ידוע הדין שבשבת מותר לגרום לברכה שאינה צריכה בשביל להשלים למאה ברכות. (יחו"ד ח"ו סי' כ"ו)
אמנם, בילקו"י ברכות כרך ב' הנדפ"מ עמ' קל"ג כתב: "אם חל ט"ו בשבט בשבת, נכון להביא את הפירות שנהגו לאכול בליל ט"ו בשבט רק לאחר ברכת המזון, כדי שירוויחו לברך עליהם גם ברכה אחרונה, וישלימו למאה ברכות. ואין לחוש בזה לברכה שאינה צריכה, כי זו ברכה הצריכה כדי להשלים מצות מאה ברכות בכל יום שיש אומרים שהיא מן התורה".
אז א"כ גם מי שנמצא (או נמצאת) ביום חול, וחסר לו עדיין ברכות בכדי להשלים למאה ברכות, יהיה מותר לו לגרום לברכה שאינה צריכה, כיון שהיא צריכה להשלים למצוות מאה ברכות שיש אומרים שהיא מדאורייתא?
(ולכאו' אולי גם ממש"כ ביחו"ד ובעוד מקומות אפשר ללמוד כן, שלכאו' כל הסיבה שהתירו רק בשבת ויו"ט, זה מכיון שאז חסרים ברכות וצריך להשלימם, אבל אה"נ, אולי מי שחסר לו מאה ברכות גם ביום חול, וכגון נשים, יהיה אפשר להשלימם ע"י גרימה לברכה שאינה צריכה).
אמנם, בילקו"י ברכות כרך ב' הנדפ"מ עמ' קל"ג כתב: "אם חל ט"ו בשבט בשבת, נכון להביא את הפירות שנהגו לאכול בליל ט"ו בשבט רק לאחר ברכת המזון, כדי שירוויחו לברך עליהם גם ברכה אחרונה, וישלימו למאה ברכות. ואין לחוש בזה לברכה שאינה צריכה, כי זו ברכה הצריכה כדי להשלים מצות מאה ברכות בכל יום שיש אומרים שהיא מן התורה".
אז א"כ גם מי שנמצא (או נמצאת) ביום חול, וחסר לו עדיין ברכות בכדי להשלים למאה ברכות, יהיה מותר לו לגרום לברכה שאינה צריכה, כיון שהיא צריכה להשלים למצוות מאה ברכות שיש אומרים שהיא מדאורייתא?
(ולכאו' אולי גם ממש"כ ביחו"ד ובעוד מקומות אפשר ללמוד כן, שלכאו' כל הסיבה שהתירו רק בשבת ויו"ט, זה מכיון שאז חסרים ברכות וצריך להשלימם, אבל אה"נ, אולי מי שחסר לו מאה ברכות גם ביום חול, וכגון נשים, יהיה אפשר להשלימם ע"י גרימה לברכה שאינה צריכה).
