סיפורים אמיתיים בני זמנינו ולימוד זכות על עם ישראל הנפלא והקדוש

[יצחק משען]

הבבא סאלי - סיפור אישי מאליה וינטר


לכבוד הילולת ה 40 שנים לפטירת רבי ישראל אבוחצירא הבבא סאלי זצ"ל

סבא וסבתא ז"ל לאחר המעבר של הורי לכפר מימון התקשו להתמודד עם המרחק מהבת שלהם (אמא שלי) ולכן עברו להתגורר בנתיבות.
סבא היה אב בית, וסבתא הייתה אם בית

לאחר זמן לא רב, סבא וסבתא היו מעורבים בתאונת דרכים וסבא, בשל פציעתו, היה מוגבל מאוד בניידות ולא יכל לצאת מביתו

בבניין בו התגוררו, התגורר גם הצדיק הבבא סאלי

הבא סאלי, בהתמדה עצומה, היה מגיע לביתם של סבא וסבתא ולומד עם סבא בכל יום עד לפטירתו של סבא ז"ל בחג השבועות

אגב, סבא שלי נולד ונפטר בחג השבועות

הבבא סאלי, ענק שבענקים, בא ללמוד עם יהודי פשוט בביתו, מדי יום, בהתמדה אדירה

כמה הייתה חשובה כל דקה של הצדיק, ובכל זאת הקדיש זמן רב ובהתמדה עצומה בלימוד תורה עם יהודי פשוט

סיפורי הניסים הם גדולים ועצומים, אך האנושיות והחסד שהיה לצדיק גדולים גם הם

יהי רצון שזכות הצדיק תגן בעדנו ובעד כל עם ישראל
נזכה לניצחון חיילינו הגיבורים
לרפואת הפצועים
ולהשבת החטופים

 

[יצחק משען]

דבר תורה מאת הרב פנגר.

למה יחידה 669 נקראת כך️
במלחמת העולם השנייה, ניקולס וינטון, יהודי בריטי, הצליח לחלץ מציפורני הנאצים מאות ילדים, בעיקר מצ'כוסלובקיה, ולהעביר אותם ברכבות לבריטניה.
שם הם הועברו למשפחות אומנה, וכך ניצלו. המיוחד היה שניקולס עצמו לא סיפר זאת לאף אחד, ואפילו לא לאשתו. כעבור כחמישים שנה, בשנת 1988, אשתו גרטה מצאה "במקרה" מחברת ובה רישומים מדויקים של כל הילדים, הוריהם ומשפחות האומנה שלהם, והחליטה להפתיע אותו.
הוא הוזמן לתוכנית טלוויזיה בתור אחד מהקהל, בלי להיות מודע לכך שכל האנשים היושבים סביבו הם אותם ילדים שהוא הציל בשואה. בשלב מסוים מגיש התוכנית נעמד, וביקש להודות לניקולס וינטון על פועלו בתקופת השואה. "ומי שיגיד לך תודה, יהיו הילדים שאתה הצלת...".
כל הקהל נעמד על הרגלים ומחה לו כפיים, ואז גילו לו שכל מי שהוא רואה סביבו, הינם אותם ילדים – שכיום כבר אינם ילדים, אלא משפחות-משפחות שחיות בזכותו. אחד מהניצולים היה הרב יצחק טוביה וויס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, שכתב מכתב למשפחתו של וינטון לאחר שהלה נפטר, ואמר: "גם אם הוא כבר לא נמצא אתנו, זכרונו נמצא עם כל אלה אשר חיים בזכותו".

בפרשת השבוע מתחילות מכות מצרים. המכות הראשונות – דם וצפרדע – אלוקים לא מאפשר למשה רבנו להוביל אותן, מפני שהן כרוכות בהכאה על היאור. וכיוון שעשרות שנים לפני כן משה רבנו הושם בתיבה, ביאור – חובה עליו לזכור זאת, ולהכיר ליאור טובה. זאת אף על פי שהיאור, לא באמת אכפת לו, אלא זה עבור משה רבנו, לא לשכוח מישהו שעשה לך טובה.

