הטבת חלום בעשרה.
אושרי רביב
Well-known member
זה היה משמועה בתוך השבעה של הרב, שכך סיפרו. אפילו הרב גד יזדי כתב בקצות דרכיו שאמרו לו שראו, אבל הוא לא ראה ולכן לא התייחס לזה.
מאיפה הבאת את זה? זה לא נכון.
יש סיפור ידוע שהח"ח נפגש עם הלשם וכו', אבל אם הוא באמת עסק בקבלה, זה איננו יודעים. לא כל גדול בישראל עסק בקבלה, לדוגמה הרמב"ם.
החזון איש גם, כידוע
ע"ה ס"ט
Well-known member
מנין לך?
ממרן עד מרן
Well-known member
אם שאלתך על הרמב"ם אביא לך כמה מקורות לכך.
א. הריטב"א
יש לו חיבור הנקרא "הזכרון" ושם הוא מיישב את קושיות הרמב"ן כל הרמב"ם במורה הנבוכים, ובכמה מקומות מיישב הריטב"א, דכיון שהרמב"ם לא היה רגיל בחכמת האמת [היינו חכמת הקבלה] לכן אמר מה שאמר, ואילו הרמב"ן שהיה בקי בה לכן חלק והעיר על הרמב"ם.
א. בספר הזכרון בסוף פרשת בראשית כותב "ואמנם כי במחילה מרבינו הגדול ז"ל [היינו הרמב"ן], אומר, כי לפי הנראה בקצת תפישותיו על הרב המורה ז"ל, כי מרוב הפלגתו בתלמוד ושקידת לבו בחכמת האמת הידועה לו שלא הורגל בספר המורה כראוי לו ולכן לפעמים לא מצא חידתו וכוונתו אשר ימצא אחד מקטני קטנים שהורגל בו אשר קטנו של רבינו הגדול [היינו הרמב"ן] עבה ממתניו [היינו הרמב"ם]".
ב. וכן מיד אח"כ בתחילת פרשת וירא כותב "ואומר אני כי הקבלה האמיתית אשר לרבינו ז"ל [היינו הרמב"ן] בזה ובנייני הנביאים ובמראותיהם שהם באמת דברי אלים חיים, גרם לו להרחיק בזה דברי המורה, אך הרב ההוא [היינו הרמב"ם] שנראה שלא חרש בעגלתו אין דרכו רחוק לו לפי שיטתו" וכו'.
ג. ובסוף פרשת וירא גבי ספור סדום כותב "די למורה התנצלות מאשר פירש בו כוונתו פ"ז [במור"נ] והמבין יבין, ואמנם כי בדברים אלו ראוי לומר שאני ממשכן עצמי אמאי דלא סבירא לי, כי דרך הרמב"ן בענין המראה של אברהם דרך מקובלת וסלולה אין לנטות ממנה ימין ושמאל אך חמלתי על הרב המורה ז"ל ועל יגיעתו כי כל דבריו לשם שמים ובחכמה גדולה ושאין לי ולכיוצא בו להמצא בהם כאשר עושים רבים ואם לרבינו ז"ל [היינו הרמב"ן] נאה לדבר ולעשות כרצונו לאשר אחריו עון אשמה.
ד. ובסוף חוקת- אחר שהאריך לבאר וליישב דברי המור"נ סיים כל זה כתבתי להתנצלות הרב המורה ז"ל ואם ידעתי כי קבלת רבינו הרמב"ן ז"ל בעניין החטא קבלה אמיתית ואין להרהר אחריה אך שבעים פנים לתורה והכל דברי אלים חיים.
ב. הגר"א
וכן כתב בגר"א יור"ד רמ"ו סק"ח יח'- אדברי הרמ"א שם כותב שדבריו הם מהרמב"ם וכו', אבל לא ראו את הפרדס לא הוא [היינו הרמ"א] ולא הרמב"ם.
