• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

מרן שליט"א בהסכמה תקיפה

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חסיד אמיתי, לא חסיד שוטה כמוך... אבל זה כבר לא מהיום, ראה במשנה הלכות (ח"ח סי' קכז אות י):

התמימות שלך לא מובנת. פעם ראית חסיד של רבו שמחפש מי שחולק על רבו, ומחזק את ידיו בלי להסביר למה הבין שלא כדעת רבו, אלא סתם עצם זה שמצא חולק על רבו, כבר ראוי הוא לפרסום אצל החסיד. מה זה אם לא חסיד שוטה?!
1. המשנה הלכות היה בדור שלנו. 2. ודאי לא התכוין שכל אברך יצא בתוקף נגד ראשונים, נגד גדולי האחרונים, נגד גדולי ישראל, ולא רק בצורה עניינית אלא בדברי בלע וגאוה סרוחה.
וכבר הראיתיך מה מרן זיע"א כתב עליהם. @חסיד מרן זיע''א .................................
בחנם כתב כל מה שכתב שם בחפצו להשיג; ותמיהני עליו שאיך מלאו לבו לחלוק על בעל האשכול שהוא מרבנן קמאי, שרא ליה מריה שילדות היתה בו, והעיז פניו בגדול מהראשונים, לדחות דבריו בגילא דחיטתא, וטובה היתה לו השתיקה; לחלוק על דברינו בדברים שאין בהם ממש, ולא ראיתי לנכון להתייחס לדבריו מפני ביטול בית המדרש; ולא ידעתי במה כחו גדול להכריע בדיני ברכות שלא כדברי האח' ... ואיפה הלך הכלל דסב"ל... ואיך הרהיב עוז לחלוק עליהם בלי טעם ובלי שום ראיה; וכל מ"ש בס' מנוח"א לחלוק בגיבובי דברים על כל הפוסקים הנ"ל... הנה לא דיבר נכונה, ותמיהני עליו איך מלאו לבו והעיז לחלוק על כל האח' הנ"ל, שרא ליה מריה. והא ודאי שאין הלכה כדבריו; ותמיהני עליו ועל סברתו, שבדה מלבו איסור שאין בו לא טעם ולא ריח, ואין בדבריו ממש, שרא ליה מריה; דבריו אין להם שחר כלל, ואין בהם ממש כלל ועיקר; ואין בדבריו לא טעם ולא ריח; דבריו מרפסין איגרי, ואין מהם נחת רוח כלל.
אבל אתה תמשיך לפתוח עיני עגל, ולחשוב שלרבך היו אולי פליטות פה, אולי סתם היה תקיף יותר מדאי, אולי סתם סימן לו למטרה מי שלא מצא חן בעיניו וכו'. כי מה הבעיה לחלוק, תורה היא...
 
נשמח מאד אם כבודו (או אחרים) יואילו בטובם להסביר לנו מדוע הדימוי מילתא למילתא לא היה נכון... ראה במצורף.
ראיתי כעת לפו"ר ממש כמה "הערות".
אחת, והיא בענין דברי המאירי, ודברי מרן הראש"ל שליט"א ברורים כשמש, ולא ידעתי היאך כותב המשיב שם, ש"ברכות ק"ש וישתבח וכיו"ב דעסיק בהו התם, שהן בקשות ריצוי ורחמים", והיכן מצא בקשת ריצוי ורחמים בישתבח ובברכת יוצר? ופסוקי דזמרה כשמם כן הם זמרה ושבח לבורא יתברך.
והיא בענין לשון יראה לי.
שנית והיא בענין לשון יראה לי, שהחילוק פשוט, כי עיקר הערת מרן שליט"א אינה על הלשון, אלא על הפסק, איך מחדש פסק מליבו, ואם אצל הרמב"ם ראינו כמה מקומות, ואצל הב"י כבר בקושי נמצא כן, משמע דאין לנו לפסוק מדעתינו, וכ"ש בדורינו שהוא מאוחר הרבה יותר מדורו של מרן הב"י. (ובכס"ר אוהבים להתפס על הדברים השוליים, בכדי להראות כאילו יש בעיה בעיקר. ודי בזה).

אם יהיה לי זמן לפתח עוד הערות אראה אם יש להשיב בנקל או לא.
 
התמימות שלך לא מובנת. פעם ראית חסיד של רבו שמחפש מי שחולק על רבו, ומחזק את ידיו בלי להסביר למה הבין שלא כדעת רבו, אלא סתם עצם זה שמצא חולק על רבו, כבר ראוי הוא לפרסום אצל החסיד. מה זה אם לא חסיד שוטה?!
1. המשנה הלכות היה בדור שלנו. 2. ודאי לא התכוין שכל אברך יצא בתוקף נגד ראשונים, נגד גדולי האחרונים, נגד גדולי ישראל, ולא רק בצורה עניינית אלא בדברי בלע וגאוה סרוחה.
וכבר הראיתיך מה מרן זיע"א כתב עליהם. @חסיד מרן זיע''א .................................
בחנם כתב כל מה שכתב שם בחפצו להשיג; ותמיהני עליו שאיך מלאו לבו לחלוק על בעל האשכול שהוא מרבנן קמאי, שרא ליה מריה שילדות היתה בו, והעיז פניו בגדול מהראשונים, לדחות דבריו בגילא דחיטתא, וטובה היתה לו השתיקה; לחלוק על דברינו בדברים שאין בהם ממש, ולא ראיתי לנכון להתייחס לדבריו מפני ביטול בית המדרש; ולא ידעתי במה כחו גדול להכריע בדיני ברכות שלא כדברי האח' ... ואיפה הלך הכלל דסב"ל... ואיך הרהיב עוז לחלוק עליהם בלי טעם ובלי שום ראיה; וכל מ"ש בס' מנוח"א לחלוק בגיבובי דברים על כל הפוסקים הנ"ל... הנה לא דיבר נכונה, ותמיהני עליו איך מלאו לבו והעיז לחלוק על כל האח' הנ"ל, שרא ליה מריה. והא ודאי שאין הלכה כדבריו; ותמיהני עליו ועל סברתו, שבדה מלבו איסור שאין בו לא טעם ולא ריח, ואין בדבריו ממש, שרא ליה מריה; דבריו אין להם שחר כלל, ואין בהם ממש כלל ועיקר; ואין בדבריו לא טעם ולא ריח; דבריו מרפסין איגרי, ואין מהם נחת רוח כלל.
אבל אתה תמשיך לפתוח עיני עגל, ולחשוב שלרבך היו אולי פליטות פה, אולי סתם היה תקיף יותר מדאי, אולי סתם סימן לו למטרה מי שלא מצא חן בעיניו וכו'. כי מה הבעיה לחלוק, תורה היא...
כבר כתבו כאן ש @חסיד מרן זיע''א זה בלשון סגי נהור.
ושמא י"ל דכוונתו ב"מרן" לרב משה לוי...
 
נשמח מאד אם כבודו (או אחרים) יואילו בטובם להסביר לנו מדוע הדימוי מילתא למילתא לא היה נכון... ראה במצורף.
בענין זמן בחנוכה לא ביאר היאך יכון לשון המאירי "שיש זמן על ההדלקה ולא על היום", דמבואר דאין מברכים על יום החנוכה כמו בפורים, אלא רק על ההדלקה. והיא הערת מרן הראש"ל שליט"א.

וכאן הגרמ"ל השתמש בתורת החילוק, ומרן הראש"ל שליט"א, בדרך הפשוט המבואר מדבריהם!!!
 
זה שהם מספרים ככה זה לא אומר שזה נכון
אני באוזניים שלי שמעתי בבית של מרן רבינו מה הוא היה מדבר עליהם
וגם הם יודעים את זה טוב מאוד, רק עושים יחצנות ל
די, מספיק כבר. ישיבת כסא רחמים הם אלו שבאמת לומדים את תורת מרן זיע"א, וכשלומדים עולים קושיות ותמיהות, וזה דבר מצוי אצל כל לומד, לא משנה איזה ספר הוא ילמד, אם ילמד מגן אברהם וט"ז או שו"ת חתם סופר יכול להיות שיעלו קשיות, אז מה קרה, על מה המהומה.
אלה שלא לומדים בספרי מרן יכולים רק לברבר, אבל האמת צריכה להיאמר.
אוהבים את כולם את מרן הראש"ל ורה"י כסא רחמים שליט"א, די.
 
