לגופן של דברי הרב הלוי האחרונים הנני רואה לסמוך על מי שכל עיקר עיסוקו ועניינו בניסיון של עשרות שנים בבדיקות מעבדה בעניינים אלו בעצמם, ומאחר שכתב את המודגש להלן, הדברים מדברים בעד עצמם.
השאלה ששאל הרב ללוש את ד"ר ליכט נשלחה כצורתה לפרוספור דורון אורבך [פרופסור לכימיה חרדי, הרוצה לדעת את תאריו הרבים יעיין בויקיפדיה בערכו], וזו לשון השאלה והתשובה.
עבור מו"מ שיש בין כמה תלמידי חכמים מורי הוראות, בענין החללים שבמצת מכונה.
אנו עוסקים לברר דוקא לפי השיטה שסוברת למדוד שיעורי אכילה לפי כמות "גוף המאכל נטו", שיש ממנו הנאת גרון והנאת מעיים,
למעט "כל" החללים הקיימים, "ואפילו הזעירים ביותר",
ערכנו מדידה של מצת מכונה במשקל כ-30 גרם, ועמדה על כ-30 סמ"ק, באופן זה:
הכנסנו מים בכמות 70 סמ"ק לתוך בקבוק תינוק,
אח"כ ריסקנו מצה אחת ששקלה כ-30 גרם לתוך הבקבוק,
בחשנו מעט בכפית עד שתתרכך המצה כהוגן, ע"מ שהמים יחלחלו בכל חלקיה, ולא ישארו כלל חללים ריקים,
אחר שהתרככה המצה, השוינו ע"י כפית את השטח העליון של המצה המרוסקת הרוויה במים,
ומפלס המצה הרוויה עמד על כ-100 סמ"ק.
מכאן הסקנו שהכמות של גוף המצה נטו ללא החללים שבה כלל, ואפילו הזעירים ביותר, משתווה פחות או יותר למשקלה, כ-30 סמ"ק, לכ-30 גרם.
אולם יש מי שטוען לנו ש"גוף המצה" הוא דחוס מאד ללא חללים כלל, (והיינו לאחר שמסירים הבועות אויר הנראות לעין, ומגיעים לעובי המרכזי של המצה, ונראה לעין שהוא דחוס מאד), וגוף המצה הנזכר שהוא דחוס ללא חללים, משקלו הסגולי קל מן המים, והכמות של 30 גרם מצה, יתירה מכמות של 30 גרם מים בשליש לפחות.
ולטענתנו מן המדידה הנזכרת שעשינו, שהרי מפלס המצה הרוויה, לא עלה בבקבוק יותר משלושים סמ"ק - השיב לנו, שהוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה, מ''מ תכונת המצה לספוג אל תוך החומר עצמו, ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים, כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, ושאפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע, כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא]. ע"כ.
אולם לפי הבנתנו, בכל מקום שהמים כן יצליחו לחדור מאליהם, (ללא שינוי מהותי במרכיבי היסוד של המוצר, כגון בישול או שינוי אחר במהות המרכיבים), בהכרח שאינו חודר לתוככי המרווחים הטבעיים שבין צפיפות החומר הנקרא "מסה", כלומר שאין המים חודרים ב"גוף" החומר, אלא חודרים בתוך חללים הקיימים בין חלקי החומר.
ודמות ראיה, שאם ניתן חתיכות עץ או קלקר במים הם יצופו, שהם קלים מן המים ביסודם, מחמת שצפיפות החומר היסודי שממנו עשויים, הנקרא מסה, היא דלילה, ואף שישהו בתוך המים זמן מה, לא יחלחלו המים בין המרווחים הטבעיים ולא ימלאו אותם, ולכן גם לא ישקעו העץ והקלקר לאחר זמן. ואם במצה ראינו שכן מתמלאים הנקבים, ושוקעת המצה, נמצינו למדים שאינם מרווחים טבעיים השייכים למסה, אלא סתם חללים זעירים שנמצאים בין חלקי החומר ואינם מ"גופו".
אודה מאד לכבודו אם יואיל לחוות דעתו הרמת'ה,
לפי הידע המקצועי והנסיון שרכש בתחומים אלו,
ושכרו כפול ומכופל מן השמים, שזכות הרבים תלויה בו,
בכבוד רב ובהערכה.
שלום רב
כדי לדעת בדיוק מה הוא הנפח של 30 גרם מצה, צריך לטחון 30 גרם מצה לגרגרים דקים ככל האפשר, ולהדק את האבקה בלחץ לתוך תבנית בנפח בר מדידה (למשל לתוך צינור גלילי בקוטר ידוע על ידי בוכנה. על פי עומק כניסת הבוכנה ניתן לחשב את נפח האבקה הדחוסה).
הנסיון שעשיתם עם מים בעיתי, שכן המים נספגים בחומר המצה ומייצרים תערובת קומפקטית. לכן ה "יש מי שטוען...." במכתב ששלחתם אלי , צודק. הניסוי שעשיתם לא יכול לתת תוצאה נכונה. נפח המצה בפועל אמור להיות גדול מ 30 מיליליטר (30 סמ"ק) כי המשקל הסגולי של מרכיבי המצה: שומנים, פחמימות, חלבונים, הוא קטן מאחד. אני מניח שהנפח האמיתי (מצב דחוס) של 30 גר' מצה יהיה כ - 35 סמ"ק.
בברכה,
דורון אורבך
וא"כ התבאר שצדק הלוי בהשערתו ובסברתו הברורה. וצדקו הפוסקים במשך הדורות שכתבו למדוד בדיוק כמו שכתב פרופסור אורבך, וכמו שנעשה בסרטון שהביא הלוי, ודלא כצורה המחודשת להטיל לתוך המים וכו'.
כשעושים את המדידה בצורה מקצועית רואים את ההפרש הברור. אין בזה ספקות וצדי צדדים משונים וכו'. פשוט צריך לדעת איך עושים כמו שצריך ולהגיע לאמת.
מה שהניח פרופסור אורבך ש30 גרם יהיו כ35 - זוהי הנחה ולא בדיקה.
בבדיקה שנעשתה כנ"ל התברר שההפרש הוא גדול יותר [קרוב ל7 גרם מגיע ל9.5 סמ"ק]. ובבייגלה היחס גדול יותר. ומכאן שמוכרחים למדוד כל דבר לפי נפחו בבדיקה מדוקדקת, וכך להורות לרבים.
