שם מיירי כשאין בעיה של שטרי הדיוטות, אבל כשיש בעיה של שטרי הדיוטות ודאי אסור גם כשאין כוונתו לעיין במחיר ואפי' מסתם סקרנות.וגם משום שמותר להסתכל בשבת בחלון ראווה אם אין כוונתו לעיין במחיר או לתכנן קניה אלא סתם מסקרנות,
לא נמצא כזה בשום מקום, דכל אדם שמרגיש רתיעה מאיזה עובדין דחול הוי מקצה דעתו.אמנם אם אדם מרגיש בטבעו רתיעה מלקחת כזה עיתון בשבת, סימן שהקצה דעתו ממנו - ותבוא עליו ברכה.
אכן לדעת רוה"פ כמדו' [מלבד דעת החזו"א] אינו מוקצה, ואפי' בעיתון שהמעט שיש שם שאינו פרסומות הוא סתם דברי קריאה.אשמח לדעת מה ההלכה בזה
בבסיס הולכים אחרי הרוב, [בכשמל"א הולכים אולי אחרי הרוב לחלק הפוסקים], אבל כאן העיקר שראוי למשהו וכבר אינו מוקצה מחמת גופו, אבל יל"ד משום כשמל"א, ובל"נ אעלה אי"ה מדברי הדנים בזה.כדין מגירה שהולכים אחר רוב החפצים הנמצאים בה
אתה צודק,שם מיירי כשאין בעיה של שטרי הדיוטות, אבל כשיש בעיה של שטרי הדיוטות ודאי אסור גם כשאין כוונתו לעיין במחיר ואפי' מסתם סקרנות.
אבל לגושו"ע, סגי במעט דברי תורה שלא ייחשב מוקצה.
[אמנם החזו"א כנר' נקט דהוי מוקצה].
קורקינט בשבת - ידוע שיש פוסקים שאומרים שראוי להימנע משום עובדין דחול, ומצאתי לפוסק אחד שאומר שהם מוקצה למי שלא משתמש בהם. (לכאורה משמע שמעיקר הדין אי אפשר למחות במי שכן נוסעים בו.) אם כן, זה מוקצה על פי הרגשה אישית של עובדין דחול.לא נמצא כזה בשום מקום, דכל אדם שמרגיש רתיעה מאיזה עובדין דחול הוי מקצה דעתו.
ואגב אפי' בדבר שמלאכתו לאיסור ואין לו שימוש היתר כלל, אבל האיסור הוא רק עובדין דחול [שאינו מדינא דגמ'] ג"כ לא נחשב מוקצה בפשוטו.
וצריך שיסבור גם שהטעם לאסור יהיה משום עובדין דחול.ומצאתי לפוסק אחד שאומר שהם מוקצה למי שלא משתמש בהם.
הוא כותב זאת מפורשוצריך שיסבור גם שהטעם לאסור יהיה משום עובדין דחול.
נשמח לדעת.כשמל"א, ובל"נ אעלה אי"ה מדברי הדנים בזה.