ב"ה
שלום וברכה,
מצורף מה שכתב הרב אופיר מלכא, ומה שכתבנו בעני' לבאר דעתו של מי שגדול,
בברכה רבה
שלום וברכה,
מצורף מה שכתב הרב אופיר מלכא, ומה שכתבנו בעני' לבאר דעתו של מי שגדול,
בברכה רבה
חזק וברוך.
מעניין אותי אם הרב אופיר שלח לכבודו תשובות על ההשגות, או שהסכים לך.
יישר כח לרב שמעון ללוש שליט''א על מש''כ, ולהלן שתי הערות:
מש''כ באות א לגבי דעת הסוברים שכשמרן מזכיר י''א כונתו לחלוק כבוד לבעליה דהיינו דוקא בסתם וי''א שמצינו כלל זה משא''כ בי''א וי''א לא מצינו כלל זה. לכאורה זה נלמד מקל וחומר שאם בסתם וי''א אמרינן שחלק כבוד ק''ו בי''א וי''א שאין כאן הכרעה ברורה שכתבו לכל הפחות כדי לחלוק כבוד.
כמו כן יש להוסיף שיותר נראה דלא הוי הכרעה [וגם לא בהכרח שצריך לחוש. וכבר כבנו ע''ז כאן בפורום בעבר] שהרי הב''י עצמו ס''ל שכשהראשונים כותבים שתי דעות לא הוי הכרעה וכמש''כ בכמה מקומות וכמש''כ באה''ע [סי' קכג] וז''ל: והרא"ש כתב שיטת רש"י והתוספות ואחר כך כתב שיטת ר"י ואין להכריע מדבריו אלה כאיזו שיטה הוא סובר. עכ''ל. וכ''כ עוד הב''י בחו''מ סי' רצא [ס''ג] וז''ל: ואיני יודע למה כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כחכמים שהרי כתב שתי הסברות ולא הכריע. עכ''ל. וגם שם הביא הרא''ש דברי התוס' באחרונה. וכ''כ עוד בחו''מ סי' שצז [סעיף א] ע''ד הטור וז''ל: ומ"ש וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל, איני רואה הכרע בדבריו. עכ''ל. וכתב הדרכי משה [אות א] דהטעם הוא משום שהרא''ש הביא שתי הסברות בלא הכרע. והנה הרא''ש [ב''ק פ''ב סי' י] הביא בתחילה דעת התוס' שאין הלכה כאביי וכתב וז''ל: וכן פסק רב אלפס ז"ל דליתא לדאביי ומצאתי כתוב בשם ר"ח ז"ל דפסק הלכה כאביי. עכ''ל. ונמצא א''כ שאע''פ שהביא דעת ר''ח בסוף דבריו מ''מ אין בזה הכרע לומר שכך עיקר דעת הרא''ש לענין פסק לדעת הב''י והרמ''א.
ומש''כ באות ו שיש לסמוך על המנהג שמתפללים מנחה וערבית בפלג המנחה. לענ''ד אינו מספיק כדי לישב. דהנה כתב הב''י שעכשיו נהגו העולם להתפלל באותה שעה מנחה וערבית והו''ל תרי קולי דסתרי אהדדי, ואפשר שסומכים ע''מ שכתב הרא''ש [ברכות סי' א] בדעת ר''ת שלענין תפלה הקלו. אלא שיש להעיר שהרי באור זרוע [הל' ק''ש ס''ס א] כתב בדעת ר''ת שצריך לנהוג לעולם או כרבי יהודה או כרבנן. גם התוס' בדף ב. ד''ה מאמתי, אחר שהקשו על ר''ת ממנהג העולם דהוי תרתי דסתרי, לא כתבו לישב דברי ר''ת כהרא''ש אלא דחו דבריו ותירצו בשם ר''י תירוץ אחר. ומשמע שלא סבירא להו כדברי הרא''ש בדעת ר''ת. וכ''כ המאירי שאין לעשות תרתי דסתרי. ואף מרן שלימד זכות על המנהג מ''מ לא היה מורה לנהוג כך שהרי הרא''ש [שם] חלק ע''ז ולא הסכים עם היתר זה, ובפרט שאין זה ברור כלל שר''ת כך סובר, רק הרא''ש רצה לומר כן בדעתו, ויתכן מאד שר''ת היה אוסר לעשות תרתי דסתרי וכמש''כ האו''ז.
