ב"ה
שלום וברכה,
נראה שהדין דין אמת, לאחר שלמדנו בגדרי ההלכה שיש חשיבות מהותית בדיבור שישמיע לאזנו, ובלא זה אינו שלם, ממילא נדע שכל דבר התלוי בדיבור, חשוב שיהיה בו חלק מהותי זה, של להשמיע לאזנו.
ובאמת שכן הוא נמי ע"פ סודם ש"ד, שהמחשבה של מה שרוצה לדבר, ההבל היוצא, הקול הנשמע, עקימת השפתיים, וחיתוך האותיות, (בחלוקת אחה"ע בגרון, דתלנ"ת בלשון, זסרצ"ש בשיניים, בומ"פ בשפתיים, גיכ"ק בחיך, כמבואר בזוה"ק), כל אחד מרמז לבחינה עליונה, וכולם יחד מרכיבים את המעשה של הדיבור השלם.
אלא שמהדין ההלכתי שצריך להשמיע לאזנו, למדנו שחלק זה של להשמיע לאזנו הוא מהותי ועיקרי מאד, ועי' בליקו"מ (קמא, סי' נ) מה שביאר בזה דברים מתוקים.
בברכה רבה
