על זה בדיוק השבתי:
אמת, וכפי שביארתי. וכמו שלא נראה שדעתך ללמוד רמב"ן על הסדר כדי לחדד, והיינו משום שעיקר החידוד כבר נעשה בגוף התוס' ומפרשיו, ואין לדבר סוף, כך הוא לעניין לימוד בספרי הפלפול, שאין סוף לתורה, ועיקר תורת החילוק נלמדת בגוף דברי התוס'. ומה שכתבת שעדיין כדי להבין את דבריהם צריך ללמוד משנה למלך וכו', אינו נכון, כי עיקר ההבנה בחילוקיהם הם במפרשים על הדף, מהרש"א מהר"ם שיף פנ"י רע"א וכו', ולפעמים גם שער המלך וכיו"ב כשנוגע לעיון הסוגיא, ואת זה באמת עושים גם בכס"ר [וכ"ש בישיבה בה למדתי], אמנם לא כל דיבור, אבל את הנצרך (והמשמרות כהונה הביא את המשנה למלך מאות פעמים, וממילא זה וזה באים כאחת). [ומגוחך לומר שעדיין בשביל להבין את חילוקי התוס' צריך ללמוד עוד חילוקים אחרים של המשנה למלך בכל מיני סתירות ברמב"ם שאינם נוגעים בגוף חילוקי התוס' כאן וכו'. אלא אם דרך כתיבתו כתב לבאר חילוקי התוס' וכד', מצויין, וגם בכס"ר למדוהו לפעמים, וכאמור (כמובן שלא צריך לחפש יותר מידאי, כי אין לדבר סוף). אבל עיקר הבנת החילוקים היא ממפרשי הגפ"ת וכאמור. תטעם תבין].
הנה המכתב:
הצג קובץ מצורף 7213
ראשית, אתה רואה שעיקר העיקרים ויסוד היסודות הוא ללמוד מהרש"א שהוא הוא המיישר את האדם (וממילא מדמה מילתא למילתא בישרות).
ומה שהוסיף, שיש ללמוד גם קצוה"ח, ודאי שאין כוונתו כפי שלומדים בישיבות, שחצי מהיום ידברו בזה, פוק חזי במכתב שכתב בהמנהיג שהזכרת, אבל מעט מידי פעם אה"נ שזה חשוב וטוב וכנ"ל (וגם בישיבתנו [ונ"ל שגם בישיבת כס"ר] לומדים מידי פעם), אבל לא מחייב שבלא זה אז כבר מדמים מילתא למילתא לא נכון.
ומה שסיים מרן זצ"ל "גם דברי המשנה למלך ושער המלך ומחנה אפרים יהיו לך לעינים, וכו'", נראה דהוא על דרך הנ"ל.
וגם אפשר שכל זה הוא ללימוד עצמי [שהרי מרן הראש"ל היה אז בן 21, ובגיל זה אין שיעורים מרבנים המדריכים את העיון וההבנת החילוקים וכו'], אבל אם יש רבנים שמדריכים אותם ללמוד היטב במילתא בטעמא כדבעי בעיון ובסברא בכל חילוקי התוס' [ולא כפי שחושבים העולם שאם לומדים פשט אז לא מתעמקים בטעמי הדבר, וההיפך הוא הנכון, שכשלומדים פשט נותנים טעם בכל דבר להבין הכל על בוריו], אה"נ סגי בזה.
מרן אמר לרב בירדוגו בגלל "שצריך למצוא לבנו ספרא דווקני - זה מלמד דייקן, לכן תשלח לשם" (וחבל שלא כתב את זה בהקדמה הנ"ל), ומעתה מה שלא שלח את בניו ונכדיו לשם (למרות ששמעתי שגם מנכדיו היו שלמדו בישיבתינו, איני יודע אם זה נכון), זה מסיבות אחרות, א"א לדעת בדיוק למה ומדוע.
אני יודע, וגם אני יודע מהיכן זה מגיע (ואכמ"ל), ואינו קשור לעצם דרך הלימוד. פוק חזי באור תורה של כסלו כמדומני שהשיב אחד מחכמי כס"ר על כל השגותיו החדשות שנדפסו בשו"ת שלו ח"ג.
להיות ת"ח לא תלוי רק ב"דרך הלימוד", לדוגמא בעלמא עי' מה שכתבתי בספרי תהילת אהרן (סי' ח), אבל חוץ מזה, באמת יש ת"ח גדולים ומקהילי קהילות ומוסרי שיעורים וכותבי ספרים, ויש להליץ על זה את הפתגם "לא כל מה שנוצץ הוא זהב", דכן הוא להיפך, "לא כל מה שלא נוצץ הוא לא זהב", כי לא שומעים עליהם הרבה. [גם ישיבתנו היא בערך 25 שנה מעת היווסדה, והמבוגרים שבה הוא לכל היותר בני ארבעים].