מש''כ באות א לגבי דעת הסוברים שכשמרן מזכיר י''א כונתו לחלוק כבוד לבעליה דהיינו דוקא בסתם וי''א שמצינו כלל זה משא''כ בי''א וי''א לא מצינו כלל זה. לכאורה זה נלמד מקל וחומר שאם בסתם וי''א אמרינן שחלק כבוד ק''ו בי''א וי''א שאין כאן הכרעה ברורה שכתבו לכל הפחות כדי לחלוק כבוד.
כמו כן יש להוסיף שיותר נראה דלא הוי הכרעה [וגם לא בהכרח שצריך לחוש. וכבר כבנו ע''ז כאן בפורום בעבר] שהרי הב''י עצמו ס''ל שכשהראשונים כותבים שתי דעות לא הוי הכרעה וכמש''כ בכמה מקומות וכמש''כ באה''ע [סי' קכג] וז''ל: והרא"ש כתב שיטת רש"י והתוספות ואחר כך כתב שיטת ר"י ואין להכריע מדבריו אלה כאיזו שיטה הוא סובר. עכ''ל. וכ''כ עוד הב''י בחו''מ סי' רצא [ס''ג] וז''ל: ואיני יודע למה כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כחכמים שהרי כתב שתי הסברות ולא הכריע. עכ''ל. וגם שם הביא הרא''ש דברי התוס' באחרונה. וכ''כ עוד בחו''מ סי' שצז [סעיף א] ע''ד הטור וז''ל: ומ"ש וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל, איני רואה הכרע בדבריו. עכ''ל. וכתב הדרכי משה [אות א] דהטעם הוא משום שהרא''ש הביא שתי הסברות בלא הכרע. והנה הרא''ש [ב''ק פ''ב סי' י] הביא בתחילה דעת התוס' שאין הלכה כאביי וכתב וז''ל: וכן פסק רב אלפס ז"ל דליתא לדאביי ומצאתי כתוב בשם ר"ח ז"ל דפסק הלכה כאביי. עכ''ל. ונמצא א''כ שאע''פ שהביא דעת ר''ח בסוף דבריו מ''מ אין בזה הכרע לומר שכך עיקר דעת הרא''ש לענין פסק לדעת הב''י והרמ''א.
ומש''כ באות ו שיש לסמוך על המנהג שמתפללים מנחה וערבית בפלג המנחה. לענ''ד אינו מספיק כדי לישב. דהנה כתב הב''י שעכשיו נהגו העולם להתפלל באותה שעה מנחה וערבית והו''ל תרי קולי דסתרי אהדדי, ואפשר שסומכים ע''מ שכתב הרא''ש [ברכות סי' א] בדעת ר''ת שלענין תפלה הקלו. אלא שיש להעיר שהרי באור זרוע [הל' ק''ש ס''ס א] כתב בדעת ר''ת שצריך לנהוג לעולם או כרבי יהודה או כרבנן. גם התוס' בדף ב. ד''ה מאמתי, אחר שהקשו על ר''ת ממנהג העולם דהוי תרתי דסתרי, לא כתבו לישב דברי ר''ת כהרא''ש אלא דחו דבריו ותירצו בשם ר''י תירוץ אחר. ומשמע שלא סבירא להו כדברי הרא''ש בדעת ר''ת. וכ''כ המאירי שאין לעשות תרתי דסתרי. ואף מרן שלימד זכות על המנהג מ''מ לא היה מורה לנהוג כך שהרי הרא''ש [שם] חלק ע''ז ולא הסכים עם היתר זה, ובפרט שאין זה ברור כלל שר''ת כך סובר, רק הרא''ש רצה לומר כן בדעתו, ויתכן מאד שר''ת היה אוסר לעשות תרתי דסתרי וכמש''כ האו''ז.
yitzchak bar
New member
לגבי יש ויש בש"ע ראה להגאון רבי יעקב רקח בשלחן לחם הפנים (נפטר לפני 130 שנה סימן כז סיעף ו עמוד מט )מה שכתב באורך בבקיאות עצומה לגבי כלל זה ושם התיחס לדעת מרן בזה מצורף כאן
yitzchak bar
New member
הנה ידוע שלגבי הכלל סתם ויש הלכה כסתם מקורו בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צז ובאתו סימן מבואר שלגבי יש ויש אין הכרע וצ"ע למה לא נוקטים בזה כדעתו בזה כדרך שתפסנו את הכלל סתם ויש הלכה כסתם (כן העיר בשו"ת שיח דוד )
יישר כח.
