בשר בד"ץ עדה חרדית לספרדים ???

[משה דדון]

שלום רב, מרן הראשון לציון הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א אמר לי לפני כשנתיים כי אסור לספרדים לאכול מבד"ץ העדה החרדית.
ולפני כשנה אמר לי כי שינו כמה דברים; והיום אפשר לסמוך עליהם.

 

[בנימין לוריא]

ולפני כשנה אמר לי כי שינו כמה דברים; והיום אפשר לסמוך עליהם.

בבקשה שיגיד את זה בלוויין, כי מי ששמע בשיעור ביזדים שמע רק את זה שלא לאכול.

 

[משה דדון]

ידידי בנימין, אמר זאת ביזדים לפני כשנה. כדאי שתעקוב

 

[בשורות טובות]

ידידי בנימין, אמר זאת ביזדים לפני כשנה. כדאי שתעקוב

מתי?

 

[יואל בן מנשה]

בבקשה שיגיד את זה בלוויין,

מחילה, כך לא כותבים, מרן לא עובד אצלך ולא חייב לך כלום.
כבוד התורה!!!

 

[מרפסן איגרי]

מה זה "זה"? אתה מדבר על הרב נחשוני?

כן על שאלתי לעיל

 

[משה דדון]

דבר ראשון מרן הראשון לציון לא אומר את כל מה שהוא חושב בלווין;
א. וכי הוא אומר בלווין לכל שלדעתו עדיף ללמוד בסדי הלכה בישובת ילקוט יוסף? ה"ה בפירוש אמר לי שכך הוא חושב והוא לא אומר בלווין מחשש לנגיעות.
ב. וכי הוא אומר דעתו לעניין שמיעת שירים בבין המצרים שמותר, לא!- אך כלי מי שישאלנו הוא יגיד לו פסק זה ששרי מעיקר דינא.
ויש עוד עשרות דוגמאות ששמעתי מהרב, והרב נמנע מלאומרם ביזדים.
דבר שני מרן הראשון לציון לא חייב לאף אחד דבר וחצי דבר, הוא לא חייב להגיד לכל את מה שהוא חושב.
דבר שלישי, מרן הראשון לציון בנושא זה אמר זאות בשיעור השבועי, אינני בר זכרון מפותח כמו שלך שזוכר באיזה שיעור ובאיזה דקה.
אני כן יכול להעיד שלפיו, אף שזה בסדר עכשיו, זה לא הכשר מצויין כל כך...

 

[מרפסן איגרי]

וכי הוא אומר דעתו לעניין שמיעת שירים בבין המצרים שמותר, לא!- אך כלי מי שישאלנו הוא יגיד לו פסק זה ששרי מעיקר דינא.

הוא גם לא סובר כך!

 

[ע"ה ס"ט]

א. וכי הוא אומר בלווין לכל שלדעתו עדיף ללמוד בסדי הלכה בישובת ילקוט יוסף? ה"ה בפירוש אמר לי שכך הוא חושב והוא לא אומר בלווין מחשש לנגיעות.

בישיבת חזו"ע היה מעיר לבחורים שלמדו ילקו"י בסדרים, שזה לא הזמן של לימודם!

ב. וכי הוא אומר דעתו לעניין שמיעת שירים בבין המצרים שמותר, לא!- אך כלי מי שישאלנו הוא יגיד לו פסק זה ששרי מעיקר דינא.

לי אמר, "הלכה ואין מורין כן". אז זה שונה. (כמובן הכוונה לשירים שקטים, כהגרשז"א בהליכו"ש).

דבר שני מרן הראשון לציון לא חייב לאף אחד דבר וחצי דבר, הוא לא חייב להגיד לכל את מה שהוא חושב.

ודאי חייב, אם הם מביאים בשר כשר למהדרין, ואנשים לא קונים בגללו, נמצא שפוגע בפרנסתם לחינם.

דבר שלישי, מרן הראשון לציון בנושא זה אמר זאות בשיעור השבועי, אינני בר זכרון מפותח כמו שלך שזוכר באיזה שיעור ובאיזה דקה.

גם אני לא זוכר שאמר כזה דבר בשיעור, ואם היה אומר ודאי שהיו מקפיצים כאן את זה באותו רגע.

אני כן יכול להעיד שלפיו, אף שזה בסדר עכשיו, זה לא הכשר מצויין כל כך...

בסדר או לא בסדר, אם זה חלק לשיטת הבית יוסף, מה יכול להיות לא בסדר?!

