- כתב הש"ך דלא אמרינן ס"ס שאינו מתהפך היינו שאתה לא יכול להתחיל מאיזה ספק שאתה רוצה, ושכ"כ בספר הליכות עולם והרמ"ע מפאנו ועוד. אולם רבו הפוסקים שחלקו ע"ז וכתבו שפשטה ההוראה להקל אף בס"ס שאינו מתהפך, ושכן דעת מרן השו"ע והרמ"א, והכי נקטינן. מיהו במילתא דרבנן יש מקום להקל לכו"ע
והוסיף הש"ך שכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' צז) שלא מהני ס"ס שאינו מתהפך, ולכן לא מהני לומר ס"ס בעוף שנשחט ואח"כ מצאו שנשבר גפו, לומר שמא אחר שחיטה ושמא לא יצא העצם בשחיטה. משום שא"א להפכו לומר שמא לא יצא העצם ושמא אחר שחיטה. שהואיל שדנת אם יצא העצם כבר אמרת שהיה קודם שחיטה, דאל"ה אין נפק"מ מתי יצא העצם, ע"ש. ושכ"כ ג"כ בספר הליכות עולם שקיבל ממורו החכם נר"ו שלא מהני ס"ס אלא א"כ מתהפכת לב' צדדים, ולכן ספק צפרדע ספק שרץ, ואת"ל שרץ ספק נגע מהני דהוא מתהפך. אבל ספק נכנס, ואת"ל נכנס ספק נגע, לא מהני שאינו מתהפך שא"א לומר ספק לא נגע, ואת"ל נגע ספק שאינו נכנס, שהואיל ודנת אם נגע וודאי שנכנס, ע"ש. ושכן מבואר בתשובת הריב"ש (סי' קצב) בשם התוס'. ובשו"ת מהר"י בן לב (ח"ג ס"ס עא). ובכמה מתשובות האחרונים, וכ"כ בשו"ת דברי ריבות (סי' שי).
[ובש"ך אחרי שהביא את דברי האגור הנ"ל כתב שס"ס שאינו מתהפך גרע טפי משם אונס חד הוא, וביאר הפמ"ג בשפ"ד משום שהבעיה בזה הוא רק שהוא משם אחד אבל לעולם הוא מתהפך. וביאר הרב שבילי הספקות (בר כוכבא, סי' מ) שלכאו' הרי אם נתחיל שמא היה ברצון והייתה קטנה, איך נימא שמא הייתה גדולה והיה באונס, והרי גם בקטנה רצון לא אוסר דחשיב אונס, ותו ל"ה מתהפך. וביאר, שבגדולה הוא אונס על המעשה, ובקטנה הוא אונס על הדעת, שהרי התרצתה למעשה, ומ"מ היא אנוסה בדעת שלא מבינה את חומרת העניין, ולכן הוי מתהפך דסו"ס יש כאן ב' ספקות, משא"כ לגבי שם אחד שבזה סו"ס יש לב' הספקות שם אחד של אונס]
אולם מרן זיע"א בהליכות עולם (ח"ה עמ' רנח) האריך להביא מדברי גדולי האחרונים שלהלכה נקטינן שמועיל ספק ספקא אף שאינו מתהפך, וכמ"ש הפר"ח (כללי הס"ס דין יג) בהרבה ראיות, ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בספריו יעיר אוזן, וחיים שאל. וכ"כ הפני יהושע, והזרע אמת ושכן הסכימו רוב האחרונים. וכ"כ בקול אליהו ובספרו ארעא דישראל. והוסיף בהליכות עולם שכן מוכח דעת מרן (יו"ד סי' מט ס"ד) שכתב, שאם ניקב עור הקורקבן מחמת חולי מותר, ואם מחמת קוץ או מחט זה טרפה דחישי' שמא ניקבו האברים הפנימיים, ואם יש ספק ממה ניקב תולים להקל. ומקור דבריו בב"י בשם האהל מועד דאיכא ס"ס, שמא ניקב מחולי, ואת"ל מקוץ שמא לא ניקבו האברים הפנימיים. ולכאו' הוא ס"ס שאינו מתהפך שהרי א"א לומר שמא מקוץ ולא