הלכות מעשיות בס''ד
סימן א
קשירת שקית אשפה קודם זריקתה
שאלה: הנה רבים נוהגים קודם השלכת שקיות האשפה לקושרם בקשר ע''ג קשר מחשש שמא תפתח השקית בדרך הילוכם או בכדי שיוכלו להניחה זמן מה סמוך לדלת הבית עד שיורידה מי מבני הבית לפח האשפה ויש לעיין האם מותר לעשות כן בשבת או שיש לחוש בדבר משום מלאכת קושר
תשובה: הנה נודע שהקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן עבר באיסור תורה כמבואר בשו''ע [בסי' שיז סעי' א] ואם הוא של קיימא ואינו מעשה אומן או מעשה אומן ואינו של קיימא הרי זה פטור מה''ת וחייב מדברי סופרים כמבואר בשו''ע שם ויש אומרים שאף בקשר של קיימא לחוש עובר באיסור תורה כל שעומד לעולם ואם מתקיים לזמן אסור מדרבנן וחשש להם הרמ''א [שם] לחומרא כמ''ש בדעתו המאמ''ר [בס''ק ז] ולפ''ז יש לעיין בנד''ד אי חשיב קשר של אומן או קשר של קיימא
והנה יעויין ברמ''א [שם בסס''ע א] שכתב שאין אנו בקאים בגדר מעשה אומן ויש לחוש בכל עשיית שני קשרים זה ע''ג זה לקשר של אומן ואסור אף שאינו של קיימא וכן נוהגים ע''ש וכן כתבו להלכה הגרי''ח מבבל [בספרו בא''ח ש''ב כי תשא אות ב ובשו''ת רב פעלים ח''ב סי' מד] והכה''ח [שם בס''ק כד ועוד].
אולם מאידך יעויין בספר מנוח''א [ח''ג עמ' כט הע' 16] ובשו''ת נזר כהן [להרה''ג ר' זמיר כהן ח''א סי' כד] שכתבו לדייק מדברי מרן בשו''ע שאין לחוש בשני קשרים זה ע''ג זה לקשר של אומן והוא ממ''ש [שם בסעי' א] בזה''ל וקשר שאינו ש"ק ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימא'' והדבר ידוע שא''א לקשור חבל לדלי או לרסן בהמה בקשר אחד וע''כ דמיירי בקשר ע''ג קשר וקרי ליה מרן קשר הדיוט וכן כתבו בשו''ת מעט מים [סי' ח] ובספר מאורי אור [הובא בחזו''ע] זאת ועוד שבחזו''א [בסי' נב ס''ק יז ''ה וכתב] מבואר שכל עיקר דברי הרמ''א שיש לחוש בקשר ע''ג קשר למעשה אומן אינו אלא מחמת מנהג ומדינא שרי ע''ש וכבר נודע מש''כ החיד''א בברכ''י [הובא בשע''ת בסעי' א] שבגלילותיו נהגו להקל בקשר ע''ג קשר עי' בדבריהם שם באורך גם בחזו''ע [שבת ח''ה עמ' סב] העלה להתיר בנד''ד ושהמחמיר תעה''ב אא''כ במקום צורך כל דהו [כלשונו בהע' יד שם] שאז יש להקל לכתחילה וכן מבואר בשו''ת אור לציון [ח''ב עמ' רכו הע' א] שאין לחוש בעשיית קשר ע''ג קשר למעשה אומן והוא משום שיש בדבר שלושה ספיקות להקל חדא דאף הרמ''א לא נקט בסכינא חריפא דהוי מעשה אומן רק בגדר יש לחוש זאת ועוד שי''א שגדר משעה אומן היינו קשר הנעשה בחוכמה ואומנות [א.ה עי' בספר המאורות הובא בקובץ שיטות קמאי שבת קיב. וכן משמע מדברי המאירי שבת קיא: ד''ה קדירה וכן נקט לעיקר בגדר קשר של אומן בשו''ת נזר כהן שם] משא''כ שני קשרים זה ע''ג זה ומה גם שלשיטת רש''י והרא''ש [הנזכרת בהקדמת המשנ''ב לסי' זה] אין איסור בעשיית קשר של אומן [כל שאינו של קיימא] עכ''ד ומבואר שלדעת אחרוני ספרד מותר לקשור קשר ע''ג קשר וכן מתבאר מדברי מרן ואין לחוש בדבר לקשר של אומן ובלבד שלא יהיה קשר של קיימא נמצא כי לדעת הרמ''א והבא''ח והכה''ח יש לאסור בנד''ד יש לחוש דהוי קשר של אומן שאסור לקושרו מדרבנן ולדעת רבים מפוסקי עדות המזרח אין לחוש בדבר לקשר של אומן ושכן מתבאר מדברי מרן השו''ע
