עדכון בדעת מרן הראשון לציון!!!

[שילה אפרהימי]

אתה מתעקש לא להתייחס לטענתי שכבר השבתי לך, ולשאלתי האחרונה. פשוט וקל.

הטענה היא שעיקר סיבת נתינתם היא בישול החזה בצורה טובה. ורק בזה מתחשבים לעניין ברכה. מה שנותן גם טעם זה לא סיבת נתינתו בתבשיל.

 

[לשמור ולעשות]

מה שנותן גם טעם זה לא סיבת נתינתו בתבשיל.

ועל זה יורשה לי לחלוק, במחילה מכבוד תורתך.

 

[שילה אפרהימי]

ועל זה יורשה לי לחלוק, במחילה מכבוד תורתך.

העיקר שסיכמנו על מה אנו לא מסכימים.

 

[הלוי]

יישר כח לרב שמעון ללוש הי''ו שהעלה את תשובת הרשל''צ שליט''א.
והנה מש''כ שם בעמ' 4 בקטע הראשון אחר הכוכביות הן הם הדברים אשר כתבנו לעיל, והראיה שהבאנו מהמאירי הביאה שם בעמ' 6, והגדרה זו היא העיק'ר, והיינו שגם במין דגן שייך דין עיקר וטפל, וכל מה שחידשו חז''ל הוא בדגן הנמצא בתערובת שעל אף שהוא מיעוט הוא העיקר.

 

[לשמור ולעשות]

א. המאירי נגד רוב ככל הראשונים ובראשם הרמב"ם והשלחן ערוך
ב. המאירי דיבר על תערובת
ג. אין מקור לחלק בדין בין תערובת לציפוי, והגריש"א והגרשז"א ועוד הבינו שאין חילוק, וכן משמע שהבינו כל הסוברים לברך שהכל מצד שהפירורים לא באו לטעם
המכתב של מרן שליט"א מראה דבר אחד, ענווה עצומה והודאה על האמת, אפילו כלפי תלמידיו והרב ללוש

 

[הלוי]

א. המאירי נגד רוב ככל הראשונים ובראשם הרמב"ם והשלחן ערוך

אין לאפושי פלוגתא, הרמב''ם והשו''ע העתיקו את דין הגמ', והמאירי באר את הדין, ובהחלט יש לומר שגם הרמב''ם ושאר הראשונים יסברו כהמאירי כי זו סברא פשוטה נכונה ואמיתית.

ב. המאירי דיבר על תערובת

כולם דברו על תערובת כי זה הנדון בגמרא.

והגריש"א והגרשז"א ועוד הבינו שאין חילוק,

'הבנה' אינה 'ראיה', ויתכן מאד שאם היו רואים את המאירי היו חוזרים בהם.

המכתב של מרן שליט"א מראה דבר אחד, ענווה עצומה והודאה על האמת,

המכתב מראה עוד דבר, שאם מישהו כותב השגה על הרשל''צ או מרן זצ''ל איו לדחותו בקש וגבבא מחמת שהם לא כתבו כך, דיתכן מאד שאם היו רואים את הדברים הוו הדרי בהו, ולכן יש להתיחס בכובד ראש גם לדעות אחרות ולא לנסות לישב בכל מחיר כי אין בזה שום מצוה, אלא העיקר הוא לקבל את האמת ממי שאמרה, גם אם הוא אינו גדול הדור.

 

[לשמור ולעשות]

אתה פשוט לא צודק, כל הראשונים והשלחן ערוך כתבו הגדרה שונה בתכלית מהמאירי. שקר לומר שהעתיקו את הגמ' ותו לא. ניתי ספר ונחזי.

 

[הלוי]

כל הראשונים והשלחן ערוך כתבו הגדרה שונה בתכלית מהמאירי.

היכן כתבו הגדרה?

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלמא רבא לת"ח שבאר"י שמנעימים זל"ז בהלכה!

הנה מאי דאמרינן כל שיש בו חמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות אע''פ שהוא המיעוט, לא בא לבטל את הכלל שמברך על העיקר ופוטר את הטפלה, אלא הכונה היא שבדרך כלל הרוב הוא העיקר, אך כאשר מדובר בדגן, בדרך כלל הדגן הוא העיקר אע''פ שהוא מיעוט... וזה היה החידוש בגמ' לאפוקי ממאן דאמר דובשא עיקר.

דברים אלו אמת לאמיתה של תורה, ומפורשים בראשונים ואחרונים רבים, ויש עוד ראשונים ואחרונים שבהם אינו מפורש אבל כך יש להוכיח לענ"ד.

ואצרף כאן תשובה (עדין באמצע כתיבה ועריכה) של אחד האברכים החשובים שלנו, רבי ראובן יוסף מיארה הי"ו, שדן עימי במו"מ בכל התקופה האחרונה על כל תג בנידון זה, וכן אחר שהעברתי אליו מה שכתבתי בזה בעבר ובהווה. והמעיין יבחר ויקרב, ונשמח לחוות דעתם של הלומדים הנכבדים כאן.

