מה מברכים על במבה?

[אושרי רביב]

בס"ד

לכבוד

היקר והנעלה, מזכה הרבים תהלתו בקהל חסידים כש"ת כה"ר …. …. ….. שליט"א

שלום רב,

במה ששאל מדוע יש לברך על הבמבה בורא פרי האדמה, הרי רוב הבוטנים אינם עשויים לתעשיית הבמבה.​

הנה כתבנו בנושא זה בס"ד בכמה דוכתי, ראה בשלחן המערכת ח"א (מערכת ב' ערך בורא פרי האדמה), שם ביארנו כל הדין באורך, וכן בספר עין יצחק ח"ב כללי ספק ברכות (עמ' תקע"ח), וזאת אציין כי ביקרתי במפעל המייצר במבה במגדל העמק, וראיתי שעושים את הבמבה מגרגירי תירס המיוחדים לכך, שאינם ראויים לאכילה אלא ע"י ריסוק או ניפוח, ואלו גרגירי התירס שעושים מהם גם פופקורן, וכיון שאינם ראויים בפני עצמם, לפיכך יש לברך עליהם בורא פרי האדמה, וכמה טועים וחושבים שהבמבה עשויה מבוטנים, ואינו כך, אלא רק לאחר שמנפחים את גרגרי התירס מצפים אותם בחמאת בוטנים לקבל את הטעם, והעיקר הוא התירס, והם עשויים לשם כך, לכן הברכה היא בורא פרי האדמה, ואף חמאת הבוטנים ושמן הבוטנים הם נעשו מן האדמה, ואם יברך ע"ז בורא פרי האדמה הרי לא שיקר בברכתו, שהכל נעשה מהאדמה וכדברי המג"א, ולא שייך כאן כללא דסב"ל, וע' בספר עין יצחק ח"ב (עמ' תקע"ו) באורך כל התשובה. וע"ע בשו"ת הראשון לציון (ח"א סי' י"ח).

ואי אפשר לטחון את גרגירי התירס ולנפח שיהיה במבה, אלא מאותו זן של הפופקורן, וממילא בכל החברות כולם צריך לברך על זה בורא פרי האדמה. ודין הבמבה שונה מדין רסק פירות או ירקות, והרבה מדורינו לא ירדו לחילוק זה, וחשבו לדמות דבר זה לפירות מרוסקים, אולם המעיין בדברי רבינו ירוחם, יראה, שכל שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י ריסוק או ניפוח, אין ברכתו משתנית. ולכן מברכים על הפופקורן בורא פרי האדמה. והבמבה אי אפשר לעשותה אלא מהסוג של התירס היבש, שהוא גרגירי פופקורן, וגרגירים אלה לא ניתן לאוכלם אלא על ידי ריסוק או ניפוח, ולא כמות שהן. ולכן ברכתם בורא פרי האדמה. דהכי אורחייהו. ומה שכתב מרן אאמו"ר עט"ר זיע"א שיש לברך על כיו"ב שהכל, בזמנו אמר לי מרן אאמו"ר, שהוא חשב שהטעם שכתבנו לברך על זה האדמה הוא מפני שמורגש טעם התירס, וכיון שהוכיחו לו שאין טעם התירס נרגש, ולכן כתב מה שכתב, אבל לאחר שראה שוב את מקורות ההלכה שכתבנו, וקרא שוב דברי רבינו ירוחם ודברי תרומת הדשן סימן כט, והגר"ז, והמשנ"ב, והחיי אדם כלל נא, ועוד אחרונים, שכל שאי אפשר לאוכלו אלא על ידי ריסוק ברכתו בורא פרי האדמה. ולאחר שראה הדברים הסכים עמנו לברך על הבמבה בורא פרי האדמה, וכן נהג בעצמו ובירך בפנינו ב' פעמים על הבמבה בורא פרי האדמה. וכמובן שכך יש לנהוג הלכה ולמעשה.