אולם אכתי יל''ע אם בכה''ג חשיב כקשר של קיימא שכן מצוי שקשר זה שע''ג השקית אשפה מתקיים זמן רב ואף אחר השלכתו למיכל וריקונו ע''י העירייה אינו ניתר ויש לעיין בדבר אם יש לחוש בדבר לקשר של קיימא ויש לאסור בנד''ד מיהת מדרבנן והנה בגדר קשר של קיימא מצינו כמה דעות בקרב רבותינו האחרונים ועיקרם הנה הינם בב''י בשיטות הראשונים ע''ש והנה מדברי הבא''ח [בשו''ת רב פעלים שם ופ' כי תשא אות א] מבואר כי קשר העומד להתקיים ליום אחד הרי הוא קשר של קיימא ואין להתתיר אלא באופן שעומד להתקיים פחות מיום גם בשו''ת אול''צ [ח''ב עמ' רכז ד''ה ולענין] מבואר שלדעת מרן יש לאסור קשירה לזמן וע''ש [בעמ' רכו אות א] שיש להחמיר ולחוש שקשר המתקיים יום הוא בגדר קשר של קיימא ובשעת הצורך יש להקל עד שבעה ימים ויעויין בחזו''ע [עמ' מז והע' ט] דנקט להלכה דכל שאינו מתקיים שבעה ימים לא מקרי קשר של קיימא ומותר לקושרו בשבת [אם אינו מעשה אומן] וע''ש שלמד כן בדעת מרן הב''י ושוב האריך בזה שם בהע' י דאיכא בדבר ס''ס לקולא בדרבנן שמא לדעת מרן אין איסור בקשר לזמן ואף את''ל דאיכא איסור שמאף לאוסרים קשר לזמן אינו אסור אלא כאשר מתקיים שבעה ימים ומאחר ואינו מעשה אומן אינו אלא בדרבנן ע''ש
[1] וכיוצ''ב כתב בספר מנוח''א [ח''ג עמ' כה אות ד] שאף שהעיקר בדעת מרן שקשר שאינו עשוי לעמוד לעולם אינו בכלל קשר של קיימא מ''מ הנכון הוא להימנע מקשירת קשר שיעמוד שבעה ימים ואם יעמוד שמונה ימים יש איסור בדבר וע''ש שחשש לדעת ר' פרץ דס''ל שיש בדבר איסור תורה ומאידך דעת המשנ''ב [בהקדמה ובס''ק ה ובבה''ל ד''ה שאינו] שלדעת מרן השו''ע אינו נחשב קשר של קיימא כל שאינו עומד להתקיים לעולם וכן כתב להלכה בשו''ת נזר כהן [שם] וכן כתב הגר''מ מאזוז [במנוח''א ח''ד עמ' קצב] ע''ש
[2]
והנה יש מקום לומר שמאחר ובדר''כ קשר הנעשה בשקית ניילון הינו חזק ומהודק היטב ואינו ניתר אף אחר שהאשפה מתפנית וודאי שעשוי להחזיק מעבר ליום ואף יותר מכך וא''כ יש לאסור בנד''ד מצד קשר של קיימא
[3]
אלא שיש לעיין כי יש לומר שדוקא היכא שנותן דעתו להדיא שיתקיים זמן מה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה חשיב קשר של קיימא אולם היכא שקושר בסתמא שמא בכה''ג אינו נחשב קשר של קיימא ולפ''ז בנד''ד שבדר''כ הקושר שקית אשפה קושרה בסתמא ואינו נותן דעתו שהקשר יחזיק זמן מה הרי שלא יחשב הדבר לקשר של קיימא וראיתי שעמד בזה בשו''ע הרב [בסעי' א] וכתב לחלק בין קשר העומד לעולם דחשיב קשר של קיימא בסתמא כל שלא קצב לו זמן להתירו לבין קשר לזמן דבעינן שיחשוב להדיא שיתקיים לזמן וז''ל ''הואיל וכשקושרו
אינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירנו ואפשר שישאר כן לעולם הרי זה נקרא קשר של קיימא וחייבים על קשירתו ועל התרתו אבל אם קוצב בדעתו איזה זמן שאז יתירנו בודאי אפילו הוא זמן ארוך מאד אין זה של קיימא מן התורה ...אבל אם הוא