די, מספיק כבר. ישיבת כסא רחמים הם אלו שבאמת לומדים את תורת מרן זיע"א, וכשלומדים עולים קושיות ותמיהות, וזה דבר מצוי אצל כל לומד, לא משנה איזה ספר הוא ילמד, אם ילמד מגן אברהם וט"ז או שו"ת חתם סופר יכול להיות שיעלו קשיות, אז מה קרה, על מה המהומה.
אלה שלא לומדים בספרי מרן יכולים רק לברבר, אבל האמת צריכה להיאמר.
אוהבים את כולם את מרן הראש"ל ורה"י כסא רחמים שליט"א, די.
לכל לומד יש שאלות בין בתנ"ך בין במשנה בין בגמרא בין בראשונים ובין באחרונים, השאלה היא כמה הוא מנסה ליישב אותם, וכמה הוא מבטל דעתו אליהם.
בכס"ר ניחונו בגאוה עצמית וביטחון עצמי מופרזים.
וזה כל הנידון.
 
מה אתה אומר, חשבנו שאין להם מה לענות...
איזה יופי...
חשבנו שהם חזרו בהם לפחות פעם אחת מתוך כ"כ הרבה תשובות שהשיבו להם על הערותיהם על מרן זיע"א.
@חסיד מרן זיע''א .............................
משועמם. חבל שלא צילמת מהילקוט יוסף בסוגיות האלו.
לא הבנתי מה כוונתך, הרי בעשרות מקומות תלמידי הגר"מ לוי חולקים על רבם
 
עדיין לא השבת לגוף הדברים, כי יש ב' נקודות אחת הלימוד, ואחת הדרך ללמוד, ואני דיברתי רק על הדרך ללמוד, וכמו שמרן הראש"ל שליט"א רגיל לומר, וכאמור. כי מי שלא מתרגל בתורת החילוקים, גם אם יהיה רגיל בלימוד עמוק לא ידע לחלק וידמה מילתא למילתא שאינם דומים זה לזה. ומרן בספריו מחלק חילוקים רבים.​
על זה בדיוק השבתי:​
עיקר העיון וההבנה הנכונה להבין דבריהם הוא מלימוד העיון העמוק בדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוס', ומהם עצמם אתה לומד היאך לחלק היטב, והיאך לדמות היטב מילתא למילתא, כפי שחילקו הם וכפי שביארו את דבריהם העמוקים במהרש"א ומהר"ם שיף ורע"א ומשמרות כהונה (שהוא הרע"א של הספרדים כידוע), וכיו"ב. למה חשבו לדמות לשם כך בשאלתם, ומה הבינו בתירוצם וכו' וכו', והיאך יסתדרו דבריהם עם מה שפירשו לעיל או לקמן ובעל כרחך לחלק כך או כך, ואלו דברים שקשה להסביר אותם בכתב.​
ומזה שאתה עצמך כותב שעיקר הלימוד הוא בדברי רביתינו הצרפתים ולא בשאר הראשונים שפחות הקשו וחילקו, רואים כך.​
אמת, וכפי שביארתי. וכמו שלא נראה שדעתך ללמוד רמב"ן על הסדר כדי לחדד, והיינו משום שעיקר החידוד כבר נעשה בגוף התוס' ומפרשיו, ואין לדבר סוף, כך הוא לעניין לימוד בספרי הפלפול, שאין סוף לתורה, ועיקר תורת החילוק נלמדת בגוף דברי התוס'. ומה שכתבת שעדיין כדי להבין את דבריהם צריך ללמוד משנה למלך וכו', אינו נכון, כי עיקר ההבנה בחילוקיהם הם במפרשים על הדף, מהרש"א מהר"ם שיף פנ"י רע"א וכו', ולפעמים גם שער המלך וכיו"ב כשנוגע לעיון הסוגיא, ואת זה באמת עושים גם בכס"ר [וכ"ש בישיבה בה למדתי], אמנם לא כל דיבור, אבל את הנצרך (והמשמרות כהונה הביא את המשנה למלך מאות פעמים, וממילא זה וזה באים כאחת). [ומגוחך לומר שעדיין בשביל להבין את חילוקי התוס' צריך ללמוד עוד חילוקים אחרים של המשנה למלך בכל מיני סתירות ברמב"ם שאינם נוגעים בגוף חילוקי התוס' כאן וכו'. אלא אם דרך כתיבתו כתב לבאר חילוקי התוס' וכד', מצויין, וגם בכס"ר למדוהו לפעמים, וכאמור (כמובן שלא צריך לחפש יותר מידאי, כי אין לדבר סוף). אבל עיקר הבנת החילוקים היא ממפרשי הגפ"ת וכאמור. תטעם תבין].
מרן לא המליץ להם ע"ז לרווחא דמילתא אלא לעיקר דרך הלימוד. עי' במכתבו לרב יצחק שהובא בא' מקבצי משנת יוסף הראשונים.​