וד"ז גם לאשכנזים, דשאני הכא שאין ראוי לאכול את גרגירי התירס כמות שהם, והם ראויים רק על ידי ניפוח, וכן שרק ע"י התפחה ועירוב חומרים נעשה ראוי לאכילה, לכן ברכתו לכ"ע האדמה. ולא דמי לתמרים שמיעכן שראויים בלא הריסוק. וכן מבואר ברבינו ירוחם. וכן משמע בתרומת הדשן סימן כט, דכל דהכי אורחיה, אין ברכתו משתנית. וכן משמע בחיי אדם, ובש"ע הגר"ז ובמשנ"ב, לגבי בשמים שחוקים. וכן משמע בכסף משנה.

ומה שיש חומרים אחרים מעורבים בזה, הנה הבסיס הוא התירס, והתירס נחשב לעיקר, מפני שכל צורת הבמבה זה גרגירי התירס שתפחו, ודינו ככל הדברים הראויים לאכילה ע"י בישול, כגון תפו"א וכיוצא, שאע"פ שכשהוא בפני עצמו לא ראוי לאכילה, ורק ע"י בישול והוספת תבלינים נעשה ראוי, וברכתו בורא פרי האדמה, כך גם הבמבה הוא עיקר המאכל, שבא ע"י התפחה ועירוב חמאת בוטנים יחד עמו. ואף חמאת הבוטנים ושמן הבוטנים הם נעשו מן האדמה, ואם יברך ע"ז בורא פרי האדמה הרי לא שיקר בברכתו, שהכל נעשה מהאדמה וכדברי המג"א שכל שאין שקר בברכתו מברכים ברכה מבוררת. וברור שהמג"א אמר כן גם לד' הרמ"א, וממילא לא שייך כאן כללא דסב"ל, כי אין כאן ברכה לבטלה. ורק כשיש ספק ברכה לבטלה אמרינן סב"ל. וע' בספר עין יצחק ח"ב (עמ' תקע"ו) באורך כל התשובה. ולכן אף לדעת הרמ"א יש לברך בפה"א מאחר שגרגירי התירס הם העיקר.

ובענין אפרופו לפי מה שידוע הוא לא נעשה בצורה שעושים את הבמבה ע"י התפחה אלא זה נעשה מאבקה, ולכן ברכתו שהכל, ובכל אופן יש לבדוק ולברר עם חברת אוסם איך נעשה מוצר זה.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

 

[ע"ה ס"ט]

גילוי דעת מאת הרב אלקנה ישראל שליט"א, מחדש ברכת הבמבה.
הצג קובץ מצורף גילוי דעת על הבמבה.jpg

 

[חסיד מרן זיע''א]

ואף חמאת הבוטנים ושמן הבוטנים הם נעשו מן האדמה, ואם יברך ע"ז בורא פרי האדמה הרי לא שיקר בברכתו, שהכל נעשה מהאדמה וכדברי המג"א, ולא שייך כאן כללא דסב"ל,

ל"ז להבין, וכי בכל דבר שלא שיקר בברכתו יש לברך את ברכתו המבוררת לכתחילה? הלא אין זה רק בדבר ספק וכמו שהאריך מרן זיע"א בכמה דוכתי וכפי שציין בעין יצחק הנ"ל. ע"ש.
וראיה לדבר, שהרי כתב מרן זיע"א (ברכות, עמ' קלו) "טחינה ברכתה שהכל", וביאר בהערה שזה משום שנעשית משקה, ובכה"ג יש לברך שהכל. וציין למה שכתב ביבי"א ח"ז (סי' כט אות ט) ששם האריך שאין לומר סב"ל באופן שגם אם יברך את ברכתו המבוררת יצא יד"ח. ולהראש"ל הרי זה סתרי אהדדי. וע"כ לומר שרק היכא שיש ספק מברכים כברכה המבוררת, כיון שסו"ס זה ספק והרי אין כאן סב"ל, אבל כשודאי מברכים שהכל [כגון בנידו"ד שהוא נעשה משקה, וכדמשמע ביבי"א הנ"ל שבכה"ג גם לרש"י יש לברך שהכל (ולדרישה ולהערוך השלחן הם באמת דיברו רק על משקה ואילו אם לא נעשו משקה גם הם מודו לרמב"ם לברך כברכתו). וכן מוכח מהחזו"ע בדין הטחינה], לא שייך לומר שאין לברך שהכל בגלל שגם אם בירך אדמה יצא יד"ח, כי למה יברך אדמה אם אין כאן ספק. וכמו שהמג"א (סי' רו סק"א) לא כתב לברך על פירות שלא נגמרו או שאינם עיקר הפרי, בורא פרי העץ, אע"פ שבדיעבד כתב שיצא יד"ח בכך, ה"ה בנידו"ד שרק בדיעבד הוא ולא לכתחילה. וכדמוכח מהחזו"ע הנ"ל בדין הטחינה. וזה פשוט.