בדעתו שלא להתירן ביומן כגון תלמידי חכמים שלומדים בלילות ואינם חולצין מנעליהן ולא פושטים מלבושיהן בלילה אסורים לקשרם בשבת שחרית אם
בדעתם שלא להתירן ערבית וכן אסורים להתירן בשבת אם כשקשרו אותן באחד מימות החול
היה בדעתם שלא להתירם מיד בלילה שלאחריו
אבל אם אין בדעתם כלום כשקושרין אלא קושרים סתם מותרים לקושרם בשבת ואף שאח"כ אינן מתירין אותן בלילה עד לאחר איזה זמן אינן נקראים בשביל כך קשר של קיימא הואיל ובשעת הקשירה לא היה הדבר ודאי שלא יתירו אותן בליל מוצאי שבת שהרי לפעמים גם התלמידי חכמים חולצים מנעליהם בלילה טרם ישכבו וכן מותרין להתירן בשבת אם קשרו סתם אפילו קשרו לפני השבת זמן מרובה ולא התירו בינתיים אבל קשרים שלעולם דרכו לקיימן איזה זמן בודאי ואין דרכו לעולם להתירו ביומן אסור לקושרן בשבת אפילו בסתם או להתירם'' וכן כתב בחזו''ע שבת [בעמ' סו אות י וע''ע שם בעמ' מז בהע' ז שהביא דברי השו''ע הרב בזה] גם באורח''ש [ח''א עמ' שלד] כתב לחלק כיוצ''ב ע''ש
[4] ולענ''ד כן מבואר להדיא מדברי המשנ''ב שלגבי קשר של קיימא העומד לעולם כתב [בהקדמה במוסגר וכן הוא בריש ס''ק ה] ''קשר של קיימא כגון שדרכו שיהיה כך לעולם דהיינו שאינו קוצב זמן בדעתו להתירו והוא קשר שעשוי להתקיים תמיד'' ומבואר שבקשר העומד לעול אין צריך שיתן דעתו לכך להדיא ודי שלא יתן דעתו להתירו ומאידך בס''ק ה כתב ע''ד הרמ''א שהביא דעת הרא''ש שחייבים על קשר של קיימא בלחוש כתב בזה''ל ''ודעה זו פליגא אמחבר גם בשאינו של קיימא והוא מעשה הדיוט
והיה דעתו שיתקיים הקשר איזה זמן דלהמחבר מותר ולדעה זו פטור אבל אסור דדמי קצת לקשר של קיימא'' ומבואר שבקשר לזמן בענין שיתן דעתו לכך להדיא
ומעתה בנד''ד הרי שמאחר ועשוי לעמוד לעולם
[5] אף אם לא יתן דעתו לכך להדיא יחשב הדבר לקשר של קיימא שכן לא קצב לו זמן להתירו זאת ועוד שאף אם נגדיר קשר זה כקשר לזמן נראה דהכא לא יהיה חסרון במה שאינו נותן דעתו שיעמוד לזמן שכן מבואר בדברי השו''ע הרב דהא דבעי שיתן דעתו בקשר לזמן היינו משום שמצוי לפעמים שמתירים אותו תוך הזמן ''אבל קשרים שלעולם דרכו לקיימן איזה זמן בודאי ואין דרכו לעולם להתירו ביומן אסור לקושרן בשבת אפילו בסתם או להתירם'' וא''כ שקית אשפה שאחר שנקשרה בשני קשרים אינו מצוי כלל שיתרוה הרי שאף ללא דעתו נחשב הדבר לקשר של קיימא
אך פש גבן לעיין בנד''ד כי אף שהקשר יעמוד לעולם מ''מ מאחר ואחרי השלכת השקית לאשפה שוב איננו צריך לאותו הקשר שמא י''ל דלא חשיב בכה''ג קשר של קיימא וראיתי שבדבר זה נחלקו רבותינו אחרוני הזמן
[6] כי בדברי רש''י בסוכה [לג ע"ב ד"ה הותר] מבואר דקשר של לולב חשיב קשר של קיימא מדאורייתא כיון שאינו חושש להתירו עולמית והנה ודאי שאחרי החג משליך הלולב עם הקשר ומבואר דאעפ''כ חשיב קשר של קיימא מפני שעומד להתקיים אחר הזריקה אף שאינו צריך לו וכן כתב לאסור בכיוצ''ב בשו''ת אול''צ [ח''ב עמ' רכח אות ו] לגבי הדבקת טטולים קודם השלכתם אשפה דחשיב הדבקה של קיימא וכן כתב [שם בעמ' רסא הע' יט] לענין חיבור חלקי מזרק בשבת דחשיב בנין של קיימא גם בספר חוט שני קרליץ [שבת ח''ב עמ' רכא] הביא דברי רש''י הנ''ל והוכיח שיש לאסור בכה''ג אף שאינו צריך אח''כ לקשר ושם כתב בהדיא לגבי נידון דידן שיש לאסור מה''ט קשירת שקית אשפה טרם השלכתהגם בשם הגרי''ש אלישיב כתבו שדעתו שבכה''ג נחשב לקשר של קיימא [כן הוא בספר נשמת אברהם [סי' שיז ס''ק א]
