בדרכי האבות
Active member
*סימן כה.
ועיין עוד חזו"ע ימים נוראים עמוד לג שנחלקו הראשונים במנין י"ג מידות, ולא הכריע על פי הזהר והאריז"ל.
ועיין בקונטרס אחרון סימן י"ב לרב יצחק שליט"א.
נכון להיום; אתה מחמיר לשמור שבת עד זמן רבינו תם? ומה עמדתך בנושא זה?
ועיין עוד חזו"ע ימים נוראים עמוד לג שנחלקו הראשונים במנין י"ג מידות, ולא הכריע על פי הזהר והאריז"ל.
ועיין בקונטרס אחרון סימן י"ב לרב יצחק שליט"א.
אור יעקב
Active member
משם אין ראיה כי היה הכרעה בשו"ע לא לברך וזה כנגד הקבלה, וודאי זה פשט נגד קבלה שהולכים כפשט ולכן מרן זצוק"ל תמה ע"ז שאיך נאמר שאם מרן היה רואה את דברי האר"י היה חוזר בו? הרי כיון שהכרעה של הפשט לא לברך וכך נקטו רוב הפוסקים הראשונים הלך אחר הרוב. (ורק בצירוף שהשו"ע חזר בו וכך גם המנהג מברכים)
גם שם כיון שמעיקר הדין לא צריך למנות יג' מידות באצבעיו כתב מרן שלמה להכנס למח' ראשונים (אפי' שהקבלה הכריעה כצד מסויים)
בדרכי האבות
Active member
לדעת הרב עובדיה זיע"א, השו"ע והרדב"ז נחלקים אם יש לילך אחר הקבלה והרב עובדיה מכריע כדברי הרדב"ז.
עיין יבי"א ח"ד סימן ב וז"ל והשתא ניחא דין זה גם למש"כ הב"י סימן קמא' דהיכא שלא נזכר להדיא בתלמוד לשבקינן דעת הזהר מפני דעת הפוסקים ע"ש. ומ"מ הרדב"ז הנ"ל נראה דפליג הדברי הב"י בזה, וס"ל דדברי הפוסקים עיקר..
ועיין עוד יביא ח"ט סימן קג אות ב' (תמה על הרב יצחק ניסים שרצה להשוות שגם הרדב"ז וגם מרן סברו כדעת המקובלים) וז"ל ודבריו תמוהים שכל המעיין בתשובת הרדב"ז הנ"ל יווכח לדעת שהרדב"ז חולק על מ"ש מרן הב"י וס"ל דאזלינן בתר הפוסקים נגד הזהר וכו'.
אז איפה הוראות מרן??? והיכן קבלת רבותינו הספרדים כולם כתבו שהלכה כהמקובלים נגד הפשטנים?
נעזוב כרגע שברדב"ז עצמו פסק כהקבלה כמה פעמים.
היכן אתה בורח?
נחלקו הראשונים ודעת חכמי הקבלה מכריע שיש מנין נכון לי"ג מידות..
אור יעקב
Active member
איפה מצאת כזה דבר!!!???
הוא בסך הכל כתב שהרדב"ז פליג על הב"י, איפה אתה רואה שהוא פוסק כמוהו????
אני ממש מתפלא עליך שאתה מעתיק רק חצאי משפטים מהתשובה, מרן בסה"כ תמה על מי שהשוה את דברי הרדב"ז לב"י, ורק כתב שפליגי ולא כתב בשום מקום כרדב"ז...
הוראות מרן ברורות ועומדות ואעשה סדר בדברים.
א. - זוהר ותלמוד הלכה כתלמוד. (ולכן מרן בשו"ע לא הזכיר החומרא של הזוהר להמתין שש שעות בין גבינה לבשר)
ב. - זוהר ופוסקים הלכה כזוהר שהיה אחד מהתנאים.
ג. - קבלה ופוסקים, אם זה נגד הכרעה של הפשט (כגון רוב הפוסקים או מרן השו"ע) אזלינן כפשט, ואם זה מח' שקולה הולכים כזוהר. (כמו שהבאתי לך לעיל מהילקו"י)
נכון שחכמי הקבלה הכריעו כצד מסויים, ולכן אם אתה כבר מונה אז תמנה כמו שהם אומרים.
