זה הולך על כל הדיון פה שאתם מראים איך אפשר לדייק אחרת מדיוקים שעשו. וזה משליך על הכל. שהאחריות לעלות דברים בספר ולומר שעתו של רב פלוני היא כככה או אחרת לא קלה.
מרן ציין למשנה הלכות, ושם כתב כך
שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן לו
היוצא לן בס"ד דלכתחלה לא יאכל אפילו כשיעור כדי שיכלול בברכה אחרת היכא דמספקא ליה בברכה אחריתי ומיהו בדיעבד הרוצה לסמוך על הט"ז כדאי הוא לסמוך עליו וכן הסכים הא"ר כדבריו אות כ"ז והמאמ"ר אות ל"ז וכתב שם דגם הב"י רק לכתחלה קאמר ובמש"ז כתב דגם לרמ"א בדיעבד גמור יכול לכלול ועיין ח"א כלל נ"א אות כ' אבל בח"ש שליכא חיוב כלל לפענ"ד אין לכלול אותו בברכה מעין ג' כלל ושוא"ת עדיף כנלפענ"ד ע"כ.
מפורש שהתייחס לעצם הדין, וגם בזה בסוף דבריו קיבל הרב עובדיה את דברי הט"ז למי שרוצה לסמוך.
ואדרבה עד שאתה מעיר על הרב מלכה - תעיר על 'מאורות' שלא דייקו בזה, וקראו 'רק' מלמעלה, ולא כתבו שדעת הרב עובדיה שהרוצה לסמוך על הט"ז יש לו על מה לסמוך.
איני נכנס לנידון כאן, כי עדיין לא הבנתי את הויכוח, אבל באופן כללי זה שמרן מציין לאיזה שו"ת אינו אומר שהוא מסכים עם מש"כ שם.
כאן הוא כתב ועכ"פ הרוצה לסמוך בזה על הט"ז והאחרונים הנ"ל יש לו על מה שיסמוך וכ"כ בשו"ת משנה הלכות.
הדיון שלנו היה על מה הולך 'הרוצה לסמוך וכו', האם רק על האוכל י"ח גרם, או על כל ספק שיש, ובזה הבאתי את המשנה הלכות שציין מרן זצ"ל שמבואר דקאי על עצם הדין.
אני עדיין לא מבין באיזה נקודה, כלומר באיזה מקרה, כתב הרב @יוסף דהן שדברי ההליכות ברכות דלא כחזו"ע.
ביקשתי מהרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א והוא השיג לי ושלח לי במייל, בבקשה.
לא אני ביקשתי. אבל מודה לך ומשבח אותך מאוד על הזריזות.
מוריד את הקובץ לשמוע גם.
זה אח של:
מכתב גלוי לרבי יקותיאל אוהב ציון, היזהר שלא תיקרא תלמיד המבעט ברבותיו
ב''ה ב''ה למעלת כבוד מודעי משכבר הימים כרכא דכולא ביה, ב'ן פור'ת יוסף, ח''ר יקותיאל אוהב ציון נר''ו, בעל ספר שו''ת יעלת חן, זכר עשה ועו''ס ראה ראיתי אשר נטית גלילי ידיך במכתב גלוי עם תוכחת מגולה ואהבה מסותר'ת למרן חמדת ישראל רבינו יצחק יוסף שליט''א, ובאו בדבריך תוכחה על אשר אמר שהמשנה ברורה אינו...
forum.moreshet-maran.com
מכתב שני גלוי אל הרב יקותיאל אוהב ציון - האם המשנה ברורה מתאים לפי פסקי הספרדים
אל כבוד מעלת החכם הנעלה והמרומם אשר אנכי מכבדו ומוקירו באמת ח"ר יקותיאל אברהם אוהב ציון ינטריה רחמנא ויפרקיניה מכל בישא ועקתא הנה אנכי מניף קן קלמוסי בשנית אודות דברי מעלת כבודך על דרכו ההילכותית של מרן גאון ישראל ותפארתו המשנה ברורה, בהיות שתכף אוכיחך ואערכה לעיניך כי כד ניימת ושכיבת כתבת חלק...