 

[חסיד מרן זיע''א]

וד"ז גם לאשכנזים, דשאני הכא שאין ראוי לאכול את גרגירי התירס כמות שהם, והם ראויים רק על ידי ניפוח, וכן שרק ע"י התפחה ועירוב חומרים נעשה ראוי לאכילה, לכן ברכתו לכ"ע האדמה. ולא דמי לתמרים שמיעכן שראויים בלא הריסוק. וכן מבואר ברבינו ירוחם. וכן משמע בתרומת הדשן סימן כט, דכל דהכי אורחיה, אין ברכתו משתנית. וכן משמע בחיי אדם, ובש"ע הגר"ז ובמשנ"ב, לגבי בשמים שחוקים. וכן משמע בכסף משנה.

לפי הנ"ל לכאורה איפכא הוא, שגם למרן השו"ע ברכתו שהכל כיון שנעשה הבוטנים למשקה והם הרוב.

 

[ע"ה ס"ט]

ל"ז להבין, וכי בכל דבר שלא שיקר בברכתו יש לברך את ברכתו המבוררת לכתחילה? הלא אין זה רק בדבר ספק וכמו שהאריך מרן זיע"א בכמה דוכתי וכפי שציין בעין יצחק הנ"ל. ע"ש.
וראיה לדבר, שהרי כתב מרן זיע"א (ברכות, עמ' קלו) "טחינה ברכתה שהכל", וביאר בהערה שזה משום שנעשית משקה, ובכה"ג יש לברך שהכל. וציין למה שכתב ביבי"א ח"ז (סי' כט אות ט) ששם האריך שאין לומר סב"ל באופן שגם אם יברך את ברכתו המבוררת יצא יד"ח. ולהראש"ל הרי זה סתרי אהדדי. וע"כ לומר שרק היכא שיש ספק מברכים כברכה המבוררת, כיון שסו"ס זה ספק והרי אין כאן סב"ל, אבל כשודאי מברכים שהכל [כגון בנידו"ד שהוא נעשה משקה, וכדמשמע ביבי"א הנ"ל שבכה"ג גם לרש"י יש לברך שהכל (ולדרישה ולהערוך השלחן הם באמת דיברו רק על משקה ואילו אם לא נעשו משקה גם הם מודו לרמב"ם לברך כברכתו). וכן מוכח מהחזו"ע בדין הטחינה], לא שייך לומר שאין לברך שהכל בגלל שגם אם בירך אדמה יצא יד"ח, כי למה יברך אדמה אם אין כאן ספק. וכמו שהמג"א (סי' רו סק"א) לא כתב לברך על פירות שלא נגמרו או שאינם עיקר הפרי, בורא פרי העץ, אע"פ שבדיעבד כתב שיצא יד"ח בכך, ה"ה בנידו"ד שרק בדיעבד הוא ולא לכתחילה. וכדמוכח מהחזו"ע הנ"ל בדין הטחינה. וזה פשוט.

מחילה, אבל אתה מצטט משפט חלקי, כי בתחילת הקטע כתב:

ומה שיש חומרים אחרים מעורבים בזה, הנה הבסיס הוא התירס, והתירס נחשב לעיקר, מפני שכל צורת הבמבה זה גרגירי התירס שתפחו,

ובסוף הקטע כתב:

ולכן אף לדעת הרמ"א יש לברך בפה"א מאחר שגרגירי התירס הם העיקר.

