אעתיק מעט ממה שכתבתי לעצמי היום לתועלת.
שירה ווקאלית
לעניין שירה ווקאלית הנתחדשה כיום יש להסתפק כיון שאין דינה כשירה עם כלי זמר או שאר קולות רקע שאסרו, אלא היא שירה בפה של זמר ששר ועושים לו ברקע קולות ליווי.
ובקונטרס 'וספרתם לכם' (עמ' ח) כתב להקל לשמוע שירים ווקאלים ואפילו שמחים ללא כלי זמר, שהרי כל האיסור הזה הוא מטעם המנהג, והיות והמנהג כיום לשומעם יהיה מותר. ושכ"כ בשו"ת אגרות משה, ובשו"ת אז נדברו ושכ"פ הגר"י רוזנבלט שליט"א מוץ בעדה החרדית.
ומכל מקום אף בזה נראה שאין להקל אלא דווקא שלא מביא לידי ריקודים ומחולות, כיון שעיקר התקנה לאסור היא שלא יבוא לידי ריקודים ומחולות כנז',
וכמו שכתב מרן הראש"ל (ילקו"י ספירת העומר מהדורת תשע"ט עמ' תמ"ה) : שירה וואקאלית שמשמיעים בפה כעין כלי שיר נראה שאין בזה איסור לשמוע בימי העומר כי שירה בפה לא נאסרה וכו', ומכל מקום אם היא מביאה לידי ריקוד ראוי להמנע מזה. וכן פיוטים במנגינה המביאה לידי ריקוד ראוי להמנע מהם בימי העומר ע"כ. וכע"ז בספר הליכות שלמה (עמ' שס"א) משם הגרש"ז אוירבך, ששמיעת פרקי חזנות ונגינות "קלאסיות" וכדו' יש להתיר.
אולם יש שכתבו לאסור את השירה הווקאלית כיון שכיום משפרים את ההקלטה באמצעות מערכות חשמליות וזה לכאורה נחשב כשמיעת כלי זמר (שו"ת ישא יוסף ח"ב חאו"ח סי' קיח, פסק"ת ח"ה עמ' תקע"ה) .
ובעניין שמיעת מוזיקה בערוצי הרדיו
כתב בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ד סימן לז) להתיר שמיעת מוזיקה חסידית בערוצי הרדיו בימי ספירת העומר, כדי שלא יבואו לשמוע מוזיקה אסורה, וכפי שהתירו פוסקי הדור הקודם להדפיס עיתונים בחול המועד: "ואם כך התירו במלאכות אסורות, שהוא דינא דגמרא ויסודו מן התורה, ושעליו אמרו כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה, אבל מצאו כאן היתר להדפיס עיתונים דתיים, כדי שלא יקראו עיתונים אחרים שאין רוח חכמים נוחה מהם. הרי ק"ו בן בנו של ק"ו, בדבר שביסודו הוא מנהג, וגם לא כתוב בשם מקום לאסור כלי זמר, ורק ריקודים ומחולות אסרו. הרי פשוט הדבר כביעתא בכותחא דיש להתיר לשמוע גם כלי זמר, כדי שלא ילכו לשמוע נגינות אסורות ויעבירו לערוץ אחר שתאחזנה פלצות ממה שמשמיעים שם דברי נבלה מינות ואפיקורסות וגם ג' עבירות החמורות, ה' ירחם. ובפרט בימינו שרגילים לשמוע בכל השנה זמירות שירות ותשבחות. וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין".
ובמסקנת דבריו כתב: "על כן הדבר פשוט וברור דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א, שאף הם התירו כהאי גוונא, ולא הבאתי את הדברים כאן בשמם כיון שלא שמעתים בעצמי רק מכלי שני. אבל כיון שאמרתי את כל הנזכר גם בערוצי הקודש היו כמה תלמידי חכמים שהתקשרו אלי וסיפרו לי בשם רבותיהם שגם הם נטו להתיר".