לק"מ, דיש הרבה הרבה מה שאפשר לעיין בגפ"ת, אבל לא כל דבר באמת הוא נצרך, ועל זה התאונן מרן זצ"ל, דאין לדבר סוף [וכלשונו: "וכי אם למדתם דף בשבוע השגתם כל מה שיש לחדש בדף ההוא?"]. צא וראה שבפורת יוסף שהתאונן עליה מרן זצ"ל, היו מספיקים ט"ו דפים בששה חודשים, וגם זה במשך כל היום. ואילו בנידו"ד המדובר הוא על הספק של כ-ל"ו דפים לששה חודשים, וגם יש את הבקיאות שהיא כעשרים דף לחודש, שבשש חודשים הוא מאה עשרים דפים, מה שלא היה בפורת יוסף. [ואע"פ שבישבתינו לא למדו כן בבקיאות (אלא בערך כהספק העיון ואולי מעט יותר, וההבדל בין העיון לבקיאות היה רק שלא היה בו שיעורים וסדר הכנה וכן שהיו לומדים יותר מהר מעט), כבר הארכתי להשיב על זה בספרי תהילת אהרן סי' ח'. ע"ש. ובכס"ר כן לומדים כך].
כ"ש שבדרך הלימוד שבשאר הישיבות, לא יספיקו כן. ועל כרחנו לומר שמ"מ כיון שיש גם סדר בקיאות, סגי בזה. (ובעניין דרך לימוד סדר הבקיאות עי' בספרי תהילת אהרן סי' ח' הנ"ל, מה שהארכתי בזה טובא בס"ד).
כשלומדים תוס' היטב, מוכרחים לפעמים לעיין גם במקומות האחרים שהקשו ותירצו משם. ולק"מ.
ובשאר הישיבות העיון מתעכב עשרת מונים (ומזניחים העיקר).
ולגבי שאר הדברים שהבאת - שנוגעים ללימוד דקדוק, דגש ורפה וכד', איני יודע כ"כ, ואינו קשור לנידו"ד שאנו דנים בדקדוק הסוגיא ובעיון בה ולא בדקדוק הלשון והמילות [בפרט שברור שזה לא גורע בעניין ההבנת הדימויים בין מילתא למילתא, אלא אולי "חבל על הזמן", כפי שכתב מרן הראש"ל בעין יצחק שהבאת (עמ' עו) שהביא שם מהתשב"ץ (ח"א סי' לג) "שאין זה פוגם מעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמילות"].
כאמור לעיל, אה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכד', אבל עיקר העיקרים כבר נמצא בגוף חילוקי התוס', ובמפרשים שעליה כהמהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, פנ"י וכד', וכנ"ל. [א"נ הכוונה למי שאין לו הדרכה בדרך הלימוד מרבנים שמלמדים ומשקיעים בהכוונת דרך הלימוד ועיון היטב בפשט ובסברא בחילוקי התוס'].
סוף דבר, ג' טענות יש שטוענים מדברי מרן זצ"ל על שיטת העיון הספרדית:
א. שמרן זצ"ל לא למד בסגנון המהרש"א וכד'. וטעות הוא, שהרי במכתב (שנדפס במשנת יוסף קובץ ג' עמ' ה) כתב להדיא: להבטחת ההבנה האמתית בגפ"ת ולהבין הדברים על בוריים עשה לך רב את המהרש"א שיושר עיונו מבעית מעט המחזיק את המרובה בהבנת הפשט. עכ"ל. וזה היסוד והבסיס, ובלעדיו יש טעויות רבות בגוף ההבנה בדברי הראשונים, שהם קודמים להבנת החילוקים. [וכידוע אם לא עיין כדבעי בסוגיא, לא יבין גם את המהרש"א, ואם ירחיק עוד לכת לחילוקים עלול להתעוות הכל. ואף שזה פשוט, מ"מ אציין שכ"כ גם המהר"ל (דרך החיים פ"ו בביאור מ"ח קנייני תורה, בקנין המ"ב) "ומתיישב בתלמודו". פירוש, שאינו קופץ לפלפל קודם שהוא מתישב בתלמודו היטב קודם. ואינו עוסק בתלמודו דרך מהירות, ודבר זה אין צריך ביאור. עכ"ל. והרוח חיים שם הביא ע"ז את הפס' "כי בחפזי כל האדם כוזב". ע"ש]. ומה שסגנון כתיבתו במאור ישראל הוא לא על דרך המהרש"א וכד', אינו קושיא, כי הוא לא כתב את ספרו בתור ביאורים וחידושים, אלא יותר סגנון הלכתי, וביאור גוף הסוגיא היה אצלו יסוד לפני הכל ופשוט. וכמו שלא נשאל מדוע הרשב"א בשו"ת לא כתב כסגנון חידושיו על הש"ס (או לחילופין מדוע מרן זצ"ל לא כתב כסגנון הרשב"א והריטב"א על הש"ס וכיו"ב). וזה פשוט, דאטו יחלוק מרן זצ"ל על כל גדולי עולם שצווחו ללמוד המהרש"א ועיון העמוק.