ונמצא שכל מה שכתב לגבי החמאת בוטנים הוא לרווחא דמילתא, כמבואר לכל מעיין בצדק. ופשוט.

 

[ע"ה ס"ט]

לפי הנ"ל לכאורה איפכא הוא, שגם למרן השו"ע ברכתו שהכל כיון שנעשה הבוטנים למשקה והם הרוב.

לא הבנתי איך עירבבת בין התירס לבוטנים.

 

[בנימין לוריא]

ל"ז להבין, וכי בכל דבר שלא שיקר בברכתו יש לברך את ברכתו המבוררת לכתחילה? הלא אין זה רק בדבר ספק וכמו שהאריך מרן זיע"א בכמה דוכתי וכפי שציין בעין יצחק הנ"ל. ע"ש.
וראיה לדבר, שהרי כתב מרן זיע"א (ברכות, עמ' קלו) "טחינה ברכתה שהכל", וביאר בהערה שזה משום שנעשית משקה, ובכה"ג יש לברך שהכל. וציין למה שכתב ביבי"א ח"ז (סי' כט אות ט) ששם האריך שאין לומר סב"ל באופן שגם אם יברך את ברכתו המבוררת יצא יד"ח. ולהראש"ל הרי זה סתרי אהדדי. וע"כ לומר שרק היכא שיש ספק מברכים כברכה המבוררת, כיון שסו"ס זה ספק והרי אין כאן סב"ל, אבל כשודאי מברכים שהכל [כגון בנידו"ד שהוא נעשה משקה, וכדמשמע ביבי"א הנ"ל שבכה"ג גם לרש"י יש לברך שהכל (ולדרישה ולהערוך השלחן הם באמת דיברו רק על משקה ואילו אם לא נעשו משקה גם הם מודו לרמב"ם לברך כברכתו). וכן מוכח מהחזו"ע בדין הטחינה], לא שייך לומר שאין לברך שהכל בגלל שגם אם בירך אדמה יצא יד"ח, כי למה יברך אדמה אם אין כאן ספק. וכמו שהמג"א (סי' רו סק"א) לא כתב לברך על פירות שלא נגמרו או שאינם עיקר הפרי, בורא פרי העץ, אע"פ שבדיעבד כתב שיצא יד"ח בכך, ה"ה בנידו"ד שרק בדיעבד הוא ולא לכתחילה. וכדמוכח מהחזו"ע הנ"ל בדין הטחינה. וזה פשוט.

יש צד גדול לומר שגם החמאת בוטנים עצמה (שהיא סמיכה ביותר) ברכתה האדמה, כמו חומוס.

 

[בנימין לוריא]

אולי כדאי לעיין קודם כאן. (וגם להמשיך לדון בזה שם, אחר ששם נהיה מקומו...)

 

[חסיד מרן זיע''א]

מחילה, אבל אתה מצטט משפט חלקי, כי בתחילת הקטע כתב:

ובסוף הקטע כתב:

ונמצא שכל מה שכתב לגבי החמאת בוטנים הוא לרווחא דמילתא, כמבואר לכל מעיין בצדק. ופשוט.

לא הבנתי איך התירס עיקר אם הרוב הוא הבוטנים ושאר חומרים ועיקר הטעם הוא מהבוטנים כפי שכל חיך יוכל לטעום.
ולגבי החמאת בוטנים להנ"ל לכאורה לא שייך כאן אפילו רווחא דמילתא, שהרי היא לכשעצמה ברכתה שהכל, ומה שייך לדון לגבי הדיעבד שלה.

יש צד גדול לומר שגם החמאת בוטנים עצמה היא האדמה, כמו חומוס.

אשמח שתפנה אותי למראה מקום בעניין החומוס.

 

[בנימין לוריא]

אשמח שתפנה אותי למראה מקום בעניין החומוס.

