הסיפור שהבאת תלוי מאד בסגנון של הבעל והאשה.בעבר גם אני חשבתי שמודעות קיצוניות מידי רק מזיקות, וכ"ש גרפיטי, למרות שיש גזרה על תעמולה שאינה שבה ריקם (ולכן אוהבי הפאות נלחמים נגדה בעוז ותעצומות בתעמולה כפולה ומכופלת בכל רחבי המרשתת וכו') אבל תעמולה כזו היה ברור לי שרק מזיקה,
אמנם לאחרונה אחת מבנות משפחתי סיפרה לי על מורה חרדית שחבשה פאה כל ימיה, יום אחד כשהסתובבה עם בעלה, הם ראו גרפיטי של 'פאה נכרית רק לנכרית', היא לעגה לזה ואמרה לבעלה שהם משוגעים וחולי נפש..., לתמיהתה בעלה נשאר רציני לגמרי ולא צחק כלל, ואמר לה שיש אמת בדבריהם, רק שהמציאות שקשה לקבל את זה... מעולם בעלה לא דיבר אתה נגד הפאה (הוא ידע שאין עם מי לדבר) ולכן היא היתה המומה שכך דעתו, והתחלה לחקור אותו, וכשהסביר לה שהפאות של היום הם פרוצות ומכשילות גברים, ויש בהם חשש כמעט ודאי של ע"ז, זה תפס אותה מאד חזק, והיא חשבה על זה המון, וזה לא יצא לה מהראש, עד שיום אחד היא החליטה מעצמה להוריד את הפאה, ללא בקשת בעלה. והיא עמדה בהצלחה בניסיון קשה ביותר, מורה עם מטפחת?? כולם היו המומות, אבל בסוף העריכו אותה על כך, והקושי נשבר.
למדתי מכך שכוחה של האמת כל כך חזק, שאם מכריזים אותו בחוצות קריה לשם שמים, אז אפילו גרפיטי יכול להשפיע על מורה יותר מכל חברותיה ומהפרסום המסיבי על רבנים המתירים את הפאות וכו', ומאז אני מעריך כל מי שעושה לשם שמים גם אם זה נראה לי שהוא מזיק.
ומהסט"א ושלוחיו ניתן ללמוד מה צריך לעשות, ומאויבי תחכמני, מכך שמתירי הפאות לועגים מאד על הפרסום ברחובות, ועושים ככל יכלתם במלחמה בזה, זה ראיה ברורה שהם יודעים שיש לזה השפעה ענקית לטובה, והם והסט"א כועסים על כך מאד.
מהמעט שיצא לי להכיר מהרחוב הליטאי -
אברכים ירא״ש, שלמרות שהיו מעדיפים שנשותיהם ילכו עם מטפחת, בפועל הן הולכות עם פאה. לא דווקא מלחץ חברתי! אלא כי ״זה מותר״. כן, צא תבדוק.
אחרים שמגיעים מבית של תורה, שכל נשותיהם אמותיהם וסבותיהם לבשו פאה מימים ימימה, לא משנה כמה הבעל יחשוב אחרת, האשה תשים פאה. אין לו שום ״זכות״ לכאורה להתעקש על מה שאביו וסבו, שהם ראשי ישיבות או משגיח בישיבה, מתירים.
הסוג שאתה מדבר מזכיר לי סגנון אחר של ליטאים, שלמרות שבאים מבית של תורה, בית האשה המקורי היה יותר ״משוחרר״. וכשהיא מגיעה לבית של בעלה שהוא בן תורה יותר הדוק, היא מוכנה לקחת על עצמה יותר.
יש לציין אגב, שהסגנון ברחוב הספרדי יותר אחיד. ולכן לפעמים קשה לנו לקבל את הצורה הזו שיש ויש סגנונות ברחוב הליטאי. אצלנו אם אחד הולך טיפה רחוק אנחנו קוראים לו משתכנז. וכמו״כ יש סגנון מובהק לליטאי ירושלמי לליטאי בני ברקי. אצל ספרדי לא נתקלתי אלא״כ הוא משייך עצמו ליותר ״דתי״ מאשר ״חרדי״. כולנו יודעים אמנם שה״כינויים״ הללו זה לקוסמטיקה בלבד.
אני מסכים שלפעמים זה יכול לעזור, אך הסיפור שהבאת מזכיר לי דומא קיצונית מאד, על יהודי חילוני מארה״ב שבא להתחתן עם גויה כמורה בחתונה של גוים, והגויה שידעה שהוא יהודי, למדה מה זה בעצם מבטא להיות יהודי, ובכך חיזקה את בעלה שהיא תתגייר ויתחתנו בחתונה יהודית !! כיום הם מתנהגים כחרדים כמעט לכל דבר. (ואני מדגיש, כמעט. והבן)
לפעמים האמת מגיעה ממקומות לא צפויים. הסיפור שהבאתי הוא קיצוני, אך לענ״ד הוא שכיח כמו הסיפור שאתה הבאת.
זה נכון שיש דברים שצריך להיות בהם קיצוני, אך יש דברים שבהם הצד השני של המפה פשוט הולך בהתעלמות עיוורת בשביל להצדיק את הדרך שלו. הנושא של פאה זה בדיוק זה. עשרות אנשים פנו אלי בפרטי בפורום שכן, וכל פעם שאני מנסה להעמיד את האמת, הם מנסים להעמיד אוקימתות במשנתו של הגר״ע שלא מסתדרת עם משנתו של הגר״ע.
יש הרבה מגמתיות בנושא הזה בצד השני - יש קונטרסים שלמים שמנסים לתרץ את הקושיות על הגר״ע. האם יש מישהו מ״אוהבי הפאה״ (כלשונך) שבאמת השתכנע וקיבל מהם?
כמו שאני לא משתכנע משום קונטרס של ״אוהבי פאה״, וזה כלל לא מזיז לי כמה התירים ופוסקים יביאו, גם הם עושים אותו דבר.
זהו נושא נלעס ונטחן.
מותר לצחוק, יכול להיות שזה יביא תועלת. אבל לפעמים זה מביא להסתכלות הפוכה.
אגב, מי שבדרך כלל אפוף בסט״א של הפאה, הסט״א מעוור אותו.