עיינתי שם רבות ת"ל ובעוד הרבה מבעלי הכללים, סוף דבר ראיתי ריבוי מחלוקות.
ב"ה
שלום וברכה,
אם כבודו ילמד הדברים המובאים אצל שני הצדדים, 'במקורותיהם', יווכח שלמעשה אין בלבול רק סדר, יש אמנם מעט חלוקי דעות בין הפוסקים אבל באופן עקרוני המפה די ברורה ומסודרת, ובאותם מחלוקות יש משקלי הכרעה די ברורים, כפי אשר עיני המעיין תחזינה מישרים בתמונה היקפית.
דברי מרן זצ"ל בנושא זה של הבאים מחו"ל לאר"י לא יכולים להיות באמת שנויים במחלוקת,
הרי זה משניות (פרק ערבי פסחים) גמרות (פסחים וחולין) ירושלמי, ראשונים ואחרונים, וכמו שכבר אסף איש טהור מרן בתשובה באבק"ר סי' ברי, ובכל הראשונים שהובאו בדבריו, וכן בדברי מהרשד"ם, מהרי"ט, ועוד ועוד, ולא מצינו כלל חולק בדבר. וע"ע במצורף מו"מ עם חכם אשכנזי בקי גדול בפסקיהם ושימש את גדוליהם ואעפ"כ לא מצא מענה הולם למקורות הפשוטים ולא מצא ידיו ורגליו בזה, (כפי שנשמע גם מדבריו במכתבים יותר מאוחרים שהיו לי עמו). וכן ע"ע במצורף מו"מ עם חכם תימני שעשה עבודה כבירה יותר מכל חכמי עדתו בזה, ולטענותי מן המקורות לא מצא מענה הולם כאמור.
האם יש תנא שחולק על המשנה בערבי פסחים לגבי ההולך ע"ד לחזור? התשובה היא לא.
האם יש אמורא שחולק על המבואר בחולין ופסחים לגבי ההולך על דעת להשתקע? התשובה היא לא.
האם יש ראשון שחולק על התנאים והאמוראים הנ"ל? התשובה היא לא.
האם יש ראשונים שהביאו דברי המשניות והגמרות הללו להלכה? התשובה היא כולם הביאו.
אז מהיכן התחילה המחלוקת המוצגת בדברי החולקים בני הדור האחרון?
התשובה היא, בתוך כל המקרים והעובדות וגירושי הקהילות, וחניותיהם העראיות או הקבועות, ופיצולי הקהילות הקיימות, היו כל מיני שאלות ונידונים בפרטים מסויימים, שבתוך הפרטים הללו היו משמעויות של לשונות שעל פניו אינם עולים בקנה אחד עם המקורות הנזכרים, ועליהם נתפסו כמה ממחברי הזמן האחרון (יתכן כמאה שנה אחורה מעלה מטה) והבינו בטעות שרשאים להישאר במנהגיהם ההלכתיים שהיו להם בחו"ל על אף שעלו כאן לאר"י.
אבל כבודו מוזמן לפתוח את אותם מקורות, כמו שעשיתי אנכי הקטן, וללמוד אותם איך יסתדרו עם המקורות במשניות גמרות וראשונים, ולהיווכח שאין כל קושיא ולא מיניה ולא מקצתיה, פשוט דברו על מקרה מסויים שלא שייך בו ענין זה, או שדברו על מנהג שלא שייך בכללים אלו, (כגון שאינו תלוי באיסור והיתר, ע"פ המבואר באבקת רוכל סי' כח ובטוב עין סי' ז ועוד), וכן ע"ז הדרך, ע"פ כללי המנהגים שאינם קשורים להולכים ממקום למקום, אלא כללי המנהגים בתוככי הקהילות עצמם. (כגון מתי מניחים המנהג ומתי מבטלים או חזירים למה שהיה, וכיו"ב, שבאלו אכן יש כמה וכמה מחלוקות ושיטות שונות, ויותר קשה למצא בזה דרך ברורה, ואשרי מי שנוקט גם בזה בשיפולי גלימתו של מרן זצ"ל שהקיף את הכל וזכה לס"ד לברר ולשקול במאזני השכל משקלי ההכרעה של רוב מנין ובנין ולצעוד בבטחה בדרך יחסית סלולה, למעט מקרים גבוליים שאכן נתונים לשיקול הדעת לפי שיקולים נוספים, ואכמ"ל).
ואם כבודו אכן ימצא מישהו שחולק ביסודות של דין ההולך ממקום למקום, או יותר פשוט, אם יש הסבר הלכתי אחד ופשוט על סמך מה יכולים המרוקאים לנהוג כמנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי ההלכה שבאר"י, נגד המשניות והגמרות והראשונים שהוזכרו בתשובת מרן באבקת רוכל (סי' ברי), אודה לו מאד מאד, כי עד היום לא מצאתי מקום סמך, לא לאשכנזים, לא לתימנים, וק"ו לא למרוקאים.