forum.moreshet-maran.com
מכתב תגובה ומחאה בענין מכתב שהופץ ברשות הרבים ע"י הר' יקותיאל אוהב ציון
לפני כמה ימים הועלה כאן מכתב מחוצף, וכמובן נמחק ע"י המערכת. כעת קיבלתי מכתב של הגאון רבי אושרי אזולאי שליט"א, בו מגולל את הדברים ממבט תורני.
forum.moreshet-maran.com
בהקלטה לא שומעים שמדובר על אחד מבניו של הרוגי מרון. (לא שזה משנה כ"כ בפסק, כי יוצא שמותר מ"מ) אבל מהיכן מרן ידע על מי דיברו בשאלה?
למה פנית דוקא אליו? יותר נכון, למה חשבת שיש לו את ההקלטה? מעניין.
לא הבנתי מאי נפקא מינא? ביקשו הוא עשה חסד והשתדל בעניין ומגיע לו ייש"כ. בואו כולנו נזכור שבין המיצרים עכשיו.
דברתי אתו על זה כבר(אחרי הוידאו שהעלו כאן שהרשל"צ שליט"א דיבר על זה דרך אגב) ואמר ששמע הקלטה אז ביררתי אם יש לו בהישג יד.
אולי גופא - כבוד הוא בעניין הקדיש בלבד
החי"א שציין הרב שליט"א כתב בסתמא 'משא"כ באבילות י"ב חודש', כלומר חילק בין אבילות שבעה ושלשים לאבילות י"ב חדש. מדבריו נראה שכל מה שנוהג בי"ב חדש נוהג בקטן שהגדיל, דאל"ה הו"ל לחלק בין אבלות י"ב חדש של שמיעת מוזיקה לבין קדיש בתוך י"ב חודש, ולא זהו חילוקו, ודוק.
מ"מ המקרה המדובר לא היה על קטן שהגדיל באמצע ימי השבעה אלא אחרי. ומרן שליט"א כנראה רצה להביא ראייה לדבריו שאפילו באמצע ימי השבעה שהגדיל הדבר לא ברור שאסור, רק על כל פנים כתב להחמיר. אבל רק במקרה הספציפי של תוך ימי השבעה.
לא הבנתי, לגבי י"ב חדש מה ההבדל מתי הוא הגדיל? בכל מקרה הוא פטור מהשבעה, ועל זה אין נידון. הסברא שחייב בדיני י"ב חדש קיימת בכל מקרה.
ושוב ראיתי במקורות בפנים, והדברים נאמרו על קדיש וכדו' וכמו שאמרתי, וחבל שלא קראת את כל ההערה של מרן שליט"א לפי הקושיא:
"
יב) קטן שהגדיל באמצע ימי "השבעה" לענין אבלות י"ב חודש
הנה דין זה הוא מחלוקת בין המהר"ם מרוטנבורג להרא"ש תלמידו (בסוף מועד קטן), דהמהר"ם סבירא ליה דחייב להתאבל אחר שיגדיל שבעה ושלשים מיום שנעשה גדול, דהוה ליה כשמע שמועה קרובה ברגל שמתאבל אחר הרגל שבעה ושלשים. ואף על גב דהתם ימי הרגל עולין למנין שלשים היינו לפי שנהג בהם איסור גיהוץ ותספורת, אבל כאן בקטנותו לא נהג כלום. ואף על פי שיש לחלק קצת בין שמע ברגל לנידון זה, דהתם גברא בר חיובא הוא, אלא דיומא הוא דקגרים, אבל הכא גברא לאו בר חיובא הוא כלל, ואם כן נימא כיון דבשעת מיתה לא היה ראוי להתאבל יפטר עולמית, הא ליתא, דאין דיחוי למצות. אבל הרא"ש שם פליג עליה, וכתב, תופס אני אותה סברא שיש לחלק בין היכא דגברא בר חיובא הוא ויומא גרים, לקטן דשבעה שהיה לו להתאבל פטור מחמת קטנות, פקע מיניה חיוב אבילות לעולם. ודמי להא דאמר בפרק מי שהיה טמא, קטן שהגדיל בין ב' פסחים דסבר רבי נתן שני תשלומין לראשון וכל שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לשני, וכן נמי הא דיושבים על שמועה קרובה ז' ול' אינה מצוה בפני עצמה, אלא תשלום לאבלות שהיה לו לעשות מיד אחר הקבורה כשידע, וכשלא ידע תקנו שיש לו תשלומין כל שלשים יום, והיכא דידע ולא נתחייב לא שייך ביה תשלומין, מידי דהוה אחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני של חג, דלא שייך ביה תשלומין וכו'. ע"כ. ועיין בשו"ת מהרש"ם שהוכיח מגמ' ברכות נא. דגם באדם שייך דיחוי.