ניקב, ואת"ל ניקב, שהרי אם ניקב הוא טרפה. וכן הקשה שם הט"ז. ומוכח שדעת מרן שאף שס"ס שאינו מתהפך מהני, וכ"כ שם הפר"ח שכ"ד מרן. [אולם הש"ך בנקודות הכסף כתב שלפמ"ש דהיכא שאנו דנים תחילה על הספק שהוליד את הרעותא אי"צ שיהיה מתהפך (ויובא בסעיף הבא), אתי שפיר. וממילא אין מזה ראיה שאי"צ ס"ס מתהפך] וכ"כ הכנה"ג שכ"ד מרן והרמ"א והלבוש פרישה לחם חמודות דמשק אליעזר ועוד, ע"ש. וכ"כ עוד הרבה פוסקים יעויי"ש. וכ"כ עוד מרן זיע"א ביבי"א (ח"ד יו"ד סי' י או' ד, ח"ז או"ח סי' מד או' יב, ועוד)
והפר"ח (סי' קי או' יג) אחרי שהאריך להביא חבילות של ראיות שמועיל ס"ס אף שאינו מתהפך, סיים: סוף דבר שדברי הש"ך בכלל זה אין להם קיום, ויש להם סתירה מקצת מקומות שהבאתי לעיל, אלא שאין רצוני להאריך בביטול דברים מבודים מן הלב, שאין להם שום יסוד. ותרצתא דמילתא דכל ס"ס בין מתהפך ובין שאינו מתהפך נמי מקרי ס"ס, וכן בדין שהרי יש כאן שני צדדין להתיר, והנה בספק ראשון הו"ל פלגא ופלגא, וכי מספקינן תו ספק שני הו"ל כרוב דמן התורה אזלינן בתר רובא, וא"כ אף בשאינו מתהפך איכא תרי צדדין וספקו להקל, ומה בכך שאינו מתהפך. ואין לפקפק עוד בכלל זה שדברים ברורים הם, והכי נקטינן, עכ"ל.
ובבאור מחלו' הפוסקים אי בעי' ס"ס מתהפך, אפש"ל שלד' הש"ך כדי שיהיה אפשר להקל בס"ס צריך שיהיה "ספק" גמור, היינו שבכל צד שנתחיל יהיה ספק, וממילא ספק שאינו מתהפך אין עליו שם ספק (וכמ"ש שגרע טפי משם אחד, ששם יש עליו שם של ספק משא"כ כאן). אולם הפוסקים שמקילים של"צ מתהפך ס"ל שאנו לא דנים אם יש כאן "ספק", אלא יש כאן "צדדים" להתיר, והואיל ויש לנו רוב צדדים מעליא שפיר הוי ס"ס להתיר (וס"ל דהוא עדיף משם אחד ששם הספק השני חוזר על הספק הראשון וסו"ס יש כאן רק צד אחד, כפי שביארו החק"ל ודעמיה וכנ"ל. ומ"מ גם בזה הוא רק מדרבנן, שהרי מהתורה גם בשם אחד איכא רוב להתיר וכנ"ל מהפוסקים).
בדרבנן יש להקל שאי"צ מתהפך לכו"ע
שהנה הש"ך הביא מהרמ"ע מפאנו בזה"ל: ואע"ג דאשכחן לקצת רבנן בתראי שסמכו להתיר, בספק ספקא אע"פ שאינו מתהפך, מסתברא לן דהא והא איתא, שכל שלא הוברר איזה ספק נולד ראשון ואנן מהדרינן אספיקי, אז בהכרח בעינן שיתהפכו להקל בדבר, דאי לא מאי חזית למפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה, זיל לאידך גיסא ונפתח בחבריה דליתא לאחרינא בהדיה וה"ל חד ספיקא, "ובכה"ג בדאו' אזלינן לחומרא" וכו', ע"כ.
ומבואר מדבריו שאם הוא בדרבנן יש להקל, שהרי כל מה שלא אמרי' ס"ס שאינו מתהפך הוא משום דמנ"ל להתחיל בהא תתחיל בהא, וא"כ בדרבנן הוי ספיקו לקולא (היינו אף בדרבנן שאסור בספק אחד כמו דשיל"מ). שו"ר שכן דייק הפמ"ג בשפ"ד (ס"ק טו), וכ"מ בדגול מרבבה.
