פשיטא שאם יש סכנה ברורה אסור לדור באותה עיר, בלי מיגון ראוי... ונשמרתם כתיב... ואין לו לאדם להכניס עצמו במקום סכנה ולומר יעשו לי נס...
גם ל"רפא ירפא" יש כמה שיטות מה בא לחדש לנו, עיין בטוש"ע יו"ד סי' שלו, בשם הרמב"ן בתורת האדם שער הסכנה...
וכעת מה שפשוט לנו הוא אחרי שגילה לנו קב"ה את רצונו בתורתו, והוי מצוה ובכלל פיקוח נפש ומחללין על זה שבת, והזריז נשכר, והנשאל מגונה, והשואל שופך דמים.... וכך נהגו כל הדורות...
אגב לך נא ראה לשון הרמב"ם שלדידיה הוא פשיטא דפשיטא, הא לך לשונו במשנה פסחים (פרק ד' משנה ט') לאחר שביאר שספר הרפואות שגנז חזקיהו היינו לא רפואות טבעיות, אלא ע"פ המזלות וכדומה, ומסביר למה האריך לבאר זאת, וז"ל :
"ואני הרביתי לך דברי בזה העניין לפי ששמעתי וכן פרשו לי העניין, כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים, היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמו שכתוב בספר והיה מתרפא. וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על השם יתברך, הסיר אותו וגנזו.
ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגעונות, ואיך יחסו לחזקיהו מן האוולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לגרועי ההמון, וכמו כן לסיעתו שהודו לו. ולפי דעתם הקל והמשובש, האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב, אם כן כבר נואש ולא ישען באלהיו, נאמר להם הוי השוטים, כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי, ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים, כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו.
ולא הייתי צריך להקשות על זה העניין הגרוע, לולא שהיה מפורסם." עכ"ל.
מ"מ הביאו לך ש"ס מפורש והלכה פסוקה, ואתה מתפלסף על הו"א שאפשר לפרשה בכמה אנפי....
גם שאלתי אשר שאלתי מעמך, עודנה תלוייה ועומדת ללא מענה...