ג. הראב"ד
וכן הוא בראב"ד- בהשגותיו, פ"א מיסודי התורה ה"י- גבי השגת משה רבינו משאר הנביאים בסוף העניין שם כתב הרמב"ם לבאר עניין שרצה משה לראות כבוד ה' וראה בסוף את אחוריו וכדכתיב ופני לא יראו וכו', והראב"ד שם משיג כמה עניינים, ובסוף דבריו גבי עניין של פנים ואחור כותב "ופני ואחורי, סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם, ואולי בעל הדברים הזה [היינו הרמב"ם] לא ידעהו"
אמנם יעויין שם במגדל עוז שטוען שבסוף ימי הרמב"ם כן ידע מהם, והוכיח שנמצא בספרד מגילת סתרים וכתוב שם אני משה בן ר' מיימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בעניין הקץ וכו', וכותב המגדל עוז שהדברים שם קרובים לדברים המקובלים האמתיים שרמז בהם הרמב"ן ז"ל בתחילת פירושו לתורה.
ותוכן האיגרת- הביאה במהר"ם אלאשקר בתשובותיו סי' קיז' תשובה מאוד ארוכה להשיב על השגות ספר האמונות על הרמב"ם, ובאמצע הדברים בעמ' שיב' מביא את תוכן האיגרת הסתרים המוזכר למעלה במד"ע.
אך מאידך- החיד"א בשם הגדולים [אות מ'] מביא בשם מהרח"ו שהרמב"ם לא זכה לחכמת הזוהר, ומביא את דברי הגדל עוז הנ"ל, אך כותב שבספר שושן סודות, מסתפק אם אותו כתב של המגילה המוזכרת אם הוא מהרמב"ם, כי זה נראה אגרת מזוייפת
יש כמה הקבלות בין תורת האר''י להרמב''ם
לענין לחם הפנים כותב האר''י ''יגלה לן טעמי'' והרמב''ם ג''כ כותב (כמודמה במורה) שלא ידוע טעם הלחם הפנים
כנ''ל גבי הקטורת שמבוארים במקובלים שהוא לגרש הס''א, וכנ''ל מובא במורה שהוא לגרש ריח רע של הבשר
כנ''ל לגבי הדלקת המנורה בבוקר, שזה חידוש הרמב''ם, והוא מבואר להדיא באר''י ובזוהר
ויש עוד כמה כאלו
לענין לחם הפנים כותב האר''י ''יגלה לן טעמי'' והרמב''ם ג''כ כותב (כמודמה במורה) שלא ידוע טעם הלחם הפנים
כנ''ל גבי הקטורת שמבוארים במקובלים שהוא לגרש הס''א, וכנ''ל מובא במורה שהוא לגרש ריח רע של הבשר
כנ''ל לגבי הדלקת המנורה בבוקר, שזה חידוש הרמב''ם, והוא מבואר להדיא באר''י ובזוהר
ויש עוד כמה כאלו
גלעד יצחקוב
Active member
הרמב"ם בסוף ימיו נודע לחכמת הקבלה ואמר שאם היה מכיר בה לפני היה חוזר בו בהרבה דברים
ממרן עד מרן
Well-known member
נו למה אתה קורא חצאי דברים
הבאתי שהחיד"א מפקפק באימרה זו, כי המקור הוא מאגרת סתרים שהרבה אומרים שהיא מזוייפת
הקבלות קלושות אם בכלל.
לא מוכרחים לומר שהרמב"ם ידע קבלה. הוא יכל להגיע אפילו לנבואה בלי קבלה.
אין טעם להכנס להוכחות מהיכן, כל מי שלומד תורת הרמב"ם באופן כללי, רואה זאת בבירור.
ואני לא מדבר על דבריו החריפים נגד שדים עין הרע וכו'.
אין לשמועה הזו מקור מהימן. חוץ מהאיגרת המזוייפת.
לא אמרתי שזה ראיה שהרמב''ם ידע קבלה, אבל זה דברים שלכאו' הרמב''ם והאר''י עולים בקנה אחד נגד הרבה ראשונים, וזה מעניין תו לא.
