המעיין בבית יוסף ובשלחן ערוך, יראה בבירור שמה שפסק השלחן ערוך שאין לאכול אלא במסורת אינו חומרא, או מנהג, אלא דין גמור מספק דאורייתא.
שהרי לדעת רש"י (הובא בב"י) עשרים עופות טמאים יש בהם שלשה סימני טהרה והם אסורים מן התורה, ומפני זה לא סמך רש"י להתיר עוף על ידי שלשה סימני טהרה, אלא רק על ידי מסורת. והבית יוסף הביא שגם דעת הרא"ש כרש"י, וכך הוא לשון הרא"ש בתשובה (כלל כ סי' לב) 'דע כי אין לסמוך על שום חכם שיתיר עוף על ידי סימני טהרה, אלא דוקא על ידי מסורה שמקובלין מאבותיהם שאכלו אותו, ולא יסמוך אדם על בדיקת סימנין'. וגם הרמב"ם חלוק על רבי משה ברבי יוסף ואינו מתיר בשלשה סימנים כשאין ידוע אם הוא דורס, שהרי הבית יוסף כשביאר דעת הרמב"ם, כתב לענין עוף שיש לו שלשה סימני טהרה בזה הלשון, 'דהא כיון דלא מכשרינן שום עוף אלא בידוע שאינו דורס, וכמו שכתב הרב המגיד, כשיש בו שלשה סימנים אחרים נמצא שיש בו כל ארבעה סימני טהרה', עיין שם הענין, הרי מבואר בדבריו דהרמב"ם אינו מכשיר שום עוף, אפילו יש לו שלשה סימנים, אלא בידוע שאינו דורס. נמצא שדעת שני עמודי ההוראה הרמב"ם והרא"ש דלא כרבי משה ברבי יוסף, וכן דעת רש"י. וכבר כתב הבית יוסף בהקדמתו 'שבמקום ששני עמודי ההוראה מסכימים לדעת אחת, נפסוק הלכה כמותם', ואם כן כאן מעיקר הדין יש לנו לתפוס כדעת שני עמודי ההוראה, ודלא כרבי משה ברבי יוסף. וממילא מה שכתב השלחן ערוך (פב ס"ב) 'ואף על פי שיש לו שלשה סימנים אלו, אין לאכלו, לפי שאנו חוששים שמא הוא דורס', זה הוא מעיקר הדין.
וכן כתב בשם משמואל (סי' יא, ד"ה אמנם בעיקר) 'דהבית יוסף תפס לאיסור לא משום חומרא, אלא תופס עיקר דעת רש"י' [והביא שם שדעת רוב הפוסקים כרש"י]. גם בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' מח) כתב 'שנראה מהמחבר דהא דאין לאכול שום עוף אלא אם כן יש לו מסורת, לא משום חומרא מחמירין, אלא הוא ממש ספק'. וכן כתב בחכמת אדם (כלל לו דין ד) דבלא מסורת "אסור" לאכול.
הדברים הנ"ל הם נגד הש"ך והפרי חדש והגר"א שתפסו כולם שמעיקר הדין קיי"ל כרמב"י, והש"ך אף כתב כן בדעת השו"ע עצמו.
על כן, אעתיק לשונות הבית יוסף בעצמו איך מתייחס למחלוקת רש"י והרמב"י, וכל אחד יבין לבד איך דעתו נוטה, וזה לשונו של מרן הב"י: "והקשו הרשב"א והר"ן
על פירוש רש"י קושיות רבות ועצומות והכחישו דבריו בדברים הנראים לעין וכתבו שהרבה פירושים נאמרו בשמועה זו ואין אחד מהם עולה כהוגן אלא
עיקרן של דברים כמו שפירש ה"ר משה ברבי יוסף וכו'".
ואח"כ כתב הב"י בשם הרב המגיד:
"שכן דעת רובי המפרשים, וזה דעת הרמב"ן", וסיים הב"י: "ואעפ"י שרש"י חלוק על זה,
דברי האחרים עיקר, ומתבררת סתירת פירוש בראיות ברורות מן המורגש כמו שהאריכו בזה", עכ"ל.
