• ניתן לשלוח מערכות ויישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

רצה והחליצנו בסעודה שלישית אחרי שיצא שבת

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
ידוע הדין (הובא בילקו"י סי' רצ"א סעיף י"ח):
1681593061269.png
והיינו שלעניין כל מה שמזכירים הולכים אחרי תחילת הסעודה.
ושאלני מישהו מה הטעם והסברא בדבר זה. הדין פשוט, אבל למה באמת זה ככה? הרי סו"ס הוא מברך בלילה שזה כבר לא שבת.
וחשבתי לומר שמכיון שאחרי שאכל כזית פת כבר נתחייב בברכת המזון, ואז היה עדיין שבת, לכן בשעה שאכל כזית הוטל עליו חיוב של "ברכת המזון עם רצה והחליצנו", וממילא אע"פ שאח"כ המשיך לאכול עוד ואע"פ שכבר יצא שבת, מ"מ החיוב ברהמ"ז חל עליו בשעה שהיה שבת.
לפי"ז, צריך לדעת מה יהיה הדין מי שהתחיל לאכול אחרי השקיעה סמוך לצאת הכוכבים, ולא אכל כזית פת, וסיים לאכול כזית פת רק אחרי צאה"כ, האם גם בכה"ג יאמר רצה והחליצנו או לא?
(הספק הנ"ל הוא גם בלי האוקימתא שהעמדתי שהטעם הוא מחמת שנתחייב בברהמ"ז כשאכל כזית בתוך שבת, אלא גם אם נאמר שהטעם הוא משום שברכת המזון באה על סעודה שסעד בשבת, עדיין צריך לדעת מה יהיה הדין אם אכל רק חצי כזית בתוך שבת).
מכח זה גם יש לדעת (ואולי ע"פ זה נפשוט גם את הספק הראשון), מה יהיה הדין אם מישהו אינו רוצה לאכול כזית פת בסעודה שלישית, ומראש מעוניין לאכול רק 15 גרם, האם יהיה מותר לו להמשיך לאכול שאר דברים אחרי השקיעה וצאה"כ, או שמכיון שזה לא נקרא קביעות סעודה אינו יכול. (וגם מעניין לדעת אם מרוויח בכה"ג את המ"ד שסעודה שלישית חייבת בפת, או שאם זה פחות מכזית מילא הוי כמזונות ואין נפק"מ מה יאכל).
[אם יכול גם בכה"ג אולי ממילא נאמר שגם אם אכל פחות מכזית יגיד רצה, ואם אינו יכול בכה"ג אז גם רצה לא יגיד].
ואולי זה תלוי אם מי שאכל פחות מכזית לחם פוטר גם שאר דברים הבאים מחמת הסעודה... וצ"ע.
 
לגבי הטעם שכתבת:

''וחשבתי לומר שמכיון שאחרי שאכל כזית פת כבר נתחייב בברכת המזון, ואז היה עדיין שבת, לכן בשעה שאכל כזית הוטל עליו חיוב של "ברכת המזון עם רצה והחליצנו", וממילא אע"פ שאח"כ המשיך לאכול עוד ואע"פ שכבר יצא שבת, מ"מ החיוב ברהמ"ז חל עליו בשעה שהיה שבת''.

חושבני לערער על זה קצת מעובדא שאירע עימי במוצ''ש הזה:

כי הנה היות ונמשכה הסעודה אצלינו הרבה זמן, ואנוכי הלכתי לחדר לכמה דקות וראיתי שכבר יצא שבת ואמרתי 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' והדלקתי את האור. ופתאום נזכרתי בדין שמעתה אני לא יכול לברך ברכת המזון עם רצה והחליצינו. והשתא הגע בעצמך, אם כהטעם הנזכר הרי צ''ב מ''ט באמת אני פטור מרצה, הרי סו''ס כבר חל עלי חיוב של ברכת רצה מלפני כן, והיאך פקע חיוב זה, הרי כשם שאינו פוקע מעצמו אפי' שעתים אחרי שבת, כך ג''כ צריך להיות שאינו פוקע אפי' אחרי שהוצאתי בפול שבת.

ועל כן הנכון לענ''ד:

שהטעם הוא בפשיטות, ש'להוציא' שבת אין זה דבר ממילא, אלא יש 'צורה' של הוצאת שבת וכגון ע''י 'ברוך המבדיל', ועל כ א''ש שכל עוד לא הוציא שבת בפועל הרי אצלו אכתי חשיב שבת ולכן מחויב ברצה והחליצינו, אבל אם באמת הוציא שבת א''ש שהיות ואצלו כבר אי''ז שבת על כן אינו יכול לברך רצה והחלצינו.

ויש לפלפל.
 
חושבני לערער על זה קצת מעובדא שאירע עימי במוצ''ש הזה:

כי הנה היות ונמשכה הסעודה אצלינו הרבה זמן, ואנוכי הלכתי לחדר לכמה דקות וראיתי שכבר יצא שבת ואמרתי 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' והדלקתי את האור. ופתאום נזכרתי בדין שמעתה אני לא יכול לברך ברכת המזון עם רצה והחליצינו. והשתא הגע בעצמך, אם כהטעם הנזכר הרי צ''ב מ''ט באמת אני פטור מרצה, הרי סו''ס כבר חל עלי חיוב של ברכת רצה מלפני כן, והיאך פקע חיוב זה, הרי כשם שאינו פוקע מעצמו אפי' שעתים אחרי שבת, כך ג''כ צריך להיות שאינו פוקע אפי' אחרי שהוצאתי בפול שבת.
יפה.
אבל אולי אז לא יכול לומר "רצה והחליצנו" רק בגלל שזה תרתי דסתרי.
אה"נ, הוא באמת התחייב גם ברצה והחליצנו, ואם "רצה והחליצנו" היה מעכב בסעודה שלישית הוא היה צריך כן לומר, אבל מכיון ש"רצה והחליצנו" לא מעכב, ואם הוא יאמר עכשיו "רצה והחליצנו ביום השבת הזה" הוי כדובר שקר, שכן הוא כבר הוציא את השבת, והוי תרתי דסתרי, אולי לכן לא יאמר.
(וגם, כמדומני שאז זה ספק ספיקא שלא לומר רצה).
 
יפה.
אבל אולי אז לא יכול לומר "רצה והחליצנו" רק בגלל שזה תרתי דסתרי.
אה"נ, הוא באמת התחייב גם ברצה והחליצנו, ואם "רצה והחליצנו" היה מעכב בסעודה שלישית הוא היה צריך כן לומר, אבל מכיון ש"רצה והחליצנו" לא מעכב, ואם הוא יאמר עכשיו "רצה והחליצנו ביום השבת הזה" הוי כדובר שקר, שכן הוא כבר הוציא את השבת, והוי תרתי דסתרי, אולי לכן לא יאמר.
(וגם, כמדומני שאז זה ספק ספיקא שלא לומר רצה).
אבל הרי אכתי ס''ס, מאי שנא מאם יצא שבת מבחינת לוח הזמנים לפני כמה שעות, שאז לא הוה תרתי דסתרי, ואפי' שאליבא דאמת יצא שבת [וברור שאם עשה מלאכה לא חילל שבת מדאו'], אפ''ה יכול לומר 'ביות השבת הזה'. ואולי באמת יש מקום לטעם שכתבתי שבכדי להיפטר מרצה צריך שה'גברא' יוציא את השבת בעצמו, וכל עוד לא הוציא את השבת בעצמו ע''י ברוך המבדיל וכיוצ''ב הרי אצלו אכתי חשיב שבת לענין זה.
 
חזור
חלק עליון