 

[משה דדון]

חבל שאתם כותבים דברים בלי ידע;
אני נמצא כל יום עם הרב ויודע דעותיו על כל דבר; בין אם זה בהלכות חושן משפט עד לבחירות לרבנות הראשית.
יש לי הקלטה ממרן הראשון לציון על שמיעת שירים ששרי לכתחילה, ומש"כ בילקוט יוסף בכדי שלא ילמדו הציבור להקל בכל שיר. וכך אמר לי מזכירו של מרן הגרע"י שכך הורה, וכך נהג בבין המצרים, ושמע שירים.
***
אך לא אדבר ואבלבל שטויות בפורום, לכן אצרף פסק הלכה מפורט בלי להמציא סברות מדעתי, ועל המותר אומר אסור, ועל האסור מותר:

שירים בימי ספירת העומר ובין המצרים​

מזה זמן רב שואלים העולם מה דין שמיעת שירים בימי ספירת העומר ובימי בין המצרים, אמרתי לבוא ולעלות את הדברים על הכתב, וידעתי כי יש בזה עוד אריכות רבה, אך מה שהלב חושק הזמן עושק ע"כ העליתי הדברים בקצרה.

וצריך שתדע, דהראשון שהתייחס לדין זה הוא המג"א, ומדבריו מבואר דמה שאסרו זהו רק 'בריקודין ומחולות'. ומי אמר שקיבלנו דבריו בזה, כמבואר בשו"ת עמודי שש (דין שמיעת שירים בבין המצרים וספירת העומר). ואף אם תאמר שקיבלנו עלינו דבריו – הרי שאסור לרקוד אך מותר לשמוע שירים כרגיל. ואף אם תאמר כדברי הרב כפי אהרון אפשטיין שהבין מד' שאף שירים אסרו, כ"ז בשירים שמביאים לידי ריקוד אבל שירים שקטים יהיה שרי!

ואפרש הדברים: ראשית יש לברר מה דין שירים בזמן הזה במשך כל השנה; דאיתא בגמ' בגיטין (ז, א): שלחו ליה למר עוקבא: זמרא מנא לן דאסיר. שרטט וכתב להו: אל תשמח ישראל אל גיל בעמים. ולישלח להו מהכא: בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו. אי מההוא, ה"א ה"מ זמרא דמנא, אבל דפומא שרי, קמ"ל. ע"כ.

מהגמרא מבואר שהשירה אסורה בין בפה ובין בכלי, וכל האיסור הוא על היין. וכדמוכח משאלת הגמרא על מר עוקבא, דמדוע אינו לומד את האיסור מפס' "בשיר לא ישתו יין", מכאן י"ל שכל האיסור הוא על היין. וכך לומדים מדברי המשנה בסוטה (מח, א) האומרת, משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות. כ"כ רש"י (ד"ה זמרא). אולם המרדכי בגיטין (גיטין ז.) כותב בשם בעלי התוספות שהאיסור חל על משתה בלי אכילה, שזהו דרך הגויים, אבל במשתה של אכילה מותר. הרא"ש כתב, שאסור לשיר כאשר מתענג עליו בקביעות, וראיה לדבריו מדברי הגמרא בסוטה (שם): אמר רב הונא, זמרא דנגדי ודבקרי - שרי, דגרדאי – אסיר. כלומר, מושכי ספינות בחבל הרוצים לשיר, מותר, כי זה מזרזם במלאכה. אבל מי שעוסק באריגה, אסור לו לשמוע שירים בשביל שחוק, ולכאורה מוכח מכאן שגם אם זה לא על היין השירה תהיה אסורה. והמהרש"ל מדייק כפירוש הרא"ש, דמה שאסרו זה בגלל ששרים בקביעות, שאותה אסרו.