ממרן עד מרן
Well-known member
אתה רואה פה הקבלה
אני רואה פה דבר והיפוכו
ואם כבר - הרמב"ם כל דבר שקשור בגמ' או מדרש, לרוחות רעות או שדים וכד' לא האמין בזה כלום וכתב ע"ז עשרות פעמים
ואביא כמה דוגמאות קטנות
א. דין שהובא בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג- שאסור ליתן מאכלים תחת המטה מפני רוח רעה, ונפסקה בטור ויור"ד קטז' [הב], וכן בשו"ע שם.
אך ברמב"ם כתוב סבה אחרת שלא לשים תבשיל תחת המטה שמא יפול איזה דבר מסוכן לתוך התבשיל ולא יראהו
ב. בעניין לא לעשות דברים משום רוח רעה- גמ' בנדה ובמס' דר"א גבי ביצה קלופה ושום קלוף וכו', וכן גבי מקיז דם ומשמש מיטתו דשם איתא מפני רוח רעה.
וכל אלו השמיט הרמב"ם בהל'.
ג. בעניין איסור הקזת דם בערב יו"ט- כדאיתא בשבת קכט: משום מזל מאדים שהוא מסוכן עיין שם רש"י ור' חננאל וריטב"א וכן במאירי ועוד דמסוכן הוא להקיז דם בזמן שמאדים שולט, והושמטה מהרמב"ם כל דין זה.
ד. וכן נטילת ידיים שחרית לא מוזכר ברמב"ם שום שיבתא ושום רוח רעה, ובפרט שלא כתב תנאי שצריך ג' פעמים, וכדדייק הלח"מ בשביתת עשור פ"ג ה"ב.
ה. בעניין לחשים שהגמ' דנה האם מותר ללחוש על מכה ונשיכת נחש והרמב"ם פי"א מע"ז הי"א כתב שאין זה מועיל כלום אלא זה רק פרי דמיונו של האדם שחושב שזה עובד, דהאם זה מותר או אסור מצד ע"ז, דשרי כדי שלא תטרף דעתו.
ואין צורך להביא לשונו של הרמב"ם ענייני שדים שזה דמיון ואין דבר כזה אף שבגמ' יש סיפורים על זה
וכן בענייני אוב וידעוני שזה הכל דמיון וא"א להעלות את המת ולדבר איתו וכו' וכו'
יישר כח, ניכר מבין השיתין שת"ח אתה.
ממרן עד מרן
Well-known member
תלמיד כן
חכם לא
מכון באר שלמה
Active member
סבי שליט"א סיפר לי ששמע כן מהגאון רבי הלל זקס נכדו של הח"ח.
הרמב"ם היה שורשו כידוע בשם הקדוש מצפץ דלמעלה מתיקוני דיקנא מסטרא דשמאלא,
ולכן לא יכל ללמוד פנימיות התורה (כך מעיד מהרח"ו, ואמנם יש כמה מסורות שבסוף ימיו כן למד).
ע"ה ס"ט
Well-known member
עי' להגאון רבי אליהו ציון סופר זצ"ל בספרו זוהר הרמב"ם שכתב להוכיח מכמה דוכתי שהרמב"ם ראה לזוהר.
והנה מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' נא ד"ה וכיו"ב) כ' "יש מי שכתב דהרמב"ם יצא לו מדברי הזוהר הקדוש דכן מפורש בזוהר. ולי ההדיוט אינו נראה דספר הזוהר לא נתגלה אפילו לאחרונים כמו הרשב"א והרא"ש וק"ו שלא נתגלה בימי הרמב"ם". ע"ש. עי' למו"ר הראש"ל שליט"א בספרו הגדול עין יצחק ח"א (כללי הרמב"ם סעי' מט) מש"כ בזה. (ועי' במש"כ ע"ד לעיל ערך קבלה). וע"ע בס' 'זוהר הרמב"ם' לגרא"צ סופר שליט"א שביאר כ"ב עניינים בד' הרמב"ם שנראה שמקורם בזוהר. ע"ש.