ב. שמרן זצ"ל כתב במכתב שצריך גם ללמוד קצות ונתיבות וכד', ואילו בישיבה שם לא לומדים. וע"ז השבתי, שקודם כל, באמת עיקר תורת החילוק נלמדת מגוף דברי התוס' ומפרשיהם על הדף, ולא צריך להרחיק לכת ולהביא מרחוק לחמה. דאין לדבר סוף. ואה"נ שראוי להוסיף גם מהקצוה"ח וכו'. אבל נראה שלא שייך לומר שמי שלא לומד את זה אז כבר הוא לא יודע לדמות מילתא למילתא. וז"פ.
ועכ"פ כשאתה שם במאזנים את שתי הדברים, בצד אחד עיון בגוף הסוגיא בסגנון המהרש"א וכד', עם הבנת חילוקי התוס' לפרטי פרטים בכל חשבון הסוגיא [עם מהרש"א, משמרות כהונה, רע"א, וכד'], אבל מאידך בלא הוספת חילוקים אחרים של הקצוה"ח והנתיבות וכד', וכ"ש בלא חילוקי הלומד'ס. ובצד שני ישיבות אחרות שלא מעיינים היטב (עכ"פ זה לא הדרך, מי שעושה את זה לעצמו אשריו, אבל בפועל רובם לא עושים את זה לצערינו, וע"ז צווחו כולם, עי' בספר נתיבי התלמוד הנ"ל), אבל מאידך לומדים יותר פלפולים. אזי - לא מבעיא אם לומדים ספרי הלומד'ס והעמסת דברים בדברי רבותינו (הרבה פעמים זה ממש להפוך פיל לפול ופול לפיל – פלפול), שודאי שהסגנון הראשון עדיף (ובשביל חידוד עדיף להשקיע יותר בחידוד אמיתי בגוף הסוגיא, כמו שכתבו השל"ה והחזו"א הנ"ל ועוד, מאשר להשקיע בפלפולי הבל). אלא גם אם לומדים בספרי פלפול כהמשנה למלך ושעה"מ ומחנ"א וקצוה"ח ונתיבות וכד', מ"מ הרי חסר גוף עיון הסוגיא, שהוא ראש וראשון ובסיס לכל דבר, וכמו שלמדו כל רבותינו (כיעויין בספר נתיבי התלמוד), וגם מכיון שלא עיינו בגוף הסוגיא היטב היטב, הרי עלול לצאת להם טעויות רבות, מחמת שלא הורגלו להצמיד את הסברא לתוך מהלך הסוגיא ולתוך לשון התוס', ונמצא שלאחר יום שלם של פלפולים וכד' עלול מעיין לומר לו שממהלך התוס' בסוגיא או מהסוגיא עצמה מוכח לא כן. וא"כ הסגנון הראשון שהוא עיון בגוף הסוגיא לפרטי פרטים, ושם גם לומדים חילוקי התוס' הדק היטב והמפרשים (ומתעמקים בכל סברא בתוס', לא כפי שחושבים העולם שבשיטת העיון הספרדית מבינים את זה יבש) [בפרט שלומדים משמרות כהונה, שמובא בו הרבה פעמים משנה למלך וכיו"ב], ודאי שעדיף מהדרך השניה.
ג. שמרן זצ"ל כתב להספיק יותר דפים בש"ס ולא להתעכב כ"כ. וגם זה טעות, שבאמת ההספק אצלינו הוא יותר משאר הישיבות, ועל כרחך דסמכינן על סדר בקיאות. [ובשאר הישיבות שלומדים גם בבקיאות את תוס', וכמובן מרוב חיפזון לא מעיינים בדברי התוס' כדבעי, ונמצא שהעיון לא עיון והבקיאות לא בקיאות. ודי בזה. ועי' בספרי תהילת אהרן סי' ח באריכות].