ודעת רבינו ירוחם כהמהר"ם שהוא רבו של הרא"ש. וכן פסק הב"ח שם, שיש לחייבו באבלות. גם בשו"ת יד אליהו כתב, שיש לחייב את הקטן לישב באבלות בימים הנותרים. אולם הטור (סימן שצו) פסק כדעת אביו הרא"ש דבטל ממנו דין אבלות ואינו חייב בו. וכן הכריע מרן בבית יוסף (סימן שצו), משום דהלכה כדברי המיקל באבל. וכן פסק בשלחן ערוך שם סעיף ג', דקטן שהגדיל בתוך השבעה, בטל ממנו כל דין אבלות, ואינו חייב בו. ע"כ. וע"ש בט"ז שהאריך להוכיח כדעת מרן השלחן ערוך שפסק כהרא"ש.
ובאחרונים נחלקו בזה מערכה לקראת מערכה, וע"ע בזה בשו"ת שאגת אריה (סימן יז), ובטורי אבן, ובגשר החיים (פרק יט סעיף ג' אות ג), ובשו"ת יביע אומר חלק ג' (דף ק ע"א חלק אורח חיים סימן כח אות כה). ע"ש. ובספר כל בו להלכות אבלות (עמוד 270) הביא שהרב יד אליהו פוסק לחייבו על כל פנים באבלות בימים הנותרים. וע"ש במה שהאריך בזה. ועל כל פנים לדינא לדידן דנקטינן כדעת מרן השלחן ערוך, אין לקטן לנהוג אבלות גם אם הגדיל בתוך שבעה.
ותמיהני על מה שכתב בספר יקרא דחיי (עמוד 37) דקטן שהגיע למצוות בתוך שבעת ימי אבלות, מתחיל לנהוג דיני אבילות מיום הבר מצוה ואילך, ו"חייב" להשלים את הימים הנותרים בלבד. והיאך פסק בזה לדידן נגד דעת מרן השלחן ערוך, הא מלבד דקיימא לן דהלכה כדברי המיקל באבל, כאן ספר תורה גבן הוא מרן השלחן ערוך דסבירא ליה הכי. וראה מה שכתבנו במבוא לספר ילקוט יוסף חלק א' (מהדורת תשס"ד) באורך ורוחב שאין לפוסק להורות הלכה נגד דעת מרן השלחן ערוך. וכל החולק על השלחן ערוך כאילו חולק גם על מלאך המגיד, כי מרן הבית יוסף ומלאך המגיד שניהם יצירה רוחנית אחת. [חזון איש]. [ומה שכתב ביקרא דחיי שם, דהמיקל לפטור את הקטן גם מלהשלים את הימים שנותרו עד לסוף שבעה, יש לו על מה שיסמוך, למה כתב בלשון יש לו על מה שיסמוך, הוה ליה לכתוב שכן הוא מעיקר הדין כדעת מרן השלחן ערוך].