הנה המכתב:
1675581021410.png


ראשית, אתה רואה שעיקר העיקרים ויסוד היסודות הוא ללמוד מהרש"א שהוא הוא המיישר את האדם (וממילא מדמה מילתא למילתא בישרות).
ומה שהוסיף, שיש ללמוד גם קצוה"ח, ודאי שאין כוונתו כפי שלומדים בישיבות, שחצי מהיום ידברו בזה, פוק חזי במכתב שכתב בהמנהיג שהזכרת, אבל מעט מידי פעם אה"נ שזה חשוב וטוב וכנ"ל (וגם בישיבתנו [ונ"ל שגם בישיבת כס"ר] לומדים מידי פעם), אבל לא מחייב שבלא זה אז כבר מדמים מילתא למילתא לא נכון.
ומה שסיים מרן זצ"ל "גם דברי המשנה למלך ושער המלך ומחנה אפרים יהיו לך לעינים, וכו'", נראה דהוא על דרך הנ"ל.
וגם אפשר שכל זה הוא ללימוד עצמי [שהרי מרן הראש"ל היה אז בן 21, ובגיל זה אין שיעורים מרבנים המדריכים את העיון וההבנת החילוקים וכו'], אבל אם יש רבנים שמדריכים אותם ללמוד היטב במילתא בטעמא כדבעי בעיון ובסברא בכל חילוקי התוס' [ולא כפי שחושבים העולם שאם לומדים פשט אז לא מתעמקים בטעמי הדבר, וההיפך הוא הנכון, שכשלומדים פשט נותנים טעם בכל דבר להבין הכל על בוריו], אה"נ סגי בזה.​
כתבתי שלא שלח את בניו ונכדיו וע"ז לא השבת.
ולאחרים יתכן והורה לפי כוחם בלימוד.​
מרן אמר לרב בירדוגו בגלל "שצריך למצוא לבנו ספרא דווקני - זה מלמד דייקן, לכן תשלח לשם" (וחבל שלא כתב את זה בהקדמה הנ"ל), ומעתה מה שלא שלח את בניו ונכדיו לשם (למרות ששמעתי שגם מנכדיו היו שלמדו בישיבתינו, איני יודע אם זה נכון), זה מסיבות אחרות, א"א לדעת בדיוק למה ומדוע.​
ואותה ישיבה עליה אתה מדבר, ידוע לך יותר טוב ממני שמרן זיע"א כתב על ראש הישיבה שם שאינו יודע ללמוד. [ובניו של הרב שטרית רובם למדו בישיבות הקלאסיות].​
אני יודע, וגם אני יודע מהיכן זה מגיע (ואכמ"ל), ואינו קשור לעצם דרך הלימוד. פוק חזי באור תורה של כסלו כמדומני שהשיב אחד מחכמי כס"ר על כל השגותיו החדשות שנדפסו בשו"ת שלו ח"ג.​
(ולא ראינו שבישיבתכם יצאו ת"ח גדולים)​
להיות ת"ח לא תלוי רק ב"דרך הלימוד", לדוגמא בעלמא עי' מה שכתבתי בספרי תהילת אהרן (סי' ח), אבל חוץ מזה, באמת יש ת"ח גדולים ומקהילי קהילות ומוסרי שיעורים וכותבי ספרים, ויש להליץ על זה את הפתגם "לא כל מה שנוצץ הוא זהב", דכן הוא להיפך, "לא כל מה שלא נוצץ הוא לא זהב", כי לא שומעים עליהם הרבה. [גם ישיבתנו היא בערך 25 שנה מעת היווסדה, והמבוגרים שבה הוא לכל היותר בני ארבעים].​
אך באמת זה א"א להולמו בכוונת מרן זיע"א דא"כ על מה התאונן מרן זיע"א, דהלא בדרך זו למדו בישיבתו אז, וימצא שמרן זיע"א סותר את עצמו בתוך כדי דיבור. ואטו קטיל קניא היה.​
לק"מ, דיש הרבה הרבה מה שאפשר לעיין בגפ"ת, אבל לא כל דבר באמת הוא נצרך, ועל זה התאונן מרן זצ"ל, דאין לדבר סוף [וכלשונו: "וכי אם למדתם דף בשבוע השגתם כל מה שיש לחדש בדף ההוא?"]. צא וראה שבפורת יוסף שהתאונן עליה מרן זצ"ל, היו מספיקים ט"ו דפים בששה חודשים, וגם זה במשך כל היום. ואילו בנידו"ד המדובר הוא על הספק של כ-ל"ו דפים לששה חודשים, וגם יש את הבקיאות שהיא כעשרים דף לחודש, שבשש חודשים הוא מאה עשרים דפים, מה שלא היה בפורת יוסף. [ואע"פ שבישבתינו לא למדו כן בבקיאות (אלא בערך כהספק העיון ואולי מעט יותר, וההבדל בין העיון לבקיאות היה רק שלא היה בו שיעורים וסדר הכנה וכן שהיו לומדים יותר מהר מעט), כבר הארכתי להשיב על זה בספרי תהילת אהרן סי' ח'. ע"ש. ובכס"ר כן לומדים כך].​
וגם בעצם דברי החוות יאיר ודאי שאין דעתו מסכמת לדרך הלימוד שכתב שם, דבתחילת דבריו התאונן על הלומדים מעט מעט, באופן שבכמה שנים מקיימים בידיהם ד' או ה' מסכתות, וכמו שאביא להלן לשונו. ובדרך הלימוד שכתב באו"ת שם ודאי שלא יספיקו ללמוד יותר מד' וה' מסכתות בכמה שנים.​
כ"ש שבדרך הלימוד שבשאר הישיבות, לא יספיקו כן. ועל כרחנו לומר שמ"מ כיון שיש גם סדר בקיאות, סגי בזה. (ובעניין דרך לימוד סדר הבקיאות עי' בספרי תהילת אהרן סי' ח' הנ"ל, מה שהארכתי בזה טובא בס"ד).​
וכד נדייק דבריו (בלשון שציטט שם), נראה שהן הן הדברים, דהנה כתב שם "לדקדק בגפ"ת הדק היטב היטב הדק בחסר יתור וחליף במקומו וממקום אחר", ולא כתב לדקדק במקומו בלבד, דאילו דרך הלימוד שכתב באו"ת שם היא לעיין בדברי הגפ"ת, במקומו בלבד. ודו"ק.​
כשלומדים תוס' היטב, מוכרחים לפעמים לעיין גם במקומות האחרים שהקשו ותירצו משם. ולק"מ.​
"והנה ודאי תלמוד אין לך מדה טובה הימנה אכן הוא דרך רחוק מאד מאד כי אם ילמד עם גפ"ת הקבוע שם בלימוד הכללי עוד דף אחד מהש"ס והוא די ויותר אף מסכתות גדולות". ומבואר בדבריו שהדרך שמעכבת הלימוד אינה מידה.​
ובשאר הישיבות העיון מתעכב עשרת מונים (ומזניחים העיקר).

ולגבי שאר הדברים שהבאת - שנוגעים ללימוד דקדוק, דגש ורפה וכד', איני יודע כ"כ, ואינו קשור לנידו"ד שאנו דנים בדקדוק הסוגיא ובעיון בה ולא בדקדוק הלשון והמילות [בפרט שברור שזה לא גורע בעניין ההבנת הדימויים בין מילתא למילתא, אלא אולי "חבל על הזמן", כפי שכתב מרן הראש"ל בעין יצחק שהבאת (עמ' עו) שהביא שם מהתשב"ץ (ח"א סי' לג) "שאין זה פוגם מעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמילות"].
ב. ועוד דשם כתב מרן זיע"א לעיין ג"כ בס' אזן אהרן (במוסר אב שבראש הס'), והמעיין שם יראה שכתב באות ד' "כעת יהיה רוב לימודך בעיון הש"ס ופלפול וחדוד אמיתי בתוס' ומהרש"א ובחיבורי רבני האחרונים שדרכם דרך ישרה כעין ספרי הרבנים משנה למלך ושער המלך ושמחת יו"ט ומחנה אפרים, עד שתשתרש יפה בעיון הש"ס והבנת דברי הראשונים. וכו'"[2]. והנה ידוע לכל ... דדרך הרב שעה"מ והמל"מ ומחנ"א ושמח' יו"ט אין דרכם בדרך שכתב באו"ת שם, אלא דרכם דומה לרך הלימוד הנהוגה כיום בישיבות, רק שהם בסברא ישרא יותר, ולא מאריכים טובא בפלפולים, וודאי שאין בדבריהם פלפולים של הבל. משא"כ בדרך הנהוגה כיום בישיבות. וע"כ הדרך הנכונה היא הממוצעת.​
כאמור לעיל, אה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכד', אבל עיקר העיקרים כבר נמצא בגוף חילוקי התוס', ובמפרשים שעליה כהמהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, פנ"י וכד', וכנ"ל. [א"נ הכוונה למי שאין לו הדרכה בדרך הלימוד מרבנים שמלמדים ומשקיעים בהכוונת דרך הלימוד ועיון היטב בפשט ובסברא בחילוקי התוס'].

