בהלכה ברורה העיד באופן חיובי שראה שמרן בירך 'כמה פעמים' על גלידה בסעודה. הרב יצחק העיד שהוא שמר את הגלידה לאחר הסעודה. איזו עדות חזקה יותר? זה ששמר יתכן שהיה בפני הרב יצחק וידע מה דעתו ורצה לכבדו אז השאיר לאחר מכן, אבל זה שבירך בתוך הסעודה זה אומר שכך סובר ואין בזה סב"ל
איני מבין, לאורך כל הדרך האם אתה מוכן לשמוע תשובות או שאתה אומר כך אמר הרב יצחק וא"א לחלוק עליו?
לגבי הבמבה היה לפני תקופה לא ארוכה אשכול כאן בענין הבמבה ושם העלו דעות של הרבה ת"ח בדור שראו את דברי הרב יצחק ודחו אותם ולא קיבלו את דבריו, וגם הרב מלכה בספרו התיחס לטענות שלו ודחה אותם. היתה טענה חדשה שהבוטנים הם העיקר ולא התירס ועוד טענות עי"ש. אז שוב זוהי מחלוקת. זכותו של הרב יצחק לומר שהרב מלכה טעה בזה, כמו שבכל מחלוקת הלכתית כל צד מבין שהשני טעה, אולם זכותו של הרב מלכה לחלוק בסברות הנראות לו ולפסוק שהברכה היא שהכל כפי שהסכימו רוב ת"ח שבדור גם לאחר ראות עיניהם את דברי הרב יצחק.
אין בזה שום אבסורד. גם בזה רוב גדולי הדור ות"ח שבדור דעתם ברורה כשמש שמברכים על גלידה בסעודה. אין בזה 'ספק' לשיטתם. כדי לומר 'סב"ל' צריך שקודם יהיה 'ספק'. כשהסברא ברורה בעיני הפוסק לברך, אין לו בזה 'ספק'. למי שיש ספק אה"נ שלא יברך.
שים לב לצורת 'ההשגה' בקונטרס 'דרכה של תורה'
הקורא התמים מתרשם שכאילו הרב מלכה התעלם ולא הזכיר שיש או"ז 'והעלים עיניו' מזה.
אולם הפותח את ספר הליכות שמיטה בעמ' רל"ו יראה שהוא הביא את האו"ז וכתב בדעה זה 'וכ"ה 'להדיא' באו"ז וכו' עי"ש.
אלא שהוא הביא שגם הגרשז"א פסק לומר קים לי כדברי הב"ח והתומים, ומי כמוהו מורה? ולכן פסק לומר קים לי כדעתו.
נערך לאחרונה:
רק אעמיד דברים על דיוקם. בדיון הנ"ל (שהובא כאן) לא דחו את דבריו של הרב יצחק, ואין מקום שדחה הרב מלכה. הסיכום שם הוא שהאשכנזים שמברכים על חמאת בוטנים שהכל, יוכלו לטעון שזה בשבילם העיקר (והרוב) ולכן הם יברכו על הבמבה שהכל. ודבר זה תלוי באדם ולא בדין, ולכן מי שטען לי את הטענה הנ"ל, אכן לא השבתי לו דבר. אבל על עצם הטענות אין תשובה... (והרוצה יעיין שם, ואכמ"ל ולפתוח שוב את העניין אחר שנידון שם, ורק מחמת שהרואה מה שכתבת חושב כאילו יש מענה על הטענות והוי מחלוקת, לכן כתבתי מה שכתבתי).
יישר כח על העמדת הדברים על דיוקם.
תורתנו אמת כתיב בה. וצריכים לדבוק באמת. מחלוקות היו בכל הדורות ויהיו, בדרכה של תורה. כשהאמת נר לרגלי הרב הפוסק.
תא ואימא לך.
בפוסקים נראה דדין קים לי ודין סב"ל בני חדא בקתא נינהו. דבפוסקים השוו דין סב"ל לדין קים לי, שלא אומרים סב"ל ולא אומרים קים לי נגד רוה"פ אלא במקום שיש לכה"פ שני פוסקים בסברת המיעוט. (ויש חולקים הסוברים שדי בפוסק יחיד, מ"מ דעת בעלי הוראה להצריך לכה"פ שני פוסקים). ראה למשל בשד"ח אס"ד מערכת ברכות סימן א' אות י"ח סק"ד, וביבי"א ח"י חיו"ד סימן מ"ג אות ב' בהערה, וח"ג חאו"ח סימן ט"ז אות ז', ועוד.
ולכאורה צ"ב מאי טעמא אמרינן סב"ל נגד רוה"פ, וכן קים לי נגד רוה"פ והא קיי"ל אחרי רבים להטות.
וביארו רבים מהפוסקים ע"פ דברי מהר"א ששון בשו"ת תורת אמת, ומהר"מ בן חביב בכללים שבסוף ספר גט פשוט, דדינא דאחרי רבים להטות נאמר רק כשנחלקו פנים אל פנים, שאז המיעוט בטל והדבר הופך לודאי, אבל כל שלא נחלקו פנים אל פנים אין המיעוט בטל והדבר עדיין בגדר ספק. ולכן מועילה טענת קים לי שלא להוציא מן המוחזק דהמע"ה, וכן טענת סב"ל מחמת חומרת איסור ברכה לבטלה.
