• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

שירת נשים בתורת מרן

זכור לי שראיתי ואף אמר לי מישהו ששמע מנכדו של מרן שיש מכתב ממרן בנושא פסיקתו על שירת נשים לבחורי ישיבת יקירי ירושלים, מי שיודע היכן המכתב נמצא או לאמת אם יש כזה מכתב תבוא עליו הברכה
 
כמדומה לי יש ביחו"ד ח"ז
לענין בנות סמינר ששרות והמנהל נמצא שם [במחיצה]
אך ח"ז אינו עימי
אכן
וזכורני ששם מביא מקור להיתר בשם בעל השרידי אש, כעת אינו תחת ידי.
ראה שם דברים נפלאים בהשקפה כיצד יש להחשיב וליקר את בנותינו
ואמנם שם לא איירי לעניין שמיעה בהקלטה כפי מה שדן בשו"ת יביע"א אלא באופן שיושבים בסעודה וכדו' עי"ש
ושמעתי מהגרש"י זעפראני שליט"א שהיה מרן זיע"א משתבח בכך שנשי דידן מסיבות בליל פסח כיון דחשובות הן
 
ושמעתי מהגרש"י זעפראני שליט"א שהיה מרן זיע"א משתבח בכך שנשי דידן מסיבות בליל פסח כיון דחשובות הן
שמעתי ממנו שליט"א באחד מביקוריו מעבר לים שאמר שכל הלכות פסח אצלו ועוד, זה גירסא דינקותא ממרן זצ"ל עוד בתל אביב.
 
סוגיה הלכתית אקטואלית עלתה הערב (שני) לדיון בתכנית 'ברוך שאמר' ברדיו "קול חי" , כאשר ראב"ד ירושלים הגאון רבי ברוך שרגא שליט"א נשאל לגבי נהג אוטובוס המסיע בנות סמינר בטיול שנתי, המבקשות להשמיע קלטת ובה שירה של אישה חסידית ביידיש. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק היא האם מותר לנהג לשמוע את השירה, בהתחשב בדין "קול באישה ערווה". הרב שרגא פתח את דבריו בציון הגמרא במסכת ברכות האוסרת שמיעת קול אישה, אך צלל לעומק המקורות כדי לבחון האם האיסור תקף גם כשמדובר בהקלטה וכאשר הנהג אינו מכיר את האישה השרה.

במהלך השיעור הציג הרב שרגא פלפול מרתק סביב סתירה לכאורה בין סוגיות בגמרא. מצד אחד, במסכת חגיגה מבואר כי יצרו של אדם מתאווה לעריות בין אם האישה לפניו ובין אם לאו. מנגד, במסכת סוטה מובא כי "אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות". הרב יישב את הדברים והסביר כי ההבדל תלוי בשאלה האם השומע ראה את האישה אי פעם. "כשראה את האישה הזאת פעם אחת, הוא מעלה את דמותה לעולם ובזמן ששומע את שירתה יכול לבוא לידי הרהור", הסביר הרב, אך הוסיף כי "כששומע קול שיר של אישה שלא ראה מעולם דרך קלטת, לא אסרו רבותינו".

הרב הביא ראיות מרתקות מהגמרא, ביניהן הסיפור על בר כפרה שהתבטא כי ישמע את "קול זמרתה" של אשת רבי יהודה הנשיא. ההסבר לכך הוא שבר כפרה לא הכיר את צורתה מעולם, ולכן לא היה חשש להרהור. תירוץ נוסף שהובא הוא שמדובר היה בקולות של שמחה, מעין "קולולו" (צהלולים), שאינם נחשבים לשירה ממש. הרב הזכיר את המקור המקראי לכך מחתונה של יעקב ולאה, שם הנשים רמזו ליעקב "היא לאה" בקולות דומים, וקבע כי "בזה לא אומרים קול באישה ערווה, רק בקול של שיר".

נקודת מפנה משמעותית בשיחה הייתה ההתייחסות לפסיקתו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת "יביע אומר". הרב שרגא ציין כי הרב עובדיה חזר בו בדעתו המאוחרת וקבע שגם אם אדם ראה תמונה של האישה, אין זה נחשב כראייה ב"חיים חיותה" האוסרת את שמיעת הקול. בנוסף, העלה הרב סברא טכנולוגית מעניינת: "כשמדובר ברדיו או קלטת, האדם לא שומע את האישה עצמה אלא קול שבוקע מהמכשיר. בקול כזה, המכונה 'קול מהפח', לא נאמר הדין של ערווה, ולכן אין בכך איסור הלכתי פורמלי".

למרות ההיתר ההלכתי הבסיסי במקרה שהשומע אינו מכיר את האישה, חתם הרב שרגא את דבריו בקריאה לזהירות יתרה, במיוחד בימי ה"שובבים". הוא הדגיש כי מעבר לאיסור "קול באישה ערווה", קיימת החובה הכללית של "ונשמרת מכל דבר רע", הכוללת איסור הרהור ביום. "אדם צריך לשמור עצמו כל השנה כולה משמיעת קול אישה שיכול להביא לידי הרהור", סיכם הרב, והבהיר כי אף שיש מקום להקל בנהג שאינו מכיר את האישה השרה בקלטת, מידת חסידות וזהירות היא להימנע מכך כדי לשמור על טהרת המחשבה.

 

הודעות אחרונות

חזור
חלק עליון