סוף דבר, ג' טענות יש שטוענים מדברי מרן זצ"ל על שיטת העיון הספרדית:​
  • א. שמרן זצ"ל לא למד בסגנון המהרש"א וכד'. וטעות הוא, שהרי במכתב (שנדפס במשנת יוסף קובץ ג' עמ' ה) כתב להדיא: להבטחת ההבנה האמתית בגפ"ת ולהבין הדברים על בוריים עשה לך רב את המהרש"א שיושר עיונו מבעית מעט המחזיק את המרובה בהבנת הפשט. עכ"ל. וזה היסוד והבסיס, ובלעדיו יש טעויות רבות בגוף ההבנה בדברי הראשונים, שהם קודמים להבנת החילוקים. [וכידוע אם לא עיין כדבעי בסוגיא, לא יבין גם את המהרש"א, ואם ירחיק עוד לכת לחילוקים עלול להתעוות הכל. ואף שזה פשוט, מ"מ אציין שכ"כ גם המהר"ל (דרך החיים פ"ו בביאור מ"ח קנייני תורה, בקנין המ"ב) "ומתיישב בתלמודו". פירוש, שאינו קופץ לפלפל קודם שהוא מתישב בתלמודו היטב קודם. ואינו עוסק בתלמודו דרך מהירות, ודבר זה אין צריך ביאור. עכ"ל. והרוח חיים שם הביא ע"ז את הפס' "כי בחפזי כל האדם כוזב". ע"ש]. ומה שסגנון כתיבתו במאור ישראל הוא לא על דרך המהרש"א וכד', אינו קושיא, כי הוא לא כתב את ספרו בתור ביאורים וחידושים, אלא יותר סגנון הלכתי, וביאור גוף הסוגיא היה אצלו יסוד לפני הכל ופשוט. וכמו שלא נשאל מדוע הרשב"א בשו"ת לא כתב כסגנון חידושיו על הש"ס (או לחילופין מדוע מרן זצ"ל לא כתב כסגנון הרשב"א והריטב"א על הש"ס וכיו"ב). וזה פשוט, דאטו יחלוק מרן זצ"ל על כל גדולי עולם שצווחו ללמוד המהרש"א ועיון העמוק.​
  • ב. שמרן זצ"ל כתב במכתב שצריך גם ללמוד קצות ונתיבות וכד', ואילו בישיבה שם לא לומדים. וע"ז השבתי, שקודם כל, באמת עיקר תורת החילוק נלמדת מגוף דברי התוס' ומפרשיהם על הדף, ולא צריך להרחיק לכת ולהביא מרחוק לחמה. דאין לדבר סוף. ואה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכו'. אבל נראה שלא שייך לומר שמי שלא לומד את זה אז כבר הוא לא יודע לדמות מילתא למילתא. וז"פ.​
  • ועכ"פ כשאתה שם במאזנים את שתי הדברים, בצד אחד עיון בגוף הסוגיא בסגנון המהרש"א וכד', עם הבנת חילוקי התוס' לפרטי פרטים בכל חשבון הסוגיא [עם מהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, וכד'], אבל מאידך בלא הוספת חילוקים אחרים של הקצוה"ח והנתיבות וכד', וכ"ש בלא חילוקי הלומד'ס. ובצד שני ישיבות אחרות שלא מעיינים היטב (עכ"פ זה לא הדרך, מי שעושה את זה לעצמו אשריו, אבל בפועל רובם לא עושים את זה לצערינו, וע"ז צווחו כולם, עי' בספר נתיבי התלמוד הנ"ל), אבל מאידך לומדים יותר פלפולים. אזי - לא מבעיא אם לומדים ספרי הלומד'ס והעמסת דברים בדברי רבותינו (הרבה פעמים זה ממש להפוך פיל לפול ופול לפיל – פלפול), שודאי שהסגנון הראשון עדיף (ובשביל חידוד עדיף להשקיע יותר בחידוד אמיתי בגוף הסוגיא, כמו שכתבו השל"ה והחזו"א הנ"ל ועוד, מאשר להשקיע בפלפולי הבל). אלא גם אם לומדים בספרי פלפול כהמשנה למלך ושעה"מ ומחנ"א וקצוה"ח ונתיבות וכד', מ"מ הרי חסר גוף עיון הסוגיא, שהוא ראש וראשון ובסיס לכל דבר, וכמו שלמדו כל רבותינו (כיעויין בספר נתיבי התלמוד), וגם מכיון שלא עיינו בגוף הסוגיא היטב היטב, הרי עלול לצאת להם טעויות רבות, מחמת שלא הורגלו להצמיד את הסברא לתוך מהלך הסוגיא ולתוך לשון התוס', ונמצא שלאחר יום שלם של פלפולים וכד' עלול מעיין לומר לו שממהלך התוס' בסוגיא או מהסוגיא עצמה מוכח לא כן. וא"כ הסגנון הראשון שהוא עיון בגוף הסוגיא לפרטי פרטים, ושם גם לומדים חילוקי התוס' הדק היטב והמפרשים (ומתעמקים בכל סברא בתוס', לא כפי שחושבים העולם שבשיטת העיון הספרדית מבינים את זה יבש) [בפרט שלומדים משמרות כהונה, שמובא בו הרבה פעמים משנה למלך וכיו"ב], ודאי שעדיף מהדרך השניה.​
  • ג. שמרן זצ"ל כתב להספיק יותר דפים בש"ס ולא להתעכב כ"כ. וגם זה טעות, שבאמת ההספק אצלינו הוא יותר משאר הישיבות, ועל כרחך דסמכינן על סדר בקיאות. [ובשאר הישיבות שלומדים גם בבקיאות את תוס', וכמובן מרוב חיפזון לא מעיינים בדברי התוס' כדבעי, ונמצא שהעיון לא עיון והבקיאות לא בקיאות. ודי בזה. ועי' בספרי תהילת אהרן סי' ח באריכות].​
 
התמימות שלך לא מובנת. פעם ראית חסיד של רבו שמחפש מי שחולק על רבו, ומחזק את ידיו בלי להסביר למה הבין שלא כדעת רבו, אלא סתם עצם זה שמצא חולק על רבו, כבר ראוי הוא לפרסום אצל החסיד. מה זה אם לא חסיד שוטה?!
1. המשנה הלכות היה בדור שלנו. 2. ודאי לא התכוין שכל אברך יצא בתוקף נגד ראשונים, נגד גדולי האחרונים, נגד גדולי ישראל, ולא רק בצורה עניינית אלא בדברי בלע וגאוה סרוחה.
וכבר הראיתיך מה מרן זיע"א כתב עליהם. @חסיד מרן זיע''א .................................
בחנם כתב כל מה שכתב שם בחפצו להשיג; ותמיהני עליו שאיך מלאו לבו לחלוק על בעל האשכול שהוא מרבנן קמאי, שרא ליה מריה שילדות היתה בו, והעיז פניו בגדול מהראשונים, לדחות דבריו בגילא דחיטתא, וטובה היתה לו השתיקה; לחלוק על דברינו בדברים שאין בהם ממש, ולא ראיתי לנכון להתייחס לדבריו מפני ביטול בית המדרש; ולא ידעתי במה כחו גדול להכריע בדיני ברכות שלא כדברי האח' ... ואיפה הלך הכלל דסב"ל... ואיך הרהיב עוז לחלוק עליהם בלי טעם ובלי שום ראיה; וכל מ"ש בס' מנוח"א לחלוק בגיבובי דברים על כל הפוסקים הנ"ל... הנה לא דיבר נכונה, ותמיהני עליו איך מלאו לבו והעיז לחלוק על כל האח' הנ"ל, שרא ליה מריה. והא ודאי שאין הלכה כדבריו; ותמיהני עליו ועל סברתו, שבדה מלבו איסור שאין בו לא טעם ולא ריח, ואין בדבריו ממש, שרא ליה מריה; דבריו אין להם שחר כלל, ואין בהם ממש כלל ועיקר; ואין בדבריו לא טעם ולא ריח; דבריו מרפסין איגרי, ואין מהם נחת רוח כלל.
אבל אתה תמשיך לפתוח עיני עגל, ולחשוב שלרבך היו אולי פליטות פה, אולי סתם היה תקיף יותר מדאי, אולי סתם סימן לו למטרה מי שלא מצא חן בעיניו וכו'. כי מה הבעיה לחלוק, תורה היא...
יש חילוק (תוכל להיעזר בתורת החילוק), אבל אני מעדיף שלא להיכנס לזה, כדי שלא ניכשל ח"ו בביזוי ת"ח, לא אני ולא אתה. ובאמת ראה בספר כל החיים (מערכת ה"א אות ח"י, בנד"מ עמ' צב) במה שהאריך בזה [כלומר ציין לכמה וכמה פוסקים שהאריכו בזה, ובנד"מ ציטט המו"ל חלקם בהערות, והוסיף מדיליה, יישר כוחיה], ויש לדון טובא אם זה שייך גם כאן. ועכ"פ זה לא תפקידינו, ולכן אני רוצה לדון רק בגופם של דברים.
 
אחת, והיא בענין דברי המאירי, ודברי מרן הראש"ל שליט"א ברורים כשמש, ולא ידעתי היאך כותב המשיב שם, ש"ברכות ק"ש וישתבח וכיו"ב דעסיק בהו התם, שהן בקשות ריצוי ורחמים", והיכן מצא בקשת ריצוי ורחמים בישתבח ובברכת יוצר? ופסוקי דזמרה כשמם כן הם זמרה ושבח לבורא יתברך.
א"כ מדוע בכ"ז לא יכול להוציא, הרי הטעם שכתב המאירי שבברכת השבח א"א להוציא הוא ע"פ דברי הירושלמי ש"בדין שכל אחד מבקש רחמים על עצמו". ע"ש. ואם זה רק זמרה ושבח, לא שייך טעם זה.
ועל כרחך משום שמ"מ שייך בזה רחמים ע"פ הא דאמרינן (ברכות לו.) דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. וכתב ע"ז הטור (סי' נא) שלכן תקנו לומר הפסוקי דזמרה קודם התפלה. ע"ש. וכ"ה בירושלמי (ברכות פ"א) המובא ברש"י (ברכות ד:) "יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו". ע"ש. [וכן כתיב (מלכים א, פ"ח פס' כח) "לשמוע אל הרנה ואל התפלה", ואמרינן (ברכות ו.) במקום רנה שם תהא תפלה, ע"ש בפירש"י]. וא"כ פשוט ששאר ברכות השבח כמו "עושה מעשה בראשית" לא שייכים בזה, ויכול להוציא אחרים.
והה"כ רמז לזה שם. עיין עליו. (וע"ע באריכות בברכת ה' ח"ה במאמרים שבסוף הספר סי' ט, עוד טעם למה לא שייך בזה סב"ל גם אם למטוניה שדעת המאירי אינה כן).
שנית והיא בענין לשון יראה לי, שהחילוק פשוט, כי עיקר הערת מרן שליט"א אינה על הלשון, אלא על הפסק, איך מחדש פסק מליבו, ואם אצל הרמב"ם ראינו כמה מקומות, ואצל הב"י כבר בקושי נמצא כן, משמע דאין לנו לפסוק מדעתינו, וכ"ש בדורינו שהוא מאוחר הרבה יותר מדורו של מרן הב"י.
מלשון הראש"ל שהביא הה"כ באו"ת, מוכח שהערת מרן היא על הלשון (ואה"נ גם על העניין). ואכן אין לעשות מזה עסק, הראש"ל חשב שזה לא לשון ענוה, ולמבואר הוא כן. לא קרה כלום. יכולים לטעות. הבה נתמקד בגופן של הלכות.
בענין זמן בחנוכה לא ביאר היאך יכון לשון המאירי "שיש זמן על ההדלקה ולא על היום", דמבואר דאין מברכים על יום החנוכה כמו בפורים, אלא רק על ההדלקה. והיא הערת מרן הראש"ל שליט"א.
וע"ז בדיוק השיבו שם שבאמת אין מברכין על היום, בחנוכה, אלא מברכים על עצם מצות הדלקת נרות שנעשים בזמן זה ומתפרסם הנס בשעה זו, כעין תקנת הרואה. משא"כ ביום של חנוכה לא יוכל לברך כלל אפי' שעדיין הוא חנוכה ואומר על הניסים וכו', כי סו"ס עכשיו לא מתפרסם הנס. (עיין שוב בדבריו, ותבין).
 