עוד אקדים לך, דדעת בעלי הוראה, דאמרינן סב"ל נגד מרן הבית יוסף, ולא אמרינן קים לי נגד מרן הבית יוסף.
ועתה נדון לפי שיטת כבוד הראש"ל שליט"א שאע"פ שאמרינן סב"ל נגד מרן הבית יוסף, מ"מ לא אמרינן סב"ל נגד מו"א הגאון זצ"ל, כפי שהובא כאן בפורום כמה פעמים, האם טוענים קים לי נגד אביו מו"ר הגר"ע זצ"ל,
דהשתא הלא הדברים ק"ו, דהלא נגד מרן הבית יוסף אמרינן סב"ל מחמת חומרא דברכות, דנזדעזע העולם וכו', ועכ"ז לא אמרינן סב"ל נגד מו"א מו"ר זצ"ל, ואם כן קים לי הקל, שאין לו חומרא דברכות וכו', ומ"מ לא אומרים כן נגד מרן הבית יוסף, ק"ו שלא יהיה אפשר לטעון קים לי כנגד מו"ר הגר"ע זצ"ל.
כך היה נ"ל הקטן והפשוט לבאר בדעת כבוד הראש"ל שליט"א.
ואציין שכפי שכתבתי בעבר, בעיני סברא זו שאין אומרים סב"ל כנגד מו"ר הגר"ע זצ"ל , היא פלאית ומחודשת טובא.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
שורה תח
ולגבי הרב מלכא שלא מחשיב את הרב יצחק כי אמר שאין כל ספק שלכל הדעות מברך על גלידה בסעודה השנה בגמר החידון של ברכות
הרי לך שלא החשיבו כפוסק
ומילא הרב יחידה אך הביא עוד כמוהו ויש עוד ספרים
וחוץ מזה
הרי נמצא לפי דבריכם שספק מה הרב עובדיה אמר על גלידה
והרב מלכא מציג שאין ספק
וזהו סילוף האמת
וגם בבמבה בקול הלשון תשמע אותו בדעת הרב עובדיה שכמו פלאפל שהכל גם במבה שהכל לכל הדעות הנה לנו שלא דייק במרן ולא החשיב את הרב יצחק והרב יעקב והרב אליישיב
ברור?
היות ויש כתב יד לא משנה מה היה או לא היה ההלכה שלא לברך לדע הרב מרן עובדיה
ולגבי הרב מלכא שלא מחשיב את הרב יצחק כי אמר שאין כל ספק שלכל הדעות מברך על גלידה בסעודה השנה בגמר החידון של ברכות
הרי לך שלא החשיבו כפוסק
ומילא הרב יחידה אך הביא עוד כמוהו ויש עוד ספרים
וחוץ מזה
הרי נמצא לפי דבריכם שספק מה הרב עובדיה אמר על גלידה
והרב מלכא מציג שאין ספק
וזהו סילוף האמת
וגם בבמבה בקול הלשון תשמע אותו בדעת הרב עובדיה שכמו פלאפל שהכל גם במבה שהכל לכל הדעות הנה לנו שלא דייק במרן ולא החשיב את הרב יצחק והרב יעקב והרב אליישיב
ברור?
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
ולהשלמת הענין ראה מה שכתבתי בספרי
בהערה
בקשה ותבין איזו עדות יותר חזקה
וחוץ מהכלל שסוגיא בדוכתא עדיפה ומה שהרב מרן כתב גליון זה סוגיא במקומה מאשר שאלה סתם שנשאל מרב דוד
וחוץ מזה שאולי הגלידה שאכל מרן לפי הרב דוד היא עם ציפוי שוקולד מוצד שאז יש לברך ואין כלל ראיה מדבריו
ועכפ לו יהיה ספק סבל
והאמת והשלום אהבהו
בהערה
בקשה ותבין איזו עדות יותר חזקה
וחוץ מהכלל שסוגיא בדוכתא עדיפה ומה שהרב מרן כתב גליון זה סוגיא במקומה מאשר שאלה סתם שנשאל מרב דוד
וחוץ מזה שאולי הגלידה שאכל מרן לפי הרב דוד היא עם ציפוי שוקולד מוצד שאז יש לברך ואין כלל ראיה מדבריו
ועכפ לו יהיה ספק סבל
והאמת והשלום אהבהו
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
נפקמ שאם ברכתי על תפוח ויש לי שוקולד אין לי לברך שוב שהכל אם לא כיונתי מפורש לא לפטור כמו שכ' יבי''א לגבי תפוח ובננה
והרב מלכה כותב שאפשר לברך שהכל ולא חש לסבל נגד גדול הדור
ובכלל אגב יש לדעת שבכל שוקולד דעת הרשלצ שאם יש לי תפוח אז צריך לברך עץ ולפטור את השווקלד
לא משנה כמה אחוזי קקאו כמו שמשמע מילקוי עמ' תל וכן השיב לי הרב ללוש דלא כפי שהבין אחרת ברב יצחק בטעות
הקובץ הועלה פה.
(אך אם לא רוצים להפיץ את זה, אז כדאי לא לפרסם כאן, אלא לשלוח באופן אישי. אם כי תמוה מה הסיבה שלא להפיץ. ואם רוצים להפיץ, אז כדאי להעלות לכאן).
לא אותו דבר, דומה, מפני חומרת איסור ברכה לבטלה, וגם שהוא בשוא"ת.
דומה, עיין לעיל.