בברכה רבה

 

[הרב שמעון ללוש]

כן שוקולד שיש בו פיצפוצי ופלים ודאי שהעיקר זה השוקולד, וכן גלידה שיש בה שברי עוגיות ודאי שהעיקר זה הגלידה ומברך שהכל

לענ"ד זה תלוי במחלוקת ראשונים ואחרונים מהי בדיוק נקודת החידוש בדין כל שיש בו, ואכמ"ל כעת,
ועוד חזון למועד בעזרת הי"ת.

נ.ב. מ"ש לעיל שבהסכמה שניתנה מחדש כתוב שמי שמברך שהכל י"ל ע"מ שיסמוך, הנה זה היה בשלב ביניים, שמרן שליט"א סבר לסייג המסקנא שהמברך שהכל י"ל ע"מ שיסמוך, אולם לבסוף התיישב עוד בדבר והכריע לעת עתה את הנוסח המובא בהסכמה המעודכנת ששלחנו כאן, ושם כתוב שהמברך מזונות י"ל ע"מ לסמוך, ע"ש.

 

[לביא]

נ.ב. מ"ש לעיל שבהסכמה שניתנה מחדש כתוב שמי שמברך שהכל י"ל ע"מ שיסמוך, הנה זה היה בשלב ביניים, שמרן שליט"א סבר לסייג המסקנא שהמברך שהכל י"ל ע"מ שיסמוך, אולם לבסוף התיישב עוד בדבר והכריע לעת עתה את הנוסח המובא בהסכמה המעודכנת ששלחנו כאן, ושם כתוב שהמברך מזונות י"ל ע"מ לסמוך, ע"ש.

אם המדובר בהסכמה שהבאת למעלה, אף התם הרב לא הכריע, ואדרבה כתב בסוף דבריו: וכ״ז כתבנו בהרהורי דברים ומחשבה בעניין זה וכו׳ ואין הדברין עדיין מוכרעים וכו׳.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה

והכריע לעת עתה את הנוסח

אף התם הרב לא הכריע, ואדרבה כתב בסוף דבריו: ואין הדברין עדיין מוכרעים

הארת'י לא נסובה על הכרעת "הדין", שאת זה לא הכריע בהסכמה כפי שכתב להדיא. אלא על הכרעת "הנוסח" שבהסכמה, כיצד לבסוף להציג את רוח הדברים בפני הקורא. שבהו"א היה סבור להציג כפי שהביאו כאן משמו שיהיה כתוב שהמברך "שהכל" י"ל ע"מ שיסמוך, וממילא המשמעות היא, שעיקר הנטיה לברך מזונות, ורק שהמברך שהכל י"ל ע"מ לסמוך, ולבסוף נתיישב להכריע שיהיה הנוסח כפי שהובא כאן, דעל אף שיש כמה הוכחות לברך שהכל, ונדחו הראיות לברך מזונות, ולכאורה כך ראוי להכריע, אולם כ"ז הרהורי דברים לעת עתה, ועדין אינו מכריע, אולם בודאי המברך "מזונות" י"ל ע"מ שיסמוך, וממילא המשמעות היא, שמשקל הנטיה מורה יותר שהכל, אולם המברך מזונות י"ל ע"מ שיסמוך. ודו"ק.

(ואוסיף בנימה אישית, שמזה חמש שנים לפחות שאני סבור בוודאות שהברכה הנכונה להלכה היא שהכל, אולם לא הוריתי אלא מזונות, וכך גם נהגתי, ע"פ הוראתו של מרן שליט"א בשו"ת הראש"ל, כפי שראוי להיות ע"פ הגמ' ע"ז ז., והרשב"א בתשובה ח"א סי' רנג, ועוד. ואכמ"ל. ואולם כשכתב מרן שליט"א הסכמה זו, וכן אמר קודם לכן בע"פ "מעצמו" לידידי הרב מיארה הי"ו לכתוב להלכה בלוח ברכות שלו "שהכל", מאז אני מרשה לעצמי להורות כפי שהייתי סבור תמיד "שהכל", וזה גם חלק מהסיבה שראיתי חשיבות לחדד מהו משקל הנטיה שרואים בהסכמה זו, ודו"ק.)

אולם כמובן לא זה עיקר המכוון במו"מ הארוך כאן כדרכש"ת, אלא המו"מ בגופן של דברים, במו"מ לכאן ולכאן.

בברכה רבה

 

[לביא]

כשדנתי בימים האחרונים בהסכמה של הראשל״צ בו ״חוזר״ ממ״ש בראשון לציון, אחד מהת״ח הותיקים בביהמ״ד אמר לי כי חבר קרוב שלו שלח מכתב לרב, והרב שלח לו תשובה בו חזר בו ממ״ש.