האם אנחנו זוכרים את כל מי שעשה עבורנו משהו טוב? הכרת הטוב היא עבורנו. תזכרו – ככול שנתרגל יותר הכרת הטוב, כך נגלה כמה טוב יש סביבנו.
תחשבו על כל האנשים שהיו אתכם, ושאתכם עכשיו, ופשוט תגידו "תודה"

ולא שכחתי: אחת הסיבות לכך שיחידה 669 נקראת כך, הינה כי ניקולס וינטון הציל 669 ילדים מהשואה , ועל שם זה נקראת יחידת החילוץ הטובה ביותר בצה"ל, ואחת הטובות בעולם.

 

[יצחק משען]

שלום.

בתחילת ימיה של עפרה טייל פעם תושב עפרה ר' משה שפירא זצ"ל באחד מאתרי הבנייה.

הוא ראה מסמר על הארץ, התכופף, הרים אותו, ואמר:

"מסמר מסמר! הערבים לא רוצים שתהיה כאן, הרוסים לא רוצים שתהיה כאן, האמריקאים לא רוצים שתהיה כאן.

"אבל הקדוש ברוך הוא - הוא רוצה שתהיה כאן"

(לכבוד יום הולדתו שחל היום)


אני קיבלתי את ההבנה החזקה הזאת לפני כשנה.

הרי אם נשאל את הציבור, כולם יסכימו שאף בתוך המדינה יש המון התנגדות לישיבת יהודים ביהודה ושומרון , ואף ממשלת ישראל גירשה את יישובים, הרסה בתים ועוד ועוד ועוד. מעצרים מנהליים ועוד ועוד ועוד. לכן אדם ממוצע היה חושב שזה לא כל כך יצליח.


וראו איזה פלא, לפני כשנה פורסם שביהודה ושומרון יש למעלה מחצי מליון יהודים. אתם קולטים את זה? למעלה מ500,000 יהודים ב"ה.

דבר אלוקינו יקום לעולם

 

[יצחק משען]

ב צבאי שהיה בעזה מספר
(חשוב לציין שאלו הן חוויותיו, לא בכל גדוד זה כך, ובטח שזהו לא התו"ל המוגדר)

שמו הוא עמית זולדן רב גדוד699 בחטיבה 551

מחשבות על תפקיד הרב הצבאי:
"קח זה הרשימה של כל הגדוד אתה אחראי על דוח 1" (דוח נוכחות וצוותי קרב של החיילים, צריך לדעת איפה כל חייל בכל עת)
האמת ידעתי שזה הולך להגיע כי כבר באימון בשנה שעברה ערכתי נפ"קים לכל הגדודים ורשימות מי עולה על כל רכב. אבל בשביל זה אני כאן במלחמה?! עד מהרה התברר לי שלהיות רב שליש זה ממש "רב תכליתי" קודם כל זה נתן לי עוד עוגן משמעותי בגדוד ובחפק סמגד והאמת שהייתי זה שיודע באמת אבל באמת כמה לוחמים יש בכל רגע נתון בעזה.
אבל הסיפור האמיתי זה האנשים מאוחרי השמות והמספרים האישים...
איזה מתנה אדירה זה לרב הגדוד לדעת מי בדרך ללידה של אשתו. מי צריך להגיע לבר מצווה. ולהכיר את הקצין שנמצא בתהליך של גיור. מתי הטיסה של הלוחם שהגיע מחול. את מי נשך כלב ויוצא לקבל זריקה. בקיצור הרשימה ארוכה ארוכה... ותוך כדי שאני מעלה את האנשים בדרך החוצה על ההמר של התיספוק מברך כל אחד בברכה המתאימה "לידה קלה" "מזל טוב" "רפואה שלמה" וכמובן מתעניין שואל ומחבק.
האמת שנראה לי שהבנתי הפעם למה הקב"ה כל הזמן עשה מפקדים לעם ישראל. כי הוא פשוט כל כך אוהב אותם ממש אוהב את כל הילומים שלו.
ונכון שזה רשי מפורסם רק שהפעם זכיתי לדבוק במידתיו... "מה הוא סופר גם אתה סופר" "מה הוא אוהב את בניו גם אתה אוהב את בניו"

 

[יצחק משען]

רותי, אמא של שאולי גרינגליק הי"ד
שנפל בעזה לפני 14 יום.
:
נסענו עם הילדים לכמה ימים לערבה, לחאן 'ראס השיטה',
כדי לנסות ולנשום.

