הליכתו של מרן לבקשות בילדותו
אלה שהולכים לבקשות בשבת, שורה עליהם רוח השראה טובה. זה לא ביטול תורה, טוב שילך, יאמר שירים תשבחות, או ישמע, וכך כל השבוע יש לו השראה של שירה, שמחה של שירה.
כשהיינו צעירים היינו הולכים לבקשות, בשעה שתיים בלילה יושבים ושומעים שירים עד שעה שבע, בשעה שבע הולכים להתפלל שחרית, אחר חמש שעות.
כל השבוע כולו היינו לומדים וכאילו יש מישהו מזמזם לי באוזן את כל השירים ההם, וכל התשבחות האלה, איזה מנגינה יפה, יש עליה רוח של קדושה, אין שכינה שורה על האדם רק בשמחה של מצוה שיש בו שירה, אדם שאין לו שירה לא יודע מה זה שירה, חבל, חבל עליו.
היה רבי חיים מצאנז אומר, הייתי מוכן לוותר על ידיעת חצי הש"ס שלי רק שהיה לי קול טוב שהייתי יכול לנגן להקדוש ב"ה, לא היה לו קול טוב, היה לו קול עבה ולא היה יכול לנגן, זה ממלא רוח אלקים.
בכל יום שבת בסעודה שלישית היה יושב אומר להם דברי תורה, ואחר שגומר דברי תורה פותחים פיהם אומרים שירה. פעם אחת חלה והיה משתעל, בנו היה שמו ר' יחזקאל מצאנז ראה שאביו משתעל קם והביא לו כוס תה. והרב שר, עיניו עצומות והוא שר ומתלהב, שר ומשתעל, שר ומשתעל. בא בנו עשה לו ככה שיקח התה, אמר לו, "לא, בעולם האצילות לא שותים תה"!
אמר לו בנו, "בעולם האצילות גם לא משתעלים"... אז נאלץ לקחת.
השירים עצמם שירי קודש של הבקשות הולחנו על ידי גאוני ישראל, כגון ר' שלמה לנייאדו בעל ספר 'בית דינו של שלמה', ר' אברהם ענתבי בעל 'יושב אהלים', ר' מרדכי לבטון בעל ספר 'נכח השלחן', כל אלה הם המשוררים שיסדו לנו את שירת הבקשות.
השיר הראשון מתחיל "אל מסתתר בשפריר חביון", יש בו עשר ספירות, חיבר אותו ר' אברהם ענתבי, שהוא בעצמו היה מקובל גדול, והלחן של המנגינה ידוע שהוא של גוים.
לא פעם היינו הולכים בעיר העתיקה והיינו שומעים את המנגינה הזו ששרים אותה הערבים, והרכיבו אותה על דברי קדושה, ולדעתם אדרבא מצוה להוציא מהסטרא אחרא ולהכניס לקדושה, כמ"ש 'וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ', אדרבא אתה מקבל בזה דברי קדושה, לא אכפת לנו מהמנגינה. המנגינה עצמה אין בה ממשות שתקבל טומאה ותאסור אותה.
וראה תשובת מרן זיע"א ביביע אומר חלק ו' או"ח סי' ז'.
אלה שהולכים לבקשות בשבת, שורה עליהם רוח השראה טובה. זה לא ביטול תורה, טוב שילך, יאמר שירים תשבחות, או ישמע, וכך כל השבוע יש לו השראה של שירה, שמחה של שירה.
כשהיינו צעירים היינו הולכים לבקשות, בשעה שתיים בלילה יושבים ושומעים שירים עד שעה שבע, בשעה שבע הולכים להתפלל שחרית, אחר חמש שעות.
כל השבוע כולו היינו לומדים וכאילו יש מישהו מזמזם לי באוזן את כל השירים ההם, וכל התשבחות האלה, איזה מנגינה יפה, יש עליה רוח של קדושה, אין שכינה שורה על האדם רק בשמחה של מצוה שיש בו שירה, אדם שאין לו שירה לא יודע מה זה שירה, חבל, חבל עליו.
היה רבי חיים מצאנז אומר, הייתי מוכן לוותר על ידיעת חצי הש"ס שלי רק שהיה לי קול טוב שהייתי יכול לנגן להקדוש ב"ה, לא היה לו קול טוב, היה לו קול עבה ולא היה יכול לנגן, זה ממלא רוח אלקים.
בכל יום שבת בסעודה שלישית היה יושב אומר להם דברי תורה, ואחר שגומר דברי תורה פותחים פיהם אומרים שירה. פעם אחת חלה והיה משתעל, בנו היה שמו ר' יחזקאל מצאנז ראה שאביו משתעל קם והביא לו כוס תה. והרב שר, עיניו עצומות והוא שר ומתלהב, שר ומשתעל, שר ומשתעל. בא בנו עשה לו ככה שיקח התה, אמר לו, "לא, בעולם האצילות לא שותים תה"!
אמר לו בנו, "בעולם האצילות גם לא משתעלים"... אז נאלץ לקחת.
יסוד שירת הבקשות
רוב שירי הבקשות ששרים היום הם כולם לחנים של גויים, היו עושים 'משחאת אל אנדלוסיא', ברוב עם בציבור, יושבים ביחד ושרים כל מיני שירים תפלים שלהם, והיו לוקחים את המנגינה הזו ומרכיבים אותה על שירת הבקשות, היו יושבים שלוש ארבע שעות ושומעים שירים, גם גדולי ישראל היו באים, ואף אחד לא מיחה בדברים האלה.השירים עצמם שירי קודש של הבקשות הולחנו על ידי גאוני ישראל, כגון ר' שלמה לנייאדו בעל ספר 'בית דינו של שלמה', ר' אברהם ענתבי בעל 'יושב אהלים', ר' מרדכי לבטון בעל ספר 'נכח השלחן', כל אלה הם המשוררים שיסדו לנו את שירת הבקשות.
השיר הראשון מתחיל "אל מסתתר בשפריר חביון", יש בו עשר ספירות, חיבר אותו ר' אברהם ענתבי, שהוא בעצמו היה מקובל גדול, והלחן של המנגינה ידוע שהוא של גוים.
לא פעם היינו הולכים בעיר העתיקה והיינו שומעים את המנגינה הזו ששרים אותה הערבים, והרכיבו אותה על דברי קדושה, ולדעתם אדרבא מצוה להוציא מהסטרא אחרא ולהכניס לקדושה, כמ"ש 'וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ', אדרבא אתה מקבל בזה דברי קדושה, לא אכפת לנו מהמנגינה. המנגינה עצמה אין בה ממשות שתקבל טומאה ותאסור אותה.
וראה תשובת מרן זיע"א ביביע אומר חלק ו' או"ח סי' ז'.