כמו שלא מופיע כל מיני הלכות שונות
כמה הלכות שלא כתובות שעולה מזיכרוני כעת
הש"ץ יאמר את הוידוי בקול
להפסיק בין ברוך לשם כבוד מלכותו
כמדומה, בחלק מהמחזורים של ימים נוראים כתוב שש"ץ שאמר האל הקדוש יחזור לראש
בחזו"ע חנוכה פסק לומר ביעלה ויבא ראש חודש הזה, ולא ראש החודש, וגם זה תלוי בשנת ההדפסה של כונת הלב
לברך המפיל כל הלילה
בחגים כתוב בכונת הלב שיחיד לא יוסיף את המזמור הקשור לחג (בשחרית לפני ברוך שאמר) כמו הזבחי צדק, ולא כמו שפסק הבא"ח וחזו"ע
(כמובן אלו שאלות והערות מתוך חביבות הסידור ושאני משתדל להתפלל בו תמיד)
כמה הלכות שלא כתובות שעולה מזיכרוני כעת
הש"ץ יאמר את הוידוי בקול
להפסיק בין ברוך לשם כבוד מלכותו
כמדומה, בחלק מהמחזורים של ימים נוראים כתוב שש"ץ שאמר האל הקדוש יחזור לראש
בחזו"ע חנוכה פסק לומר ביעלה ויבא ראש חודש הזה, ולא ראש החודש, וגם זה תלוי בשנת ההדפסה של כונת הלב
לברך המפיל כל הלילה
בחגים כתוב בכונת הלב שיחיד לא יוסיף את המזמור הקשור לחג (בשחרית לפני ברוך שאמר) כמו הזבחי צדק, ולא כמו שפסק הבא"ח וחזו"ע
(כמובן אלו שאלות והערות מתוך חביבות הסידור ושאני משתדל להתפלל בו תמיד)
היכן הבא"ח?
למיטב זכרוני לפי שיטת המקובלים אין מוסיפים מזמור הקשור לחג כלל. וכן ביוה"כ אין מוסיפים העשרה מזמורים.
ידידי היקר קודם כל ודאי שיש הרבה הלכות שמשובצות בסידור הנפלא הזה הרבה מהם של מר"ן רבינו הגדול.
לאחר תפילת מוסף של ראש חודש כתוב בסידור לומר "ברכי נפשי" עם הסבר על כך, לכאורה מה הכי פשוט להוסיף שבחנוכה צריך לומר שם לאחר "ברכי נפשי" את המזמור של חנוכה "מזמור חנוכת הבית", הרי רוב ככל האנשים כלל לא יודעים זאת, רק מעט מזעיר שמכירים את הפסק של רבינו הגדול שנכתב בחזו"ע חנוכה, בסכ"ה עוד כמה מילים.
הרי יש בכך לזכות את הרבים בהלכה שלא ידועה כלל!!
יצחק משען
Well-known member
אין ספק שהסידור של הרב דורון רונן מושקע ביותר ובעל חשיבות מיוחדת יישר כוחו וחילו לאורייתא
הערה מעניינת לגבי מה שכתב שמרן רבינו עובדיה הקפיד לומר והוא רחום לפני ויעבור הראשון, שבסידור של הרב מוצפי כתב שהמקובלים מקפידים שלא לומר שם את הויעבור אלא לפני והוא רחום
ולכאו' הרי בתפילה אנחנו הולכים לפי המקובלים, ומה נשתנה ענין זה?
הערה מעניינת לגבי מה שכתב שמרן רבינו עובדיה הקפיד לומר והוא רחום לפני ויעבור הראשון, שבסידור של הרב מוצפי כתב שהמקובלים מקפידים שלא לומר שם את הויעבור אלא לפני והוא רחום
ולכאו' הרי בתפילה אנחנו הולכים לפי המקובלים, ומה נשתנה ענין זה?
והוא רחום או מה נאמר?
בבתי הכנסת הוותיקים בירושלים נהגו לומר מה נאמר קודם אל ארך אפיים.
אמנם בסידור עוי"ח כתב שע"פ הסוד אין להפסיק בין וידוי לי"ג מידות וכך משמעות בא"ח (ש"ר כי תשא ה') וכו' עיי"ש.
יצחק משען
Well-known member
לא הבנתי מה שאלת
אני יודע שבירושלים אומרים מה נאמר לפני אל ארך אפים, ואתה יודע מסתמא שאנחנו אומרים לפני והוא רחום
ועל זה אמר החכם מוצפי כמו שהבאת מהחכם מזרחי שמנהגינו הוא הנכון עפ"י הקבלה
ועל זה אני שואל הרי גם מרן רבינו עובדיה מסכים שבתפילה הולכים אחר הקבלה, ולמה כאן הקפיד שיגידו לפני אל ארך אפים? ושמא גדול כוח המנהג בעיניו יותר מהכרעת הקבלה? או שאולי זה לא מפורש בכתבי האר"י?
מימי לא ראיתי שאומרים והוא רחום קודם י"ג מידות, ודו"ק
מחילה, מחמת העייפות לא הבנתי, ולכן שאלתי.
