ברכות דף מז:
לעולם ישכים אדם לבית הכנסת
ידועים דברי רבינו יוסף חיים בבן איש חי (פרשת וירא הלכה ה) וז"ל, בזוה"ק הפליג מאד בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, והולך לבית הכנסת ואומר בפתח פסוק ואני ברוב חסדך וכו'. ומצוה זו קודמת למצות עשרה ראשונים כמ"ש בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל. ע"ש. הרי שעדיף שיתעכב מעט בביתו להניח טו"ת ורק אחר כך ילך לבית הכנסת למרות שמפסיד להיות מעשרה ראשונים.ויל"ע, שהנה בבן יהוידע (הכא) כתב לדייק להיפך מהגמ' וז"ל, נראה לי בס"ד תיבת לעולם בא לרבות אפילו בשבת דאין דרך להשכים מפני כבוד השבת, אי נמי אפילו אם על ידי כך בטל ממצווה אחרת, שהיא לבישת ציצית ותפילין בבית כדי שיכנס לבית הכנסת בציצית ותפילין ויאמר פסוק ואני ברוב חסדך כנזכר בזוהר הקדוש ואם ישכים לא יוכל לקיימה כי הציבור באים לבית הכנסת קודם עלות השחר. ומה שרבינו האר"י זז"ל מבטל זה מפני זה, שאני רבינו ז"ל שהיה לו כוונת גדולות בלבישת ציצית ותפילין בכניסתו לבית הכנסת, אי נמי בבית הכנסת שלו היו באים כמה וכמה מחצות הלילה ונשארים שם. עכ"ל.
נראה מדבריו שההוראה העדיפה לכלל הציבור היא שלזכות להיות מעשרה ראשונים עדיף על פני מה שיוצא מביתו מעוטף בציצית ותפילין, ודלא כמו שכתב בבן איש חי. וצ"ע.
