• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ברכת הלבנה לנשים

אהרן כהן

Well-known member
יש לעורר מה שכתב בכף החיים (סי' תכו סק"א) דראוי שהאשה תצא יד"ח בברכת הלבנה מאיש, שכן פשטות הגמ' (סנהדרין מב.) שנשים חייבות בברכת הלבנה, כמו שדייק המג"א (ריש סי' תכו). או שלפחות יגידו "ברוך מחדש חדשים". ע"ש. וכן כתב בחזו"ע (חנוכה עמ' שעא), וז"ל: אע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו "ברכת הלבנה", מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וע"ש בהערות שהביא את הגמ' הנ"ל ושכ"כ במאירי (סנהדרין שם, עמ' קכז), וז"ל: נשים ועמי הארץ שאינם יודעים לברך כל ברכת הלבנה, מברכים בא"י מחדש חדשים. עכ"ל. וע"ש בחזו"ע הטעם דלא הוי מצות עשה שהזמן גרמא, ע"פ מה שכתב הטורי אבן (מגילה כ: ועוד. עש"ב. ועדיף טפי שהבעל יוציא את אשתו מאשר תאמר בלא שם ומלכות. מיהו יש לשים לב לברך דוקא תחת השמים ולא בבית.
ומשמע מזה שאומרים לאדם לבטל את עניין ברוב עם דהוי הידור (כדמוכח במשנ"ב סי' ח סקי"ג) משום ספק חובת האשה [וכ"כ בספר תורת האשה (פ"ג הערה 75), והוסיף, דדמי קצת למה שכתבו הפוסקים בענין אחד שיש לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה למהדרין מן המהדרין, ולחברו אין שמן כלל, מוטב שיוותר על ההידור וידליק נר אחד בלבד ויתן שמן לחברו שיוכל להדליק נרות חנוכה, כמ"ש המג"א (ריש סי' תרעא) וכמבואר בחזו"ע (עמ' כג). ע"ש. ויש לדחות. ע"כ. ונראה כוונתו דיש לדחות דבנדו"ד הוא רק ספק חובה לאשה ולא חובה ודאי. אך כאמור מהחזו"ע הנ"ל לעניין ברכת הלבנה משמע דגם בזה עדיף לוותר על ההידור שלו עבור ספק חובת האשה]. וצ"ע מדוע העולם לא חששו לדברי מרן שכתב "ראוי ונכון" לעשות כן.
 
יש לעורר מה שכתב בכף החיים (סי' תכו סק"א) דראוי שהאשה תצא יד"ח בברכת הלבנה מאיש, שכן פשטות הגמ' (סנהדרין מב.) שנשים חייבות בברכת הלבנה, כמו שדייק המג"א (ריש סי' תכו). או שלפחות יגידו "ברוך מחדש חדשים". ע"ש. וכן כתב בחזו"ע (חנוכה עמ' שעא), וז"ל: אע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו "ברכת הלבנה", מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וע"ש בהערות שהביא את הגמ' הנ"ל ושכ"כ במאירי (סנהדרין שם, עמ' קכז), וז"ל: נשים ועמי הארץ שאינם יודעים לברך כל ברכת הלבנה, מברכים בא"י מחדש חדשים. עכ"ל. וע"ש בחזו"ע הטעם דלא הוי מצות עשה שהזמן גרמא, ע"פ מה שכתב הטורי אבן (מגילה כ: ועוד. עש"ב. ועדיף טפי שהבעל יוציא את אשתו מאשר תאמר בלא שם ומלכות. מיהו יש לשים לב לברך דוקא תחת השמים ולא בבית.
ומשמע מזה שאומרים לאדם לבטל את עניין ברוב עם דהוי הידור (כדמוכח במשנ"ב סי' ח סקי"ג) משום ספק חובת האשה [וכ"כ בספר תורת האשה (פ"ג הערה 75), והוסיף, דדמי קצת למה שכתבו הפוסקים בענין אחד שיש לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה למהדרין מן המהדרין, ולחברו אין שמן כלל, מוטב שיוותר על ההידור וידליק נר אחד בלבד ויתן שמן לחברו שיוכל להדליק נרות חנוכה, כמ"ש המג"א (ריש סי' תרעא) וכמבואר בחזו"ע (עמ' כג). ע"ש. ויש לדחות. ע"כ. ונראה כוונתו דיש לדחות דבנדו"ד הוא רק ספק חובה לאשה ולא חובה ודאי. אך כאמור מהחזו"ע הנ"ל לעניין ברכת הלבנה משמע דגם בזה עדיף לוותר על ההידור שלו עבור ספק חובת האשה]. וצ"ע מדוע העולם לא חששו לדברי מרן שכתב "ראוי ונכון" לעשות כן.
מחילה בער אנכי ולא אדע איפה ראה כב' בחזו''ע את הלשון הנ''ל שהבעל יוציא את אשתו וכו', שם כתב בסוף דבריו שאשה יראת ה' תשמע מפי איש ברכת הלבנה (וגם לא הזהיר שיהיה מתחת כיפת השמים, למרות שדן ע''ז בעמ' שסג) וכונתו שתשמע דרך החלון מאיש שנמצא בציבור שיוציאנה. ועכ''פ אין מכאן שום ראיה לבטל ברוב עם.
 