על זה בדיוק השבתי:


אמת, וכפי שביארתי. וכמו שלא נראה שדעתך ללמוד רמב"ן על הסדר כדי לחדד, והיינו משום שעיקר החידוד כבר נעשה בגוף התוס' ומפרשיו, ואין לדבר סוף, כך הוא לעניין לימוד בספרי הפלפול, שאין סוף לתורה, ועיקר תורת החילוק נלמדת בגוף דברי התוס'. ומה שכתבת שעדיין כדי להבין את דבריהם צריך ללמוד משנה למלך וכו', אינו נכון, כי עיקר ההבנה בחילוקיהם הם במפרשים על הדף, מהרש"א מהר"ם שיף פנ"י רע"א וכו', ולפעמים גם שער המלך וכיו"ב כשנוגע לעיון הסוגיא, ואת זה באמת עושים גם בכס"ר [וכ"ש בישיבה בה למדתי], אמנם לא כל דיבור, אבל את הנצרך (והמשמרות כהונה הביא את המשנה למלך מאות פעמים, וממילא זה וזה באים כאחת). [ומגוחך לומר שעדיין בשביל להבין את חילוקי התוס' צריך ללמוד עוד חילוקים אחרים של המשנה למלך בכל מיני סתירות ברמב"ם שאינם נוגעים בגוף חילוקי התוס' כאן וכו'. אלא אם דרך כתיבתו כתב לבאר חילוקי התוס' וכד', מצויין, וגם בכס"ר למדוהו לפעמים, וכאמור (כמובן שלא צריך לחפש יותר מידאי, כי אין לדבר סוף). אבל עיקר הבנת החילוקים היא ממפרשי הגפ"ת וכאמור. תטעם תבין].



הנה המכתב:
הצג קובץ מצורף 7213


ראשית, אתה רואה שעיקר העיקרים ויסוד היסודות הוא ללמוד מהרש"א שהוא הוא המיישר את האדם (וממילא מדמה מילתא למילתא בישרות).
ומה שהוסיף, שיש ללמוד גם קצוה"ח, ודאי שאין כוונתו כפי שלומדים בישיבות, שחצי מהיום ידברו בזה, פוק חזי במכתב שכתב בהמנהיג שהזכרת, אבל מעט מידי פעם אה"נ שזה חשוב וטוב וכנ"ל (וגם בישיבתנו [ונ"ל שגם בישיבת כס"ר] לומדים מידי פעם), אבל לא מחייב שבלא זה אז כבר מדמים מילתא למילתא לא נכון.
ומה שסיים מרן זצ"ל "גם דברי המשנה למלך ושער המלך ומחנה אפרים יהיו לך לעינים, וכו'", נראה דהוא על דרך הנ"ל.
וגם אפשר שכל זה הוא ללימוד עצמי [שהרי מרן הראש"ל היה אז בן 21, ובגיל זה אין שיעורים מרבנים המדריכים את העיון וההבנת החילוקים וכו'], אבל אם יש רבנים שמדריכים אותם ללמוד היטב במילתא בטעמא כדבעי בעיון ובסברא בכל חילוקי התוס' [ולא כפי שחושבים העולם שאם לומדים פשט אז לא מתעמקים בטעמי הדבר, וההיפך הוא הנכון, שכשלומדים פשט נותנים טעם בכל דבר להבין הכל על בוריו], אה"נ סגי בזה.

מרן אמר לרב בירדוגו בגלל "שצריך למצוא לבנו ספרא דווקני - זה מלמד דייקן, לכן תשלח לשם" (וחבל שלא כתב את זה בהקדמה הנ"ל), ומעתה מה שלא שלח את בניו ונכדיו לשם (למרות ששמעתי שגם מנכדיו היו שלמדו בישיבתינו, איני יודע אם זה נכון), זה מסיבות אחרות, א"א לדעת בדיוק למה ומדוע.

אני יודע, וגם אני יודע מהיכן זה מגיע (ואכמ"ל), ואינו קשור לעצם דרך הלימוד. פוק חזי באור תורה של כסלו כמדומני שהשיב אחד מחכמי כס"ר על כל השגותיו החדשות שנדפסו בשו"ת שלו ח"ג.

להיות ת"ח לא תלוי רק ב"דרך הלימוד", לדוגמא בעלמא עי' מה שכתבתי בספרי תהילת אהרן (סי' ח), אבל חוץ מזה, באמת יש ת"ח גדולים ומקהילי קהילות ומוסרי שיעורים וכותבי ספרים, ויש להליץ על זה את הפתגם "לא כל מה שנוצץ הוא זהב", דכן הוא להיפך, "לא כל מה שלא נוצץ הוא לא זהב", כי לא שומעים עליהם הרבה. [גם ישיבתנו היא בערך 25 שנה מעת היווסדה, והמבוגרים שבה הוא לכל היותר בני ארבעים].

לק"מ, דיש הרבה הרבה מה שאפשר לעיין בגפ"ת, אבל לא כל דבר באמת הוא נצרך, ועל זה התאונן מרן זצ"ל, דאין לדבר סוף [וכלשונו: "וכי אם למדתם דף בשבוע השגתם כל מה שיש לחדש בדף ההוא?"]. צא וראה שבפורת יוסף שהתאונן עליה מרן זצ"ל, היו מספיקים ט"ו דפים בששה חודשים, וגם זה במשך כל היום. ואילו בנידו"ד המדובר הוא על הספק של כ-ל"ו דפים לששה חודשים, וגם יש את הבקיאות שהיא כעשרים דף לחודש, שבשש חודשים הוא מאה עשרים דפים, מה שלא היה בפורת יוסף. [ואע"פ שבישבתינו לא למדו כן בבקיאות (אלא בערך כהספק העיון ואולי מעט יותר, וההבדל בין העיון לבקיאות היה רק שלא היה בו שיעורים וסדר הכנה וכן שהיו לומדים יותר מהר מעט), כבר הארכתי להשיב על זה בספרי תהילת אהרן סי' ח'. ע"ש. ובכס"ר כן לומדים כך].

כ"ש שבדרך הלימוד שבשאר הישיבות, לא יספיקו כן. ועל כרחנו לומר שמ"מ כיון שיש גם סדר בקיאות, סגי בזה. (ובעניין דרך לימוד סדר הבקיאות עי' בספרי תהילת אהרן סי' ח' הנ"ל, מה שהארכתי בזה טובא בס"ד).

כשלומדים תוס' היטב, מוכרחים לפעמים לעיין גם במקומות האחרים שהקשו ותירצו משם. ולק"מ.

ובשאר הישיבות העיון מתעכב עשרת מונים (ומזניחים העיקר).

