חיים אליעזר הרשטיק הוא חזן בינלאומי מוכר. נולד בשנת תש"י בשלגוטריאן שבהונגריה למשה מנחם הרשטיק מניצולי השואה, בגיל שנתיים וחצי עלה עם משפחתו לאה"ק. בילדותו הוכר כילד פלא, בגיל 7 החל להופיע בקונצרטים לצידו של אביו, ששימש כחזן בבית הכנסת הגדול בהרצליה וכן בבית הכנסת הגדול בתל אביב.
בגיל 19 התמנה לחזן קבוע בבית הכנסת הגדול בתל אביב, ובמשרה זו שימש כארבע שנים. כשהתקבל לתפקיד היה בחור צעיר, רווק. ה'מזרחי' עשו לו תמיד בעיות, הם לא רצו חזן חרדי, והם טענו איך לקחו חזן שאינו נשוי, שלא שירת בצבא וכו'. הלכו לרב הראשי הרב אונטרמן, והוא אמר: "אני מכיר אותו ו'בן-תורה' עדיף יותר מאשר אדם בן 30 עם ילדים". הלכו אל הרב עובדיה יוסף, שאמר להם "תבואו אלי מחר". ושהוא יכתוב להם מכתב תשובה.
הרב עובדיה יוסף היה מדבר ברדיו בקול ישראל מדי יום ששי בשעה 3:45, הוא היה מדבר כרבע שעה בנושאי הלכה, ולאחמ"כ הושמעו קטעי חזנות. אותו יום ששי היה כמה ימים לפני 'יום העצמאות' והרב אמר ברדיו שהמברך על הלל ב'יום העצמאות' מברך ברכה לבטלה, הוא דיבר בתוקף גדול, ואמר שאפילו כאשר אוניה מגיעה לחוף וכבר שמה את העוגן, כל עוד שהאדם אינו יוצא מהאוניה אינו יכול לברך 'ברכת הגומל', כי גאולתו עדיין אינה שלימה. ואז הוא אמר: "האם משהו יכול להגיד שיש כאן גאולה שלימה?! על מה אתם מברכים?! על איזו מין שטות?!" את כל זה אמר הרב עובדיה בימי כהונתו כרב הראשי בתל אביב. ח. הרשטיק לקח את הדברים לליבו, והחליט שבאם ידרשו ממנו לומר הלל הוא לא יאמר, שהרי בשנים הראשונות לא אמרו לו לומר, אלא שבאותו זמן הרב גורן ממתפללי ביהכנ"ס הפך לרב הראשי האשכנזי דתל אביב, ואם הוא יגיע לתפילה בתור מרא דאתרא תהיה בעיה, לבסוף הרב גורן לא בא, הוא רק רצה שיגידו את הברכה. בתקופת הרב אונטרמן לא ביקשו ממנו דבר כזה, אבל עכשיו כשנתמנה הרב גורן דרש שיגידו ברכה.
ח. הרשטיק הלך להתייעץ עם האדמו"ר מוויז'ניץ, והוא אמר: "אם הוא רוצה תכבד אותו, אבל אתה אל תגיד."
בפועל החליט הרשטיק שזה לא מעניין אותו, והוא הולך לעשות קידוש ה' ולא להגיד הלל. אמרו לו: יזרקו אותך. אמר להם: אם יזרקו אז יזרקו. ואכן הרב גורן החליט לזרוק אותו. בתל אביב היו חב"דניקים שאמרו לו "הרבי לא בעד מה שעשית, הוא לא היה מורה לך לעשות כן".
כמובן שהכיפות הסרוגות רצו ממש להרוג אותו מרוב זעם. ובתקשורת עשו מזה בלגן שלם, בעמוד הראשון ב'מעריב' ובעמוד הראשון ב'ידיעות אחרונות' כתבו: "אמנם חזן מצויין שהצליח למלא את בית הכנסת שכבר היה ריק וכו' וכו' אבל... הוא נגד המדינה, הוא לומד בכולל חזון איש שהם נגד המדינה, הוא לא שירת בצבא..."
הרשטיק עשה דין תורה נגד הרב גורן ברבנות בתל אביב (לא בבני ברק), וזכה בדין תורה, את זה כבר סיקרו רק בעמוד האחרון במשבצת קטנה... וחייבו אותם להחזיר אותו, אז הוא אמר שאינו רוצה לחזור לשם. ועל כל זה הרבי מליובאוויטש נתן לו חיזוק גדול מאד.