בעלי ושני הבנים שלי אומרים קדיש על שאולי, ואין כאן בית כנסת.

הבת שלי מיכל העלתה פוסט בקבוצה של הערבה התיכונה בפייסבוק,
ומאז אנשים פה לא מפסיקים לדאוג שיהיה לנו מניין שלוש פעמים ביום
(מצורפת תמונה).
אנשים מחצבה, מעין יהב, זה מרגש ממש.

בעלי התחיל לספר בכל פעם קצת על שאולי, לפני התפילה.
והם לא רק באים להתפלל איתנו,
הם מציעים מסאז', ארוחות בוקר, סיורים, ירקות אורגניים, מה לא.
עם ישראל המרגש.

במבט לאחור, האנשים בשבעה שנגעו בנו מאוד היו דווקא אלה שלא הכירו את שאולי. אנשים מבאר שבע ומהגולן, מלונדון ומהרצליה, שבאו רק להגיד תודה. רק לחבק ולהיות שותפים. אני לא פותחת חדשות ולא קוראת עיתונים כדי שהחיבוק הזה שאני הרגשתי שקיים – לא יתפוגג. אני יודעת בוודאות שהחיבוק הזה חזק בתוך העם, ואף אחד לא יכול לגרום לי לחשוב אחרת. אז תודה לעם ישראל, ואם אלה האחים שלי, אני אתחזק בזכותם.
שלחתי בקבוצה המשפחתית שלנו דברים שכתבת לאחרונה על הסיפור של יוסף הצדיק בפרשה, על כך שאנחנו יכולים לבחור איך לספר לעצמנו את הסיפור. בעיני זו נקודה חשובה לכולנו: למרות שהאחים שלו מכרו אותו, למרות שהוא התגלגל לבית הסוהר במצרים, יוסף עשה בחירה: למסגר את האירועים מחדש. לא להיות קורבן אלא לחפש את השליחות, להסתכל על המציאות בעין טובה ולחשוב למה הוא נמצא כאן ואיך הוא יכול לתרום. כתבתי למשפחה שגם אנחנו יכולים לבחור, לחלום כמו יוסף.
בשורות טובות, רותי, אמא של שאולי".

 

[יצחק משען]

הרב אברהם סתיו מספר:

אני יודע שאפשר להיות ציני ביחס לסיפור הזה. אני עצמי יכולתי להיות ציני למדי כלפיו, לולא היה הרעד שבגוף. והגוף לא משקר.

התפללתי השבת לראשונה מזה זמן רב בבית הכנסת החרדי הסמוך לבית חותני שבהרנוף. שבע עשרה שנים שאני מתפלל שם, אחת לכמה חודשים. אף אחד כמעט לא מדבר איתי, וגם אני לא מדבר כמעט עם אף אחד. לא בקטע רע. פשוט אני נמשך בטבעיות להתיישב בספרייה התורנית המרתקת בפינה, ובין גברא לגברא מתעדכן בפלפולים הלמדניים החדשים ובחומרות העדכניות.

הרגשתי קצת מוזר להגיע השבת, היחיד בבניין שנושא נשק, טרף לעיני גדודים של ילדים בוהים בטבעיות שרק במחוזות הללו עדיין לא אבדה. רפרפתי קצת בעלוני השבת שעסקו בחידוש של ר' דב לנדו בעניין מזיק תרומה של אבי-אמו כהן, הטיתי חצי אוזן לדרשה שעסקה בגדרי מלאכת מעמר, ותהיתי קצת ביני לביני אם אנחנו חיים על אותה פלנטה. ואז התחילה קריאת התורה. ובעוד אני מעיין בהקדמה של שו"ת אדני-נחושת, ניגש אליי הגבאי, ושאל לשמי ולשם אבי. וכך, בפעם הראשונה מזה שבע עשרה שנה, עליתי לתורה בבית כנסת חניכי הישיבות.