אבל למה להכניס את עצמך במח' ראשונים?
מרפסן איגרי
Well-known member
מחילה מכבודו זה לא מרן הב"י זו תשובה של דודו ר' יצחק קארו!
בדרכי האבות
Active member
לא הבנתי מה אתה רוצה ממני
בפועל צאת הכוכבים לפי הגאונים הוא 13-19 דק' אחרי השקיעה. זמן צאת השבת הנהוג הוא לפחות 30-35 דק' אחר השקיעה, כך שיש בוודאי 15-20 דק' תוספת
ודע, דהרבה פוסקים מחמירים דצאה"כ הוא 25-30 דק' לפי הגאונים, כמו הבא"ח אול"צ כה"ח ועוד שהלכו בדרך זו
מ"מ אף לשיטות אלו, אם נלך על זמן הלוחות הרגילים (לא לוח אור החיים - הוא מקדים קצת...) שהוא 36-42 דק' (במעלות) אחר השקיעה יש תוספת של כ10 דק' לפחות
31 דקות אחרי השקיעה זה צאת הכוכבים בודאי לכו"ע כמעט (אמנם מד' הכה"ח משמע שאיחר הזמן ל40 דק') גם החזו"א נקט ש30-32 דק' זה צה"כ מעיקר הדין, ולחומרא חשש עד 40 דק' שוות כל השנה
כך שלא מובן מה הענין (לפי הגאונים) להוסיף מעבר לכך, אם לא מדין תוספת
וגם בתוספת שבת גופא, הרי מתי שנראים 3 כוכבים קטנים רצופים, א"א להוסיף יותר (כמבואר ברמב"ן וברבים מן הראשונים) כמו שבע"ש אי אפשר לקבל שבת לפני הפלג או השקיעה הראשונה לר"ת, כך ל"צ להוסיף יותר מחול על הקודש
אליבא דהגאונים בוודאי ש40-45 דק' אחר השקיעה רואים 3 כוכבים קטנים רצופים, ולכן צ"ע אם עדיין שייך להוסיף מחול על הקודש לאחר הזמן הנ"ל
(אבהיר שאינני שולל את זה לגמרי, יתכן שיש שיטות אחרות שאפשר להוסיף יותר במוצ"ש - אבל פשטות ל' הראשונים לא כך)
מרפסן איגרי
Well-known member
מצויין, אם יש מחלוקת ראשונים אבל מפורש 'בזוהר' כמאן דאמר, עושים כדברי הזוהר
אך אם לא מפורש בזוהר אלא באחד המקובלים, אין ראיה מדברי הב"י שהולכים תמיד כמו המקובלים
אור יעקב
Active member
רק במקום שרוב הפשטנים חולקים וכך ההכרעה. אבל במקום שיש מח' בין הפשט ההכרעה היא כמו הקבלה.
אור יעקב
Active member
מהשו"ע ומשנ"ב ברצג בפשטות לא משמע כך, אלא כל מה שמוסיפים הוא משובח והוא תוספת שבת.
וכן לפי הראשונים שכתבו שצריך להיות הג' הכוכבים שיראו ככוכב אחד ממש, וודאי שאז עדיין שייך תוספת שבת מהתורה.
זה יהיה נכון בהנחה שאלו כוכבים קטנים על דעת רז"ל.
וכן לפי הראשונים שכתבו שהג' כוכבים צריכים להיות כחצובה במערב וכד', הוא וודאי מאוחר מכך מ 40-50 ד'.
כך שבכל אופן תמיד יש מקום להוסיף ולהחמיר.
או אליבא דראשונים אחרים.
או אליבא דהבנה אחרת [של אחרונים וראשונים] בהגדרת הכוכבים דחז"ל.
מקור דברי השו''ע שם הוא מהר''ן ורבנו יונה, ומהר''ן משמע להדיא שזמן תוספת שבת הוא עד זמן צאת 3 כוכבים קטנים רצופין וכו' כמו שבע''ש מוסיפים רק מהשקיעה (לשיטתו דאזיל לפי רבנו תם) ודו''ק
השאלה מה ההגדרה של ''ככוכב אחד'' ...