ואמנם כל זה לענין דיני ומנהגי האבלות של השבעה והשלשים, אבל לענין אמירת קדיש ולערוך אזכרה ולימוד לעילוי נשמת אביו או אמו, נראה דקטן שהגדיל באמצע השבעה חייב בזה מדין כיבוד אב ואם. וז"ל הרב חיי אדם (כלל קסח דין ו'): דמשמע דגם אבלות של י"ב חודש פטור, ואפשר שיש לחלק דבשלמא ז' ושלשים שהם מצות שקבעו חכמים באבל, כיון שהיה פטור בשעת חובתו אין לו תשלומין, מה שאין כן באבילות י"ב חודש שאינו אלא משום כיבוד אב ואם ויש לומר דעל כל פנים בזה חייב. והובא בפתחי תשובה (סימן שצו אות ד'). ובאמת שהדברים מסתברים שעל הבן לומר קדיש במשך הי"ב חודש כדי לכבד את אביו, שהרי אמירת הקדיש מועילה לנשמת הנפטר להעלותו ממדרגה למדרגה כאשר ביארנו לעיל, וממילא הגם שהבן היה פטור בזמן החיוב, מכל מקום לענין אמירת קדיש וכדו' יש לומר דחייב משום כיבוד אב ואם."
"
יב) קטן שהגדיל באמצע ימי "השבעה" לענין אבלות י"ב חודש
הנה דין זה הוא מחלוקת בין המהר"ם מרוטנבורג להרא"ש תלמידו (בסוף מועד קטן), דהמהר"ם סבירא ליה דחייב להתאבל אחר שיגדיל שבעה ושלשים מיום שנעשה גדול, דהוה ליה כשמע שמועה קרובה ברגל שמתאבל אחר הרגל שבעה ושלשים. ואף על גב דהתם ימי הרגל עולין למנין שלשים היינו לפי שנהג בהם איסור גיהוץ ותספורת, אבל כאן בקטנותו לא נהג כלום. ואף על פי שיש לחלק קצת בין שמע ברגל לנידון זה, דהתם גברא בר חיובא הוא, אלא דיומא הוא דקגרים, אבל הכא גברא לאו בר חיובא הוא כלל, ואם כן נימא כיון דבשעת מיתה לא היה ראוי להתאבל יפטר עולמית, הא ליתא, דאין דיחוי למצות. אבל הרא"ש שם פליג עליה, וכתב, תופס אני אותה סברא שיש לחלק בין היכא דגברא בר חיובא הוא ויומא גרים, לקטן דשבעה שהיה לו להתאבל פטור מחמת קטנות, פקע מיניה חיוב אבילות לעולם. ודמי להא דאמר בפרק מי שהיה טמא, קטן שהגדיל בין ב' פסחים דסבר רבי נתן שני תשלומין לראשון וכל שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לשני, וכן נמי הא דיושבים על שמועה קרובה ז' ול' אינה מצוה בפני עצמה, אלא תשלום לאבלות שהיה לו לעשות מיד אחר הקבורה כשידע, וכשלא ידע תקנו שיש לו תשלומין כל שלשים יום, והיכא דידע ולא נתחייב לא שייך ביה תשלומין, מידי דהוה אחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני של חג, דלא שייך ביה תשלומין וכו'. ע"כ. ועיין בשו"ת מהרש"ם שהוכיח מגמ' ברכות נא. דגם באדם שייך דיחוי.