הרמב"ם (פ"ה מהל' תעניות הל' י"ד) כתב בזה"ל: "משחרב ביהמ"ק גזרו חז"ל שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסורה, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי שירות ותשבחות להשי"ת אפ' על היין". עכ"ל. מהרמב"ם למדים דשירה על היין מותרת כשזהו דרך שירה להקב"ה, וכן עוד משמע שמה שאסרו לשמוע שירים זה מפני החורבן. אמנם יש שדייקו שהרמב"ם כתב שמה שאסרו שירים זה מפני שע"י השירים יגיע לידי שחוק וקלות ראש. וממה שכ' בסוף דבריו, "וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי שירות ותשבחות להשי"ת אפ' על היין" למדו מזה להקל, וקצת קשה מריש דבריו שכתב במפורש שהטעם לדבר הוא מפני החורבן. ורבו בזה הדיוקים, ואכמ"ל. גם בתשובות הגאונים (גיטין, ס"ס ה') כתב שמותר לזמר שירות ותשבחות לזכרון חסדי ה', וזמרא דאסר מר עוקבא, היינו נגינות של אהבת אדם לחבירו, ולשבח אדם נאה ביופיו, ולקלס גבור בגבורתו, וכיוצא בזה, כגון שירים של ישמעאלים הנקראים אשעאר אלגזל וכו'. כ"כ הרי"ף (ברכות פ' אין עומדין), והוסיף דלא ראינו מי שמיחה בזה. וכ"ד המארי (ז.).

השו"ע (הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקס סעיף ג) פסק: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה (טור), ואסור לשומעם מפני החורבן; ואפילו שיר בפה על היין, אסורה שנאמר: בשיר לא ישתו יין (ישעיה כד, ט) וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין. הגה: וכן לצורך מצוה, כגון, בבית חתן וכלה, הכל שרי. ע"כ. ובמג"א (סימן תק"ס סק"י) כתב לאסור כל שיר, וז"ל: נראה לי דלא שרי אלא אותם שירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת, אבל פיוטים אחרים אסור. עכ"ד. ותמה עליו מרן הגרע"י ביחוה דעת ח"א (סי' מה) בזה"ל: ולכאורה משמע שאוסר לומר פיוטים אפילו יש בהם דברי שבח ותהלה להשי"ת, ותימה שהרי מדברי כל הראשונים מתבאר שיש להתיר בזה, ואפילו על היין. וראיתי להגאון מבוטשאטש בספר אשל אברהם תנינא (סימן תק"ס), שהעיר בזה על דברי המגן אברהם, וכתב שאין זה אלא רק ממדת חסידות, כי משורת ההלכה מותר לשורר שבחי השי"ת אפילו על היין, ולא אסרו שירה בפה אלא רק כשהוא בקלות ראש שלא בשבחי השי"ת וכו' ע"ש. עכ"ד.

וסיים ביחוה דעת הנ"ל, "ולכן שירות ותשבחות להשי"ת בליווי כלי נגינה, הנאמרים ברדיו או ברשם קול, אין איסור לשומעם, שיש כעין ספק ספיקא, שמא הלכה כרוב הפוסקים שלא נאסר לשמוע כלי שיר אלא על היין, ואם תמצא לומר כדעת הרמב"ם, שמא גם הוא יודה לרוב הפוסקים, שאין לאסור שמיעת כלי שיר אלא על היין, וכו' " ע"ש.

בימינו אנו, שיש רדיו או מכשרי הקלטה וכד' יש צד גדול יותר להתיר, וכ"כ בשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן נ"ב), שהמקילים לזמר ולנגן בכלי שיר נראה שסמכו על מה שכתבו הטור והרמ"א, שלא גזרו אלא רק במשתה או במי שרגיל בכך כדרך המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (סימן ס"ב אות ב'), שכתב שיש סברא גדולה להתיר, שהואיל ובשעה שגזרו לאסור הזמר לא היה הרדיו בעולם, ולא חלה עליו הגזרה, ואף על פי שכל מיני זמר אפילו אלו שנתחדשו אח"כ נכללים בגזרת חז"ל, מכל מקום ברדיו שאין המנגנים נראים לשומעים, והקול נשמע ממרחקים, נחשב כפנים חדשות ואינו בכלל הגזרה. {ובדרך אגב, לגבי חולה נראה דפשוט שיהיה מותר להרגיעו ע"י מנגינות, וכ"כ הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ה)}.

ובאמת בימינו אנו העולם נוהג להקל בשמיעת שירים. וכך הלכה. וגם לגבי החזקת אורגן בבית נראה להקל, כמבואר בילקו"י (ספיה"ע סי תצג, עמ' תמו) דנראה לפי המצב כיום שאפשר יותר להקל להחזיק אורגן בבית. וכל ערום יעשה בדעת, וישתדלו לנהוג בתבונה, ולמעט קצת כדי לזכור את ירושלים.

