וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות ד-ה) 'נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי החכמים ולהזהר בגדריהם, שנאמר (שם) 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' וכו', ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד:) יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וזה פשר הדבר, כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזירתם, ולא יטרח לקיים מאמרם, כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי תורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא, על כן משפט מות יהיה לאיש, כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר, ננתקה את מוסרותימו וכו', והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד, והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא בפעמים רבות'.