מחילה בער אנכי ולא אדע איפה ראה כב' בחזו''ע את הלשון הנ''ל שהבעל יוציא את אשתו וכו', שם כתב בסוף דבריו שאשה יראת ה' תשמע מפי איש ברכת הלבנה (וגם לא הזהיר שיהיה מתחת כיפת השמים, למרות שדן ע''ז בעמ' שסג) וכונתו שתשמע דרך החלון מאיש שנמצא בציבור שיוציאנה. ועכ''פ אין מכאן שום ראיה לבטל ברוב עם.
הלשון שכתבתי שהבעל יוציא את אשתו וכו' וכן הלשון שכתבתי שיש לשים לב לברך תחת כיפת השמים ולא בבית, ג"כ אינו המשך לשון מרן אלא לשון שלי. ובתחילה כתבתי כן כי בפשטות מרן מיירי בכה"ג, אך כעת לאחר התבוננות אי משום הא לא איריא, כי אפשר שמרן מיירי כמו האופן שכתב לגבי ברכת החמה, דהיינו שבחזו"ע ברכות (עמ' תפה) כתב בזה"ל: גם הנשים מברכות ברכות החמה, וטוב שיעמדו הנשים בצד האנשים, בנפרד, וישמעו הברכה מפי הש"ץ ויצאו יד"ח לכל הדעות. עכ"ל. וא"כ ה"ה די"ל לגבי ברכת הלבנה דג"כ מיירי בכה"ג. וא"כ יוצא שאכן אין ראיה מהחזו"ע שיש להפסיד ברוב עם עבור הוצאת אשתו. אך מאידך גיסא גם אין ראיה נגד זה, ועיין בשו"ת אבא בם הנ"ל שכתב להוכיח שאכן עדיף להוציא את אשתו ולהפסיד זריזין וכ"ש ברב עם. ע"ש. ולכן באופן שלא מסתדר שהאשה תבוא ליד הגברים וכד' הן מחמת התעסקותה עם הילדים וכד' והן מכל סיבה אחרת, נכון לעשות כן.
 
האם מרן עצמו נהג להוציא את הרבנית ע"ה בברכת הלבנה?
אכן מעניין לדעת אם מרן הוציא את אשתו הרבנית. אך י"ל שמזה אין כ"כ ראיה, דשמא נתחדש לו דין זה אחרי שנפטרה הרבנית (ודוחק).
ומ"מ ראיתי בספר תורת האשה (פ"ג הערה 75) הנ"ל שכתב שהרב אליהו שטרית אכן נוהג כן ע"פ הוראתו של מרן זצ"ל. ע"ש. [וא"כ לכאו' כ"ש שמרן עצמו היה נוהג כן אא"כ זה נתחדש לו לאחר שנפטרה וכנ"ל].
 
נערך לאחרונה:
כמובן זה רק יישוב בעלמא למה שלא נוהגים כן, אך לכתחילה נכון להוציא את אשתו מאחר שמבואר במאירי שהבין את הגמ' כפשוטה שהאשה חייבת לברך [עכ"פ בברכה בלבד ולא בשאר המזמורים (וכמ"ש המאירי הנ"ל שיש לנשים לברך "בא"י מחדש חדשים", ואף שתלה זאת בטעם "שאינן יודעים לברך כל ברכת הלבנה", וא"כ נשי דידן שיכולות לקרוא בסידור לכאו' כן יברכו כל ברכת הלבנה, מ"מ לזה מסתבר דאפשר לפטור אותה ע"פ הטעמים שכתב הגר"ח רבי שליט"א הנ"ל), ובזה אין כ"כ את הטענות שהיא טרודה וכד', מאחר שזה רק בזמן הברכה עצמה שהוא זמן קצר]. ופשוט.
 
ברוב עם בברכת הלבנה הוא הידור בעלמא היכא דאפשר וכן משמע בחזו"ע חנוכה עמ' שסו. וכן כ' הגרב"צ מוצפי בספרו חודש בציון עמ' שמג והלאה ושאף לכתחילה אפשר לברכה ביחיד וכן נהגו כמה מגדולי הדור שעבר בהגיע זמנה אף באמצע שיעור ברכו.
וטופס ברכות כך הוא הרואה (בלשון יחיד) לבנה בחידושה, הרואה אילנות מלבלבים, הרואה מלך ישראל, חכם מישראל, הים הגדול, בעלי חיים משונים, שהחיינו מי נימא דצריך ברב עם?
 
חזור
חלק עליון