קראתי בכל לב את דברי הרב שלחן לחם הפנים וראיתי שכתב שם בעמ' 48 בשם ספר עדות ביהוסף שהביא מש''כ הטור בכמה מקומות שהרא''ש הכריע כפי דעה מסוימת והב''י הקשה עליו שהרי הרא''ש הביא את שתי הדעות ולא הכריע ותירץ מרן שהטור הבין שהרא''ש ס''ל כי''א בתרא. וכשראיתי כן שמחתי מאד שכונתי בראיה זו לדבריהם, אך לאחר שהמשכתי לקרוא ראיתי דאזיל כל בתר היפכא והביא משם סמך לכלל שבשו''ע שהלכה כי''א בתרא. והוא תמוה מאד חדא שברוב ככל המקומות מרן לא הסביר דברי הרא''ש שהלכה כי''א בתרא אלא רק תמה על הטור שהרא''ש לא הכריע. ותו גם לפי מש''כ העדות ביהוסף להוכיח ממש''כ מרן לישב שהטור הבין שהלכה כי''א בתרא מ''מ זה רק בדעת הטור אך הב''י לא ס''ל כן ולכן כתב לתמוה על הטור בכמה מקומות כעי''ז.
כמו כן מצינו שהב''י הביא כמה פעמים דברי הראשונים שהביאו שתי שיטות וכתב שלא הכריעו, שכ''כ הב''י באו''ח סי' קצז וז''ל: וה''ר יונה כתב שתי הסברות ולא הכריע. ובסי' רנז כתב: ורבינו ירוחם בח"ג כתב סברת התוספות וסייעתם וסברת הרמב"ן ולא הכריע ביניהם. ובסימן רסו [סעיף יב] כתב וז''ל: רבינו ירוחם כתב שתי הסברות [רמב''ם ותוס'] ולא הכריע. ע''כ ובסימן רצא כתב וז''ל: והמרדכי בפרק כל כתבי כתב שתי הסברות ולא הכריע. וכן מוכח ממש''כ באה''ע [סי' קכג] וז''ל: והרא"ש כתב שיטת רש"י והתוספות ואחר כך כתב שיטת ר"י ואין להכריע מדבריו אלה כאיזו שיטה הוא סובר. עכ''ל. הרי שלא הכריע דעתו לפי מה שהביא דעת ר''י באחרונה.
כמו כן יש עוד ראיה בסגנון אחר שמרן לא ס''ל האי כללא, ממש''כ מרן בב''י או''ח סי' יח וז''ל: ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה ועוד דספק ברכות להקל. עכ''ל. והכריע בזה נגד ר''ת הרא''ם הר''ש והרא''ש. והנה בשו''ע [שם ס''א] כתב וז''ל: להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום או ליום וללילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. עכ''ל. ולכאורה אם דעת מרן כי''א בתרא הרי שהוא סותר למש''כ בב''י אלא ע''כ דלא הוי הכרעה וסמך על המעיין בב''י.
גם על כלל זה יש לפקפק, ומש''כ הרמ''ע מפאנו יש לדקדק בדבריו שלא כתב שקיבל כן ממרן עצמו.