והנה, גבי שירים בספיה"ע ושלושת השבועות, הראשון שכתב דאסרו לרקוד בימי הספירה הוא המג"א (בסי' תקנ"א סק"י). וגהוא לא אסר בשירים אלא בריקודים ומחולות. וז"ל: ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מיז בתמוז והילך. והבין מדבריו בשו"ת שו"ת כפי אהרן אפשטיין (סי נב) ובשו"ת אגרות משה (ח"א סי' קסו) דבימי הספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין.

ולי תמוה, כי לא כתב כך, וזה חידוש של המג"א, ואם היה דעתו לאסור בזמרא היה כותב בפירוש, ואמאי השמט דין זה, ומוכח דדוקא ריקודין ומחולות הייתה דעתו לאסור, שזה גורם לשמחה ממש. וכ"פ בחזון עובדיה הלכות ספירת העומר (עמ' רנח) דהנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה. ובילקוט יוסף (עמוד תמח) כתב, דהמנהג שלא לשמוע כלי שיר בימי העומר אינו בכדי להיות בעצב, אלא בכדי שלא להרבות בשמחה יתירה המביאה לידי ריקוד ומחולות. וכך ששמעתי בהקלטה ממרן זצ"ל (בשיעור השבועי פרשת שמיני תשע"ב), שבדורות האחרונים דנו בזה הפוסקים אם להתיר, ולבסוף הורו שנכון להחמיר. וביחוה דעת (חלק ו סימן לד) כ': "אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו ורשם - קול שירי קודש המלווים כלי נגינה, אבל בימי הספירה וכן בימי בין המצרים יש להימנע מלשומעם". והוסיף שם, דמ"מ בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה. ושירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, וששירה בפה מותר.

אמנם יש שכ' להקל לשמוע בכל כלי שיר, דרבותינו לא אסרו בזה, אלא המג"א, וכך ראיתי שהביא בספר עמודי שש ח"א (סי' קצג), וז"ל: מותר לשמוע שירים בכל ימי הספירה, שאנו נהגנו שלא להסתפר ושלא להתחתן בלבד, וכמבואר בדברי מרן בשו"ע (סי' תצ"ג), אולם איסור שמיעת מוזיקה לא נזכר כלל בדברי רבותינו, שאין איסור לשמוח בימי ספירת העומר או להינות מכל מיני דברים, וזוהי חומרא שנהגו בה חלק מקהילות ישראל ואנו לא נהגנו בה, ורק אסרו שמחה יתירה כמו חתונה. ולכן שמיעת מוזיקה באופן פרטי ואישי בבית או ברכב מותרת, אבל בפומבי או ברעש גדול או מוזיקה שמלווה בריקודים, אסור, שזוהי כבר שמחה יתירה. עכ"ד. ואמר לי מחבר הספר הנז' דאותו הדין גבי בין המצרים. וכך הייתה דעת הגאון ר' אברהם שפירא והגר"ש ישראלי זצ"ל.

אולם ציין לי המחבר דמר"ח אב יש מקום להחמיר שלא לשמוע שירים המשמחים ממש, אלא בשירים שקטים, שאינם מביאים לידי ריקוד יש להקל, אמנם זה רק בגדר ראוי, אבל להלכה ג"ז מותר. וכך כ' עוד כמה אחרונים, ומ"מ לא נתקבלו דבריהם, ובימינו נוהגים להחמיר מלשמוע שרים בימי הספירה.

ולגבי שמיעת שירים בימי שישי אחר חצות, נראה לאסור, דכמו שלאבל לא התירו לשמוע אחר חצות כן הוא הדין כאן. וע' בילקו"י ספיה"ע בעניין השירים מה שהעיר בזה על הרוצים להתיר לשמוע בימי שישי.