אולם מאידך גיסא יעויין בשו''ת מנחת שלמה
[7] [הנמ''ח מהדו''ת סי' יט אות ב ונדפס בשש''כ פל''ה הע' סז] שדעת הגרש''ז אויערבך שיש לחלק בין אגד לולב לבין שאר דוכתי וז''ל ''אולם יש לדון דאפשר דאין זה דומה כלל ללולב אשר שם עיקר הרצון הוא הקשר מפני שלולב צריך אגד או משום ''זה קלי ואנוהו'' והקשר נעשה לקיום המצוה כשהם קשורים יחד
מבלי לחשוב כלל על התרת הקשר כי לא איכפת לו כלל אם ישאר קשור או לא... משא''כ בהדבקת הנייר המכסה את האספלנית, ההדבקה היא שלעת הצורך באיספלנית לא יהיה הדבק מקולקל
והכל נעשה רק לצורך של הפרדה אח''כ ואותו הדבר הוא הדבקת הנייר ע''ג הדבק של החיתולים ולכן אין זה חשיב כקיימא גם החיבור של השקיות הוא בעיקר לשמור על התוכן שלא ישפך ורוצה רק שלא יהיה חור
והמטרה הסופית היא לקרוע ולהוציא ולזרוק את השקית ולכן אי''ז חשיב כשל קיימא ... כי אפשר שאין שום הבדל בין מחשבה להתרת הקשר או שדעתו לזרוק כולו לאשפה ולכן גם חיבור חלקי המזרק לא חשיב כבונה הואיל ודעתו רק לרגע של הכנסת התרופה ולזורקו אח''כ וכן גם הדבקת חיתול נייר על גוף תינוק חשיב רק כהדבקה למספר שעות, הואיל ודעתו להסיר מהתינוק ולזרקו לאשפה עכ''ל ונראה שעיקר דעתו לחלק בין היכא שיש חשיבות ותכלית בפנ''ע לקשר כגון בלולב דבכה''ג אף אם יזרקנו שם קשר עליו והוי קשר של קיימא עד שיחשוב להתירו לבין היכא שאין חשיבות לקשר וכל עצמו ויעודו הוא להתירו כגון דבק האספלניות וכיוצ''ב אלא דאי קשיא הא קשיה מש''כ אח''כ לגבי חלקי מזרק דהא התם לפום ריהטא דמי ללולב שנזרק בגמר השימוש ולא דמי להנ''ל שכן אין תכלית המזרק לזריקה ואפשר דמאחר וכן דרך השימוש במזרק הרי שנחשב הדבר כדעתו על כך
[8].
ולפ''ד הרי שבנד''ד שכל עיקר הקשר אינו למען יעמוד ימים רבים ועיקרו הוא בכדי שיוכל לזורקו לאשפה בנקל י''ל דאף אם יחזיק מעמד אחר הזריקה זמן רב לא יחשב לקשר של קיימא וכיוצ''ב כתב הציץ אליעזר [חלק טו סימן יז ד''ה שנית] לגבי חיבור חלקי מזרק בשבת וכן כתב בספרו בח''כ סי' יח סוף אות ד] לגבי תפירת גוף האדם לצורך רפואה בשבת שהגם שחותכים לאחר מיכן ומושכים את החוט ומשליכים לאשפה בלי לפתוח את הקשרים אפ''ה נחשב הדבר לקשר שאינו של קיימא ודייק כן מדברי המשנ''ב [בסק"ז] בשם האחרונים דכל קשר שמותר להתירו אם אינו יכול להתירו מותר לנתקו אם הוא לצורך ורק אין לעשות כן בפני ע"ה שלא יבוא להקל יותר. והנה כאשר מנתקו ע''כ דאינו מתיר הקשר דמיירי בקשר שאינו יכול להתירו וע''כ זורקו לאשפה עם הקשר וחזינן דאין לחוש בדבר משום קשר של קיימא וציין למש''כ בשו"ת צ"א [חט"ז סי' ו אותיות ב-ד] יעו"ש.