בדיוק בסוף השבוע שעבר מישהו שאל אותי את זה, והספר שהיה סמוך אליי היה "הלכה ברורה" וגם שם כתב כן.
וגם בלוח ברכות של הרב מיארה כתב כן:


ואולי בהמשך אם לא תמצא, אביא לך מקורות מדוייקים. אבל תוכל פשוט לפתוח ספרים ולראות...

 

[חסיד מרן זיע''א]

בדיוק בסוף השבוע שעבר מישהו שאל אותי את זה, והספר שהיה סמוך אליי היה "הלכה ברורה" וגם שם כתב כן.
וגם בלוח ברכות של הרב מיארה כתב כן:
הצג קובץ מצורף 5623

ואולי בהמשך אם לא תמצא, אביא לך מקורות מדוייקים. אבל תוכל פשוט לפתוח ספרים ולראות...

ומה הטעם לחלק בין חומוס לטחינה? הרי בפשטות בחזו"ע הנ"ל לא חילק וכללא הוא דכל היכא דנהפך למשקה הוי שהכל בין לרש"י ובין לרמב"ם.

 

[ע"ה ס"ט]

ומה הטעם לחלק בין חומוס לטחינה? הרי בפשטות בחזו"ע הנ"ל לא חילק וכללא הוא דכל היכא דנהפך למשקה הוי שהכל בין לרש"י ובין לרמב"ם.

אתה בעצמך הסברת, כי טחינה נהיה משקה, וחומוס לא נהיה משקה, אלא נשאר מאכל.

 

[חסיד מרן זיע''א]

אתה בעצמך הסברת, כי טחינה נהיה משקה, וחומוס לא נהיה משקה, אלא נשאר מאכל.

חשבתי שהתכוין גם לחומוס שנהפך למשקה, וע"ז שאלתי מה החילוק, אבל אם באמת החילוק בין חומוס לטחינה הוא שזה משקה וזה עדיין מאכל א"כ חמאת בוטנים שהיא משקה, דמי לטחינה לכאורה.

 

[ע"ה ס"ט]

לא הבנתי איך התירס עיקר אם הרוב הוא הבוטנים ושאר חומרים ועיקר הטעם הוא מהבוטנים כפי שכל חיך יוכל לטעום.
ולגבי החמאת בוטנים להנ"ל לכאורה לא שייך כאן אפילו רווחא דמילתא, שהרי היא לכשעצמה ברכתה שהכל, ומה שייך לדון לגבי הדיעבד שלה.

זה כבר שאלה אחרת. ולא קשור לסתירה בדברי מרן הראש"ל שליט"א.
ועצם ההנחה שלך שהרוב זה חמאת בוטנים לא נכונה, להלן נתונים שכתבתי לפני כשנתיים וחצי:

במבה אוסם – בוטנים טחונים 50% גריסי תירס לא מצויין כמות (לכאו' פשוט שברכתו אדמה כי גם על בוטנים יש לברך אדמה).
[כעת: כט תשרי תשפ"ג ראיתי שכתוב 54% בוטנים טחונים].

במבה נוגט אוסם – בוטנים טחונים 26.5%, קמח תירס לא מצויין כמות. (לכאו' ברכתו שהכל כי הבוטנים מיעוט, וכל חידושו של מורנו הוא רק בגריסים ולא בקמח). ומרן שליט"א כתב שצריך לבדוק אם מיוצרת מאותו זן תירס, ולהאמור אינו מאותו זן. מנגד אמרו לי שבקונ' שהוציא השואל בא' ממכתבי מרן הראש"ל שליט"א "שלום בר יוחאי" הוא כותב שדיבר עם הרב חרל"פ ואמר לו שזה מאותו זן. כעת ראיתי שכתוב ש45% זה קרם.
[כעת: כט תשרי תשפ"ג ראיתי שכתוב 25% בוטנים טחונים].

