פשוט, שאם כבר נפל דגים לחלב, בדיעבד יכול לשתות את החלב אחרי שהוציא את הדגים אפי' שאין שישים.
בין כך ובין כך, מה שאומר וחוזר בשיעור השבועי היא ההוראה לרבים והיא ההוראה האחרונה.
אבל בשבוע שעבר אמר שמה שזה היה בבדיחותא, ושאלתי מה א"כ הפשט ברצינות.
דיברנו רבות בזה עם מרן שליט"א
אני הייתי מהמתירים בדיעבד, וגם כתבתי בזה תשובה ודבר עימי הגר"ד נקי על כך
אבל לאחר שראיתי שמרן שליט"א דעתו לאסור כתבתי את דעתו ותו לא מידי
אני הייתי מהמתירים בדיעבד, וגם כתבתי בזה תשובה ודבר עימי הגר"ד נקי על כך
אבל לאחר שראיתי שמרן שליט"א דעתו לאסור כתבתי את דעתו ותו לא מידי
השאלה האם כת"ר מבין את דעתו, או רק "מבטל" את דעתו? כי לא הבננו מה הוא "דיעבד" לפי מרן שליט"א.
לשמור ולעשות
Well-known member
מה שמרן שליט"א אמר שאם מזמין פיצה וקיבל עם טונה, ורוצה לאכול אותה כמות שהיא, זה לא דיעבד. הכוונה שזה לא ההיתר של דיעבד, וכל ההיתר של דיעבד המבואר בהל"ע, הוא כשהדג לא בעין.
מהיכן החילוק בין בעין ללא בעין?
לשמור ולעשות
Well-known member
הרב הסביר מסברא שהוא כמו כל תערובת שמותרת בדיעבד אם נתערב, שלא תתיר עוף בעין אף אם יש כנגדו ששים חלב.
והיינו שכך הבין מרן זיע"א כשאמר שא"צ ששים, דעכ"פ ההיתר מדין ביטול בתערובת.
כי כל עוד זה בעין, ואתה לא מוציא, זה נחשב לכתחילה.
האם מישהו יכול להעלות הסבר זה ממרן שליט"א?
ברוך אביכזר
Member
כנראה כוונת הראש"ל היא לפי מה שכתוב בשו"ע בכמה דוכתי (כגון בסי' צב ס"ג) שאע"פ שהקדירה מותרת משום שיש שישים כנגד האיסור, מ"מ כל זה הוא דוקא לגבי מה שנבלע בתבשיל, אבל לגבי החתיכה עצמה אם מכירה צריך להשליכה. וא"כ ה"נ אף שהטעם של הדג מתבטל בתוך הפיצה, מ"מ אם הוא בעין יש להסירו.
אבל לכאורה הרי כתב מרן זצ"ל בהליכות עולם (ח"ז עמ' כ) שאפילו אם אין שישים מותר, והרי כל שאין שישים הוי כבעין, ואפ"ה התיר בדיעבד, ש"מ דס"ל דהכא כל היכא דהוא דיעבד שפיר דמי אע"פ שזה בעין, וכנראה היינו משום שיש לחלק בין איסור לסכנה מפוקפקת שכזאת, שדוקא לגבי איסור אסרינן כל היכא שהוא בעין, משא"כ לגבי סכנה מפוקפקת שכזאת, יש להתיר בדיעבד אפילו בעין. אלא שעדיין יש לחלק בין היכא שאין בידו להפרידם לבין היכא שבידו להפרידם, אך זה דוחק, דאחרי דחזינן שהותר בדיבעד אפילו אם זה בעין (כי פחות משישים הוי כבעין), א"כ הרי גם אם יפרידם לא ימלט מאיסור בעין, ואפ"ה שרי. ודו"ק. (וראה לעיל שהעליתי מאמר שמתיר זאת בלא"ה).
אבל לכאורה הרי כתב מרן זצ"ל בהליכות עולם (ח"ז עמ' כ) שאפילו אם אין שישים מותר, והרי כל שאין שישים הוי כבעין, ואפ"ה התיר בדיעבד, ש"מ דס"ל דהכא כל היכא דהוא דיעבד שפיר דמי אע"פ שזה בעין, וכנראה היינו משום שיש לחלק בין איסור לסכנה מפוקפקת שכזאת, שדוקא לגבי איסור אסרינן כל היכא שהוא בעין, משא"כ לגבי סכנה מפוקפקת שכזאת, יש להתיר בדיעבד אפילו בעין. אלא שעדיין יש לחלק בין היכא שאין בידו להפרידם לבין היכא שבידו להפרידם, אך זה דוחק, דאחרי דחזינן שהותר בדיבעד אפילו אם זה בעין (כי פחות משישים הוי כבעין), א"כ הרי גם אם יפרידם לא ימלט מאיסור בעין, ואפ"ה שרי. ודו"ק. (וראה לעיל שהעליתי מאמר שמתיר זאת בלא"ה).
נושאים דומים בפורום