והנה בעיקר ראייתו יש לעיין דאעיקרא יש להקשות היכי דמי דשרי להתיר הקשר בשבת ואמאי לא חששו משום מתיר קשר של קיימא דאינו יכול להתירו ועל כרח יעמוד ימים רבים וצ''ל באחד משפני פנים או דמיירי באופן שנקשר לו בטעות דבכה''ג לא חשיב קשר של קיימא כמבואר במשנ''ב [בסס''ק כג] או שהיתה דעתו להתירו בו ביום דבכה''ג לא חשיב קשר של קיימא ושרי להתירו וא''כ לפ''ז יש לומר דמה''ט אין לחוש במה שמשליכו אח''כ בעודו קשור מפני שמראש לא חשיב קשר של קיימא אולם היכא שמראש דעתו לקושרו ואח''כ להשליכו בעודו קשור לאשפה אפשר דבכה''ג חשיב קשר של קיימא ורק היכא שהיתה דעתו להתירו אלא שאח''כ לא הצליח התירו בזה לנתקו וכנ''ל וע''ע בשו''ת מנחת יצחק [ח''ח סי' כז] מש''כ בזה וע''ע במנוח''א [ח''ג עמ' רכג] מש''כ בנד''ד לענין מזרק ושם [בעמ' נא הע' 18] לגבי הדבקת טיטולים [ויש לעיין בח''ד [עמ' לה-לו] שכתב שאין לחוש לצביעת מפית נייר משום מקלקל דמראש נועדה לשם כך ולא חשש לאיסור צובע ומשמע דשרי מפני שעומד להיזרק לאשפה]
סוף דבר: יש לאסור בנד''ד לכו''ע לבני אשכנז יש להחמיר בנד''ד משום דיש לחוש דהוי קשר של אומן כמ''ש הרמ''א ויש שדעתם לחוש בזה אף משום קשר המתקיים ואף לבני עדות המזרח שאין לחוש בדבר משום קשר של אומן מ''מ מאחר והקשר מתקיים זמן רב אחר השלכתו י''ל דחשיב קשר של קיימא ואף שאיננו חפץ אח''כ בקשר זה לא מצינו מי שמתיר להדיא בכה''ג וכן שמעתי מהגר''א אבוטבול שיש להחמיר בנד''ד אולם קשירת קשר אחד בלבד מותר [היינו שיכניס שני הקצות אחד בשני וימתח] שבכה''ג אינו נחשב לקשר ושרי אפי' אם יתקיים כמ''ש בשו''ע הרב [סעי' ג] והובא להלכה בשש''כ [פט''ו אות נד] באורח''ש [עמ' שלא אות י וע''ש בהע' כ] ובחזו''ע [עמ' ס ד''ה וחזיתיה] ועוד
[1] והדר ביה ממש''כ בהלכ''ע [ח''ד עמ' רכז-רכח] לחוש לדעת ר' מנוח שקשר של זמן הינו הנעשה לג' ימים וכן חזר בו ממש''כ להחמיר בחזו''ע יו''ט [עמ' ע] ע''ש
[2] ויש לציין שכל האמור אינו אלא לדעת מרן השו''ע שלדעת הרמ''א בין כה יש לאסור בנד''ד משום דיש לחוש בהדבר לקשר של אומן כנ''ל ובגדר קשרא של קיימא לפי דעתו עי' בהגה בסעי' א שהביא מחלוקת אם הוא בקשר העומד להתקיים יום או שבוע ימים והיינו לענין קשר של זמן שיהיה אסור מדרבנן [כמבואר במשנ''ב בס''ק ה] אך קשר האסור מה''ת אינו אלא קשר העומד לעולם
ובהכרעת המחלוקת הנ''ל בכ''ד סתם המשנ''ב לעיקר כדעה שקשר העומד ליום הוי קשר של קיימא [עי' לדוג' ס''ק כט] אולם במקום הצורך כתב בבה''ל [בסעי' ד' ד''ה שאינם] שיש להקל כדעה שעב שבעה ימים אינו בכלל קשר של קיימא ע''ש