כמו כן גם כאן ישנם הוכחות שמרן לא ס''ל האי כלל דהנה בב''י או''ח סי' רנב [סוף ס''ה] כתב גבי מחלוקת רבה ורב יוסף דהרי''ף הביא שתי הסברות ולא הכריע, ואח''כ כתב וז''ל: ועוד י''ל דמדבריו בהלכות שכתב ואוקימנא לבית שמאי אבל לבית הלל לית להו שביתת כלים ושרי, ואיכא מאן דאמר דאסור ואפילו לב''ה מפני שמשמעת את הקול, יש להכריע דסבירא ליה כרב יוסף מדכתב הכי ברישא ואידך סברא כתב בלשון איכא מאן דאמר. עכ''ל. וצ''ל שמש''כ שהרי''ף הביא סברת רב יוסף "ברישא" כונתו שסתם כמותה ואח''כ הביא סברא שניה בשם י''א, ומשמע שסובר שסתם וי''א כונת הפוסק לפסוק כהסתם, אך כנראה שלא היה ברור לב''י דבר זה כל הצורך ולכן כתב בתחילה שהרי''ף לא הכריע. ומכיון שהב''י הסתפק בניסוח זה של הרי''ף אי הוי הכרעה היאך נאמר שכאשר כתב את שלחנו הטהור יכתוב לשון כזו להורות הכרעת הדין והלא לפי שיטתו היה לו לפרש דבריו שכן עיקר להלכה ולא לכתוב לשון שמסופקת [לפי דעתו], אלא ע''כ לומר שמרן לא כיון להכריע כשכתב סתם וי''א ובעיקר סמך על המעיין בב''י.
כמו כן מצאנו בכמה מקומות שמרן הכריע כדעה מסויימת בב''י ובשו''ע הביאה בשם י''א וסתם כפי הדעה החולקת. דהנה באו''ח סימן תנו סעיף ג כתב וז''ל: אעפ"י שאין מודדין קמח בי"ט ללוש, בי"ט של פסח שאין לשין עיסה גדולה מעשרון, מותר למדוד, ויש אוסרים, אלא יקח באומד הדעת ולא ירבה על עשרון עכ''ל. הרי שבסתם כתב להתיר למדוד ביו''ט, אולם המעיין בב''י יראה שכתב שדעת הרמב''ם והרי''ף והעיטור לאסור למדוד קמח ביו''ט ושדעת הרא''ש בדעתם דה''ה ביו''ט של פסח, וכ''כ הטור ורבינו ירוחם והגהות מיימוניות במפורש לאסור ביו''ט של בפסח, אלא שסיים שהר''ן כתב דבפסח מותר אף לאוסרים דלא גרע מתבלין לנחתום דשרי. עכ''ד. וא''כ לא יתכן שמרן יכריע כדעת הר''ן נגד כל הראשונים שאסרו, ואף שהר''ן התיר לדעת הרי''ף מ''מ הא כנגד זה איכא דעת הרא''ש בדעת הרי''ף שאוסר. ויתירה מכך כתב הב''י בריש סימן תקו בדעת הטור דס''ל בדעת הרי''ף והרמב''ם שאסור למדוד ביו''ט של פסח וסיים ע''ז הב''י "והכי נקטינן". וא''כ היאך נאמר שהעיקר כהסתם, אלא ע''כ לומר שמרן לא דקדק לכתוב את עיקר ההלכה בסתם. וכן פסק בשולחן גבוה לאסור מדידת קמח ביו''ט.
ויש עוד ראיות אך כעת עמד קנה במקומו.
ב"ה
בזמנו קיבלתי את השגות מידי"נ הרה"ג אורן נזרית שליט"א, שקיבלם מתלמידו של הרב אופיר, ותכף שלחתי לידי"נ הנזכר את התשובות להשגות, שימסרם ביד אותו תלמיד שיעביר לרבו, והשיבני שהעביר אליו ואמר שיעבירם לרבו, וכמדומני שגם לאחר מכן הודיע שאכן רבו קיבל המכתב.
מה שהיה לפלא בעיני הוא, שלאחר זמן רב, כשיצא הספר הליכות שבת ח"ב, הכניס שם את מכתב הערותיו למרן שליט"א כמות שהוא, בזמן שכבר קיבל על כולנה תשובות אחת לאחת, ואפילו אין שם איזו תוספת או שינוי קל ע"מ להתייחס בעקיפין מדוע הדחיות שכתבנו אליו אינם נכונות.
הייתי מעדיף לצדד שאותו תלמיד בסוף לא העביר אליו את התשובות, או שהעביר ואח"כ אבדו לרבו, על אף הדוחק הגדול שיש בצידוד זה.
לא קיבלתי מננו כל תגובה,
בזמנו קיבלתי את השגות מידי"נ הרה"ג אורן נזרית שליט"א, שקיבלם מתלמידו של הרב אופיר, ותכף שלחתי לידי"נ הנזכר את התשובות להשגות, שימסרם ביד אותו תלמיד שיעביר לרבו, והשיבני שהעביר אליו ואמר שיעבירם לרבו, וכמדומני שגם לאחר מכן הודיע שאכן רבו קיבל המכתב.