במבה אשבול (שאשא) – חמאת בוטנים 48% תירס גרוס לא מצויין כמות (לכאו' פשוט שברכתו אדמה, כי חמאת בוטנים ג"כ יש לדונה כדין הטחינה שכתב מרן זיע"א בחזו"ע ברכות עמ' קלו, גבי ברכת הטחינה שברכתה שהכל בגלל שנעשית משקה, הלא"ה ברכתה אדמה. וה"ה כאן שהחמאת בוטנים לא נעשית משקה. ומצטרף אליה הגריסי תירס שביחד הם רוב מובהק. אלא שהעירוני שחמאת בוטנים נעשית ע"י טחינת הבוטנים, ונעשה משקה וקמח בוטנים, וע"י שמערבבים נהיה חמאת בוטנים, וא"כ החלק של המשקה אינו מצטרף. ויש לבדוק את מציאות דבר זה).

במבה תות וניל (אשבול) – 55% תירס גרוס (פשוט שברכתה אדמה).

במבה אדומה של אסם כתוב גריסי תירס.

 

[ע"ה ס"ט]

חשבתי שהתכוין גם לחומוס שנהפך למשקה, וע"ז שאלתי מה החילוק, אבל אם באמת החילוק בין חומוס לטחינה הוא שזה משקה וזה עדיין מאכל א"כ חמאת בוטנים שהיא משקה, דמי לטחינה לכאורה.

חמאת בוטנים אינה משקה, אתה מוזמן לגשת לחנות הקרובה ליתם ולקנות חמאת בוטנים, חוץ מחברת בי.אנד.אם בכל החברות היא קשה יותר מחומוס.
ועי' במה שכתבתי לדון לעיל, האם מחשבים את החלק של המשקה בנפרד או לא.

 

[שלמה טולידאנו]

כמה הערות חשובות לענ"ד:

א- ברכת חומוס [ממרח] היא אדמה רק בחומוס ביתי שניכר היטב טעם החומוס וגם הוא סמיך מחמת עצמו, משא"כ חומוס בחנות מוסיפים בו חומרים לאין ערוך ואין בינו לטעם חומוס מקורי וביתי כלום, וכ"ה להדיא בהלכה ברורה שם, ופשוט.
ב- חמאת בוטנים, הרבה מהם נשפכים, וגם הקרושים לענ"ד פשוט שאינו מחמת שלא נעשה משקה מחמת עצמו, אלא ע"י חומרים שמעמידים אותו ויייתכן שהבוטנים מצד עצמם באמת הפכו למשקה כמו טחינה [והראיה הטעם...], ויש לברר המציאות, ועכ"פ לע"ע נראה פשוט שהוא שהכל. [ובלא"ה בעניין הבמבה אינו נפק"מ שהרי ממיסים אותו לציפוי הבמבה...]
ג- במבה נוגט וכדו'- כל דינו של מרן רבנו הראשל"צ שליט"א אודות הבמבה הוא אך ורק שייך בגריסי תירס שניכרים עדיין בפני עצמם בצורתם וטעמם, אך כשנעשה קמח [כגון בבמבה נוגט וכדו'] הרי לכו"ע ברכתו שהכל שאינו ניכר בצורתו וטעמו, וכמ"ש להדיא בילקו"י [ברכות במילואים], וזה הטעם שאף למרן שליט"א שאר חטיפי התירס הנמכרים הם שהכל, וע"כ לפי הנז' צ"ע מה שפירסמו בשם מו"ר מרן שליט"א אודות הבמבה נוגט שהוא אדמה, ומטעם זה חזר בו הג"ר יצחק לוי שליט"א ממש"כ שבמבה נוגט שהכל אף למרן שליט"א, ואשמח לתשובה בזה [ואולי צ"ל שלא נאמר למרן שליט"א החילוק הנ"ל]

ובאמת לפי הנתונים הנ"ל שהביאו שיש רוב ברור לבוטנים, לכאו' מאי שנא מדין עיקר וטפל [בדבר שאינו ה' מיני דגן] שהרוב לעולם הוא עיקר, ובצירוף שאר החומרים שם, וודאי שהתירס הוא מיעוט אף שהוא הבסיס הרכיבי... וא"כ הן אמת שאינו משקר בברכתו על החמאת בוטנים, אמנם לכאו' כיוון שהוא הרוב יש לברך את ברכתו הראויה [ששם זה וודאי שהכל כי היא נמסה ונשפכת בציפוי הבמבה כנ"ל], ואשמח לבירור שאלה זו בשיטת מו"ר מרן שליט"א.