[3] והנה לפום ריהטא היה נראה דלמאן דס''ל דקשר של קיימא הינו קשר הנקשר על מנת שיעמוד לעולם יהיה מותר לקשור שקית זו שכן ודאי שבמשך הזמן השקית תתכלה ועימה הקשר ולא יעמוד לעולם. אך נראה דזה אינו שהגדרת לעולם אינה לעולם ממש דאיזה קשר יוכל להחזיק מעמד עולמית אלא ר''ל שלא יתיר הקשר או שלא יהיה ניתר כל זמן יכולתו להתקיים וכן מפורש בשו''ע הרב [בסי' שיז סעי' א] ''ומן התורה אינו חייב אלא על קשר של קיימא העומד להתקיים לעולם דהיינו שקושרו על דעת שישאר כן כל זמן שאפשר לו להיות קיים'' וה''נ הוי בנד''ד ושו''ר בחוט שני קרליץ [שבת ח''ב עמ' רכ] לגבי תפירה הנעשת בבתי החולים ע''י חוטים הנמסים מאיליהם שנחשב הדבר לקשר של קיימא מהך טעמא ע''ש וכיון בזה לדברי השו''ע הרב הנ''ל
[4] וע''ש בהע' שהמשנ''ב השמיט דברי השו''ע הרב בזה שקשר של זמן בעינן שיתן דעתו ע''כ להדיא ולענ''ד זה אינו כדלהלן
[5] עי' בהע' לעיל ד''ה והנה
[6] והנה בדעת מרן זצ''ל מצינו בדבר כמה סתירות כי בחזו''ע שבת [ח''ה עמ' נא ד''ה וכתב] עמד ברוחב בנד''ד וסתם בלא הכרעה אולם בהלכו''ע [ח''ד עמ' רלב] כתב לגבי הדבקת הטיטולים וז''ל ''יש להיזהר לא להדביק את המדבקות של הטיטול קודם זריקתו לאשפה כיון שאז נשארת ההדבקה עולמית'' ומבואר מדבריו שאין להתחשב במה שאיננו צריך להדבקה זו אחר השלכתה לאשפה וילמד סתום מן המפורש וע''ע בחזו''ע [ח''ה עמ' כב] בשם השלחן שלמה ויל''ע ואין להקשות ממ''ש לגבי חיבור חלקי מזרק כתב [בהלכו''ע שם עמ' רמו] דחשיב כלי לשעה משום שעומד לזריקה גם בתשובה שבספר מעשה השבת [ח''א עמ' תנה] השיב להתיר לקפל מפיות בשבת ''שכיון שהמפיות אחר שמושם הולכות לאיבוד לא שייך בהו מתקן מנא'' כי יש ליישב ולבאר שטעם ההיתר אינו משום דתיקון העומד להיזרק אינו תיקון של קיימא אלא משום שכל כלי העומד להיזרק אינו בכלל מנא להחשיבו מתקן מנא וכן ראיתי שכתב בשו''ת הר צבי [?]
[7] א.ה יש לציין כי בעיקר הנידון של חיבור חלקי מזרק בשבת נשאלה שאלה זו מהגאון בעל מנחת יצחק ע''י מחבר השש''כ ר' ישעיהו נוייברט והשיב לו לאסור והיא לו נדפסה בשו''ת מנחת יצחק [ח''ח סי' כז] הלך ר' ישעיהו נוייברט למו''ר הגרש''ז אויערבך והלא השיב בעיון והעמקה על דברי המנח''י והיא זו התשובה הנדפסת בשו''ת מנחת שלמה שם ובמנח''י שם הוסיף במהדורא בתרא לשיישב מעט דבריו ולהוסיף עליהם ע''ש
[8] ושו''ר שכן מתבאר ממש''כ בשו''ת מנחת שלמה [שם אות א ס''ק סס''ק א] וז''ל ''וגם יתכן דדוקא בלולב שגם לאחרי החג אף על גב דאינו צריך אותו ואינו חושש להתירו מ"מ שם לולב עליו כבתחלה, משא"כ בנד"ד כיון דמיד לאחר שגמר להזריק אינו ראוי לכלום שפיר מסתבר דק"ו הוא מעל מנת לסותרו שכתב הגאון מהרש"ם ז"ל [בסי' ש"ח ס"ט] "דברגיל בכך בכל יום גם איסור דרבנן ליכא" וכ"ש הכא דמיד לאחר השימוש ה"ז כסתירה הבאה מאליה בלא שום מעשה דודאי דקיל טפי''