זה היה בשנת תשמ"א, הרשטיק נסע לניו-יורק לצורך תפילות בימים נוראים בבית המדרש הגדול בפלטבוש, מספר ימים לפני ראש השנה, תפס אותו צינון חזק, הוא היה צרוד, באופן שהיה קשה עליו הדיבור, הוא לא ידע מה לעשות, כיצד יוכל להיות חזן עוד יומיים בראש השנה, בהשגחה פרטית שמש בית הכנסת בפלטבוש היה חב"דניק, שראה את מצבו והציע לו להגיע לרבי, ואמר לו: "מחר בבוקר, יום לפני ראש השנה, מביאים לרבי 'פדיונות' (פ"נים), לך לשם.
ר"ה באותה שנה חל בשבת והרבי קיבל קהל ביום חמישי, באותו יום היה גשם חזק, כולם עמדו ברחובות עם מטריות, חיכו שם הרבה אנשים. נכנסו מצד אחד של 770 ויצאו מהצד השני, התור הלך מהר. כל אחד נתן לרבי פ"נ, זה היה כמו קופסה של קלפי, ומסרו לרבי את הפדיונות, הרבי אמר לכל אחד "א גוט יאר" (שנה טובה), כשהגיע תורו הוא התקרב עד הרבי, והרבי אמר לו: "שלום עליכם! ווי הייסט איר?" (מה שמכם?) עניתי: "חיים לייזר הרשטיק". אז הרבי שואל: דער חזן? (החזן?) היית המום, זו פעם ראשונה שאני שם, והרבי שואל "דער חזן?" עניתי: יא (כן). הרבי אמר: קומט אריין! (היכנסו). הוא הכניס את הרשטיק לחדר, נשען על הדלת, זאת אומרת שגם אם הוא רוצה לצאת הוא לא יכול... הרשטיק היה עם הרבי לבד בחדר (כשבינתיים כל התור מחכה בחוץ...) בהתחלה הרבי פשוט חייך אליו... הרשטיק אמר לרבי: "אפשר דער רבי האט א טעות? (אולי הרבי טועה?) מיין טאטענ'ס א פעטער איז דא געווען דרייציק יאר צוריק און ער האט גרעדעט מיט'ן רבי'ן אפשר דריי שעה" (דוד של אבא שלי היה כאן לפני 30 שנה ודיבר עם הרבי אולי 3 שעות). (הם דיברו בלימוד, הדוד הזה קראו לו ר' מרדכי הרשטיק, הוא היה תלמיד חכם אדיר, הוא גם היה בעל תפילה אבל בעיקר תלמיד חכם). הרבי לא התייחס לזה אלא שאל "ווער איז געווען דער חזן אין דער גרויס'ן שול אין תל אביב?" (מי היה החזן בבית הכנסת הגדול בתל אביב?) עניתי לו: "דאס בין איך געווען" (זה הייתי אני). המשיך הרבי: "איך האב אייך אריין גערופ'ן זאג'ן א גרוייס'ן יישר כח פאר דעם גרוייס'ן קידוש השם" (קראתי לכם פנימה כדי לומר לכם יישר כח גדול על ה'קידוש השם' הגדול). ואז הרבי התחיל לתת שיחה מה זה קידוש השם. קידוש השם בחיים זה עוד יותר מקידוש השם של אחד שנפטר. לחיות את הקידוש השם אחרי זה זה גם קשה... הרבי נתן א גאנצע תורה, הוא לא זוכר בדיוק את מה שהרבי אמר כי הוא נורא התרגש, והיות והוא היה צריך להיות שליח ציבור בפלטבוש בבית המדרש הגדול הוא בלחץ, כי היה מצונן ואינו יכול ככה להתפלל, אז הרבי אמר לו "א חזן דארף זיין געזונט" (חזן צריך להיות בריא). שיצא מהרבי חשב לעצמו מה זאת אומרת, חזן צריך להיות בריא? ואם הוא לא בריא אז שלא ישיר?! שלא יתפלל?! אלא שמיד אח"כ עבר לו הצינון כלא היה, והתפילות היו ממש טובות. ואז הבין שהרבי בעצם אמר כלפי שמיא, "חזן צריך להיות בריא". וצדיק גוזר הקב"ה מקיים, וברכתו התקיימה,
הקבלת פנים שקיבל מהרבי בחדרו הקדוש על אירוע שהיה תשע שנים לפני כן חיזק אותו מאוד, (הפוך ממה שאמרו לו אז כמה מחסידי חב"ד בת"א...)
מתוך הקובץ "מלכות תהפך למינות" – מבטו של הרבי מיליובאוויטש על צינות ומדינת ישראל
