אני מבין היטב כוונתך, ואכן זה חשוב וטוב, אבל לקושטא זה לא העיקר, כלומר עיקר העיון וההבנה הנכונה להבין דבריהם הוא מלימוד העיון העמוק בדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוס', ומהם עצמם אתה לומד היאך לחלק היטב, והיאך לדמות היטב מילתא למילתא, כפי שחילקו הם וכפי שביארו את דבריהם העמוקים במהרש"א ומהר"ם שיף ורע"א ומשמרות כהונה (שהוא הרע"א של הספרדים כידוע), וכיו"ב. למה חשבו לדמות לשם כך בשאלתם, ומה הבינו בתירוצם וכו' וכו', והיאך יסתדרו דבריהם עם מה שפירשו לעיל או לקמן ובעל כרחך לחלק כך או כך, ואלו דברים שקשה להסביר אותם בכתב. [ואגב הקצוה"ח למד להיות קצוה"ח לא על ידי שהוא למד קצוה"ח, אלא ע"י שלמד היטב את הגפ"ת לעומקה ולרוחבה בעיון עמוק... ואני יודע שעכשיו תענה כל מיני חילוקים (שכנראה נולדו ב"תורת החילוק"), אבל האמת תשאר במקומה]. ולצערי הרב אני רואה הרבה אברכים ורבנים שכתבו ספרים ותשובות, שגם את גוף הפוסקים שהביאו לא הבינו נכון, ומלבד זה גם לא דימו מילתא למילתא בצורה נכונה כלל, ומזדרזים להשיג. ואכמ"ל. וכבר צווח על זה החזו"א הנ"ל, ועוד כל הגדולים (תעיין בספר נתיבי התלמוד, ואח"כ תכתוב מה שתכתוב).
ונכון שטוב להוסיף גם שאר ספרי הפלפול כקצוה"ח וכו' (וכן המליץ מרן זצ"ל לבניו), אבל זה רק טוב, לרווחא דמילתא, וברור שאם זה גורע מההבנה בעומקה בגוף הפשט, הרי יצא שכרו בהפסדו עשרת מונים. וראה עוד בקובץ המצורף הבדלי דרכי הלימוד והתוצאות...
ואם עדיין כבודו לא הבין, כנראה חסר לך בתורת העיון...
עדיין לא השבת לגוף הדברים, כי יש ב' נקודות אחת הלימוד, ואחת הדרך ללמוד, ואני דיברתי רק על הדרך ללמוד, וכמו שמרן הראש"ל שליט"א רגיל לומר, וכאמור. כי מי שלא מתרגל בתורת החילוקים, גם אם יהיה רגיל בלימוד עמוק לא ידע לחלק וידמה מילתא למילתא שאינם דומים זה לזה. ומרן בספריו מחלק חילוקים רבים.
ומזה שאתה עצמך כותב שעיקר הלימוד הוא בדברי רביתינו הצרפתים ולא בשאר הראשונים שפחות הקשו וחילקו, רואים כך.
וודאי שאני יכתוב חילוקים, כי אם יש חילוק אני לא צריך להמציא אותו אלא הוא קיים, ורק צריך להסביר אותו למי שלא הבין. וכשאותו אחד לא התרגל בתורת החילוק, זה קשה שבעתיים.
מרן לא המליץ להם ע"ז לרווחא דמילתא אלא לעיקר דרך הלימוד. עי' במכתבו לרב יצחק שהובא בא' מקבצי משנת יוסף הראשונים.
שלח כמה וכמה לישיבה שהיא מעין דרך זו, דמלבד שכן הורה לדיין הגאון הרב דוד בירדוגו הנ"ל, ואמר לו: הרמב"ם כותב, שצריך למצוא לבנו ספרא דווקני - זה מלמד דייקן, לכן תשלח לשם. עכ"ד. גם, כן הורה לבניו של הרב יהודה נקי בעל המעיין אומר לשלוח לישיבה הלומדת בדרך לימוד כעין זו [אני מכיר אישית], וכן הורה לרב אליהו שטרית. ועוד. אתה יכול לשאול ולברר.
כתבתי שלא שלח את בניו ונכדיו וע"ז לא השבת.
ולאחרים יתכן והורה לפי כוחם בלימוד.