אותם החולקים על מרן זצ"ל מרבים בציטטות או בטענות בלי להתמודד עם המקורות המפורשים העומדים כנגדם, זאת הבעיה הגדולה, מה יעזור ציטטות נגד, כשיש עליהם טענות ממקורות מפורשים שאין עליהם עוררים?! (לעומת זאת מרן שליט"א בעין יצחק ישב בענוה ועם סבלנות של ברזל להתמודד עם כל טענותיהם של כל מי שכתב בזה אחת לאחת, הביא את טענותיהם ומקורותיהם, והתמודד, אולי אפשר להתווכח על נקודות במו"מ, אבל העיקרון ברור. הם, לפי כל מה שיצא לי לראות, (והרבה ראיתי, כי המון שלחו אלי ברבות השנים), לא ראיתי שאכן עמדו לבאר את התשובות לטענות מן המקורות.
כבודו יקח לדוגמא קטנה את טענות הרב שיישב את התימנים באשכול אחר בפורום, לא כתב איך מסתדר עם המקורות, רק טען וכי אתם כן לפי מרן?! וכי אינכם מחלקים בין מנהג לאיסור?! וכן ע"ז הדרך טענות מסברות הכרס ופסקי הראש, בזמן שהמקורות מכחישים כל תיבה ומילה שאומר, וטענותיו מבלי עיון ובלי משים, שרק אם היה מתבונן במתינות היה רואה שאין להם התחלה, כפי שכתבתי לבאר בשתי מילים על דבריו.
וכן הטענות שכתב כאן 'אוהב את המקום' אין להם התחלה, וכי הוא התמודד עם הטענות ההלכתיות? לא. רק טען שגם מרן זצ"ל לא עושה כמרן הש"ע, נו, במילים אחרות מרן זצ"ל התבלבל ולא שם לב, זו טענה?! בודאי שדין ההולכים ממקום למקום ע"ד להשתקע לחוד, שמתבטלים לתושבי המקום, ודין מנהג נגד מרן בתפלין בט"ב לחוד, שיש לדון בו אם נכון לקיימו או שיש לבטלו לאור פסק מרן המרא דאתרא, ואם צריך לבטלו, וזה כללי המנהגים לעצמם, (ולי הקטן פשוט דמכיון שאינו תלוי באיסור והיתר, דלכ"ע מותר לעשות כשני המנהגים, א"כ השאלה רק הי מנייהו עדיף, וכמבואר בתשובת מרן באבקת רוכל סי' כח לענין נוסחאות ולענין הפטרות ועוד, ע"ש. וה"נ בזה י"ל דעבדינן כרבנו האר"י בדברים שיסודם בהררי קודש ע"פ הקבלה, כמו הרבה מנהגים שאנו עושים ע"פ הקבלה דלא כהש"ע לפי שאינם תלויים באיסור והיתר, ורבותינו הספרדים חכמי הדורות שיערו ברוחם הכבירה לברור עבורנו איזה דברים להנהיג אותנו ע"פ רבנו האר"י ואיזה דברים להניחנו על הפשט).
ואין צורך להשיב על הטענה שלו שאינו אתריה דמרן ולמי יתבטלו, שכנראה מסתכל על שוק מחנה יהודה או שוק הכרמל ומודד לפי זה, אבל כל עין רואה בדברי הפוסקים כולם במשך כל הדורות עד עצם היום הזה שלא מעיזים להרים את ידם ואת רגלם כאן באר"י בכל ענייני גיטין וקידושין וחו"מ נגד מרן הש"ע ולו בכי הוא זה, ורק דנים אם מהני לומר קים לי נגד מרן או לא, כלומר שמא גם מרן היה אומר קים לי כאותו שלא נפסק כמותו, וכן ע"ז הדרך, אבל אף אחד לא העיז עד היום לכתוב שאין לחוש מה דעת מרן שהרי זה כבר לא אתרי דמרן, אדרבא, המעיין ביבי"א ח"ה חיו"ד סי' ג יווכח איך גדולי האשכנזים התייחסו לאר"י כאתריה דמרן בכל העוז, וידוע ומפורסם שאפילו הגאון רבי איסר זלמן מלצר שהיה בדור אחד אחורה אמר לרבנית מעתה את מברכת ואח"כ מדליקה נר שבת כי אנחנו באר"י אתריה דמרן הש"ע. אז איך אפשר לנפנף בסיסמאות מסברות הכרס ולהוציא מזה שכבר אין הארץ הזו אתריה דמרן, זו בושה וחרפה וגם חוצפה עצומה, להחליט מלבנו ומכרסנו נגד כל דברי הפוסקים בשאט נפש, בלי שום מקורות וסימוכין, ואולי לחילופין זה חוסר אחריות משווע ויחס דל ביותר לנושא של פסיקה והוראה, עכ"פ בודאי שהיחס לטענות כאלו הוא כמעט מיותר אם לא שנמשכים אחרי סגנונות כאלו לצערנו בדור של שטחיות ורדידות וחוסר עיון ועמל במקורות ביסודיות כראוי.
עכ"פ אצרף כאן 3 קבצים, אחד על האשכנזים, אחד על התימנים, ואחד על המרוקאים, ואודה מאד מאד אם ימצא סמך וסעד לנוהגים כאן באר"י במנהגי הלכה כפי מנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי אר"י. (לאו דוקא נגד מרן, אלא נגד מנהגי אר"י, פעמים כמרן פעמים דלא כמרן, העיקר שיתבטל לתושבי אר"י לענין מנהגיהם ההלכתיים). ואוסיף עוד קובץ בענין מנהגי אר"י דלא כמרן הש"ע, האם ומתי שייך לנהוג או להנהיג כאן באר"י דלא כמרן הש"ע.
בברכה רבה