- אף לדעת האומרים שצריך ספק ספקא מתהפך, כתב הש"ך שכו"ז דווקא היכא שהספקות הם בגוף אחד שבזה בעי' ס"ס מתהפך. אולם היכא שיש לנו ב' ספקות שהספק הראשון הוא מוליד לנו רעותא שנסתפק בספק השני, א"כ אף שהספקות אינם מתהפכים, מ"מ יש לנו לדון תחילה על הספק הראשון שבלעדיו אין מקום לדיון שאין לנו רעותא (אולם היכא שמצד השני לבד יש לנו רעותא ומקום לדון, א"כ אף שבמציאות הוא נולד אחרי הספק הראשון, בזה בעי' מתהפך)
ויישב הש"ך שיש לחלק בין היכא שהספקות הם בגוף אחד, וכגון בעוף שנשחט ונשבר גפו שב' הספקות הם על העצם, וא"כ מדוע נתחיל לומר שמא לאחר שחיטה, ואת"ל לפני שמא לא יצא ממקומו. אימא איפכא שמא לא יצא חוץ ממקומו ואת"ל יצא חוץ ממקומו דלמא לאחר שחיטה הוה. וכיוון שא"א לומר כן, א"כ לא חשיב ס"ס כיוון שאינו מתהפך. אבל היכא שהספקות הם על ב' עניינים או על ב' מקומות, א"כ בזה יש לדון בהם כשעת מציאתן, ואפי' שהם אינם מתהפכים, וכגון בציפורן של ארי הנ"ל שאם נגיד שהתחכך לא נוכל לומר שמא לא נכנס, ואעפ"כ מהני ס"ס כיוון שבתחילה אנו אומרים שמא לא נכנס ואח"כ שמא התחכך, והטעם שהואיל ויש כאן ב' ספקות שונים, אחד האם נכנס, והשני האם דרס, לכן אנו צריכים לדון בספקות כדרך מציאתם, תחילה אם נכנס, ואח"כ אם דרס או שהתחכך, שהרי הספק הראשון הוא המוליד רעותא לספק השני, וממילא צריך לדון תחילה בספק הראשון כדרך מציאתם.
[והוסיף הש"ך, דזה הטעם נמי שמהני ס"ס שמא על או לא, ואת"ל על שמא לא דרס וכמ"ש הרשב"א והביאו הב"י שם. וכן זה הטעם שאם בישל פרי ולא בדק אם יש שם תולע שהתבשיל מותר מס"ס, שמא לא היה תולעת, ואת"ל היה שמא ע"י בישול נימוח (ול"ה בריה והתבטל), וכמ"ש הרשב"א והביאו ב"י (סי' פד) ופסקו להלכה בשו"ע. והרי ל"ה ס"ס מתהפך שא"א לומר שמא נימוח ואת"ל לא נימוח שמא לא היה תולע. וכן זה הטעם שאם יש ספק אם העמיד גבינה בקיבה של נבלה שמותר מטעם ס"ס, שמא לא העמיד שם, ואת"ל העמיד שמא לא היה בנותן טעם, וכמ"ש המרדכי והגמ"י בשם ר"ש. והרי ל"ה מתהפך וע"כ כמ"ש, ע"ש.]
שוב הביא שכן חילק ג"כ הרמ"ע מפאנו (סי' קכו) שיש לחלק בין היכא שב' הספקות באים כאחד שבזה צריך שיהיה מתהפך בשל תורה (ומדוייק ממנו שבאיסור דרבנן כגון דשיל"מ לא בעי' מתהפך וכן דייק הפמ"ג בשפ"ד), לבין היכא היכא שהיה לפנינו ספק ואח"כ נולד עוד ספק, שבזה דנים את הספקות כדרך מציאתם אפי' בשל תורה, ול"צ שיהיה מתהפך.
אולם ראיתי להרב פר"ח שהקשה על חילוק זה, שהרי מקור הכלל שמצריך ס"ס מתהפך הוא הריב"ש והליכות עולם, והם איירי בספק נכנס ספק נגע, והרי שם וודאי שתחילה אנו צריכים לדון אם נכנס ואח"כ אם נגע, ואעפ"כ אמרו שלא מהני ס"ס כיוון שאינו מתהפך, וה"ה גם לגבי שבירת עצם שכתב הש"ך של"ה ס"ס כיוון שאינו מתהפך, והרי תחילה אנו צריכים לדון מתי נשברה ואח"כ יצאה, ומדוע צריך שיהיה מתהפך. משום שאם נתחיל מהספק השני לומר שמא העצם יצאה לפני השחיטה א"כ בהכרח נשברה לפני (ולכן אינו מתהפך), והרי מי אמר לנו שנשברה לפני, ובהכרח תחילה אנו צריכים לדון אם נכנס ואח"כ אם נגע.
