אם נבוא לחפש ולאסוף ולמנות הפוסקים ז"ל דס"ל שיש להתיר מעיקר הדין בג' סימנים בלבד דבכה"ג בידוע שאינו דורס, נמצא שיש לפחות כשלשים ראשונים ז"ל העומדים בשיטה זו [ולא הקפדתי לסדרן לפי סדר הדורות], וכמו שכתב הב"י בשם הרב המגיד שהוא דעת רוב הראשונים ז"ל, הלא המה: (א) רבינו חננאל, (ב) רמב"י, (ג) רבינו תם, (ד) הר"י (מובא במרדכי סוף רמז תרל"ח ד"ה ונראה לר"י), (ה) ספר האשכול (הל' סימני חו"ע דו"ח וביצים), (ו) הרז"ה בבעל המאור, (ז) רבינו נתן אב הישיבה (בפירושו לחולין שם), (ח) הר"י מלוניל (חולין נ"ט ע"א), (ט) ספר העיטור (ש"ב הל' שחיטה), (י) הרמב"ן (חולין ועה"ת), (יא) הרשב"א [מעיקר הדין], (יב) הר"ן, (יג) הרא"ה (חולין שם), (יד) נימוקי יוסף (חולין שם), (טו) המגיד משנה, (טז) ספר התרומה, (יז) הרא"ש (בפסקיו לענין שיטת רבינו חננאל: "ועל זה היה ראוי לסמוך"), (יח) המאירי [מעיקר הדין: "בעל נפש לא יתיר"], (יט) הראב"ן (מסכת חולין, רס"ח, שלא אסר אלא משום שאין קרקבן נקלף), (כ) היראים, (כא) ספר המאורות לרבינו המעילי (חולין שם), (כב) שו"ת מהר"ם מרוטנברג (דפוס פראג, סי' תרי"ד, שלא הזכיר חומרת רש"י כלל אלא תלה הכל בפלוגתת התוס' והריב"א], (כג) הראבי"ה (סוף סי' אלף וצ"ה: "וראוי להחמיר באילו ענינים למי שאינו בקיא בהן, אלא סמכינן אמסורת וקבלה", עכ"ל), (כד) רבינו אהרן ב"ר יוסף הכהן מבעלי התוס' (ספר הג"ן, דברים י"ד), (כה) ספר אהל מועד (שער או"ה ד"א ריש נתיב ג'), (כו) ארחות חיים (הל' איסורי מאכלות, בשם בעל העיטור), (כז) הריב"ש (מעיקר הדין או עכ"פ נטית דעתו: סי' קצ"א בסופו), (כח) הכלבו (הל' טריפות בשם בעל העיטור), (כט) האיסור והיתר לרבינו יעקב מבוניולש (פרק כ"ח), (ל) ספר החינוך (מצוה קס"א), (לא) שלטי הגיבורים (חולין שם): "ולזה הסכימו רוב הפוסקים דכל עוף שיש לו בגופו ג' סימני טהרה אין צריך לבדוק עוד אם הוא דורס אם לאו, דודאי אינו דורס וכו', ובדורות אלו נהגו כרש"י", עכ"ל.
א) דעת הרא"ש בהיפך משיטת רמב"י, וכמו שכתב בתשובה (כלל כ סימן לב) שכתב בהדיא "דע כי אין לסמוך על שום חכם שיתיר עוף על ידי סימני טהרה, אלא דוקא על ידי מסורה שמקובלין מאבותיהם שאכלו אותו, ולא יסמוך אדם על בדיקת סימנין".
ב) גם דעת המאירי בהיפך משיטת רמב"י, שהרי מה שהעתיק כבודו מדברי המאירי שכתב בלשון "בעל נפש", אינם דברי המאירי עצמו, אלא הם דברי רוב הגאונים שהביא שם, ואילו דעת המאירי עצמו נתבארה שם (חולין דף ס:) שכתב בזה הלשון 'צריך אתה לידע שמשנה זו ופירושה וענינים היוצאים ממנה מבולבלים הרבה ביד מפרשים ופסקים שבה משתנים לפי שנוי הפירושים והריני מודיעך רוב הענינים האמורים בה דרך פסק ומה שראוי לנהוג בהם בדורות הללו וכו', כל עוף שיש בו שלשה סימני טהרה הנזכרים טהור אפי' לא היה להם מסורת עליו ובלבד בשאינו דורס שנמצאו עכשיו בו כל סימני טהרה'. הרי שבדרך פסק ביאר המאירי דעתו דשבשלה סימנים אין היתר.