 

[ראובן יוסף מיארה]

ברכת חומוס [ממרח] היא אדמה רק בחומוס ביתי שניכר היטב טעם החומוס וגם הוא סמיך מחמת עצמו, משא"כ חומוס בחנות מוסיפים בו חומרים לאין ערוך ואין בינו לטעם חומוס מקורי וביתי כלום, וכ"ה להדיא בהלכה ברורה שם, ופשוט.

לענ"ד שגם בחומוס הנמכר שעדין שמו וטעמו עליו, ועיקרו החומוס, וגם הטחינה וכדומה המעורבים בו יסוד ברכתם האדמה, ובלאו הכי טפלים הם. לכן בכל אופן מברך האדמה. וכן דעת הגר"ש ללוש שליט"א.

חמאת בוטנים, הרבה מהם נשפכים, וגם הקרושים לענ"ד פשוט שאינו מחמת שלא נעשה משקה מחמת עצמו, אלא ע"י חומרים שמעמידים אותו ויייתכן שהבוטנים מצד עצמם באמת הפכו למשקה כמו טחינה [והראיה הטעם...], ויש לברר המציאות, ועכ"פ לע"ע נראה פשוט שהוא שהכל.

לענ"ד כנ"ל, ולגבי ברכה אחרונה אפילו שהוא עב מעט ומברך האדמה, מ"מ כיון שאינו לועס בשיניים צריך שיעור רביעית בכדי שתיית רביעית, כמבואר בחזו"ע עמ' קפז מהפוס', ומכיון שאין דרך לאכול שיעור כזה אינו מברך, כמבואר ביבי"א. אולם אם ישנם בוטנים קשיחים מעט ולועס אותם בשיניים, כל שאוכל כשיעור כזית בכדי אכילת פרס מברך נפשות. וכן דעת הגר"ש ללוש.

במבה נוגט וכדו'- כל דינו של מרן רבנו הראשל"צ שליט"א אודות הבמבה הוא אך ורק שייך בגריסי תירס שניכרים עדיין בפני עצמם בצורתם וטעמם, אך כשנעשה קמח [כגון בבמבה נוגט וכדו'] הרי לכו"ע ברכתו שהכל שאינו ניכר בצורתו וטעמו, וכמ"ש להדיא בילקו"י [ברכות במילואים], וזה הטעם שאף למרן שליט"א שאר חטיפי התירס הנמכרים הם שהכל, וע"כ לפי הנז' צ"ע מה שפירסמו בשם מו"ר מרן שליט"א אודות הבמבה נוגט שהוא אדמה, ומטעם זה חזר בו הג"ר יצחק לוי שליט"א ממש"כ שבמבה נוגט שהכל אף למרן שליט"א, ואשמח לתשובה בזה [ואולי צ"ל שלא נאמר למרן שליט"א החילוק הנ"ל]

הגר"ש ללוש בירר ואמרו לו שזה בדיוק אותו תהליך של הבמבה הרגיל, ולכן ברכתו האדמה, וכמו שהשיב ביאר ובירר בטוטו"ד ב'אור השבת'.

 

[ע"ה ס"ט]

א- ברכת חומוס [ממרח] היא אדמה רק בחומוס ביתי שניכר היטב טעם החומוס וגם הוא סמיך מחמת עצמו, משא"כ חומוס בחנות מוסיפים בו חומרים לאין ערוך ואין בינו לטעם חומוס מקורי וביתי כלום, וכ"ה להדיא בהלכה ברורה שם, ופשוט.

אם החומוס הוא הרוב ועדיין שמו עליו, למה תשתנה ברכתו?