וראיתי בספר שבילי הספקות (סי' מג) שכתב לבאר את הגדר המדויק בדברי הש"ך, שאין כוונת הש"ך לומר כפשוטו שצריך לדון כסדר של הספקות היינו הספק שנולד ראשונה, שא"כ בצדק תמה הפר"ח. אלא כוונתו שרק היכא שאנו "מוכרחים מצד הדין" לדון בספק הראשון לפני השני, משום שבלעדיו אין רעותא ואין מקום לדיון, בזה לא בעי' מתהפך. אולם היכא שיש לפנינו רעותא כבר מצד הספק השני ויש מקום לדון ולהסתפק, א"כ אפילו שבמציאות הספק הראשון היה לפני, בזה בעי' מתהפך. ובזה אתי שפיר דברי הש"ך שבספק נכנס ארי, הרי הספק השני דלמא הציפורן מהקיר לא מולידה רעותא, ורק הספק הראשון שמא נכנס וממילא דרס הוא המוליד רעותא, לכן תחילה יש לדון בספק הראשון. משא"כ ביצא העצם שזה הספק לבדו הוא גורם רעותא, וא"כ אף אם לא נדון תחילה בספק הראשון מתי נשבר העצם, אכתי יש לנו רעותא, ולכן בעי' מתהפך, שהרי אנו לא מוכרחים לדון על הספקות כסדר שלהם, ודפח"ח. שו"ר שכ"כ הרב חוות דעת לבאר דעת הש"ך בקיצור.
- דעת הש"ך שאפי' היכא שהס"ס הוא מתהפך, מ"מ כל שיש לנו אפשרות להגיד את הצד של האיסור מיד, א"כ לא מיקרי ס"ס. ורק היכא שיש לנו ב' ספקות להגיע לאיסור, וא"א להגיד את צד האיסור מיד הוי ספק ספיקא. אולם הפוסקים חלקו עליו ופסקו שכל שיש לנו ס"ס מתהפך לכו"ע שפיר דמי
ולכאו' דבריו צ"ב שמאי אכפת לן שאפשר לומר שנפגם בעור, הא איכא תרי ספקות לומר שמותר, שמא נפגם במיעוט בתרא ושמא במפרקת, ומדוע חשיב ספק אחד.
וביאר הרב שבילי הספקות (סי' מא) שהש"ך סובר יסוד חדש שיתכן שיש לנו ס"ס כדין שמתהפך, מ"מ לא מהני משום שמיד יש לנו אפשרות להגיד את הצד של האיסור מיד, וכגון כאן שמיד אנו יכולים לומר שמא בעור נפגם, ולא בסימנים או במפרקת, ולכן לא מיקרי ס"ס. ורק היכא שיש לנו ב' ספקות להגיע לאיסור, וא"א להגיד את צד האיסור מיד הוי ספק ספיקא, וכגון ספק זינתה תחתיו, ואת"ל תחתיו שמא באונס, שבזה גם אם נגיד שזינתה תחתיו מ"מ מאן יימר לן שזה היה ברצון, וא"כ לא אמרנו מיד את האיסור, בזה מיקרי ספק ספקא.
והביא שכן מבואר להדיא בש"ך (סי' קצ ס"ק מה), שבשו"ע שם (סעי' לז) כתב, באשה שבדקה עצמה בעד לא בדוק, ובדקה בירך, ונמצא דם, שהיא מותרת מטעם ס"ס, שמא הדם מהעד שהיה מלוכלך, ושמא הדם מהירך ולא מהמקור (כמבואר הטעם בב"י). והש"ך חלק וכתב: דזה אינו ס"ס דהכל אחד הוא, ומיד איכא למימר שמא מהמקור בא על העד, וכהאי גוונא לא מיקרי ס"ס כלל, וכמו שכתבתי בדיני ס"ס דין יג, ע"כ. והנה שם הוא ס"ס מתהפך, ואעפ"כ כתב הש"ך דלא מהני מטעם "שמיד איכא למימר שמא מהמקור בא על העד". היינו שאנחנו מתחילים מיד מהאיסור, ואין לנו ב' אפשרויות למנוע ממנו להתחיל מהאיסור.
