ב"ה
ברכת מזל טוב ללבית לרב ללוש הי''ו על הולדת הבן...
אמן ואמן, אפריון נמטייה ותשואות חן על הברכות ואיחולים, והמברך יתברך בכפל כפליים.
(ופליאני מהיכן ידע ושמע)
אני חושב שכעת רווחא שמעתתא הרבה יותר
בודאי, יבורכו המשתתפים בבירור השמועה, חזקו ואמצו!
דיוק המדידה הוא בזה שאי אפשר לומר שנשארו פרורים במטחנה, אלא כל מה שהיה במזרק התרוקן על המשקל, ואע''פ שלא נראה שנשאר הרבה המטחנה, מ''מ מכיון שהיה שוני בתוצאות אי אפשר לדחות אחת מפני השניה, אלא צריך לבצע את אותה בדיקה ואז לראות אם יש שוני בתוצאות.
גם לאידך גיסא יש צדדים שעלו במחשבה לדקדק עליהם בשעתו אלא שלא ראיתי לכותבם ולהניא מטרת הבירור מבחינתי, כי לא היה מטרה לעמוד על הדקדוק, אלא לעמוד על ההבנה כמה קשה או לא ניתן לעמוד על הדקדוק.
אולם כעת אחר שכבר נתברר מה שהיה צריך למי שחפץ לעמוד על האמת ועל הבירור,
להשלמת הענין אציגא נא הטענות לאידך גיסא על הבדיקה שהבאתם לפנינו.
א. מה שאמר שם שיצא משקל 6-7, לנפח 9.5-10, לא דק, וכפי שמראה המזרק נפח מעט יותר מ-9, ובהחלט פחות מ-9.5. וכן המשקל מראה 7 גרם ולא 6-7 גרם, כך שגם אם היינו עוצרים כאן, היתרה היא "לכל היותר בדוחק גדול" שליש.
ב. בבדיקה שעשיתם מדובר בקמח מצה, שבודאי אינו טחון מספיק עבור מדידות שאנו צריכים, וכפי שנוכחתי בעיני, שלאחר שטחנתי פעמיים מצה, ונגעתי בקמח וסברתי בבירור שדי בזה, ראיתי שיש הפרש גדול, ממשקל 30 גרם לנפח במזרק 44 סמ"ק, ולכן אח"כ שמדדתי מה שהראתי כאן בתיעוד, טחנתי 3 פעמים, וכאמור יצא הפרש סך הכל ממשקל 36 גרם לנפח במזרק 41 סמ"ק בקירוב. אם כן בדיקה זו שהבאתם מקמח מצה אינה ראיה ואינה מלמדת כלל לנידוננו לפי מה שנוכחתי בעצמי, (וזה אחר שנוכחתי כן בעבר בעוד ב' בדיקות שאחרים עשו שבהם הייתי רק כצופה מהצד).
ג. רמת דיוק המשקל שם היתה לפי גרמים עגולים, וכפי שראינו אחר כמה רגעים עלה מ-6 ל-7 גרם, ובהוראות משקל זה מבואר בסעיף 6: רצוי להניח את הרכיב הנשקל ב"מרכז" הפלאטה לדיוק מרבי, כמו כן יש לקרא את המשקל "רק לאחר שהשקילה מתייצבת". ע"כ. כך שגם לפי מחשבתו למדוד באופן שמדד, היה עליו להניח "כל" התכולה ב"מרכז" ממש עבור דיוק מרבי של "כל" התכולה הנשקלת, ואילו למעשה חלקה היה במרכז, וחלקה מתפרס אל הצדדים, ומכיון שבחר המודד לעשות לפי מדידה של 9.5 סמ"ק, ומדובר הרי ב"קמח", שאינו יחידות שמניחים על המשקל, אלא מצבור פירורין היוצר ביחד כובד משקל של מיליגרמים ואח"כ גרמים, וממילא עסקינן במקרה זה בצורך של דיוק מרבי מן המרבי לפחות של "מיליגרמים" ולא של גרמים, מה שבכלל אין במשקל זה, לכן אף להבנתו היה עליו לפחות להניח "כל" התכולה במרכז בדיוק מרבי, וכן אולי להמתין עוד מעט, וכולי האי ואולי היינו מגיעים יותר קרוב אל הדיוק, (אף אם היה ממש בטחינה דקה מן הדקה ולא בקמח מצה).