ב- חמאת בוטנים, הרבה מהם נשפכים, וגם הקרושים לענ"ד פשוט שאינו מחמת שלא נעשה משקה מחמת עצמו, אלא ע"י חומרים שמעמידים אותו ויייתכן שהבוטנים מצד עצמם באמת הפכו למשקה כמו טחינה [והראיה הטעם...], ויש לברר המציאות, ועכ"פ לע"ע נראה פשוט שהוא שהכל. [ובלא"ה בעניין הבמבה אינו נפק"מ שהרי ממיסים אותו לציפוי הבמבה...]

כבר כתבתי שכשטוחנים את הבוטנים החלק הקשה והנוזל נפרדים האחד מהשני, וטבעם כך כמו שיבחין כל הקונה חמאת בוטנים ומאחסנה זמן ממושך, שהחלקים נפרדים מאליהם, אלא שבמפעלים מערבבים אותם, וכיון שכך כיון שהרוב הוא החלק הקשה ואינו נוזל ברכת האדמה גם אחר שעירבבוהו, כל שלא נכשה נוזל.

- במבה נוגט וכדו'- כל דינו של מרן רבנו הראשל"צ שליט"א אודות הבמבה הוא אך ורק שייך בגריסי תירס שניכרים עדיין בפני עצמם בצורתם וטעמם, אך כשנעשה קמח [כגון בבמבה נוגט וכדו'] הרי לכו"ע ברכתו שהכל שאינו ניכר בצורתו וטעמו, וכמ"ש להדיא בילקו"י [ברכות במילואים], וזה הטעם שאף למרן שליט"א שאר חטיפי התירס הנמכרים הם שהכל, וע"כ לפי הנז' צ"ע מה שפירסמו בשם מו"ר מרן שליט"א אודות הבמבה נוגט שהוא אדמה, ומטעם זה חזר בו הג"ר יצחק לוי שליט"א ממש"כ שבמבה נוגט שהכל אף למרן שליט"א, ואשמח לתשובה בזה [ואולי צ"ל שלא נאמר למרן שליט"א החילוק הנ"ל]

כבר הערתי בזה לעיל.

ובאמת לפי הנתונים הנ"ל שהביאו שיש רוב ברור לבוטנים, לכאו' מאי שנא מדין עיקר וטפל [בדבר שאינו ה' מיני דגן] שהרוב לעולם הוא עיקר, ובצירוף שאר החומרים שם, וודאי שהתירס הוא מיעוט אף שהוא הבסיס הרכיבי... וא"כ הן אמת שאינו משקר בברכתו על החמאת בוטנים, אמנם לכאו' כיוון שהוא הרוב יש לברך את ברכתו הראויה [ששם זה וודאי שהכל כי היא נמסה ונשפכת בציפוי הבמבה כנ"ל], ואשמח לבירור שאלה זו בשיטת מו"ר מרן שליט"א.

כבר ביארתי לעיל, שגם ברכת הבוטנים היא אדמה, ובפרט במוצרים שפירטתי לעיל שלא כתוב חמאת בוטנים אלא בוטנים טחונים.
ומש"כ ש"לעולם" הרוב הוא העיקר, אינו פשוט, דאם הוא בא לשמש את הדבר השני, י"א שאף שהשני מיעוט מברכים כברכת המיעוט, וחילם מד' מרן בב"י ס"ס רד. ויש חולקים בביאור דברי מרן בב"י שם.

 

[ע"ה ס"ט]

הגר"ש ללוש בירר ואמרו לו שזה בדיוק אותו תהליך של הבמבה הרגיל, ולכן ברכתו האדמה, וכמו שהשיב ביאר ובירר בטוטו"ד ב'אור השבת'.

אבל הם כותבים שזה נעשה מקמח תירס ולא מגריסי תירס.

 

[ראובן יוסף מיארה]

אבל הם כותבים שזה נעשה מקמח תירס ולא מגריסי תירס.

אה"נ, אם זה כך, אז כ"ה ההלכה. אני כתבתי לפי דבריו, ואי"ה אשתדל לברר עם המפעל.