ודעת רבינו ירוחם כהמהר"ם שהוא רבו של הרא"ש. וכן פסק הב"ח שם, שיש לחייבו באבלות. גם בשו"ת יד אליהו כתב, שיש לחייב את הקטן לישב באבלות בימים הנותרים. אולם הטור (סימן שצו) פסק כדעת אביו הרא"ש דבטל ממנו דין אבלות ואינו חייב בו. וכן הכריע מרן בבית יוסף (סימן שצו), משום דהלכה כדברי המיקל באבל. וכן פסק בשלחן ערוך שם סעיף ג', דקטן שהגדיל בתוך השבעה, בטל ממנו כל דין אבלות, ואינו חייב בו. ע"כ. וע"ש בט"ז שהאריך להוכיח כדעת מרן השלחן ערוך שפסק כהרא"ש.
ובאחרונים נחלקו בזה מערכה לקראת מערכה, וע"ע בזה בשו"ת שאגת אריה (סימן יז), ובטורי אבן, ובגשר החיים (פרק יט סעיף ג' אות ג), ובשו"ת יביע אומר חלק ג' (דף ק ע"א חלק אורח חיים סימן כח אות כה). ע"ש. ובספר כל בו להלכות אבלות (עמוד 270) הביא שהרב יד אליהו פוסק לחייבו על כל פנים באבלות בימים הנותרים. וע"ש במה שהאריך בזה. ועל כל פנים לדינא לדידן דנקטינן כדעת מרן השלחן ערוך, אין לקטן לנהוג אבלות גם אם הגדיל בתוך שבעה.
ותמיהני על מה שכתב בספר יקרא דחיי (עמוד 37) דקטן שהגיע למצוות בתוך שבעת ימי אבלות, מתחיל לנהוג דיני אבילות מיום הבר מצוה ואילך, ו"חייב" להשלים את הימים הנותרים בלבד. והיאך פסק בזה לדידן נגד דעת מרן השלחן ערוך, הא מלבד דקיימא לן דהלכה כדברי המיקל באבל, כאן ספר תורה גבן הוא מרן השלחן ערוך דסבירא ליה הכי. וראה מה שכתבנו במבוא לספר ילקוט יוסף חלק א' (מהדורת תשס"ד) באורך ורוחב שאין לפוסק להורות הלכה נגד דעת מרן השלחן ערוך. וכל החולק על השלחן ערוך כאילו חולק גם על מלאך המגיד, כי מרן הבית יוסף ומלאך המגיד שניהם יצירה רוחנית אחת. [חזון איש]. [ומה שכתב ביקרא דחיי שם, דהמיקל לפטור את הקטן גם מלהשלים את הימים שנותרו עד לסוף שבעה, יש לו על מה שיסמוך, למה כתב בלשון יש לו על מה שיסמוך, הוה ליה לכתוב שכן הוא מעיקר הדין כדעת מרן השלחן ערוך].
ואמנם כל זה לענין דיני ומנהגי האבלות של השבעה והשלשים, אבל לענין אמירת קדיש ולערוך אזכרה ולימוד לעילוי נשמת אביו או אמו, נראה דקטן שהגדיל באמצע השבעה חייב בזה מדין כיבוד אב ואם. וז"ל הרב חיי אדם (כלל קסח דין ו'): דמשמע דגם אבלות של י"ב חודש פטור, ואפשר שיש לחלק דבשלמא ז' ושלשים שהם מצות שקבעו חכמים באבל, כיון שהיה פטור בשעת חובתו אין לו תשלומין, מה שאין כן באבילות י"ב חודש שאינו אלא משום כיבוד אב ואם ויש לומר דעל כל פנים בזה חייב. והובא בפתחי תשובה (סימן שצו אות ד'). ובאמת שהדברים מסתברים שעל הבן לומר קדיש במשך הי"ב חודש כדי לכבד את אביו, שהרי אמירת הקדיש מועילה לנשמת הנפטר להעלותו ממדרגה למדרגה כאשר ביארנו לעיל, וממילא הגם שהבן היה פטור בזמן החיוב, מכל מקום לענין אמירת קדיש וכדו' יש לומר דחייב משום כיבוד אב ואם."
