היה אברך אחד אצלי בכולל שעלה תוך כדי שיחה למה הוא לא מוציא ציציות, והוא אמר לי שהראשל״צ כותב כך. פתחתי את הראשל״צ בפנים (בשו״ת הראשון לציון), ואף שכתב כן, הוא כתב על בחור ישיבה או חוזר בתשובה כך, אך הוסיף ואמר שאחרי שיתחתן בעזה״י וישב בשכונה חרדית, יכניס את הציציות כמנהג הספרדים. לא לשונו ממש אך כך תוכן דבריו.
ובאמת שלאחר שהתחתנתי עולם הפוך ראיתי, בישיבתי לא היה כמעט אחד שהיה מוציא ציציות, כמנהג הראש ישיבה בעצמו. ואילו כעת בשכונתי בבית כנסת ספרדי מובהק, כמעט כל אחד מוציא ציציות כאוות נפשו, וטליתות המתפללים עם פסים שחורים, שלא כמנהג הספרדים. ואע״פ שאיני מוחה חלילה (כי אין זו דרכה של תורה), איה מנהגי הספרדים? ואיה גאוותינו בהם?
קשה לי, באמת קשה לי, לראות ספרדים בבית כנסת הנ״ל, שלמרות שיש הרבה שאומרים קדיש יהא בתרא, אומרים ״נעשה ברכו כמו האשכנזים, שרק אחד יגיד״. ולמה לא נוכל לעשות את מנהגינו בגאוות יחידה בלי להיות מושפעים מ״מה יגידו האשכנזים״?
די.
מי שבאמת ספרדי, שיכניס ציציות בפנים, וכפי שהביא מרן זיע״א ביחו״ד ח״ב סי׳א, שמנהג הספרדים להכניס ציציות. וכמו שאנו לא מתביישים חלילה בהגיית שם ה׳ ובאכילת קטניות בפסח (מקווה שאין כאלו שמתביישים בזה ג״כ), כך גם לא נתבייש להתעטף בטליתות לבנות לגמרי, כפי שכתב הראשל״צ הרב דוד יוסף בספרו הלכה ברורה, שכך מנהג הספרדים. וכן בשאר מנהגי הספרדים הידועים.
כמו שהאשכנזים מתגאים בהיותם לא אוכלים קטניות בפסח וכיו״ב, למה שאנו נתבייש במנהגינו אנו?