גם בדרך אגב, נהגו המרוקאים לערוך באסרו חג "מימונא", וכ' בילקו"י (ספיה"ע עמ' תמט) להתיר לשמוע שירים, וז"ל: ובמוצאי יו"ט האחרון, ולמחרתו ביום אסרו חג, רבים נהגו להקל לשמוע ולהשמיע שירים בכלי שיר, ומטו ביה משמיה מרן זצ"ל. (עיין ספר רבינו עמ' רמב). והיינו מאחר שדין איסור ריקודים ומחולות לא נזכר להדיא בדברי מרן, לכן ביום אסרו חג שיש בו מצווה להרבות בשמחה, נחשב שמחת מצווה, ואפשר להתיר שמיעת שירי קודש. ובפרט בחגיגות שנערכות בכבוד ויקר לכבוד אסרו חג כמו ב"מימונא"... ובעצם המנהג של חגיגת המימונה, הנה מנהג זה נעשה לכבוד אסרו חג, ואחרי חג הפסח, שהוא חג האמונה... אולם המיוחד שבחגיגה זו שנעשית דווקא באיסרו חג הפסח, נראה לנו כי בהיות והובטח לנו ע"י חז"ל (ראש השנה יא), בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל.. לכן מצאו חכמי ישראל לנכון לחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות, לחגוג את חג "האמונה", ולעודד אותנו לצפות לישועה, כאמור: אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר, וצדיק באמונתו יחיה. (זכור לאברהם) וכו'. ע"ש. ובחזו"ע (יו"ט עמ' רנט) כתב להקל במילה או בסיום מסכת, או בבר מצווה ואע"פ שהוא דחוי. ע"ש.

העולה מהאמור עד כה, רבים מהפוסקים כתבו שנכון וראוי להימנע מלשמוע שירים בימי ספירת העומר, על אף שזהו חידוש של 'אחרון' (מג"א), ומה שאסר זהו רק ריקודים ומחולות ולא שמיעת שירים, ולמדנו ממנו בדוחק שאסור זמרא, ואסרו אפ' כשזה ברדיו שזה קל בהרבה.

מ"מ נמצאנו למדים דכל הטעם שאסרו הוא שמא יביא לידי ריקודים ומחולות, אולם אם מדובר בשיר שאינו מביא לידי ריקודין ומחולות נראה ששרי.

וזה גדר השירים לענ"ד:

האחד, שירי חתונה, המשמחים מאוד ומביאים לידי ריקוד. השני, סתם שירים, מה שמצוי בימינו, שיש בהם קצב, אך אינם כשירי חתונות המביאים לידי ריקוד, היינו נגינות קלאסיות. השלישי, שירים עצובים, דהיינו שקטים מאוד, שישי בהם קצב קטן. הנה נראה מכל הנ"ל דשרי ליה סתם שירים - מה שמצוי בימינו, שיש בהם קצב, אך אינם כשירי חתונות. דמעיקר הדין אין איסור לשמוע שירים, ואעפ"כ מה שאסור זה בכדי שלא יגיע לידי ריקודים ומחולות, ולא שייך בשירים ללא קצב המביא לידי ריקוד, ולכן להלכה נראה שזה מותר לכתחילה, בייחוד בימי ספירת העומר.

ובגדר שיר המביא לידי ריקוד, דבר ידוע מהלכות שבת שריקודים גדרם: קפיצת שני הרגלים, היינו שירים ממש משמחים.

וכ' הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך להתיר השירים כפי ההגדרות שכתבנו, וז"ל בספר הליכות שלמה (ספיה"ע פרק אחד עשר עמ' שס): "יש להמנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול, (ולכן קבלת פנים לחתן בשירה וכו' כנהוג בישיבות הק' בשאר ימות השנה, אין לערכה בימים אלה. וכ"ש שאין להאזין לקלטות שירים כאלה בימים אלה.) (ריקוד הוא גם אם אחד או שנים רוקדים, ומחול היינו ריקוד אנשים רבים יחד ע"י סיבוב). - אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לידי ריקוד ומחול, מותרת. (וכן שמיעת פרקי חזנות ונגינות "קלאסיות" וכד' יש להתיר)".

אך לגבי בין המצרים כתב (עמ' תיב): "השירה שנוהגין בה איסור בימי בין המצרים, אינה אלא מסוג השירים המעוררים לריקוד". ובהערה כ' דאף שמהדין מותר לשמוע שירים בימי בין המצרים, מ"מ בימי בין המצרים נכון יותר להימנע מלשמוע שירים מצד הרגש, דיש להתאבל על ביהמ"ק, משא"כ בימי ספירת העומר דאין צריך להחמיר בזה כלל.

אולם, בודאי שעל שירים שקטים (שירי רגש) לא חל האיסור, שהרי מצינו בכמה מקומות בש"ס שהיו מנגנים בהלוויות. כדמוכח מהמשנה בכתובות (פ"ד מ"ד): "אפילו עני שבישראל לא יפחות לאשתו משני חלילין ומקוננת". ובשבת (פכ"ג, מ"ד) שהיו מביאים חלילים לספוד בהם בהלוויות. וחילק המהרי"ם שיק (יו"ד סי' שסח) דמה שאסרו זה בשירים של שמחה ולא של עצב. ויש שדייקו מלשון הרמב"ם (תעניות פ"ה הי"ד) שכ': "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, אסור למוח בהן ואסור לשמען, מפני החרבן". דדוקא ניגונים המעוררים לשמחה אסור. ולא מצינו שום איסור לשמוע בימי הספירה ובימי בין המצרים. ומ"מ נראה שרק מר"ח יש מקום להחמיר, ממה דאמרינן: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".