ג) גם דעת המהר"ם מרוטנבורג לא שייך למנותה בשיטת רמב"י, כמו שכתב בדרכי משה הארוך (ר"ס פב) שנראה מדברי המהר"ם מרוטנבורג כרש"י.
ד) גם לענין דעת ר"י, כתב המרדכי (חולין תרלח) בשם ר"י דאין אדם יכול לטהר שום עוף ע"י סימנין אלו אם לא יתברר לו שאינו דורס.
ה) גם הנמוקי יוסף אדרבה פסק לדינא (חולין סב:) שאין להתיר אלא במסורת, ומלשונו שם מבואר דאינו מצד חומרא או מנהג, אלא מכח שאין לנו בירור מה היא השיטה הנכונה בסוגיא, והוא ספק דאורייתא.
ו) גם מדברי הראבי"ה אין ראיה לפלוגתא דרמב"י עם הרמב"ם והרא"ש, דהא מתחילה מייתי דעת ר"ח דהסימן החדש היינו קרקבן נקלף, ושוב הביא דעת רשב"ם דפליג על ר"ח, ופלוגתייהו בבקי הוא, ובהאי פלוגתא לא הכריע בהדיא, ואין שום ראיה דנקיט כר"ח, ואחר כך כתב דראוי להחמיר למי שאינו בקי שלא יסמוך על בדיקתו, אלא על מסורת, אבל בבקי לא ראינו שהכריע כר"ח או כרשב"ם.
ז) גם מדברי האהל מועד אין ראיה, כי אף שהביא תחילה דברי רמב"י [וגם הביא בסוף דבריו שהרמב"ן הסכים לרמב"י], הלא כתב אחר כך "הילכך צריכין אנו לידע שלא יהא דורס קודם שנאכל משום עוף", ולשון זה נראה שהוא לשון האהל מועד עצמו, דהא לאו מדברי הגאונים הוא. וגם הביא אחר כך דברי ריצב"א דפליג ארמב"י. אם כן אדרבה דבריו נוטים לדברי הרמב"ם והרא"ש.
ח) גם מדברי האיסור והיתר לרבינו יעקב מבוניולש, אין ראיה, דהא אייתי התם כל מאי דאשכח מרבוואתא קמאי, ומכללם הרמב"ם, וריצב"א, דפליגי ארמב"י, ואפשר דאדרבה נקיט כהרמב"ם וריצב"א דפליגי ארמב"י.
ט) גם מדברי רבינו נתן אב הישיבה אין ראיה, שהרי העתיק לשון המשנה "כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור" עם תוספת מעט ביאור, ולא נחית כלל לפלוגתא דרבוואתא.
י) גם מתשובת הריב"ש אין ראיה, שהרי תשובה זו אינה עוסקת כלל בנדון למעשה, אלא בדרך הלימוד בסוגיא, וכיון דאפילו בשאר חכמי ישראל, אמרו בבבא בתרא (קל:) כי אמר לן מר הלכה הכי נעביד מעשה אמר לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה, כל שכן לענין הריב"ש שבמקומו היו נוהגים בכל על פי פסקי הרמב"ם כמו שכתב בתשובה (סי' רסג) 'ולפי דרכו של הרמב"ם ז"ל, אשר כל זה הגליל נוהגין על פי דעותיו', ודאי שאין ראיה ממה שכתב שפירושו של רמב"י מרווח בסוגיא, לומר שיחלוק הריב"ש לדינא על הוראת הרמב"ם.
יא) שלטי הגיבורים אינו ראשון, עיין שם הגדולים (ספרים, שלטי הגבורים).
נמצא אכן שמצד מנין הפוסקים המחלוקת קרובה להיות שקולה, עם נטיה מעט לסברת רמב"י.
אמנם כיון ששני עמודי ההוראה הרמב"ם והרא"ש חלוקים על רמב"י, הם מכריעים להורות מעיקר הדין דלא כרמב"י, וכפי אשר פסק השלחן ערוך דאפילו יש לו שלשה סימנים בגופו אין לאוכלו.
