אה"נ, לעצם שאלת השואל, אתה צודק. אבל לעצם הדין, כפי שנכתב. [כלומר, מי שהיה בלחימה ולא במקום מסוכן לא יברך, ומי שהיה בלחימה במקום מסוכן, אע"פ שלא היה בסכנה, יברך].
(כמו שאני אשאל את הרב אם אסור לי לשחק בקוביה הונגרית בשבת משום בורר. אפשר לענות: "לא, אין בזה משום בורר", ואפשר לענות: "אסור לשחק כי כל המשחקים זה מוקצה לדעת מרן זצ"ל".
ה"ה כאן, אפשר להגיד: "הם לא צריכים לברך הגומל על שהיו בסכנה" ואפשר לענות: "הם צריכים לברך הגומל כי היו במקום מסוכן").
מה הכוונה רגלי?! הם לא עושים לשם צעדה מהבסיס בישראל. נוסעים לשם ושם פורקים וממשיכים רגלית.
כפי שביארתי לעיל. והכוונה שעל השאלה: "מי שנסע לעזה פחות מ-72 דקות והיה במקום שיש בו סכנה, האם יברך הגומל". וע"כ התשובה היא כן.
(כלומר, שאלת השואל היא מחמת עצם זה שהיה בסכנה, והתשובה היא שאמנם מה שהיה בסכנה לא מורים לא לברך הגומך, אבל מחמת שנסע במקום סכנה כן יברך).
* אגב, אני לא חושב שזה כ"כ מציאותי שמישהו ייכנס לעזה ולא יסע 72 דקות, ויתכן שהשאלה נועדה לפלפול.