לכבוד הרב המקיים דברי חכמים יישר כח על כל הנ''ל ניכר שעמלת על סוגיה זו לעיל ראיתי שכתבת שדברי הזית רענן ברורים
זמן רב הוקשה לי כיצד מרן וגדולי הדורות שהיו אחריו מחכמי א''י והמזרח התיכון כולם נתנו שיעור לזית לפי חצי ומינמום שליש ביצה וודאי שראו זיתים ועד עתה לא מצאתי מענה [על אף הנכתב לעיל עם מרון ואף הוא בסוף דבריו כתב שזה ענין של גישה וצ''ב] מה גם שכיצד יתכן וטעו התוס' שכתבו חצי ביצה בסוגיות כמעט מפורשות מה גם שהם הוכיחו דבריהם ג''כ מסוגיה ערוכה [ואם כי יש ליישבה עכ''פ קיי''ל שדברי הראשונים אמת כמ''ש הרב פעלים בהקדמתו כ''ש הכא שמדובר על למעלה מעשרה ויותר ראשונים]
אם תמצא מזור לתמהתי תבא עלך ברכת טוב
יש כאן שתי שאלות, שאלה אחת על חכמי ספרד ושאלה שנייה על בעלי התו'
בעניין השאלה הראשונה על חכמי ספרד ומרן השו"ע למה חששו לחצי או לשליש, הנה כבר נתבאר שדברי השו"ע בסי' תפו הם רק לחומרא בעלמא, ומה שחש לזה עכ"פ לחומרא אע"פ שהמציאות רחוקה מזה, יש מקום לומר שהוא משום שחששו שנתקטנו הזיתים ועלינו לחשוש לזיתים שהיו בימי חז"ל, וכן פירש הקה"י בשיעורין של תורה [סי' ט'] את דעת מרן השו"ע.
אבל לפי מה שהביא בקונטרס הזית של רבותינו מהמהרי"ל ומדברי הגר"י שוורץ ומדברי הכסא דברכתא, שהיה בזמנם זיתים בגודל הזה א"כ י"ל בפשיטות שאף שרוב הזיתים לא היו כך, אבל כיון שלא ראו בזה סתירה מוחלטת מהמציאות לכן חששו לזה לכתחילה לחומרא, [כי לפי דעה זו שיש מקור בגמ' שהזית הוא חצי ביצה, אם רואים זיתים כאלו, ייתכן לחשוש שזהו האגורי, ועכ"פ כיון שלא היה להם ידיעה על כל זני ומיני הזיתים וגדלם שפיר חששו לזה לעניין לכתחילה].
וכלפי מה שחששו לשליש הוא יותר פשוט כי בוודאי שיש זיתים באזור הגודל הזה, והיות שלא עסקו במדידת כל זני הזיתים, ויש הפרש גדול ביניהם, היה נח לקבוע שיעור וודאי שמוכח בגמ' שבשיעור זה וודאי יש כזית [להרמב"ם וסיעתו], אבל בוודאי אין הכוונה שיש מקור שהוא שליש ולא פחות וכמבואר בהדיא בדברי הזרע אמת ובדברי הגרח"נ ועוד.
[וסמך לזה מה שבתימן היו נוהגים ברביע ביצה, כמובא במכתב הגר"י רצאבי המובא בהידורי המידות, ואע"פ שהיו שם זיתים ולמה שיערו ברבע ביצה, בפרט שאין שום מקור דווקא לרבע ביצה, ובהכרח שיסוד השיעור הזה בנוי על כזית של זמננו, אלא שהביצה מצויה יותר וע"כ נקל יותר לשער בביצה ושיערו שעכ"פ ברביע ביצה בוודאי יש כזית של זמננו, אבל אה"נ לעניין פחות מכזית אין די לשער פחות מרבע ביצה אלא פחות מזה כמבואר באמת ברשב"א ובריטב"א שהכזית הוא הרבה פחות מרביע ביצה].
ויש להוסיף דוגמא כעין זה משיעור שורש קטן המבואר בגמ' לעניין עציץ נקוב, ומצינו בכמה מגדולי ההוראה שלמדו שיעור זה בחשבון מגודל הזית ולכן החמירו להגדיל קצת את השיעור, [וכמבואר מזה בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' צב ועוד, וגם בשו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' לג נראה שסמך בזה על דברי המנח"י], ואע"פ ששורש קטן הוא דבר הנראה לעיניים בכל דור [ואינו זן ששייך לומר עליו שנכחד], אעפ"כ העדיפו ללמדו מסוגיית הגמ' כדי לצאת מכל ספק, כיון שיש שרשים יותר גדולים ויש שרשים יותר קטנים וקשה לדייק את השיעור, אבל זה הרי ברור ופשוט ואין בו צל ספק שכל השיעורים הנ"ל שהזכירו גדולי ההוראה הוא רק לחומרא, אבל במקום שנקב שורש קטן יוצר חומרא הרי ברור ופשוט שיחושו לחומרא בנקב קטן מאוד כל שיש בו שורש קטן שבזמננו [וכמדומה שלא נסתפק בזה שום בעל הוראה מעולם שאין שייך בשום אופן להקל בשורש קטן שאנו רואים בעינינו], ואעפ"כ החמירו לשער לכתחילה שיעור יותר גדול כיון שאינו סותר לגמרי למציאות, ועל דרך זה ממש היה בעניין הזית שלחומרא בלבד רצו לשער שיעור ברור בריוח אע"פ שבוודאי היה פשוט להם שעיקר השיעור הוא פחות.
זהו כלפי חכמי ספרד, וכלפי השאלה על בעלי התו', הרי בכל אופן יש כאן מחלוקת בין הראשונים, והרמב"ם וסיעתו [שהוא דעת רוב הראשונים] הרי בהכרח חולקים על ראיית התו', וא"כ מה שייך לומר איך ייתכן שהתו' טעו, הלא מאידך אם כדברי התו' נוכל לשאול איך ייתכן שטעו הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ועוד הרבה ראשונים, אלא וודאי שאין כאן קו', ואין שום הבטחה שלא יהיה לראשונים טעות באי ידיעת המציאות, וגם אין בזה שום חסרון.
ובאמת הדבר מבואר בהדיא בדברי רבינו שמשון המובא במהרי"ל ובכת"י תלמיד המהר"ם מרוטבורג שחזרו בהם מחמת ראיית המציאות, וגם המהרי"ל היה פשוט לו שהמציאות מכרעת, לולי הוכחה שהיתה לו שראו זיתים קטנים [מה שכיום אנו יודעים שלא היה כך].
ומי שבכל זאת מתעקש ומפריע לו לומר שהתו' טעו [אע"פ שאינני רואה מה גודל הרעש, אלא שזה עניין של גישה כפי שהבאתם מהרב מרון, עכ"פ מי שזה כן מפריע לו], לא חייב לומר שהתו' טעו, אלא יכול לומר כדברי המהרש"ל שלדעת תו' בזמן הגמ' אכן הזית היה חצי ביצה ואח"כ נתקטן, [ובזה באנו לנידון חדש מה הדין כשמשתנה הפרי שבו תלוי השיעור, וייתכן שגם התו' יודו שמשערים לפי מה שהוא בכל דור, וכפי שמבואר בדברי הגאונים ואכמ"ל].
