאן שיש ספק בגוף וכן בתערובת חד בחד מהתורה שרי לכו"ע), ואיכא לן ס"ס שמא מהכשרה ואין כאן איסור, ואת"ל מהטרפה שמא אינה כלל טרפה, וחשיב בגוף אחד ובעניין אחד ובאים כאחד. וביאר הש"ך שכאן אנו אומרים שמא נולדה מהכשרה וא"כ אין כאן איסור כלל, ואח"כ שאתה מחמיר לומר שמא היא מהטרפה בזה אני אומר שמא אינה טרפה, ואי"ז נאסר מהתורה דהא נתערב חד בחד, ולא חשיב ס"ס בב' גופים ועניינים, כיוון שב' הספקות באים בחדא מחתא (ולא כמו בגוף ובתערובת שכל ספק הוא בפנ"ע והם לא מגיעים יחדיו) לומר שאין כאן כלל איסור, וזהו הדרך שתחילה מבררים מהיכן הגיעה הביצה שיתכן מהכשרה, ואח"כ אומרים דאת"ל מהטרפה שמא היא אינה טרפה. (והוסיף הש"ך להלן לבאר שאפי' אם נודע שהיא ספק טרפה ואח"כ התערבה עם הכשרה שרי דסו"ס כלפי הביצה ב' הספקות הגיעו כאחד).
והוסיף הש"ך לבאר שלכן ספק טרפה שנפל לתערובת זה אסור כיוון שבשעה שאתה אומר שמא אינה זאת, הוי ב' גופים ועניינים, ושאתה אומר שמא לא היה כאן טרפה הוי סד"א. משא"כ בנפל לב' תערובות אתה אומר שמא לא נפל כלל איסור, ואח"כ שאתה אומר שמא לא זו היא והוי ב' גופים ועניינים, אני אומר שמא אינה טרפה.
א,ה. הדין דין אמת אף לד' מרן שיש כאן ס"ס מעליא, אלא שמה שסיים לבאר הש"ך שספק טרפה שנתערב אסור משום דחשיב ב' גופים, כתב כן לפי דעת האו"ה, אבל לשאר הראשונים אי"ז הטעם לאסור ראה מ"ש להלן בדין ס"ס בתרי גופי.
ה. כתב בהגהת או"ה ב' תרנגולים אחד ספק טרפה והשני כשרה התערבו חד בחד, ושניהם הביאו ביצים, הם אסורות, ואין לומר ס"ס שמא מהכשרה באה, ואת"ל מהטרפה שמא היא אינה טרפה (ואפי' שבכ"א איכא ס"ס בגוף ובתערובת ול"ה מהתורה, מ"מ כיוון שיש כאן ודאי ספק איסור, א"כ דמי לביצה ספק טרפה דאית לן ספק מתי נגמר הקליפה שאסור דל"ה בעניין אחד, פמ"ג), מ"מ לא מהני משום שלומר אין כאן כלל איסור א"א שיש כאן ספק, ואם נגיד שמא לא הייתה טרפה הוי ספק איסור תורה, ואם נגיד שבאה מהכשרה הוי ב' גופים ועניינים. (ולא דמי לספק טרפה שהתערבה עם כשרה דשרי מטעם ס"ס משום דהתם אית לן למיתלי שמא אין כאן איסור כלל, משא"כ הכא ששניהם הביאו ביצים וודאי דאיכא איסור).
והוסיף הש"ך (בקיצור כללי הס"ס דין ז' ח') שה"ה בחנויות שאם יש חנות ספק טרפה, וחנות כשרה, ונתערבו החנויות שלא נודע מה הכשרה ומה הספק טרפה, ומונחת בפניהם חתיכה אחת, היא מותרת שיש כאן ס"ס לומר שאין כאן איסור. אולם אם פירשו ב' חתיכות שוודאי יש כאן ספק איסור, א"כ ב' החתיכות אסורות, ואפילו אם חתיכה אחת נאבדה או נפלה לים בכו"ז היא החתיכה שנשארה אסורה שכבר הוחזקה לאיסור.
א,ה. בזה נראה שאף למרן הוא אסור שהרי הוא הוחזק כגופו של איסור, ע"י שנתערב חד בחד (כמבואר בש"ך כללי הס"ס) והיאך נבוא ונתיר אותו, וכמו שהביא סברא זו בב"י מהרשב"א לגבי סב"ג סב"ת.
ו. כתב האגור כזית ספק חלב ספק שומן, שנתערב בב' שעורי כזית של היתר, ונפל משם לקדרה של בשר, ואין בה רוב כנגד הזית, מותרת מטעם ס"ס, שהרי הספק הראשון מותר מהתורה שהתבטל ברוב. וביאר הש"ך שהואיל ואנו יכולים לומר שאין כאן איסור כלל (היינו שלא נפל לכאן הספק), ואף אי נימא שהאיסור נפל לכאן ואנו מחמירים בב' גופים, אנו נאמר שאין כלל איסור דדילמא הוא שומן. והוסיף הש"ך שאין להקשות ממה שכתב האו"ה שספק טרפה שהתערב באלף, אפילו אם פירש הוא אסור אא"כ התבטל ברוב, וכן מבואר בפוסקים שאין להתיר ספק דרוסה שהתערבה ופירשה אא"כ התבטלה ברוב. דשאני התם שאיירי לגבי החתיכה שאכן אותה א"א להתיר שכיוון שידוע שבאה מהתערובת ולשם הרי נפל האיסור לכן אין להתיר דחיישינן שמא יקח מהקבוע, משא"כ אי נפל לקדרה שהנדון הוא לא על החתיכה אלא על הקדרה והתבשיל, שבזה לא נראה כאילו לקח מהתערובת שבזה מותר, ובהכי אירי האגור.
א,ה. הדין דין אמת אף למרן שהרי יש כאן ס"ס מעליא, מיהו לדידן ל"צ להגיע לחילוקו של הש"ך שהרי דעת מרן שאנו לא חוששים שמא יקח מהקבוע, ולכן אם פירש ספק איסור הוא מותר שאומרים איסורא ברובה איתיה.