"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
לפני 50 שנה כשהתוודענו זה לזה, הציעו לה הרבה בחורים עשירים מופלגים רק לא בני תורה, ולא רצתה לחשוב על כך, אני הייתי בחור עני ואביון, לא היה לנו שום דבר, וכשנישאנו יחד ד' ניסן תש"ד חיינו בחדרון קטן 2.5 מטר על 5 מטר, שמנו שם את הארון השלחן והמטה וכבר לא היה אפשר לזוז בחדר.
כשהיו באים רבותי לבקר אותי בשבעת ימי המשתה ובהזדמנויות אחרות, לא היה מקום להכניס אותם, הייתי אני יוצא אליהם אל החצר, שמנו שם כמה כיסאות שישבו.
ומעולם לא טענה שום מילה, בחוץ היה מטבחון קטן כזה וחדר שרותים משותף גם לשכנים בחוץ, ככה עם שני ילדים והשלישי בדרך לא היה מקום ליותר.
ואז באה לי הצעה מהגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל שמבקשים ממצרים שיביא להם רב שיהיה אב"ד, ונתן עינו בי והמליץ עלי אצליהם והם שמחו בי, ולא היתה לי ברירה לא יכלתי לסרב, לקחת מקל נדודים לעזוב את הארץ ללכת למצרים בזמן מלחמת השחרור שהשנאה של הערבים היתה בצורה שאי אפשר לתאר, מימי לא יצאתי אלא מהבית לישיבה, אפילו לתל אביב לא נסעתי.
וכמה היה לה קשה, כל המשפחה שלה כאן מה היא תעשה במצרים, אבל נעשה ונשמע, הלכה יחד איתי 'באשר תלכי אלך'.
הלכנו למצרים ועברנו שלוש שנים של סבל וצער, היינו בין הערבים שונאי ישראל מחרפים ומגדפים, ומהיהודים סבלנו יותר מהמצרים, היו אנשים רשעים מנהלי ועד הקהילה כולם מחללי שבת בפרהסיא אוכלי נבלות וטרפות בועלי נדות לא יודעים מה זה תורה דת ודין, ולהיות תחת שלטונם שלש שנים מר ממות, הכל סבלה.
וכשרצינו לחזור לא היה אפשר לחזור כיון שלא היו יחסים דפלומטים בין מצרים לישראל, היינו צריכים לחזור דרך איטליה 'ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף', היינו באיטליה בברינדזי חודש ימים כי חיכינו לאניה שלא תיסע בשבת, היו ארבעה ימים של נסיעה והיה צריך לצאת רק ביום ראשון או שני, ולא היו אניות כאלה כ"כ, כל העולים היו עולים מתי שבא להם.
רק אחרי חודש ימים באה אניה כזו, ושם ישבנו בצער בערום ובחוסר כל וחזרנו לכאן, כל מה שחסכנו שם השקענו בדמי מפתח כאן בירושלים עוד שש שנים, ומשם קיבלתי את משרת הדיינות בפתח תקוה, גם אז המשכורת לא היתה משובחת אבל היה אפשר לחיות, וגם שם לקחנו דירה בדמי מפתח, ושוב תפסיד שליש מהמחיר, 15 אחוז פה הפסדנו ושם הפסדנו, ומעולם לא הרהרה אחרי איפה אתה הולך.
ואח"כ עוד הפעם חזרנו לכאן.
כתוב עשר גלויות גלתה סנהדרין, אנחנו גלינו עוד יותר ועוד יותר... והכל במסירות נפש.
וכך עד שנת תשי"ח שעלינו לירושלים, רכשנו את הדירה ברחוב אלקנה עם הלואות מכאן ומשם, רבי מעתוק דבי חבר הרבנות באלכנסדריה בא לירושלים נתן לי בהלואה 5000 לירות שהיה מטבע חשוב.
לימים חסכתי מהדיינות, הוא בא לבקר אותי בבית ורציתי להחזיר לו, לא היה לנו מקרר חשמלי הוא ראה איזה מקרר עלוב יש לנו עם קרח, צריך לעמוד בתור לקבל קרח, אמר מה אתה מחזיר לי את החוב ואין לך מקרר כמו בן אדם? לא אקבל את החוב שלי!
קנינו מקרר, באתי להחזיר לו, אמר אין לך תנור חשמלי וגז, היינו מבשלים על פתיליות של נפט כמו דורות הקודמים לפני 200 שנה... קנינו תנור חשמלי, בקושי הסכים לקבל את החוב, היה איש טוב עין זכרונו לחיי עוה"ב.
כך 40 שנה לא ידענו מה זה גז תנור חשמלי ומקרר, ומעולם לא הרהרה למה השכנות שלי יש להן מקרר ולי אין, ואתה דיין... אף פעם לא דיברה.
חיי עוה"ז לא היו שוים בעיניה שום דבר, כל מוחה והגיונה היה אך ורק בתורה וברוחניות, על זה אמרתי את הפסוק "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", לא על כסף וממון רק יראת ה' טהורה.
ולכן זכתה שב"ה כל בנינו לימודי ה', הבנים תלמידי חכמים והבנות נשואות לתלמידי חכמים, זו הזכות שלה, תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה.
אומרים שהיה אדמו"ר אחד, כמדומני האדמו"ר מצאנז שנפטרה עליו רעייתו בקיצור ימים בת 45, עמד על יד הקבר בכה ואמר בהספדו: רבש"ע אתה יודע שאילו היה בכחי להחיות את הנפטרת הזו הייתי מחיה אותה, אבל אתה יש לך כח להקים שכינתא מעפרא, יש לך כח להקים את סוכת דוד הנופלת, מדוע אינך עושה זאת? אמרו קדיש והלכו וכל העם געו בבכיה.
בלילה באו אליו בחלום אמרו לו כבוד האדמו"ר, אילו הקב"ה היה שבע רצון מישראל כמו שאתה היית שבע רצון מהרבנית היה מקים אותם!
הרמיזה למשרתת במצרים
כשהיינו במצרים לא היה לנו שעון שבת, היתה לנו משרתת גויה שמדליקה ומכבה. בפעם הראשונה שהיא באה לא ידעה מה לעשות, כפרת עוונות נשארנו עם אור דלוק 24 שעות, והיה קשה לישון עם אור דלוק.
ביום ראשון קראתי לה: את לא יודעת אנו יהודים אסור לנו להדליק לכבות את החשמל בשבת, למה לא כיבת?
- לא ידעתי.
- עכשיו תדעי.
ומשבת הבאה היא היתה השעון שבת, כשאנו הולכים לישון היא מכבה.
הודעה חשובה
בהכנת מאמרים אלו הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עולה
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
בהכנת מאמרים אלו הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עולה
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
וזה מותר, כיון שזה על העבר, אני רק הקשיתי קושיא והיא עשתה תירוץ. [והמשיך לפרט בזה הדינים והחילוקים].