מה שמתבאר בכמה וכמה אחרונים שאם רואים כ-10 כוכבים מכל הגדלים, יש 3 קטנים, וא''כ לפי''ז לאמ דובר על כוכבים מיקרוסקופיים, אלא ''קטנים'' סתם.
אולי
אולי
מי ?
אולי אולי, אבל אינו מוכרח כדבארתי לעיל
לשון השולחן ערוך בסימן רצג סעיף א:
"מאחרין תפלת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש".
ויש לשאול, האם כתוב מהו השיעור של "מאחרין", כמה צריך לאחר? - לא יודעים!
אם כן, נראה איך הבין המשנה ברורה בפשטות: וזה לשונו:
מאחרין וכו' - היינו אף דמן הדין סגי במה שיתעכב מלעשות מלאכה עד הזמן המבואר בסעיף ב, (- היינו עד לצאת ג' כוכבים קטנים ורצופים), מכל מקום לכתחלה ראוי ונכון וכן מנהג כל ישראל לאחר את התפלה כדי שיתוסף יותר מחול על הקודש. עכ"ל. הרי ששייך לאחר ולהוסיף יותר מהשיעור הנזכר שהוא ג' קטנים ורצופים.
וכהבנה זו מוכח מספר המנהגות (לרבינו אשר מלוניל). וזה לשונו: וכן נהגו הקדמונים להקדים מאד בערב שבת שהוא מתוקן הכל קודם שקיעת החמה ומחשיכין הרבה מאד במוצאי שבת. עכ"ל.
שים לב להדגשה שבדבריו, שלא איחרו סתם ככה, אלא איחרו הרבה במיוחד! שזה מעיד וודאי על מעבר ל ג' קטנים ורצופים. (כי בין צאת ג' בינונים - לג' קטנים יש מקסימום כ 10 דקות, והמתנת 10 דקות במוצ"ש לא נחשב ל"הרבה מאוד").
כעת ניגש לבאר את הזמן המזכר בשו"ע שצריך לתוספת שבת עד שיצאו ג' כוכבים קטנים ורצופים: כמה זה אחרי השקיעה?
תחילה נביא את לשון הראבי"ה בסימן קצ"ט:
אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה, ולא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים.
ירושלמי בריש מסכת ברכות, כמה כוכבים יצאו ויהיה לילה, ר' פנחס אמר אחד ודאי יום שנים ספק, שלשה ודאי לילה. ואסיקנא הדתימר באילין דלית אורחייהו למיתחמי ביממא משערין בהו, ברם באילין דאורחייהון מתחמי ביממא לא משערין בהו. אמר ר' יוסי בר [אבין] ובלחוד דיתחמו תלתא כוכבין בדמות חד כוכבתא.
שמעתי בשם רבי יהודה [החסיד] - שעומדים סדורים שלשה זה תחת זה במערב.
ולי נראה (=הראבי"ה), שעומדים שלשה כחצובה, ואז נראים כאלו הם כוכב אחד, ואז הוא לילה [לענין שבת]. וכן ראוי להחמיר בתענית צבור. עכ"ל.
וכך כתבו עוד כמה ראשונים.
והנה מדברי אותם הראשונים (רבי יהודה החסיד והראבי"ה ועוד) נראה ברור, שהם מפרשים את הירושלמי, ששלושת הכוכבים האמורים, צריכים להיות צמודים וקרובים האחד אל השני ממש, עד שכבר "נראים כאלו הם כוכב אחד", ואם ניכר ביניהם רווח, הרי שכבר כל כוכב נראה בפני עצמו, ואינם נראים כאילו הם כוכב אחד.
ובזה [שנותנים תיאור איך צריך להיות מעמד הכוכבים] הם בעצם ברצונם לומר ולהסביר את כוונת הירושלמי באומרו: "ובלחוד דיתחמו תלתא כוכבין בדמות חד כוכבתא". למה בדיוק כוונתו? ובאיזה אופן נאמרו הדברים?
ולדבריהם, אליבא דהירושלמי חיוב התוספת שבת אי אפשר בשום פנים ואופן שיהיה פחות מכ 60-70 דקות מהשקיעה. כי עד אז אין בכלל מצב כזה, וכפי שהעיד הרב טוקצ'ינסקי בספרו, פרק ב עמוד כא. (וכל שכן שלא יהיה זה במערב פחות מכ 70 דקות).