אני יודע. זו לא קסדה טקטית וגם לא אפוד מגן. רק עליית 'רביעי' של פרשת שמות. אך כשאסע מחר בבוקר בחזרה לשטח מול חאן יונס, אזכור ששולחים אותי לשם, בתוך שאר ישראל, גם מתפללי בית כנסת חניכי-הישיבות הר-נוף.

 

[יצחק משען]

בצלאל גואטה מפרסם סיפור חזק

נסעתי לכוכב יעקב, לנחם את משפחת שרביט על נפילת בנם סרן הראל הי"ד.
משפחת שרביט היא משפחה שורשית, עם עמוד שדרה מברזל יצוק,
הראל הוא חלק מהחברים שמגיעים ללמוד וללמד בכולל אליהו,
כולל שקרוי על שם סבא של הראל,
סבא אליהו.
במהלך הניחום הגיעו הרבה אנשים וסיפרו על הראל הרבה סיפורים, שאם נשזור את כולם הם יהיו שרשרת אחת ארוכה של גבורה וחתירה לאמת.
אנסה לכתוב את אחד הסיפורים-
הגיע אדם שהיה בעבר במילואים יחד עם הראל,
הוא סיפר שערכו להם תרגיל יחד עם המח"ט, מגד"ים וכל הקצינים.
התרגיל הלא היה תרגיל פיזי,
אלא תרגיל מתודי.
מה ז"א?
ז"א כולם יושבים בחדר, וחלק מהחיילים מדמים סיטואציה של אירוע שיכול להתרחש במציאות, ואז כולם יושבים ועושים דיון על האירוע ואיך נכון להתנהל באירוע כזה.
מהלך האירוע-
חיילים יוצאים לפעילות מבצעית ועוצרים מחבל שביצע פיגוע.
הם שמים לו אזיקים ומכסים לו את העיניים.
תוך כדי האירוע המחבל מבקש כוס מים וסיגריה.
אחד מהשחקנים שמשחק את החייל אומר לו אתה מחבל לא מגיע לך לשתות ונותן לו סטירה, והחייל השני רוצה לאפשר לתת למחבל מה שהוא מבקש.
לאחר מכן המחבל מבקש להתפנות והחייל שוב אומר לו שיעשה במכנסיים ולא מגיע לו שירותים כי הוא מחבל, והחייל השני שוב רוצה לאפשר.
עכשיו הבמה עוברת אל כל היושבים בקהל ושואלים אחד אחד איך נכון להתנהל בסיטואציה.
מטרת ההצגה היתה להטמיע כיוון מחשבה של הומניות ודאגה למחבל.
וכך היושבים בקהל שיתפו פעולה עם הכיוון.
רק הראל קם ואמר-
מה פתאום! המחבל הזה ביצע פיגוע לפני רגע! למה שאני ידאג לו?!
ככה מול המח''ט ומול כל הדרג הפיקודי הוא קם ואמר שלדעתו המחבל הזה צריך למות ובכלל לא צריך לדאוג לו!
ואז המשיך ואמר- תדע לך שכל מי שבחדר באמת חושב כמוני אבל אף אחד לא קם ואומר את זה.
המח''ט קם ואמר להראל- אם אתה לא יוצא מהאולם אז אתה מודח מפיקוד
הראל ענה- אני לא אצא מהחדר ואני גם לא אודח מפיקוד.
ואז הראל המשיך וצעק בחדר-
אני יודע שכולם פה חושבים כמוני!
מי שחושב כמוני שיקום עכשיו!
אף אחד לא קם.
המח''ט שוב פנה אל הראל ואמר לו-
נו, סיימת את ההצגה שלך?
עכשיו צא החוצה!
ואז הראל פנה שוב לקהל
אל תפחדו אני יודע שאתם חושבים כמוני!
ואז פתאום קם אחד מהמפקדים ואמר-
גם אני חושב ככה
ואז קם עוד אחד
ועוד אחד
עד שרובם קמו ואמרו שהם חושבים כמו הראל וזה מה שנכון לעשות.
אז הראל פנה אל המחט ואמר לו:
כבוד המח''ט, הנה תיראה, זה מה שהחיילים שלך חושבים באמת.
גבורה זה לא רק לצאת להלחם בעזה
גבורה זה לדבוק באמת ובמוסר
לעמוד איתן ולדבר את האמת הזו
מול כל המתנגדים שיש
לא לפחד מאף אדם חוץ מבורא עולם.