ואותה ישיבה עליה אתה מדבר, ידוע לך יותר טוב ממני שמרן זיע"א כתב על ראש הישיבה שם שאינו יודע ללמוד. [ובניו של הרב שטרית רובם למדו בישיבות הקלאסיות].
אם על זה התאונן, שלא מספיקים הרבה ולומדים בכבדות שלומדים בכששה חודשים רק ט"ו דפים וכו', כל שכן שיש להתאונן עשרת מונים על שאר הישיבות היום. ואם בשביל להתחדד, כבר כתבתי שמגוף הגפ"ת ומפרשיה (כמהרש"א מהר"ם שיף משמרות כהונה רע"א ועוד) מתחדדים כמ"ש השל"ה והחזו"א הנ"ל, וגם על ידם לומדים איך לדמות מילתא למילתא בצורה נכונה וכנ"ל. [ואין ספק שטוב להוסיף עוד מספרי הקצוה"ח ועוד, וכך נהגו בישיבתינו להוסיף מידי פעם. אבל שוב, זה לא העיקר וכ"ש אם מאבדים על זה רוב היום, שאז יצא שכרו בהפסדו וכפי שזעק על זה מרן]. וגם שם במכתבו של מרן זצ"ל, סיים: ועי' חו"י (סי' קכג) סדר הלימוד. עכ"ל. ובחו"י שם כתב: וראוי לקרות הוי אוי ואבוי על מבחר הזמן שמבלין בזה לפעמים עד רובו של יום שהיינו יכולין ללמוד וללמד כמה דפים מש"ס ומפוסקים. רק הרגל בנך לדקדק בגפ"ת הדק היטב היטב הדק, בחסר יתור וחליף, במקומו וממקום אחר, וזהו חריפות של אמת שהורגלו והרגילו בו הקדמונים בעלי ש"ס ובעלי פירושי הש"ס, אם לא תדעי לך בעקב הצאן צא ורעה את גדותיך על משענות הרועים. עכ"ל. וע"ע בקובץ המשביר (ח"א עמ' כט והלאה) מה שהאריך בעניין מה שכתב מרן זצ"ל במכתב הנדפס בספר המנהיג ואביר הרועים הנ"ל.
ואחרי הכל, לא התאונן בגוף הדבר שהלימוד לא טוב וחסר ספרי פלפול וכו', אלא ההיפך...
זה שבשיבתכם למדו כך לא אומר שזה מה שטוב.
(ולא ראינו שבישיבתכם יצאו ת"ח גדולים).
ומש"כ בקובץ המשביר הוציא הדברים מידי פשוטם לגמרי, וכמו שהעירו עליו בגליון ב. וכמבואר באביר הרועים שרצה להדפיס את הדברים הנ"ל לציבור, ולא כתבם לעצמו. ופשוט.
ומה שכתב להשיב ע"ז באו"ת תמוז ע"ה, כתב בזמנו חכ"א להשיב ע"ד (אוני יודע אם פרסמם באיזה'ו מקומ'ן), בזה"ל:
ובמה שכתב בענין דרך הלימוד לדעת מרן זיע"א, שציין לשו"ת חוו"י ולאזן אהרן. ואני בעניי ציינתי ג"כ לאגרת לבן תורה, ולס' אביר הרועים.
והביא שם ציטוט משו"ת חוות יאיר (סי' קכד) שכתב "רק הרגל בנך לדקדק בגפ"ת הדק היטב היטב הדק בחסר יתור וחליף במקומו וממקום אחר וזהו חריפות של אמת שהורגלו והרגילו בו הקדמונים. וכו'". ומזה הביא סייעתא לדבריו. אך באמת זה א"א להולמו בכוונת מרן זיע"א דא"כ על מה התאונן מרן זיע"א, דהלא בדרך זו למדו בישיבתו אז, וימצא שמרן זיע"א סותר את עצמו בתוך כדי דיבור. ואטו קטיל קניא היה. אלא ע"כ שכוונתו שיש לעיין בכל תשובת החוו"י לראות מה קירב ומה ריחק, וכן לעיין באזן אהרן, ולהביט בשום שכל ודעת לראות היאך המעשה אשר יעשה בדרך הלימוד.