העולה מהאמור להלכה,

ישנם שלושה סוגי שירים: א. שירי רגש. ב. שירים המצויים בימינו, נגניסות קלאסיות וכד', שיש בהם קצב אבל אינו מביא לידי ריקוד. ג. שירים המביאים לידי ריקוד. גם לדברי האוסרים לשמוע שירים בימי בין המצרים וספירת העומר, כמו שכתב מרן ביחוה דעת, נראה שאפשר להקל לשמוע בימי בין המצרים שירים שקטים כל שאינו מביא לידי ריקוד, וכ"ש בימי ספיה"ע.

כי כל טעמו של מרן ביחוה דעת וסיעתו מבוסס ע"ד המג"א דדוקא ריקודין ומחולות אסרו. ומי אמר שקיבלנו עלינו דברי המג"א בזה? וכמש"כ בשו"ת עומודי שש. ואף אם תאמר שקיבלנו עלינו דברי המג"א, הרי שיש לאסור רק ריקודין ומחולות ולא שירים. ואף אם נקבל את דברי הרב כפי אהרון שאסר מדברי המג"א גם שירים, כ"ז בשירים המביאים לידי ריקוד. וכ"ש בספירת העומר דאין את הטעם שיש להצטער על החורבן.

ומר"ח אב והלאה יש מקום להחמיר בהגדרה השניה, שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, ואף שמעיקר הדין ג"ז מותר. ואדרבא שירים שקטים על ירושלים, לא רק שמותר לשמוע, אלא שיש מקום לומר שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.

ולאחר שכתבתי את כל זה, הבאתי את הכתובים למו"ר הגר"י יוסף שליט"א, ועבר על הדברים, ואמר לי שהוא מצטרף לדברים, ששירים שאינם מביאים לידי ריקוד זה שרי. (ואמר לי פסק זה עוד כעשר פעמים בשנתיים האחרונות). וכ"ד הגאון ר' יעקב אריאל בחוברת אהלי הלכה.

 

[ע"ה ס"ט]

ויודע דעותיו על כל דבר

אוהו.

כתבת בסוף את מה שאני כתבתי מתחילה. שרק שירים שקטים התיר. וכמדומה שכתב זאת בילקו"י ספיה"ע.

 

[משה דדון]

אוהו.

כתבת בסוף את מה שאני כתבתי מתחילה. שרק שירים שקטים התיר. וכמדומה שכתב זאת בילקו"י ספיה"ע.

ליתר דיוק, הכוונה לשירים שאינם מביאים לידי ריקוד, גם כשיש קצב, אך לא מקפיץ מידי כפי שכתבנו לעיל ביותר פרוט. והאמת והשלום אהבו, ברכת שבת שלום!

 

[מרפסן איגרי]

שירים שאינם מביאים לידי ריקוד זה שרי.

שמיעת שירים בבין המצרים שמותר, לא!- אך כלי מי שישאלנו הוא יגיד לו פסק זה ששרי מעיקר דינא.

יחי ההבדל
כבר בילקו"י שם הוא מזכיר דעות אלו אך הוסיף וי"ל ע"ד

 

[משה דדון]

בילקו"י נתן דעתו להחמרה יותר בהלכות למעלה. אולם, מי שיקרא את הערות בעיון יראה שגם הוא מסכים לכלל שכל אינו מביא לידי ריקוד שרי, מ"מ אם זה לא היה מובן לאדון 'מרפסן איגרי', שידע שכך היא הלכה.

 

[יואל בן מנשה]

וכ"ד הגאון ר' יעקב אריאל בחוברת אהלי הלכה.

??????????????

 

[אברהם העברי]

חבל שאתם כותבים דברים בלי ידע;
אני נמצא כל יום עם הרב ויודע דעותיו על כל דבר;

אם כבודו יודע דעתו בכל דבר.
מה דעתו על עוף בכשרות מסוימת (לא העד"ח) שכמעט תמיד יש דם בשוק והרבה פעמים גם בירך?