ומה שכתבו כחמישה ראשונים שצריך שיהיו הג' הכוכבים "רצופין במקום אחד". (וביניהם הר"ן שהביאו הבית יוסף). הנה הפשט הפשוט בדבריהם הוא, היינו שצריכים להיות צמודים ממש האחד ליד השני במקום אחד. כלומר בנקודה אחת. ולא מפוזרים! כלומר ולא רחוקים. אלא צמודים!
[כלומר על אף שמשפט זה יכול לסבול פירוש רחב יותר, והיינו שלאו דווקא שצריכים להיות צמודים ממש. בכל זאת, יותר מסתבר לומר שכוונת אותם הראשונים (שכתבו: רצופין במקום אחד) היא לכוכבים הצמודים ממש האחד ליד השני. שהרי כמה ראשונים (כנ"ל ועוד) נתנו תיאור מפורט ומדויק ביותר למשפט בירושלמי "כחדא כוכבתא" שהיינו שיהיו צמודים ממש! כך שלפי זה צריך לומר, שגם מה שכתב הריטב"א שיראו הג' הכוכבים בתוך אמה, אין כוונתו לאפוקי מאותם ראשונים כנ"ל, אלא דבריו באים כניסיון ודרך להמחיש ככוונת אותם הראשונים, ורצונו לומר, שהיינו שיראו את הכוכבים צמודים וקרובים ממש אחד ליד השני, ולא רחוקים מכך כנראים מפוזרים. אלא שהכל יהיו בתוך אמה אחת! והיינו בתוך ממש].
ולפי כל זה, אם שלוש כוכבים קטנים ורצופים שכתבו הראשונים שצריך לתוספת שבת - כוונתם לומר, שיהיו קרובים וצמודים ממש האחד אל השני, הרי שזה וודאי יהיה מאוחר יותר מ 45 דקות מהשקיעה. (בכל אופן לרוב הראשונים בוודאי).
ולפי כל זה מתבאר שניתן לומר בהחלט שג' כוכבים קטנים ורצופים שכתב השו"ע - לא יהיה פחות מכ 60-70 דקות לאחר השקיעה.
לגבי גדול הכוכבים וכו' והסמיכות שלהם, אין לנו כלים להחליט למה התכוונו הראשונים, אבל מדברי השו''ע וכמה ראשונים מבואר דמדינא יש להמתין לכוכבים רצופים (מדין תוספת) ואם הרבה מגדו''י ומגדולי הפוסקים פסקו ועשו מלאכה במוצ''ש 35-45 דק' אחרי השקיעה בא''י, סימן שבדקו וסברו שאז הוא צאת 3 כוכבים קטנים רצופין (הרב טיקוצ'ניסקי בדק, ומצא 36 דקות)
ממרן עד מרן
Well-known member
גם לפי דבריך [אין כוונתי לדבריך ממש, אלא כללי], אין מי שמקיים דברי השו"ע כלל
משום דלר"ת 72 דקות [או 90] זה לילה לכל דבר ולא דיבר על מוצ"ש אלא על כל יום.
ועל זה כתב השו"ע- בסימן רצג' גבי צאת שבת דצריך להמתין עד שיהא ג' כוכבים בינוניים "רצופין", ושם בב"י- ביאר דמאי שצריך להמתין עד רצופין זה בגלל דין תוספת שבת שצריך להוסיף מחול על הקודש,
דהיינו- שלא מספיק שיגיע לילה גמור, דעד שמגיע לילה גמור זהו עדיין שבת מדינא דעוד לא פנה היום, אולם אחר שהושלם היום צריך להמתין אחר שיהיו ג' כוכבים רצופין
וא"כ- גם מי שממתין ל- 72 דקות עדיין לא קיים את דברי השו"ע לעניין צאת שבת
נערך לאחרונה:
נכון, מה אתה רוצה ממני?
נכון
נכון, אני מחכה במוצ"ש בערך 80-90 דק' כדי לקיים את השו"ע
מי יימר לך שהכי הוא דעת הגאונים כדכתבתם?
אני דיברתי על מציאות עובדתית. לא על שיטת ר"ת שאתה הוא זה שהכנסתה לכאן.
נושאים דומים בפורום
