זכורני, בביתו של מרן הסבא, מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, היה ברור ופשוט מאד, לכל הסובבים אותו, כי האדם המוצלח ביותר בעולם, הוא תלמיד חכם. ואפילו תלמיד חכם שאינו גדול כל כך, הוא באמת אדם מוצלח מאד הרבה מעל ומעבר לכל ההצלחות בעולם.
בעיניו של מרן זצ"ל, אילו היו מבשרים לו שאחד מנכדיו יהפוך לפרופסור גדול, לא היה בדבר שמחה גדולה, ובודאי שלא גאווה. אבל כאשר היה שומע שאחד מנכדיו חיבר ספר טוב, או חידש חידוש בדברי תורה, ולומד טוב, היה שש ומאושר על הדברים.
בסוף ימיו, בראש השנה האחרון לחייו, שוחח מרן זצ"ל עם אחד מראשי תנועת ש"ס. ואותו אדם, סיפר למרן זצ"ל בשמחה, על הישגים שונים של המפלגה. התבונן מרן זצ"ל על נכדו, (כמדומני שהיה זה בנו של הגאון רבי אהרן בוטבול שליט"א) שעמד שם, ואמר לאותו אדם, אתה מספר לי דברים יפים, אבל כל זה שום דבר, לעומת השמחה שיש לי שאני רואה שהנכד שלי לומד תורה, ומתגדל בתורה!
הלכה יומית