ולגבי שאר הדברים שהבאת - שנוגעים ללימוד דקדוק, דגש ורפה וכד', איני יודע כ"כ, ואינו קשור לנידו"ד שאנו דנים בדקדוק הסוגיא ובעיון בה ולא בדקדוק הלשון והמילות [בפרט שברור שזה לא גורע בעניין ההבנת הדימויים בין מילתא למילתא, אלא אולי "חבל על הזמן", כפי שכתב מרן הראש"ל בעין יצחק שהבאת (עמ' עו) שהביא שם מהתשב"ץ (ח"א סי' לג) "שאין זה פוגם מעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמילות"].


כאמור לעיל, אה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכד', אבל עיקר העיקרים כבר נמצא בגוף חילוקי התוס', ובמפרשים שעליה כהמהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, פנ"י וכד', וכנ"ל. [א"נ הכוונה למי שאין לו הדרכה בדרך הלימוד מרבנים שמלמדים ומשקיעים בהכוונת דרך הלימוד ועיון היטב בפשט ובסברא בחילוקי התוס'].

סוף דבר, ג' טענות יש שטוענים מדברי מרן זצ"ל על שיטת העיון הספרדית:​
  • א. שמרן זצ"ל לא למד בסגנון המהרש"א וכד'. וטעות הוא, שהרי במכתב (שנדפס במשנת יוסף קובץ ג' עמ' ה) כתב להדיא: להבטחת ההבנה האמתית בגפ"ת ולהבין הדברים על בוריים עשה לך רב את המהרש"א שיושר עיונו מבעית מעט המחזיק את המרובה בהבנת הפשט. עכ"ל. וזה היסוד והבסיס, ובלעדיו יש טעויות רבות בגוף ההבנה בדברי הראשונים, שהם קודמים להבנת החילוקים. [וכידוע אם לא עיין כדבעי בסוגיא, לא יבין גם את המהרש"א, ואם ירחיק עוד לכת לחילוקים עלול להתעוות הכל. ואף שזה פשוט, מ"מ אציין שכ"כ גם המהר"ל (דרך החיים פ"ו בביאור מ"ח קנייני תורה, בקנין המ"ב) "ומתיישב בתלמודו". פירוש, שאינו קופץ לפלפל קודם שהוא מתישב בתלמודו היטב קודם. ואינו עוסק בתלמודו דרך מהירות, ודבר זה אין צריך ביאור. עכ"ל. והרוח חיים שם הביא ע"ז את הפס' "כי בחפזי כל האדם כוזב". ע"ש]. ומה שסגנון כתיבתו במאור ישראל הוא לא על דרך המהרש"א וכד', אינו קושיא, כי הוא לא כתב את ספרו בתור ביאורים וחידושים, אלא יותר סגנון הלכתי, וביאור גוף הסוגיא היה אצלו יסוד לפני הכל ופשוט. וכמו שלא נשאל מדוע הרשב"א בשו"ת לא כתב כסגנון חידושיו על הש"ס (או לחילופין מדוע מרן זצ"ל לא כתב כסגנון הרשב"א והריטב"א על הש"ס וכיו"ב). וזה פשוט, דאטו יחלוק מרן זצ"ל על כל גדולי עולם שצווחו ללמוד המהרש"א ועיון העמוק.​
  • ב. שמרן זצ"ל כתב במכתב שצריך גם ללמוד קצות ונתיבות וכד', ואילו בישיבה שם לא לומדים. וע"ז השבתי, שקודם כל, באמת עיקר תורת החילוק נלמדת מגוף דברי התוס' ומפרשיהם על הדף, ולא צריך להרחיק לכת ולהביא מרחוק לחמה. דאין לדבר סוף. ואה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכו'. אבל נראה שלא שייך לומר שמי שלא לומד את זה אז כבר הוא לא יודע לדמות מילתא למילתא. וז"פ.​
  • ועכ"פ כשאתה שם במאזנים את שתי הדברים, בצד אחד עיון בגוף הסוגיא בסגנון המהרש"א וכד', עם הבנת חילוקי התוס' לפרטי פרטים בכל חשבון הסוגיא [עם מהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, וכד'], אבל מאידך בלא הוספת חילוקים אחרים של הקצוה"ח והנתיבות וכד', וכ"ש בלא חילוקי הלומד'ס. ובצד שני ישיבות אחרות שלא מעיינים היטב (עכ"פ זה לא הדרך, מי שעושה את זה לעצמו אשריו, אבל בפועל רובם לא עושים את זה לצערינו, וע"ז צווחו כולם, עי' בספר נתיבי התלמוד הנ"ל), אבל מאידך לומדים יותר פלפולים. אזי - לא מבעיא אם לומדים ספרי הלומד'ס והעמסת דברים בדברי רבותינו (הרבה פעמים זה ממש להפוך פיל לפול ופול לפיל – פלפול), שודאי שהסגנון הראשון עדיף (ובשביל חידוד עדיף להשקיע יותר בחידוד אמיתי בגוף הסוגיא, כמו שכתבו השל"ה והחזו"א הנ"ל ועוד, מאשר להשקיע בפלפולי הבל). אלא גם אם לומדים בספרי פלפול כהמשנה למלך ושעה"מ ומחנ"א וקצוה"ח ונתיבות וכד', מ"מ הרי חסר גוף עיון הסוגיא, שהוא ראש וראשון ובסיס לכל דבר, וכמו שלמדו כל רבותינו (כיעויין בספר נתיבי התלמוד), וגם מכיון שלא עיינו בגוף הסוגיא היטב היטב, הרי עלול לצאת להם טעויות רבות, מחמת שלא הורגלו להצמיד את הסברא לתוך מהלך הסוגיא ולתוך לשון התוס', ונמצא שלאחר יום שלם של פלפולים וכד' עלול מעיין לומר לו שממהלך התוס' בסוגיא או מהסוגיא עצמה מוכח לא כן. וא"כ הסגנון הראשון שהוא עיון בגוף הסוגיא לפרטי פרטים, ושם גם לומדים חילוקי התוס' הדק היטב והמפרשים (ומתעמקים בכל סברא בתוס', לא כפי שחושבים העולם שבשיטת העיון הספרדית מבינים את זה יבש) [בפרט שלומדים משמרות כהונה, שמובא בו הרבה פעמים משנה למלך וכיו"ב], ודאי שעדיף מהדרך השניה.​
  • ג. שמרן זצ"ל כתב להספיק יותר דפים בש"ס ולא להתעכב כ"כ. וגם זה טעות, שבאמת ההספק אצלינו הוא יותר משאר הישיבות, ועל כרחך דסמכינן על סדר בקיאות. [ובשאר הישיבות שלומדים גם בבקיאות את תוס', וכמובן מרוב חיפזון לא מעיינים בדברי התוס' כדבעי, ונמצא שהעיון לא עיון והבקיאות לא בקיאות. ודי בזה. ועי' בספרי תהילת אהרן סי' ח באריכות].​
כל דבריך אמת וצדק. אבל לדעתי חבל על הזמן היקר של כבודו להתווכח איתם, כי מי שלא הורגל וטעם מזה, לא יבין את זה לעולם. ועיין להרב סדר היום (תשל"ח, עמ' נח). ודו"ק.
 
על זה בדיוק השבתי:


אמת, וכפי שביארתי. וכמו שלא נראה שדעתך ללמוד רמב"ן על הסדר כדי לחדד, והיינו משום שעיקר החידוד כבר נעשה בגוף התוס' ומפרשיו, ואין לדבר סוף, כך הוא לעניין לימוד בספרי הפלפול, שאין סוף לתורה, ועיקר תורת החילוק נלמדת בגוף דברי התוס'. ומה שכתבת שעדיין כדי להבין את דבריהם צריך ללמוד משנה למלך וכו', אינו נכון, כי עיקר ההבנה בחילוקיהם הם במפרשים על הדף, מהרש"א מהר"ם שיף פנ"י רע"א וכו', ולפעמים גם שער המלך וכיו"ב כשנוגע לעיון הסוגיא, ואת זה באמת עושים גם בכס"ר [וכ"ש בישיבה בה למדתי], אמנם לא כל דיבור, אבל את הנצרך (והמשמרות כהונה הביא את המשנה למלך מאות פעמים, וממילא זה וזה באים כאחת). [ומגוחך לומר שעדיין בשביל להבין את חילוקי התוס' צריך ללמוד עוד חילוקים אחרים של המשנה למלך בכל מיני סתירות ברמב"ם שאינם נוגעים בגוף חילוקי התוס' כאן וכו'. אלא אם דרך כתיבתו כתב לבאר חילוקי התוס' וכד', מצויין, וגם בכס"ר למדוהו לפעמים, וכאמור (כמובן שלא צריך לחפש יותר מידאי, כי אין לדבר סוף). אבל עיקר הבנת החילוקים היא ממפרשי הגפ"ת וכאמור. תטעם תבין].