ביקשתי ממנו אם יוכל לנסות להביא לי את המכתב שאוכל לזכות פה את הרבים, בעזה״י אשתדל בכך.
אך אם ביד מישהו אחר להשיג עותק של המכתב מהראשל״צ בעצמו, זה עשוי לחסוך טרחה שיעבור המכתב כל כך הרבה ידיים.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
כפי הנראה מדובר במכתב שכתב "קודם" ההרהורי דברים בהסכמה הנזכרת, שבה חיזק מרן שליט"א את חזרתו בשו"ת הראש"ל ממה שכתב בילקו"י. אולם ההסכמה הנזכרת נכתבה כמה ימים לאחר מכן, אחר שהציגו בפני מרן שליט"א מקורות וטענות שלא ראה קודם לכן ולא ידע מהם, ולכן מה שכתב בהסכמה שצירפתי כאן, זוהי משנתו האחרונה של מרן הראש"ל שליט"א, שדקדק מאד בניסוח שלה, וטרח לברר שיפרסמו מסקנא זו ובניסוח זה בדוקא, כפי שידוע לי ממקור ראשון.

בברכה רבה

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה

ואצרף כאן תשובה (עדין באמצע כתיבה ועריכה) של אחד האברכים החשובים שלנו, רבי ראובן יוסף מיארה הי"ו, שדן עימי במו"מ בכל התקופה האחרונה על כל תג בנידון זה, וכן אחר שהעברתי אליו מה שכתבתי בזה בעבר ובהווה. והמעיין יבחר ויקרב, ונשמח לחוות דעתם של הלומדים הנכבדים כאן.

שוב אצרף תשובתו הנזכרת, לאחר שסיים באופן עקרוני לכתוב, ונותר רק שלבים אחרונים של עריכה בעלמא.
אציין, שגם במצורף כעת, וגם במה שצירפתי קודם לכן, לא עברתי על הדברים בפנים כי אם זעיר כאן זעיר שם, אבל כל הכתוב בזה היה עימי הקטן ג"כ במו"מ על כל תג ותג כאמור.

המעיין במצורף כאן ימצא רשימה ארוכה של ראשונים, וגדולי האחרונים הקדמונים, חבל נביאים, שסוברים במפורש את היסוד המדובר לגבי דין כל שיש בו. ומאידך לא נמצא אפילו אחד מהם שחולקים על היסוד המדובר. וגם רבים מגדולי הפוסקים האחרונים סוברים כן להדיא, ודלא כפי שהביאו בשמם מפי השמועות, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים.

בברכה רבה

 

[קורסיה]

אך אם ביד מישהו אחר להשיג עותק של המכתב מהראשל״צ בעצמו, זה עשוי לחסוך טרחה שיעבור המכתב כל כך הרבה ידיים.

מישהו יודע מהמכתב?

 

[גואל]

מישהו יודע מהמכתב?

צירפתי פה מכתב בחמלת ה' עלי,
מכתב משנת תשע"ז

בס"ד, ‏י"ז תמוז תשע"ז

לכבוד.... היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה ר' ………………….. נ"י,


שלום רב,

אודות הברכה על שניצל. הנה כיום רוב השניצלים מה שמדבקים אותם בקמח או פירורי לחם, עושים כן להטעים, ולא רק למראה, ולכן יש לברך עליו בורא מיני מזונות, והדרינן למה שפסק מרן בש"ע (סי' ר"ח סעיף ב') כל שיש בו מחמשת המינים אפי' הוא מיעוט ברכתו בורא מיני מזונות. ודמי לבוטנים אמריקאים (קבוקים) המצופים בקמח שברכתם במ"מ, ואם אכל שיעור כזית דגן בכדי אכילת פרס מפרורי הלחם, מברך לבסוף על המחיה.

בעבר, לפני כ-20 שנה היו נותנים מעט על השניצל במטרה שיהיה לו חזות טובה, ולא התכוונו להטעים, ולכן היו מברכים על זה שהכל. ועל פי זה כתבנו בספר ילקוט יוסף לברך על שניצל שהכל. אבל כיום ברוב המקומות נותנים את הקמח או פירורי הלחם כדי להטעים, ואזי ברכתו מזונות.

וכל שיש ספק בדבר יברך מזונות, כי בלא"ה על הכל אם אמר מזונות יצא, [חוץ ממים ומלח]. וכתב המג"א שכל שבדיעבד יצא לא חיישינן לסב"ל. וברכה מבוררת עדיפא טפי. וכיון שכיום רבים נוהגים לתת קמח בשניצל כדי להטעים, יברכו מזונות.

ושניצל תירס בהיות שנודע שבא להטעים, והוא מחמשת מיני דגן, מברכים מזונות.



בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול

 

[גואל]

ובילקוט יוסף פסק מרן לברך שהכל:

ב. על קציצות בשר, אף שיש בתוכו תערובת של תפוח אדמה, וכדומה, מברכים שהכל. וכן על “שניצל” מברכים שהכל. [אף שנתנו עליו מעט קמח עם ביצה קודם הטיגון, למראה]. ואין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון, כיון שעיקר כוונת האוכל עבור העוף, והטיגון בקמח נועד בעיקר לדבק ולמראה. [ילקו”י ברכות עמוד תכו].

 

[קורסיה]

תודה רבה
אך זה לא המכתב שעליו דיבר הרב @לביא

 

[גואל]

אני יודע לכן הדגשתי בתחילת המכתב
שצירפתי מכתב = סתם מכתב שראיתי משנת תשע"ז
יש"כ על ההערה.