א. וגם בעצם דברי החוות יאיר ודאי שאין דעתו מסכמת לדרך הלימוד שכתב שם, דבתחילת דבריו התאונן על הלומדים מעט מעט, באופן שבכמה שנים מקיימים בידיהם ד' או ה' מסכתות, וכמו שאביא להלן לשונו. ובדרך הלימוד שכתב באו"ת שם ודאי שלא יספיקו ללמוד יותר מד' וה' מסכתות בכמה שנים. ועל כרחנו לומר דלא התכוין לדרך לימוד זו. וכד נדייק דבריו (בלשון שציטט שם), נראה שהן הן הדברים, דהנה כתב שם "לדקדק בגפ"ת הדק היטב היטב הדק בחסר יתור וחליף במקומו וממקום אחר", ולא כתב לדקדק במקומו בלבד, דאילו דרך הלימוד שכתב באו"ת שם היא לעיין בדברי הגפ"ת, במקומו בלבד. ודו"ק.
והילך כמה מלשונותיו:
"והנה ודאי תלמוד אין לך מדה טובה הימנה אכן הוא דרך רחוק מאד מאד כי אם ילמד עם גפ"ת הקבוע שם בלימוד הכללי עוד דף אחד מהש"ס והוא די ויותר אף מסכתות גדולות". ומבואר בדבריו שהדרך שמעכבת הלימוד אינה מידה.
עוד כתב "ולימוד חכמת הדקדוק מיעוטו יפה ומוכרח לכל בר דעת לדעת הכללי' הן בכינויים יחיד ורבים זכר ונקיבה עבר הוה ועתיד נוכח ונסתר מדבר בעדו ואותיות המשמשות ומקומן אבל לבלות ימיו בבנייני' שונים שזכרו המדקדקי' כולו שלא לצורך
[1], וכן בנקודות דגש ורפה וכללותיהן מוטל על איש באשר הוא אדם ונפש חיה כתרגומו לידע ואיך לא יבוש מי ששנה ולמד ולימד עד שהגיע להוראה יורה ידין אם ישאלנו בסידור תפילה למה נשתנו נקודות ווין ונשבחך ונפארך במלאפום ונמליכך ונזכיר בשוא. גדולה וגבורה במלאפום. תהלה ותפארת בשוא קדושה ומלכות במלאפום. וכן בווין של אמת ויציב ויאלם ויסתגר כי לא ידע שקושי שני שוו"אין רצופין גרמו זה וכן אותיות בומ"ף שאחרי הוי"ו. וכן בהה"ין החתי בפתח האמורי בחטף קמץ ולא ידע כי אותיות אחעה"ר גרמו זה שישתנה פתח לקמץ באותיות אע"ר על הרוב ובה"ח לסגול. וכן בשינוי שאר אותיות השימוש בנקודתיהן וכן בכללי דגש ורפי בג"ד כפ"ת. וכן בשוא"ין מ"ש בם דאל"כ ה"ז בור בברכו בציבור על הס"ת או לפני התיבה ברכו בשוא נחה דצ"ל נעה כי באתה אחר תנועה גדולה. אמנם לידע כל סעיפים וסעיפי סעיפים והיוצאים מן הכללים אין לבלות הזמן בהם כי ידיעתם רבית המבוכה ומעט התועלת ויש שפרשו על זה מ"ש ריב"ז מנעו בניכם מן ההגיון", הרי שס"ל שאין לללמוד חכמת הדקדוק על כל פרטיה.
וראה עוד בעין יצחק ח"א (עמ' עא והלאה) מה שהרחיב בזה מפי ספרים וסופרים, ומה שציין בקיצור בספרו שלחן המערכת ח"ב (עמ' רו). ומבואר דס"ל דאף שבודאי ראוי ומוכרח הוא לת"ח ללמוד דקדוק, ובעיקר מפני שפעמים רבות דבר זה נצרך ע"מ להבין דברי התורה על נכון, וכן דרשות רבותינו ושיחתם, אולם אין ראוי להשקיע בעבור זה אלא את המסגרת הנדרשת ללימוד העיקרים והיסודות היותר נצרכים, ולהתרגל בזה איזה זמן בכמה דוגמאות, ואח"כ יסתמך על מה שרכש (וכמש"כ באזן אהרן במוסר אב אות ד), כך שעצם הלימוד מתוך נתינת הדעת ע"פ מה שלמד, ישמר את הלימוד העיקרי הנזכר ואף יוסיף לו עליו, וכאשר נצרך לאיזה בירור בדקדוק באופן מיוחד, אזי פונה אל המפרשים או אף אל המדקדקים למצא מענה למבוקשו כפי הצורך.