עוד שדעת רוב הראשונים, דלא כרבי משה ברבי יוסף, שהרי כבר נתבאר שכך דעת רש"י והרמב"ם והרא"ש, וכן היא דעת הראב"ד (תשובות ופסקים יד) וריב"ם (הובא בסמ"ק רז) והסמ"ק (שם, ודוק בלשון 'אבל') והאגודה (חולין נט.) והמרדכי (חולין תרלח) בשם ר"י, והאגור (סי' אלף רכא, ורכב) וריא"ז (בפסקיו לחולין סא.) והרי"ד (בפסקיו לחולין ס.) והמאירי (חולין ס:) והפרנס (סי' א) וריצב"א (הובא באהל מועד שער או"ה ד"א נ"ג) וריבב"ן (חולין סב.) ורבי מנדל קלויזנר (חולין נו:) ואיסור והיתר הארוך (שער נו, יח), וכתב בדרכי משה (הארוך אות ג) שכן משמע בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (שהביא המרדכי חולין תרמו). וכיון שדעת רוב הראשונים דלא כרבי משה ברבי יוסף, וכל שכן אחר ששני עמודי ההוראה מכללם, ודאי שעיקר הדין כדבריהם.
אם נבוא לחפש ולאסוף ולמנות הפוסקים ז"ל דס"ל שיש להתיר מעיקר הדין בג' סימנים בלבד דבכה"ג בידוע שאינו דורס, נמצא שיש לפחות כשלשים ראשונים ז"ל העומדים בשיטה זו [ולא הקפדתי לסדרן לפי סדר הדורות], וכמו שכתב הב"י בשם הרב המגיד שהוא דעת רוב הראשונים ז"ל, הלא המה:
(א) רבינו חננאל,
(ב) רמב"י,
(ג) רבינו תם,
(ד) הר"י (מובא במרדכי סוף רמז תרל"ח ד"ה ונראה לר"י),
(ה) ספר האשכול (הל' סימני חו"ע דו"ח וביצים),
(ו) הרז"ה בבעל המאור,
(ז) רבינו נתן אב הישיבה (בפירושו לחולין שם),
(ח) הר"י מלוניל (חולין נ"ט ע"א),
(ט) ספר העיטור (ש"ב הל' שחיטה),
(י) הרמב"ן (חולין ועה"ת),
(יא) הרשב"א [מעיקר הדין],
(יב) הר"ן,
(יג) הרא"ה (חולין שם),
(יד) נימוקי יוסף (חולין שם),
(טו) המגיד משנה,
(טז) ספר התרומה,
(יז) הרא"ש (בפסקיו לענין שיטת רבינו חננאל: "ועל זה היה ראוי לסמוך"),
(יח) המאירי [מעיקר הדין: "
בעל נפש לא יתיר"],
(יט) הראב"ן (מסכת חולין, רס"ח, שלא אסר אלא משום שאין קרקבן נקלף),
(כ) היראים,
(כא) ספר המאורות לרבינו המעילי (חולין שם),
(כב) שו"ת מהר"ם מרוטנברג (דפוס פראג, סי' תרי"ד, שלא הזכיר חומרת רש"י כלל אלא תלה הכל בפלוגתת התוס' והריב"א],
(כג) הראבי"ה (סוף סי' אלף וצ"ה: "ו
ראוי להחמיר באילו ענינים למי שאינו בקיא בהן, אלא סמכינן אמסורת וקבלה", עכ"ל),
(כד) רבינו אהרן ב"ר יוסף הכהן מבעלי התוס' (ספר הג"ן, דברים י"ד),
(כה) ספר אהל מועד (שער או"ה ד"א ריש נתיב ג'),
(כו) ארחות חיים (הל' איסורי מאכלות, בשם בעל העיטור),
(כז) הריב"ש (מעיקר הדין או עכ"פ נטית דעתו: סי' קצ"א בסופו),
(כח) הכלבו (הל' טריפות בשם בעל העיטור),
(כט) האיסור והיתר לרבינו יעקב מבוניולש (פרק כ"ח),
(ל) ספר החינוך (מצוה קס"א),
(לא) שלטי הגיבורים (חולין שם): "ולזה
הסכימו רוב הפוסקים דכל עוף שיש לו בגופו ג' סימני טהרה אין צריך לבדוק עוד אם הוא דורס אם לאו, דודאי אינו דורס וכו', ובדורות אלו
נהגו כרש"י", עכ"ל.