לא נראה לי, היות ומונח בזכרוני שבמצרים שינה מנהג הכהנים שהיו אומרים יברכך בלא הקראת החזן כדעת מרן בשו"ע, והנהיג שהחזן יקריא גם תיבת יברכך כמנהגנו, מחמת דברי רבינו האריז"ל. וצ"ע.
לא התכוונתי שאין שם הלכות של מרן
בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויגש סעיף ו
ובכל קהילות ישראל נוהגים להוסיף ביום טוב מזמור של אותו יום טוב, אך החסידים בבית אל לא נהגו לאומרו. ע"כ. כלומר רק החסידים שבבית אל נוהגים שלא לאומרם.
בחזו"ע פסח (ח"א עמ' רלט) וימים נוראים (עמ' שמג) דחה דברי הזבחי צדק שכתב לא לאומרם ע"ש. וא"כ תמוה למה הזכיר רק הבא"ח והזבחי צדק באחרונה מבלי להזכיר את החזו"ע שהוא מנהג כל העולם?
יש עוד דבר שמפריע לי על רוב הסידורים בימינו. כמעט כל הסידורים העתיקו בשומע תפילה, את הוידוי ובקשת פרנסה מהחיד"א. אמנם ישנה עוד תפילה מהאר"י (מובא בחלק מהסידורים כמו בית תפלה). אמנם בתפילה של החיד"א מקיימים את מצות התשובה ממש בשלימות. אך הבקשה על הפרנסה מאוד קצרה. לעומת זאת התפלה של האר"י, הוידוי קצר יותר והפרנסה ארוך יותר.
בכל זאת חבל שמשמיטים לגמרי את התפילה של האר"י שהוא המקור לדין זה, וגם נוח יותר לאומרה כי לפעמים קשה להאריך בשומע תפילה (גם הרב סלמן מוצפי זצ"ל המליץ דוקא עליה. ארחות ציון (פ"ז, סד) ע"ש). וחשבתי שכדאי לכתוב את הבקשה הזו לפחות באחת מהתפילות.
רק כדאי לשים לב לנקודה שאף סידור לא תיקן. כל הסידורים שהעתיקו את הבקשה של האר"י העתיקו מהעוד יוסף חי (בשלח, יג). ושם הרב השמיט 'בהיתר ולא באיסור' ואזיל לשיטתיה. אמנם בכתבי האר"י (פרי עץ חיים שער העמידה פרק יט ע"א) ובמנחת אהרן (כלל טז אות כג) ובשלמי צבור (דף קכח ע"ג) כתבו בהיתר ולא באיסור. וגם החיד"א בתפילה הנ"ל. וידוע מה שדחה בהליכות עולם דעת הבא"ח. שכן כתוב במחזור ויטרי (ס' פג וצג). ומוכח מעוד ראשונים שאפשר להתפלל לה' שלא נבוא לידי איסור. ולכן גם בשומע תפלה בבקשה של האר"י יש להוסיף בהיתר ולא באיסור
זכור לי שבהליכות עולם או בילקוט יוסף, כתב לומר 'מה נאמר' לפני הי"ג מידות, שכך מנהג ירושלים
ונראה שדעת הבא"ח גופיה לנהוג כמנהג חסידי בית אל.
ודאי שדעת הרב בא"ח שלא לאומרם כדעת חסידי בית אל, תלמידי הרש"ש.
צא וראה בהתכתבויותיו עם החסיד רבי אליהו מני ז"ל כמה טורח לברר מנהגי בית אל. וכו'.
וזה דבר פשוט וניכר לכל הרגיל במשנתו.
אם היתה דעתו לפסוק לגמרי כדעת חסידי בית אל היה מדגיש את זה יותר
גם אם דעתו כך, ס"ס רוב הקהילות כן אומרות וכך המנהג פשוט, מאיזה סיבה צריך לכתוב לחומרא לציבור?
אני בעיקר הערתי, שמה שכתב בכונת הלב מהזבחי צדק, כבר דחה אותו בחזו"ע, אם כן למה צריך לעורר דעות לא מוסכמות והיפך המנהג (האם יש מישהו שיודע על מניין שמקפידים לא לומר את המזמורים האלה בחגים?)
גם אם דעתו כך, ס"ס רוב הקהילות כן אומרות וכך המנהג פשוט, מאיזה סיבה צריך לכתוב לחומרא לציבור?
אני בעיקר הערתי, שמה שכתב בכונת הלב מהזבחי צדק, כבר דחה אותו בחזו"ע, אם כן למה צריך לעורר דעות לא מוסכמות והיפך המנהג (האם יש מישהו שיודע על מניין שמקפידים לא לומר את המזמורים האלה בחגים?)
כבר מילתי אמורה בענין לעיל, שהרגיל במשנת הבא"ח יודע כוונתו, ועיין בכה"ח.
לא לומר מזמור מסוים זוהי חומרא?
חסידי בית אל, כמבואר בבא"ח.
מן הסתם מנייני המקובלים.