אלא שבעיקר הדבר לענ"ד אין נכון ולא ניתן כלל להגיע לרמת דיוק הוגנת במשקל של גרמים עגולים, במצבור קמח שעומד על אזור 10 סמ"ק, אלא יש לעשות מדידות כאלו בכמות מרובה, כך שגם לאחר חוסר היכולת להגיע לרמת דיוק גבוהה, לפחות רואים את הסטיה שיש לאחר כמות מרובה, אם היא גדולה או קטנה, ומקבלים אנדקציה יותר אמינה ומאוזנת. משא"כ בכמות מעטה כזו אי אפשר ללמוד ממנה כמעט כלום, כשכל המשקל מדבר בגרמים עגולים. והבן.
ד. מה שסברתם כאן שמהמטחנה למשקל יתכנו שיורי פירורין במטחנה, משא"כ מהמזרק למשקל "כל" התכולה עוברת למשקל, זו שגיאה נוספת במציאות, לפי שגם מהמזרק למשקל נותר במזרק, וכפי שראיתי בעיני אחר ריקון מצה טחונה מכלי אל כלי, שנותר בכל הדפנות שכבה לא מבוטלת של אבקת קמח טחון, וכאשר מעבירים האצבע לנגב השכבה, מתקבלת תוצאה לא מבוטלת, שבודאי יש בה כדי לשנות את התוצאה על המשקל, זאת ועוד כשמרוקנים התכולה על המשקל, נוצר כמן ענן דק ביותר של אבק הפורח באויר וכמעט אינו ניכר אם לא נותנים אל לב, וזה מלבד פירורים פה ושם שיתכן שיפלו לצדדים בלא משים והם דקים מן הדקים שכמעט אינם נראים אם לא ידקדקו אחריהם יפה, וכמו שנוכחתי בתוך נסיונות המדידות שעשיתי בעצמי מתכונות הקמח הטחון. (אא"כ הקיבולת של המשקל עם דפנות, ומכניסים המזרק בין הדפנות, שאז החשש האחרון של פירורים אינו קיים).
ומעתה הבט על המדידה שעשינו אנו מהמטחנה למזרק, וראה בעיניך כיצד יש בה כמה מעלות על אותה מדידה שהבאתם מהמזרק למשקל, ומעלות אלו יהיו כתשובת המשקל וביתר שאת למעלה היחידה הקיימת במדידה שהבאתם מאותם שיורי פירורין שבמטחנה, שבה השקילה היא של מצה שלימה, שכולה עומדת על המשקל כיחידה ומשקלה ברור יותר, זאת ועוד לא העמדנו אותה ממש על המרכז כך שיתכן במרכז היתה שוקלת עוד מעט, וכן הכמות היא גדולה, של למעלה משלושים סמ"ק, כך שהסטיה של ההפרש בכזו כמות נותנת אנדקציה הרבה יותר אמינה ומאוזנת. ובכל זאת אי אפשר לסמוך עליה כמבואר יפה למתבונן בתיעוד, שלב אחר שלב.
[עוד להשלמת הענין, מה שהזכרנו בתיעוד שהבאנו בסופו בטעות, שהמצה שקלה 35 גרם, זה טעות כפי שרואים ואנו אומרים בתחילה שמשקלה 36 גרם, וכן לאידך גיסא מה שאמרנו בתיעוד בסופו שהנפח מראה על 42.5 סמ"ק, אינו בדוקא אלא לרווחא דמלתא, וכפי שניתן לראות שהיה מעט דמעט יותר מ-42, אבל פחות מ-42.5 בהחלט, ולכן בסיכום ביארנו שהוא יחס של 36 ל-42. וכן מה שאמרנו שם שהסתימה של הלחם מהחשבון ולכן אנו מסירים גרם אחד, הוא כפי שביארנו קודם לכן קרוב שהכנסנו למזרק, שיש ב' מקומות בסיום המזרק, האחד אינו מן החשבון, והוא כמו צינור צר ביותר, שהוא אינו מן החשבון, אבל יש עוד שיפוע שעליו נסגר הגומי של המזרק, וגם הגומי של המזרק הוא באותו שיפוע, וזה כן מן החשבון, וסתימת הלחם חוסמת ממנו 1 סמ"ק כפי שהראנו בתיעוד. ולכן הסרנו עוד 1 סמ"ק מן החשבון, וכשיצא 42 סמ"ק בקירוב, נסיר 1 סמ"ק של הלחם החוסם, נמצא 41 סמ"ק בקירוב, פחות משקל המצה שהיה 36 גרם, נמצא הפרש של יחס 41 סמ"ק ל-36 גרם, שהוא פחות משישית, ובהסרת החללים שהיו נראים לעין סמוך לדפני המזרק, וכ"ש אם נוסיף לפי אמדן חללים מתוככי המזרק שאינם נראים לעין, וכל אלו לא נדחסו מפני הוואקום, נמצא שיש אפילו פחות מהיחס הנזכר].