הנה המכתב:
הצג קובץ מצורף 7213


ראשית, אתה רואה שעיקר העיקרים ויסוד היסודות הוא ללמוד מהרש"א שהוא הוא המיישר את האדם (וממילא מדמה מילתא למילתא בישרות).
ומה שהוסיף, שיש ללמוד גם קצוה"ח, ודאי שאין כוונתו כפי שלומדים בישיבות, שחצי מהיום ידברו בזה, פוק חזי במכתב שכתב בהמנהיג שהזכרת, אבל מעט מידי פעם אה"נ שזה חשוב וטוב וכנ"ל (וגם בישיבתנו [ונ"ל שגם בישיבת כס"ר] לומדים מידי פעם), אבל לא מחייב שבלא זה אז כבר מדמים מילתא למילתא לא נכון.
ומה שסיים מרן זצ"ל "גם דברי המשנה למלך ושער המלך ומחנה אפרים יהיו לך לעינים, וכו'", נראה דהוא על דרך הנ"ל.
וגם אפשר שכל זה הוא ללימוד עצמי [שהרי מרן הראש"ל היה אז בן 21, ובגיל זה אין שיעורים מרבנים המדריכים את העיון וההבנת החילוקים וכו'], אבל אם יש רבנים שמדריכים אותם ללמוד היטב במילתא בטעמא כדבעי בעיון ובסברא בכל חילוקי התוס' [ולא כפי שחושבים העולם שאם לומדים פשט אז לא מתעמקים בטעמי הדבר, וההיפך הוא הנכון, שכשלומדים פשט נותנים טעם בכל דבר להבין הכל על בוריו], אה"נ סגי בזה.

מרן אמר לרב בירדוגו בגלל "שצריך למצוא לבנו ספרא דווקני - זה מלמד דייקן, לכן תשלח לשם" (וחבל שלא כתב את זה בהקדמה הנ"ל), ומעתה מה שלא שלח את בניו ונכדיו לשם (למרות ששמעתי שגם מנכדיו היו שלמדו בישיבתינו, איני יודע אם זה נכון), זה מסיבות אחרות, א"א לדעת בדיוק למה ומדוע.

אני יודע, וגם אני יודע מהיכן זה מגיע (ואכמ"ל), ואינו קשור לעצם דרך הלימוד. פוק חזי באור תורה של כסלו כמדומני שהשיב אחד מחכמי כס"ר על כל השגותיו החדשות שנדפסו בשו"ת שלו ח"ג.

להיות ת"ח לא תלוי רק ב"דרך הלימוד", לדוגמא בעלמא עי' מה שכתבתי בספרי תהילת אהרן (סי' ח), אבל חוץ מזה, באמת יש ת"ח גדולים ומקהילי קהילות ומוסרי שיעורים וכותבי ספרים, ויש להליץ על זה את הפתגם "לא כל מה שנוצץ הוא זהב", דכן הוא להיפך, "לא כל מה שלא נוצץ הוא לא זהב", כי לא שומעים עליהם הרבה. [גם ישיבתנו היא בערך 25 שנה מעת היווסדה, והמבוגרים שבה הוא לכל היותר בני ארבעים].

לק"מ, דיש הרבה הרבה מה שאפשר לעיין בגפ"ת, אבל לא כל דבר באמת הוא נצרך, ועל זה התאונן מרן זצ"ל, דאין לדבר סוף [וכלשונו: "וכי אם למדתם דף בשבוע השגתם כל מה שיש לחדש בדף ההוא?"]. צא וראה שבפורת יוסף שהתאונן עליה מרן זצ"ל, היו מספיקים ט"ו דפים בששה חודשים, וגם זה במשך כל היום. ואילו בנידו"ד המדובר הוא על הספק של כ-ל"ו דפים לששה חודשים, וגם יש את הבקיאות שהיא כעשרים דף לחודש, שבשש חודשים הוא מאה עשרים דפים, מה שלא היה בפורת יוסף. [ואע"פ שבישבתינו לא למדו כן בבקיאות (אלא בערך כהספק העיון ואולי מעט יותר, וההבדל בין העיון לבקיאות היה רק שלא היה בו שיעורים וסדר הכנה וכן שהיו לומדים יותר מהר מעט), כבר הארכתי להשיב על זה בספרי תהילת אהרן סי' ח'. ע"ש. ובכס"ר כן לומדים כך].

כ"ש שבדרך הלימוד שבשאר הישיבות, לא יספיקו כן. ועל כרחנו לומר שמ"מ כיון שיש גם סדר בקיאות, סגי בזה. (ובעניין דרך לימוד סדר הבקיאות עי' בספרי תהילת אהרן סי' ח' הנ"ל, מה שהארכתי בזה טובא בס"ד).

כשלומדים תוס' היטב, מוכרחים לפעמים לעיין גם במקומות האחרים שהקשו ותירצו משם. ולק"מ.

ובשאר הישיבות העיון מתעכב עשרת מונים (ומזניחים העיקר).

ולגבי שאר הדברים שהבאת - שנוגעים ללימוד דקדוק, דגש ורפה וכד', איני יודע כ"כ, ואינו קשור לנידו"ד שאנו דנים בדקדוק הסוגיא ובעיון בה ולא בדקדוק הלשון והמילות [בפרט שברור שזה לא גורע בעניין ההבנת הדימויים בין מילתא למילתא, אלא אולי "חבל על הזמן", כפי שכתב מרן הראש"ל בעין יצחק שהבאת (עמ' עו) שהביא שם מהתשב"ץ (ח"א סי' לג) "שאין זה פוגם מעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמילות"].


כאמור לעיל, אה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכד', אבל עיקר העיקרים כבר נמצא בגוף חילוקי התוס', ובמפרשים שעליה כהמהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, פנ"י וכד', וכנ"ל. [א"נ הכוונה למי שאין לו הדרכה בדרך הלימוד מרבנים שמלמדים ומשקיעים בהכוונת דרך הלימוד ועיון היטב בפשט ובסברא בחילוקי התוס'].