ואף שבודאי הצורך והשימוש בדרכי העיון, הוא הרבה יותר הכרחי מלימוד כללי הדקדוק, ואף יותר שימושי ממנו, שהרי הוא יום יום שעה שעה, בכל משך הלימוד, אולם ביסודם שוים הם לימוד דרכי העיון ולימוד כללי הדקדוק, ששניהם אינם לימוד התורה בעצמו, אלא "מכשירי" הלימוד, שהעיסוק בהם בהרחבה, תפקידו להקנות לת"ח כלים הכרחיים ע"מ שיוכל לעסוק בלימודו באופן הנכון. והלכך היחס אליהם צריך להיות בהתאם, כמו שמשקיעים עבור "מכשירי" הלימוד, ולא כמו שמשקיעים עבור "הלימוד בעצמו", וק"ו שלא "על חשבון" הלימוד בעצמו. ופשוט.
ב. ועוד דשם כתב מרן זיע"א לעיין ג"כ בס' אזן אהרן (במוסר אב שבראש הס'), והמעיין שם יראה שכתב באות ד' "כעת יהיה רוב לימודך בעיון הש"ס ופלפול וחדוד אמיתי בתוס' ומהרש"א ובחיבורי רבני האחרונים שדרכם דרך ישרה כעין ספרי הרבנים משנה למלך ושער המלך ושמחת יו"ט ומחנה אפרים, עד שתשתרש יפה בעיון הש"ס והבנת דברי הראשונים. וכו'"
[2]. והנה ידוע לכל ... דדרך הרב שעה"מ והמל"מ ומחנ"א ושמח' יו"ט אין דרכם בדרך שכתב באו"ת שם, אלא דרכם דומה לרך הלימוד הנהוגה כיום בישיבות, רק שהם בסברא ישרא יותר, ולא מאריכים טובא בפלפולים, וודאי שאין בדבריהם פלפולים של הבל. משא"כ בדרך הנהוגה כיום בישיבות. וע"כ הדרך הנכונה היא הממוצעת.
ג. ומכיון ששניתי דברי בזה אוסיף עוד הערה, דהנה באו"ת (חשון תשע"ה הנ"ל, וב"המשביר") כתב (שכל מה שכתב מרן זיע"א בדבריו שהובאו בס' המנהיג וס' אביר הרועים, הם רק לו ולשכמותו, אבל לא לרוב העולם, דלרוב העולם ...) בזה"ל "אבל לרוב העולם, אם יגמאו בכל יום כמה דפים בקיאות אף פעם לא יטעמו טעם עיון, וכו'". עכ"ל. והרחיב מהי דרך העיון לשיטתו.
אולם המעיין יראה שמרן זיע"א לא כתב כלל ללמוד כמה דפים כל יום, אלא כתב בזה"ל (כמו שהביא באו"ת שם) "אלא שב נא לכל היותר דף אחד גמ' ומפרשיה ליום בעיון עמוק ככל האפשר. העצה היותר נכונה מ"ש הגאון לבוש מרדכי ללמוד חצי יום עיון עמוק, וחצי לימוד בקיאות שיהיה לו היקף רחב בכל ענין". עכ"ל. הרי שלא כתב כלל שיש ללמוד כמה דפי בקיאות כל יום, אלא שיש ללמוד חצי יום עיון וחצי יום בקיאות, או עצה פחות נכונה ללמוד כל יום דף אחר בלבד בעיון עמוק ככל האפשר. וא"כ תמה אזלה תלונת'ם מעל מרן זיע"א.
[1] הגהות ב"ד. ע' שו"ת התשב"ץ ח"א (סי' ל"ג) לפי שאין זה פוגם מעלת החכם אם איננו יודע דקדוק.
[2] ואל תשיבני ממש"כ באות ה', דשם לא אמר ללמוד בדרך זו, אלא שזהו המבחן, שאם מכיון לדברי התוס' והמהרש"א והרש"ל, סימן שהינו בדרך הלימוד האמיתי.