מה שהיה לפלא בעיני הוא, שלאחר זמן רב, כשיצא הספר הליכות שבת ח"ב, הכניס שם את מכתב הערותיו למרן שליט"א כמות שהוא, בזמן שכבר קיבל על כולנה תשובות אחת לאחת, ואפילו אין שם איזו תוספת או שינוי קל ע"מ להתייחס בעקיפין מדוע הדחיות שכתבנו אליו אינם נכונות.
הייתי מעדיף לצדד שאותו תלמיד בסוף לא העביר אליו את התשובות, או שהעביר ואח"כ אבדו לרבו, על אף הדוחק הגדול שיש בצידוד זה.
זה סתם וי"א בסימן קפד סעיף ט לסימן קפט סעיף ד. שהוא כלל יותר מוסכם והוא דיבר על י"א וי"א ועל אף הדוחק שבדבר בנדה [סתם וי"א](שהוא בשו"ע עצמו באותו חלק גם הסימנים קרובים מאוד ובדפוס ראשון הוא אולי ג' עמודים מרחק ומסתמא בכ"י היה קרוב יותר) יש שכתבו (וגם מרן זצוק"ל) שהשו"ע חזר בו. וכאן(י"א וי"א כאמור שהוא נידון אחר)שהוא סעיף אחר כך[!] הוא דוחק עצום לומר שחזר בו. אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל.[גם לא מן הנמנע שהשו"ע תוך כדי כתיבה תיקן בצד בסעיף הקודם והמדפיסים לא שתו ליבם לנכתב בגליון כמו שכתב בשו"ת שלו לשואליו בעניין דבריו בב"י באיז מקום ואמ"א כעת].
אם מרן היה כותב כללים בהקדמה לשו''ע היה אפשר לומר שיש יוצא מן הכלל על אף הדוחק, אך כעת שהיא גופא מחלוקת זה לא יוצא מן ה'כלל' אלא ראיה שאין כלל 'כלל', כי מרן לא ציפה שנדע בנבואה את כלליו ואת מה שיוצא מן הכלל, אלא העיקר הוא שהוא לא כתב ע''פ כללים וכפי הראיות שהבאנו לעיל, ובכל דין יש לראות את הנטיה בב''י ואם אין נטיה אז אין הכרעה.
אכן הדוג׳ בנידה הוא שמרן חזר בו בקפט וקשה לומר שהוא חזר בו בדוגמא ש @הלוי דיבר בו, אך רציתי לציין מקום בו יש סתירה בשו״ע. מרן השו״ע לא היה מלאך. היחיד שאפשר להגיד בחיבור שלו שאין סתירות זה המשנ״ת לרמב״ם.
כבר התכתבנו בעניין זה באשכול אחר וחבל לכפול הדברים רק אציין לשם והבוחר יבחר:
סתם ויש, הביא הסתם לכבדו
בס״ד מרובה זכיתי לרכוש את הסט של הבן איש חי החדש של הרב צב״י ישועה סאלם ברוך ה׳. ובספר מקבציאל הובא בסוף קונטרס גדול בשם ׳יראת ההוראה׳ לרב ביה״כ עוד יוסף חי רבי ראובן יששכר בו האריך טובא להסביר שיטת הבן איש חי בהלכה. ושם בענף ב׳ עמ׳ כא הביא להאריך שמתי שהשו״ע מביא סתם וי״א הביא הי״א לחשוש להם...
forum.moreshet-maran.com
ינובון בשיבה
Member
מחילה מכל הרבנים, האם מישהו עיין בעין יצחק למרן הראשל"צ ב'כללים בדעת השו"ע' אות כח? במקורות שם הוא מביא שזה לא כל כך ברור הכלל של י"א וי"א הלכה כבתרא, ואם יש גילוי דעת של מרן בבית יוסך או בתשובה כי"א קמא, כך נוקטים, עיינו שם שכבר הביא סתירות בכלל זה, מ"מ סתם למעלה שהלכה כי"א בתרא משום שכך מקובל מהאחרונים הקדמונים.
נושאים דומים בפורום