ויש להוסיף: א'. ראיתי משם ליקוטי שיחות להאדמו"ר מליובביץ (כרך כו עמ' 425) שמקור ד' הרמב"ם בפתיחת חיבורו הגדול (הלכות יסודי התורה פ"א ה"א) שכ' "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". מקורם בזוהר הקדוש (ח"ב, רעיא מהימנא כה.) שכ' "וידעתם כי אני יי' אלהיכם וגו', פקודא דא קדמאה דכל פקודין, ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא מאי בכללא למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון". ע"ש. ויש לציין שהמגדל עוז כ' שד' הרמב"ם (הל' א-ה) הם "מקבלתו וחכמתו ואמתת אמונתו ואמונתנו וכללו במצות אנכי ה' אלהיך".
ב'. בהל' דעות (פ"ו ה"ז) כ' הרמב"ם עד שיכהו החוטא". ובס' המפתח פרנקל כ' שמקורו בד' הזוהר. (ולכאו' מקורו פשוט בערכין טז:, וכמו שציינו המפרשים) ושמא הוזקקו לזוה"ק משום דבלא"ה הו"ל לפסוק כרי"ו (שו"ר שכן העיר בברכ"י דלהלן). [ויל"ע אי הוי דיני או איסורי]. ועי' ברכ"י (סי' תרח ס"ק ז) ובמחב"ר (ס"ק ד) ובהע' הרב המו"ל לברכ"י (אביטן, הע' י-יא).
ג'. וע"ע בס' נתיבות חיים (איפרגן, ח"ו סי' סו). וע"ע להגאון היח"ס במגד"ל כי תשא תשפא עמ' כז-כח.
והנה מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' נא ד"ה וכיו"ב) כ' "יש מי שכתב דהרמב"ם יצא לו מדברי הזוהר הקדוש דכן מפורש בזוהר. ולי ההדיוט אינו נראה דספר הזוהר לא נתגלה אפילו לאחרונים כמו הרשב"א והרא"ש וק"ו שלא נתגלה בימי הרמב"ם". ע"ש. עי' למו"ר הראש"ל שליט"א בספרו הגדול עין יצחק ח"א (כללי הרמב"ם סעי' מט) מש"כ בזה. (ועי' במש"כ ע"ד לעיל ערך קבלה). וע"ע בס' 'זוהר הרמב"ם' לגרא"צ סופר שליט"א שביאר כ"ב עניינים בד' הרמב"ם שנראה שמקורם בזוהר. ע"ש.
ויש להוסיף: א'. ראיתי משם ליקוטי שיחות להאדמו"ר מליובביץ (כרך כו עמ' 425) שמקור ד' הרמב"ם בפתיחת חיבורו הגדול (הלכות יסודי התורה פ"א ה"א) שכ' "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". מקורם בזוהר הקדוש (ח"ב, רעיא מהימנא כה.) שכ' "וידעתם כי אני יי' אלהיכם וגו', פקודא דא קדמאה דכל פקודין, ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא מאי בכללא למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון". ע"ש. ויש לציין שהמגדל עוז כ' שד' הרמב"ם (הל' א-ה) הם "מקבלתו וחכמתו ואמתת אמונתו ואמונתנו וכללו במצות אנכי ה' אלהיך".
ב'. בהל' דעות (פ"ו ה"ז) כ' הרמב"ם עד שיכהו החוטא". ובס' המפתח פרנקל כ' שמקורו בד' הזוהר. (ולכאו' מקורו פשוט בערכין טז:, וכמו שציינו המפרשים) ושמא הוזקקו לזוה"ק משום דבלא"ה הו"ל לפסוק כרי"ו (שו"ר שכן העיר בברכ"י דלהלן). [ויל"ע אי הוי דיני או איסורי]. ועי' ברכ"י (סי' תרח ס"ק ז) ובמחב"ר (ס"ק ד) ובהע' הרב המו"ל לברכ"י (אביטן, הע' י-יא).
ג'. וע"ע בס' נתיבות חיים (איפרגן, ח"ו סי' סו). וע"ע להגאון היח"ס במגד"ל כי תשא תשפא עמ' כז-כח.
נושאים דומים בפורום