אלא שאין המטרה ולכאורה גם אין את היכולת לעמוד על הבירור בדקדוק מרבי,
ולכן גם איני מבין את מסקנת הרב הלוי שכתב:
אך מאידך לא נראה שצריך משום זה להשוותו למשקל, אלא צריך להיות מתונים בדבר הלכה ולברר אצל מומחים [כמו שעשיתם] ולהשתדל להגיע לחקר האמת ע''י מדידות נכונות ומדוייקות ובישוב הדעת, כי יש בזה נפק''מ גדולה לאלו שאוכלים כזית 27 גרם. ובכל אופן נראה שלענין הוראה יש להורות קצת יותר ממה שיוצא למסקנה כי אי אפשר להעמיד את הדברים על דיוקם.
שהרי להאמור היא גופא, אם מדידות נכונות ומדוייקות בישוב הדעת, כבר ניסינו ושוב ושוב, ובכל פעם ראינו כמה קשה או לא ניתן להגיע אל אותם "נכונות ומדוייקות", ובכל אחת מהם יש שיקולים וזקוקים אנו לאמדנות וכו' וכו', ואין לדבר סוף. וזהו בדיוק מה שמוביל אותנו למסקנת הרב הלוי, "שלענין הוראה יש להורות מעט יותר ממה שיוצא למסקנה כי אי אפשר להעמיד את הדברים על דיוקם", ולכן אם מה שרואים בעליל בתיעוד הוא שיצא פחות משישית, יש להורות שאין לאכול פחות מ-22.5 גרם, שאז יגיע בדיוק ל-27 גרם, (וזה מלבד מה שיש ליקח בחשבון הנותר בין השיניים, שנבלע רק לאחר 7 דקות וכבר אינו מצטרף לשיעור אכילה בזמן של כדי אכילת פרס), נמצא שאין תועלת כלל בשיקול זה, מלבד מה שיתכן מאד שגם היה מגיע לשוויון בטחינה מוחלטת והסרת "כל" החללים כאמור.
ואם להתייעץ עם מומחים, כבר נועצנו וקיבלנו חוות דעתם, ומאחד יצא לנו שיחס הנפח והמשקל אכן שוים בקירוב, ומהשני יצא לנו שאולי יש שישית לכל היותר. ושניהם לא אמרוה אלא מהנחה שהניחו אבל לא ע"י בחינה במציאות, והיה די להם בזה. ומעתה ע"מ להורות מתוך אחריות, בשביל לאכול בודאי שיעור של 27 סמ"ק לכזית או 216 סמ"ק לקביעות סעודה, יש לנקוט כדעת הראשון, ששיעור הנפח שוה בקירוב למשקל, ולא לסמוך על מדידה שמראה בנפח יותר מן המשקל, שכבר ראינו כמה טעויות יש בזה, והוראה כזו יש בה חששות של ברכות לבטלה, וביטול עשה דאורייתא, וכן ע"ז הדרך.
וזהו בדיוק מה שמסביר יפה יפה את מקצת נימוקיהם של רבותינו מעתיקי השמועה,
שעמדו בעצמם על אי היכולת להגיע אל המדה, ומסרו בידינו משקלים בדוקא, ולא הניחונו למדוד בעצמנו!
ולכן מה שכן אפשר וצריך זה להבין ולהפנים את עיקר המכוון בבירור זה, והוא שלא ניתן לסמוך על מדידותינו בכל כהאי, אלא פשוט לסמוך על דברי רבותינו שאמרו לשער במשקל, והם בודאי יותר חכמים מאתנו, ובכל הנזכר סה"כ עמדנו להראות בעליל צדקתם של הניחונו לסמוך על מדידות. והרי דברו להדיא על פת כסנין, ונתנו בה שיעורים במשקל, ולא דוקא של זיתים, (שבהם מעיקרא יש כמה שיטות אף כשנלך לפי משקל), וכן לאו דוקא בכמויות קטנות, אלא בשיעורים של ביצים, וביחסים גדולים, כגון ג' וד' ביצים, שמסרו לנו שיעורם במשקל נ"ד וע"ב דרהם, ודברו על פת כסנין, שנכססת, כגון קרקר, ביגלה, מצת מכונה חמץ, וכל כיו"ב.
בברכה רבה