 

[פשוט]

זה רק למי שיש ארבע ילדים ומעלה
אני ינסה להשיג לך את שם הארגון

מוקיר רבנן?

 

[יצחק משען]

מוקיר רבנן?

בדקתי ואכן מדובר בקרן מוקיר רבנן
המייל שלהם mokirrabanan1@gmail.com

 

[פשוט]

בדקתי ואכן מדובר בקרן מוקיר רבנן
המייל שלהם mokirrabanan1@gmail.com

מנסיוני, אין טעם לפנות אליהם בצורה פרטית, הם נותנים רק לכוללים שנמצאים במערכת שלהם, ורק דרך הכולל.

 

[ישועה ורחמים]

ב"ה
המדור שאני עומד ליתן בפניכם יושב בדעתי זמן רב, ועדיין לא יצא לי לרכז ולאסוף את הסיפורים שקיבלתי באופן מסודר, אך בהיות שזיכני ה' להסתובב בערים רבות בארץ ובימים אלה הלב מתרגש לראות את כל החלוקות שיש ברחובות, ואברכים ומשפחות רצים ומביאים עוד ועוד דברים לבית, והעין לא תשבע מלראות משמחה אשרי העם שככה לו, ובפרט שאתמול פגשתי יהודי יקר שסיפר לי שיש נדיב באמריקא שכל השנה אוסף כסף למטרה זו לחלק בחגים תלושי קניה בסך 1000 ש"ח כל תלוש, ונכון לעכשיו יש בפסח וסוכות 12,800 אברכים שמקבלים ממנו, שזה קרוב ל13 מליון ש"ח פעמים בשנה! ועד שאני לא גומר להתפעל מאחד אני רואה שהשני מגדיל יותר לעשות. לכן כעת אני פותח את המדור בזאת ובלי נדר עד הבוקר אשתדל להביא את שאר הסיפורים שקיבלתי. וכמובן כל החברים שיוכלו להוסיף כהנה וכהנה יבורכו מפי עליון.

יש סיפור מדהים, שסיפר לי ראש כולל אחד ממה שהיה לו עם אותו נדיב (ר' ע"א), אני מקווה שאני מדייק בפרטים, אבל העיקר הוא המעשה.
הוא ניסה כמה שנים להיכנס לקרן הזאת בשביל לקבל לאברכי הכולל שלו, ולא הצליח. ויד ה' הייתה שהוא ישב במסעדה בארה"ב עם נדיב אחר, ואותו נדיב ניגש אליהם בשביל להתרים את הנדיב, והתחיל לספר על הקרן שלו וכו' וכו', והראה את המכתב שהם שלחו לאברכים יחד עם המלגה, אך זה לא ממש ריגש אותו. לעומת זה, ראש הכולל קרא את המכתב ועיניו התחיל לזלוג דמעות. אותו נדיב התרגש ואמר לו, אני רואה שכבודו התרגש מזה מאוד. אמר לו ראש הכולל, אכן כן, זה מאוד מרגש, אבל כמה חבל שאני לא מקבל בשביל האברכים שלי. הבטיח לו הנדיב מיד, אני מכניס אתכם עכשיו. ומאז אותה פגישה לפני כמה שנים, הכולל הזה מקבל בקביעות.


אגב אותו נדיב, מחזיק ביד נדיבה מאוד בכל המוסדות הגדולים של הספרדים. מלבד המלגות של ערב חג.

 

[יצחק משען]