מה שהביא הרב עובדיה שיתנה בקבלת שבת שפורש רק ממלאכה הביא את זה על הצד היותר טוב אבל הוא סובר שבלאו הכי בקבלת שבת ביחיד לא פורש אלא ממלאכה וה"ה בבין השמשות וזה לשונו ביביע אומר ובפרט לפי מ"ש הדגול מרבבה (ס"ס רסא) שאפילו אם קבל שבת בסתם לא נאסר בשבותים, ורק אם ענה ברכו או התפלל ערבית של שבת נאסר בשבותים. וכ"כ הגר"ז בעל התניא, הנ"ל והובא ג"כ בספר תהלה לדוד (סימן רסא סק"י). ותפלת מנחה לא גרעא משבותים. וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף הנ"ל, ושכן כתב הגר"ז בסידורו. וע' בשו"ת ארץ צבי (סימן ס) הנ"ל, שישב ג"כ על מדוכה זו, בענין תפלת מנחה בע"ש בביה"ש של הגאונים, וכתב שאפשר להתפלל מנחה בתנאי, שאם הלכה כהגאונים שבין השמשות הוא מיד אחר שקיעת החמה, הוא מקבל עליו תוספת שבת מיד, ואם ההלכה כר"ת הוא מקבל שבת מספר דקות קודם ביה"ש של ר"ת, ואז יוכל להתפלל מנחה אחר השקיעה, משום שלענין תפלת מנחה שהיא מדרבנן הלכה כדברי המיקל, ודעבד כמר עבד וכו'. ודי בתנאי אחד כזה לכל ימי חייו. ובהערה לשם הוכיח כן ממתני' דספק חשכה וכו'. כנ"ל. ושוב הוסיף להעיר, שהרי (בסימן רצג ס"ג) נפסק, שמתפלל אדם של מוצ"ש בשבת, ומבדיל בתפלה, אף שעדיין הוא שבת גמור. וא"כ למה אם ענה ברכו בע"ש אסור לו להתפלל מנחה אלא ערבית שתים של שבת, והרי מן הדין היה צריך להתפלל י"ח בשבת, אלא דלא אטרחוה רבנן, (ברכות כא א), וא"כ למה החמירו בזה בעניית ברכו, וצ"ל שמכיון שענה ברכו עם הצבור, שהוא תחלת תפלת ערבית של שבת, ומטעם זה נחשב לקבלת שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג ס"י), מש"ה חשיב כתרתי דסתרי לענין מנחה, משא"כ בקבלת שבת סתם שלא ע"י עניית ברכו מותר להתפלל מנחה. וכן מוכח ממ"ש בש"ע (שם סעיף טו) שאם לא ענה ברכו עמהם רשאי להתפלל מנחה בחדר אחר, והקשה הפרי מגדים שהרי בעל כרחו חל עליו שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג סי"ב) שאם רוב הקהל קבלו שבת, המיעוט נמשך אחריהם בעל כרחם. ותירץ שזהו דוקא לענין מלאכה, ולא לענין תפלה. הא קמן שאפשר שיחול עליו שבת לענין מלאכה בלבד ולא לענין תפלת מנחה. ומ"ש המג"א (ס"ק יט) שצריכה להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות, י"ל דהיינו לכתחלה, אבל בדיעבד שהדליקה ועדיין לא התפללה, יכולה להתפלל מנחה גם אחר ההדלקה. עכת"ד. וברור שלפי דבריו אלו אין צורך להתנות, כמ"ש בתחלה. וכן כתב בכוונתו בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן כ), ואף הוא מסכים הולך לדברי הארץ צבי הנ"ל. ע"ש. והנה גם בשו"ת זכרון יוסף (סימן מח) העלה דבדיעבד שכבר הדליקה הנרות יכולה להתפלל מנחה לאחר מכן. ושלא כמשמעות המחצית השקל. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קא ע"ב), דמסתברא שאשה ששכחה להתפלל והדליקה יכולה להתפלל אח"כ, כיון שתוספת שבת אינה אלא מדרבנן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ג (סימן נז). ובשו"ת עמק המלך (סימן לה). וכן העלה בס' תורת שבת (סימן רסג ס"ק יט), ושאין לחוש בזה לספק ברכות ולהצריך שתתפלל תפלת ערבית שתים שהן שבע ברכות ולא י"ח, שהרי מבואר בברכות (ב א) שמן הדין היה להתפלל גם בשבת י"ח ברכות, אלא דלא אטרחוה רבנן, ולכן אין בזה שום ספק, ויכולה להתפלל מנחה אחר שהדליקה הנרות. ע"ש. וכן העלתי בספרי לוית חן (סימן ו), ושלא כהמשנה ברורה (בס"ק מג) שכתב, שאם אין לה שהות להתפלל מנחה קודם ההדלקה, תדליק, ותתפלל ערבית שתים של שבת, שאין דבריו מוכרחים, והעיקר כדברי האחרונים הנ"ל. ועל צד היותר טוב תעשה תנאי קודם ההדלקה שאינה רוצה לקבל עליה שבת בהדלקתה, דבכה"ג יש לסמוך על האומרים דמהני תנאי שאינה מקבלת שבת, כיון דאעיקרא רוב הפוסקים ס"ל שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, ודלא כבה"ג, וכן דעת מרן. עכ"ל
מ"מ אין לזה קשר לקושיא שבמקומה עומדת שלפי דעת הרב עובדיה יכול להתפלל מנחה כרגיל ושמגיע זמן התוספת מקבל את השבת "אוטומאט" ואין כאן שום בעיה ולמה כתב הרא"ש להקדים להתפלל מנחה???