[ויעויין לעיל סעי' ב' שהבאנו שכיו"ב ביאר את עניין ס"ס הג"ר משה לוי בספר יוסף דעת, ע"ש. ולפי"ז סברתו שנוייה במחלו' לפמ"ש להלן שד' מרן והפוסקים דלא כהש"ך. עוד יל"ע לסברת הגרש"ש שנביא שם שביאר שהתורה אסרה רק אם יש לפנינו צד של איסור, ולא שיש ספק אם ספק. ולכאו' הוא ג"כ כסברת הש"ך שכיוון שאנו יכולים לומר מיד את האיסור אין כאן ס"ס]
ובאמת שנראה שדעת מרן השו"ע הנ"ל שכתב שיש לנו ספק ספיקא, דלא כדעת הש"ך, אלא אף בס"ס שאנו יכולים להתחיל מיד מהצד איסור מ"מ מיקרי ס"ס. וכ"כ הלבוש, והדברי חמודות (כמובא בש"ך).
שו"ר להרב תורת שלמים (שם ס"ק לז) שהשיג על הש"ך שהרי מדברי האגור (שהביאו הש"ך בכללי הס"ס) מבואר שהטעם שלא מועיל ס"ס בסכין שנפגמה, הוא משום שהס"ס אינו מתהפך, ומשמע שאם הוא היה מתהפך אפילו שאפשר להתחיל מיד מהאיסור שמא העור נפגם מ"מ מיקרי ס"ס, ודלא כמו שנראה בש"ך שם. וא"כ ה"ה כאן שהלכה כדברי מרן שכיוון שיש לנו ס"ס והוא מתהפך, א"כ אפילו שאפשר להתחיל מיד מהאיסור לומר שמא הדם מהמקור, מ"מ הוי ס"ס.
- אמרינן ספק ספקא בדאורייתא וחד בדרבנן
והביא הש"ך דוגמא לדבר, בספק אם נמלחו דגים טמאים עם טהורים, שמותר מס"ס, שמא נמלחו דגים טהורים, ואת"ל טמאים שמא לא היה בהם שומן. ואפי' שמדרבנן גם ציר אסור ולא רק שומן, מ"מ הרי מהתורה ציר מותר, ואיכא ס"ס. ומדרבנן שאסרו ציר הרי יש ספק אחר שמא היו דגים טהורים והוי ספק דרבנן לקולא.
ובפת"ש (או' טז) הביא מהשער המלך (כללי ספק דרבנן ח) שהביא לזה ראיה ברורה מפ"ק דפסחים, ותמה על הש"ך והפר"ח שלא זכרו שהוא תלמוד ערוך, ע"ש.
וכ"פ מרן זיע"א ביבי"א ח"ד (יו"ד סס"י טז) וכתב ס"ס להקל [לגבי זקן או ת"ח שנמצא בחדר אחד, שמי שבחדר השני ל"צ לעמוד] שמא אין כל הבית נידון כד' אמות כלל, ואת"ל שנידון כד' אמות שמא הלכה כהר"א ממיץ וסיעתו שחובת קימה מפני ת"ח מדרבנן, והו"ל כספקא דרבנן ולקולא, וכמ"ש הש"ך (סי' קי ס"ס טז) דעבדינן ס"ס כה"ג, והסכימו לזה האחרונים, וכן הוא בזבחי צדק (ס"ק קיט).
וכ"כ עוד בטהרת הבית ח"א (סי' ו או' ב סוף עמ' דש) לדון באשה שבדקה בעד וראה מראה ירוק שהוא מותר, ואח"כ נהפך להיות אדום, שלכאו' יש להתיר מכח ס"ס משום שראיה בעד הוי פלוגתא דרבוותא אם הוא מהתורה או מדרבנן, וא"כ בצרוף דעת החכם צבי, יש כאן ס"ס בדאו', וספק אחד בדרבנן (היינו שאף שמחמירים לאסור עד מ"מ יש ספק מצד ד' החכ"צ), ע"ש.
וכ"כ ביחו"ד ח"ו (סי' י) לגבי אשה שמסופקת אם בירכה ברהמ"ז, שיש ס"ס לפוטרה, שמא חייבת רק מדרבנן, וממילא סד"ר לקולא, ושמא בירכה כבר. ואפי' שמדרבנן חייבת, מ"מ הוי ס"ס בדאו', וספק אחד בדרבנן, ע"ש.