גלוי ידוע מש''כ מרן זיע''א בספרו חזון עובדיה בתקיפות רבה שהעיקר שיש להדליק בצאת הכוכבים ושכך דעת מרן השו''ע ומנהג הספרדים וחלק מעדות האשכנזים.
אלא שבשנים האחרונות נחשפתי לכמה מאמרים שהתפרסמו בירחונים שונים שהביאו ראיות חזקות מאד לכך שיש להדליק בשקיעה ושכך דעת מרן השו''ע. והנה דבר זה קשה מאד לקבל כי כך מנהג הספרדים הרבה שנים, אך מאידך ניסיתי לדחות ראיותיהם ולנסות לישב המנהג והעליתי חרס בידי. לכן אמרתי לשתף כאן את הת''ח בענין זה אם יש להם דרך לדחות ראיות אלו או שמא יש בראיות אלו ממש.
הראיה האחת שטוענים היא שמה שמדליקים בשקיעה היא לפי דעת רבינו תם [ספר הישר סימן רכב [קפא]] שכתב לחלק בין לשון 'משקיעת' דפירושו תחילת שקיעה לבין לשון 'משתשקע' שפירושו אחר שגמרה לשקוע דהיינו צאת הכוכבים ושכן הוא הפירוש בחנוכה. ונמצא א''כ שלדידן דפסקינן כהגאונים שאינם מחלקים בין 'משקיעת' ל'משתשקע' פירוש 'משתשקע' דחנוכה הוא כפשוטו, דהיינו שקיעה באופק. ומש''כ מרן סוף שקיעה דהיינו צה''כ הוא לפי שיטתו שפוסק כר''ת, אך אנן דפסקינן כהגאונים, יש לנו להדליק בשקיעה.
עוד ראיה הביאו שדעת מרן להדליק בשקיעה שהרי הריטב''א [שבת כא:] כתב ז''ל: היה נראה "כי סוף השקיעה דהיינו ביה''ש קאמר". וכ''כ הרשב''א שם. נמצא א''כ שמש''כ מרן סוף שקיעה יכול בהחלט להתפרש לשקיעה באופק דהיינו בין השמשות. ובאמת שכ''כ בספר משחא דרבותא שמדליקים בבין השמשות. [ובזה יש קצת פלא היאך מרן זיע''א כתב שדעת המשחא דרבותא להדליק בצאת הכוכבים].
ובפרט שמרן בב''י כתב להשוות את דעת הרמב''ם שסובר שמדליקים בשקיעה עם הטור שכתב סוף שקיעה ומבואר שהבין שלשון סוף שקיעה היינו בין השמשות ולא כמו שהבין הב''ח דהיינו צאת הכוכבים. ואף שלשון סוף שקיעה מתפרשת גם על צאת הכוכבים וכמו לגבי תענית מ''מ כאן מרן פירש את לשון הטור דהיינו בין השמשות. וא''כ יוצא שהאחרונים שפירשו שדעת מרן להדליק בצה''כ הוא משום שנגררו אחר המג''א שהביא כן בשם הב''ח אבל למבואר לעיל אין כן דעת מרן.
אשמח מאד לשמוע אם יש למישהו מה להגיב בענין, אבל אבקש אם אפשר להגיב תשובה ענינית ולא את התשובות הידועות "לא יתכן שלא ידעו" "לא יתכן שמרן זיע''א לא ראה" וכו' כי הם לא תשובות אלא תירוצים להשקיט את המצפון. צריך כאן להתמודד כת''ח עם ראיות נכונות וחזקות.
אלא שבשנים האחרונות נחשפתי לכמה מאמרים שהתפרסמו בירחונים שונים שהביאו ראיות חזקות מאד לכך שיש להדליק בשקיעה ושכך דעת מרן השו''ע. והנה דבר זה קשה מאד לקבל כי כך מנהג הספרדים הרבה שנים, אך מאידך ניסיתי לדחות ראיותיהם ולנסות לישב המנהג והעליתי חרס בידי. לכן אמרתי לשתף כאן את הת''ח בענין זה אם יש להם דרך לדחות ראיות אלו או שמא יש בראיות אלו ממש.
הראיה האחת שטוענים היא שמה שמדליקים בשקיעה היא לפי דעת רבינו תם [ספר הישר סימן רכב [קפא]] שכתב לחלק בין לשון 'משקיעת' דפירושו תחילת שקיעה לבין לשון 'משתשקע' שפירושו אחר שגמרה לשקוע דהיינו צאת הכוכבים ושכן הוא הפירוש בחנוכה. ונמצא א''כ שלדידן דפסקינן כהגאונים שאינם מחלקים בין 'משקיעת' ל'משתשקע' פירוש 'משתשקע' דחנוכה הוא כפשוטו, דהיינו שקיעה באופק. ומש''כ מרן סוף שקיעה דהיינו צה''כ הוא לפי שיטתו שפוסק כר''ת, אך אנן דפסקינן כהגאונים, יש לנו להדליק בשקיעה.
עוד ראיה הביאו שדעת מרן להדליק בשקיעה שהרי הריטב''א [שבת כא:] כתב ז''ל: היה נראה "כי סוף השקיעה דהיינו ביה''ש קאמר". וכ''כ הרשב''א שם. נמצא א''כ שמש''כ מרן סוף שקיעה יכול בהחלט להתפרש לשקיעה באופק דהיינו בין השמשות. ובאמת שכ''כ בספר משחא דרבותא שמדליקים בבין השמשות. [ובזה יש קצת פלא היאך מרן זיע''א כתב שדעת המשחא דרבותא להדליק בצאת הכוכבים].
ובפרט שמרן בב''י כתב להשוות את דעת הרמב''ם שסובר שמדליקים בשקיעה עם הטור שכתב סוף שקיעה ומבואר שהבין שלשון סוף שקיעה היינו בין השמשות ולא כמו שהבין הב''ח דהיינו צאת הכוכבים. ואף שלשון סוף שקיעה מתפרשת גם על צאת הכוכבים וכמו לגבי תענית מ''מ כאן מרן פירש את לשון הטור דהיינו בין השמשות. וא''כ יוצא שהאחרונים שפירשו שדעת מרן להדליק בצה''כ הוא משום שנגררו אחר המג''א שהביא כן בשם הב''ח אבל למבואר לעיל אין כן דעת מרן.
אשמח מאד לשמוע אם יש למישהו מה להגיב בענין, אבל אבקש אם אפשר להגיב תשובה ענינית ולא את התשובות הידועות "לא יתכן שלא ידעו" "לא יתכן שמרן זיע''א לא ראה" וכו' כי הם לא תשובות אלא תירוצים להשקיט את המצפון. צריך כאן להתמודד כת''ח עם ראיות נכונות וחזקות.