סוף דבר, ג' טענות יש שטוענים מדברי מרן זצ"ל על שיטת העיון הספרדית:​
  • א. שמרן זצ"ל לא למד בסגנון המהרש"א וכד'. וטעות הוא, שהרי במכתב (שנדפס במשנת יוסף קובץ ג' עמ' ה) כתב להדיא: להבטחת ההבנה האמתית בגפ"ת ולהבין הדברים על בוריים עשה לך רב את המהרש"א שיושר עיונו מבעית מעט המחזיק את המרובה בהבנת הפשט. עכ"ל. וזה היסוד והבסיס, ובלעדיו יש טעויות רבות בגוף ההבנה בדברי הראשונים, שהם קודמים להבנת החילוקים. [וכידוע אם לא עיין כדבעי בסוגיא, לא יבין גם את המהרש"א, ואם ירחיק עוד לכת לחילוקים עלול להתעוות הכל. ואף שזה פשוט, מ"מ אציין שכ"כ גם המהר"ל (דרך החיים פ"ו בביאור מ"ח קנייני תורה, בקנין המ"ב) "ומתיישב בתלמודו". פירוש, שאינו קופץ לפלפל קודם שהוא מתישב בתלמודו היטב קודם. ואינו עוסק בתלמודו דרך מהירות, ודבר זה אין צריך ביאור. עכ"ל. והרוח חיים שם הביא ע"ז את הפס' "כי בחפזי כל האדם כוזב". ע"ש]. ומה שסגנון כתיבתו במאור ישראל הוא לא על דרך המהרש"א וכד', אינו קושיא, כי הוא לא כתב את ספרו בתור ביאורים וחידושים, אלא יותר סגנון הלכתי, וביאור גוף הסוגיא היה אצלו יסוד לפני הכל ופשוט. וכמו שלא נשאל מדוע הרשב"א בשו"ת לא כתב כסגנון חידושיו על הש"ס (או לחילופין מדוע מרן זצ"ל לא כתב כסגנון הרשב"א והריטב"א על הש"ס וכיו"ב). וזה פשוט, דאטו יחלוק מרן זצ"ל על כל גדולי עולם שצווחו ללמוד המהרש"א ועיון העמוק.​
  • ב. שמרן זצ"ל כתב במכתב שצריך גם ללמוד קצות ונתיבות וכד', ואילו בישיבה שם לא לומדים. וע"ז השבתי, שקודם כל, באמת עיקר תורת החילוק נלמדת מגוף דברי התוס' ומפרשיהם על הדף, ולא צריך להרחיק לכת ולהביא מרחוק לחמה. דאין לדבר סוף. ואה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכו'. אבל נראה שלא שייך לומר שמי שלא לומד את זה אז כבר הוא לא יודע לדמות מילתא למילתא. וז"פ.​
  • ועכ"פ כשאתה שם במאזנים את שתי הדברים, בצד אחד עיון בגוף הסוגיא בסגנון המהרש"א וכד', עם הבנת חילוקי התוס' לפרטי פרטים בכל חשבון הסוגיא [עם מהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, וכד'], אבל מאידך בלא הוספת חילוקים אחרים של הקצוה"ח והנתיבות וכד', וכ"ש בלא חילוקי הלומד'ס. ובצד שני ישיבות אחרות שלא מעיינים היטב (עכ"פ זה לא הדרך, מי שעושה את זה לעצמו אשריו, אבל בפועל רובם לא עושים את זה לצערינו, וע"ז צווחו כולם, עי' בספר נתיבי התלמוד הנ"ל), אבל מאידך לומדים יותר פלפולים. אזי - לא מבעיא אם לומדים ספרי הלומד'ס והעמסת דברים בדברי רבותינו (הרבה פעמים זה ממש להפוך פיל לפול ופול לפיל – פלפול), שודאי שהסגנון הראשון עדיף (ובשביל חידוד עדיף להשקיע יותר בחידוד אמיתי בגוף הסוגיא, כמו שכתבו השל"ה והחזו"א הנ"ל ועוד, מאשר להשקיע בפלפולי הבל). אלא גם אם לומדים בספרי פלפול כהמשנה למלך ושעה"מ ומחנ"א וקצוה"ח ונתיבות וכד', מ"מ הרי חסר גוף עיון הסוגיא, שהוא ראש וראשון ובסיס לכל דבר, וכמו שלמדו כל רבותינו (כיעויין בספר נתיבי התלמוד), וגם מכיון שלא עיינו בגוף הסוגיא היטב היטב, הרי עלול לצאת להם טעויות רבות, מחמת שלא הורגלו להצמיד את הסברא לתוך מהלך הסוגיא ולתוך לשון התוס', ונמצא שלאחר יום שלם של פלפולים וכד' עלול מעיין לומר לו שממהלך התוס' בסוגיא או מהסוגיא עצמה מוכח לא כן. וא"כ הסגנון הראשון שהוא עיון בגוף הסוגיא לפרטי פרטים, ושם גם לומדים חילוקי התוס' הדק היטב והמפרשים (ומתעמקים בכל סברא בתוס', לא כפי שחושבים העולם שבשיטת העיון הספרדית מבינים את זה יבש) [בפרט שלומדים משמרות כהונה, שמובא בו הרבה פעמים משנה למלך וכיו"ב], ודאי שעדיף מהדרך השניה.​
  • ג. שמרן זצ"ל כתב להספיק יותר דפים בש"ס ולא להתעכב כ"כ. וגם זה טעות, שבאמת ההספק אצלינו הוא יותר משאר הישיבות, ועל כרחך דסמכינן על סדר בקיאות. [ובשאר הישיבות שלומדים גם בבקיאות את תוס', וכמובן מרוב חיפזון לא מעיינים בדברי התוס' כדבעי, ונמצא שהעיון לא עיון והבקיאות לא בקיאות. ודי בזה. ועי' בספרי תהילת אהרן סי' ח באריכות].​
כנראה אתה מערבב בין תורת החילוק של הקצה"ח והנתיבות ושא"פ, לבין הלומדעס' בישיבות, בכדי שיהיה לך נוח יותר להשיב/להתקיף.
אבל אני לא מדבר על הלומדעס' הישיבתי שהולך ומתרבה מיום ליום, שהוא ודאי לא הפשט ולא הדרך, אלא על הלומדעס' הבסיסי שהוא תורת החילוק הראשונית. כמצוי ברבותינו האח' הנ"ל, וביתר שאת בגר"ח ובגרי"ז.
ומבלעדיה א"א לדמות מילתא למילתא בלא טעויות.

צא וראה שמחמת שלא הורגלו בתורת החילוק וכו', אפי' חזו"א אינם מבינים, וכמו שהעיד רבם:
בית נאמן 342.PNG
בית נאמן 342ב.PNGותול"מ. ודי בזה.
 
כל דבריך אמת וצדק. אבל לדעתי חבל על הזמן היקר של כבודו להתווכח איתם, כי מי שלא הורגל וטעם מזה, לא יבין את זה לעולם. ועיין להרב סדר היום (תשל"ח, עמ' נח). ודו"ק.
דוקא אחי הגדול טעם מזה כמה וכמה שנים, ואחר שטעם גם מהלימוד הישיבתי, לא עזבו, ואין לו צד בעולם לשלוח את בניו לכס"ר.
יש עוד רבים שלמדו בכס"ר ואחרי שעזבו למקומות אחרים הבינו מה ההבדל ואת כל בניהם שלחו לישיבות הקדושות.
(ביניהם בנו של הגר"ח רבי שליט"א רבי אליהו שליט"א).

האם אתם למדתם בב' השיטות שאתם מדברים, או שאתם תינוקות שנשבו לשיטה אחת?
 
דוקא אחי הגדול טעם מזה כמה וכמה שנים, ואחר שטעם גם מהלימוד הישיבתי, לא עזבו, ואין לו צד בעולם לשלוח את בניו לכס"ר.
יש עוד רבים שלמדו בכס"ר ואחרי שעזבו למקומות אחרים הבינו מה ההבדל ואת כל בניהם שלחו לישיבות הקדושות.
(ביניהם בנו של הגר"ח רבי שליט"א רבי אליהו שליט"א).

האם אתם למדתם בב' השיטות שאתם מדברים, או שאתם תינוקות שנשבו לשיטה אחת?
ניסיתי את שניהם (לכשעצמי, לא בישיבתם).
וכנראה אחיך הגדול וכו' היה קשה להם מאד שם, כי באמת צריך לזה סבלנות רבה לעיין במתינות ובעיון עמוק.
טוב, אני לא דן אותם (ואותך).
 
נערך לאחרונה:
כנראה אתה מערבב בין תורת החילוק של הקצה"ח והנתיבות ושא"פ, לבין הלומדעס' בישיבות, בכדי שיהיה לך נוח יותר להשיב/להתקיף.
אבל אני לא מדבר על הלומדעס' הישיבתי שהולך ומתרבה מיום ליום, שהוא ודאי לא הפשט ולא הדרך, אלא על הלומדעס' הבסיסי שהוא תורת החילוק הראשונית. כמצוי ברבותינו האח' הנ"ל, וביתר שאת בגר"ח ובגרי"ז.
ומבלעדיה א"א לדמות מילתא למילתא בלא טעויות.

צא וראה שמחמת שלא הורגלו בתורת החילוק וכו', אפי' חזו"א אינם מבינים, וכמו שהעיד רבם:
הצג קובץ מצורף 7214
הצג קובץ מצורף 7215ותול"מ. ודי בזה.
ידידי היקר, תעיין בדבריי מתחילה ועד סוף לפני שאתה מתקיף...
 
ניסיתי את שניהם (לכשעצמי, לא בישיבתם).
וכנראה אחיך הגדול וכו' היה קשה להם מאד שם, כי באמת צריך לזה סבלנות רבה לעיין במתינות ובעיון עמוק.
טוב, אני לא דן אותם (ואותך).
אחי למד שם מכיתה ז' (מתיבתא) עד סוף שיעור ג' ישי"ג!!!
 
אני מחזק את ידי מי שפוסק אחרי לימוד הסוגיה גם נגד הראשל שליט"א. התורה לא ניתנה ברחוב הקבלן וכבר שנו חכמינו במשנה. שאינה ירושה לך.....
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון