יישר כח,
רק יש להוסיף שמחמת החומר של המצה שהוא קשיח וכמעט לא ניתן לדחיסה מוחלטת, לכן תמיד נשארים אוירים מועטים שקשה לדוחסם.
אמנם אם נבדוק ע"י מים, באופן שנרכך את כל המצה ונהפוך אותה לגוש אחד נוכל לראות שבאמת יכנס משקל של 26 גרם לנפח של 27 סמ"ק. ואמר לנו הכימאי ד"ר ליכט שזאת בדיקה נכונה שמשקפת את המציאות.
להלן מכתב מאת הכימאי המומחה הרב ד"ר אליהו ליכט הי"ו,
בו הוא מאשר את רמת הדיוק של מדידה זו שנעשתה בבקבוק תינוק עם מים,
ומבאר שיש בה כדי לשקף ולדעת יחס נפח המצה למשקלה,
ושלמסקנה אכן המדידה במים משקפת ביתר דיוק, שאכן נפח מצת מכונה ומשקלה שווים ממש בקירוב.
וזו נוסח השאלה:
ב"ה. כ"ט ניסן התשפ"א. לכבוד ידידנו הנכבד ונעלה, מיחידי סגולה, מזכה הרבים בחכמה שבידו, הרב ד"ר אליהו ליכט הי"ו, שוב הנני מודה על העבר, שזיכה אותנו והועיל לנו במידע חשוב ובניסוח מדוייק, בעבור בירור דבר ה' זו הלכה, אשריו ואשרי חלקו! וכעת על עסקי עתה באתי, לברר בסיוע מכבודו, עבור מו"מ שיש בין כמה תלמידי חכמים מורי הוראות, בענין החללים שבמצת מכונה.
אנו עוסקים לברר דוקא לפי השיטה שסוברת למדוד שיעורי אכילה לפי כמות "גוף המאכל נטו", שיש ממנו הנאת גרון והנאת מעיים, למעט "כל" החללים הקיימים, "ואפילו הזעירים ביותר", (שכך היא דעת גדולי רבותינו הספרדים מעתיקי השמועה דור אחר דור, כמבואר בכתובים).
ערכנו מדידה (מתועדת בהסרטה) של מצת מכונה במשקל כ-30 גרם, ועמדה על כ-30 סמ"ק, באופן זה: הכנסנו מים בכמות 70 סמ"ק לתוך בקבוק תינוק, אח"כ ריסקנו מצה אחת ששקלה כ-30 גרם לתוך הבקבוק, בחשנו מעט בכפית עד שתתרכך המצה כהוגן, ע"מ שהמים יחלחלו בכל חלקיה, ולא ישארו כלל חללים ריקים, אחר שהתרככה המצה, השוינו ע"י כפית את השטח העליון של המצה המרוסקת הרוויה במים, ומפלס המצה הרוויה עמד על כ-100 סמ"ק. מכאן הסקנו שהכמות של גוף המצה נטו ללא החללים שבה כלל, ואפילו הזעירים ביותר, משתווה פחות או יותר למשקלה, כ-30 סמ"ק, לכ-30 גרם.
אולם יש מי שטוען לנו ש"גוף המצה" הוא דחוס מאד ללא חללים כלל, (והיינו לאחר שמסירים הבועות אויר הנראות לעין, ומגיעים לעובי המרכזי של המצה, ונראה לעין שהוא דחוס מאד), וגוף המצה הנזכר שהוא דחוס ללא חללים, משקלו הסגולי קל מן המים, והכמות של 30 גרם מצה, יתירה מכמות של 30 גרם מים בשליש לפחות. ולטענתנו מן המדידה הנזכרת שעשינו, שהרי מפלס המצה הרוויה, לא עלה בבקבוק יותר משלושים סמ"ק, השיב לנו, שהוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה, מ''מ תכונת המצה לספוג אל תוך החומר עצמו, ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים, כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, ושאפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע, כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא. ע"כ.
אולם לפי הבנתנו, בכל מקום שהמים כן יצליחו לחדור מאליהם, (ללא שינוי מהותי במרכיבי היסוד של המוצר, כגון בישול או שינוי אחר במהות המרכיבים), בהכרח שאינו חודר לתוככי המרווחים הטבעיים שבין צפיפות החומר הנקרא "מסה", כלומר שאין המים חודרים ב"גוף" החומר, אלא חודרים בתוך חללים הקיימים בין חלקי החומר. ודמות ראיה, שאם ניתן חתיכות עץ או קלקר במים הם יצופו, שהם קלים מן המים ביסודם, מחמת שצפיפות החומר היסודי שממנו עשויים, הנקרא מסה, היא דלילה, ואף שישהו בתוך המים זמן מה, לא יחלחלו המים בין המרווחים הטבעיים ולא ימלאו אותם, ולכן גם לא ישקעו העץ והקלקר לאחר זמן. ואם במצה ראינו שכן מתמלאים הנקבים, ושוקעת המצה, נמצינו למדים שאינם מרווחים טבעיים השייכים למסה, אלא סתם חללים זעירים שנמצאים בין חלקי החומר ואינם מ"גופו".
אודה מאד לכבודו אם יואיל לחוות דעתו הרמת'ה, לפי הידע המקצועי והנסיון שרכש בתחומים אלו, ושכרו כפול ומכופל מן השמים, שזכות הרבים תלויה בו, בכבוד רב ובהערכה, שמעון ללוש ס"ט, ראש כולל "חכמת שלמה", ובית ההוראה "טהרת יוסף" - אלעד, שע"י קו ההלכה הספרדי הארצי, בנשיאות מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.
וזה מה שהשיב (בתאריך א' אייר התשפ"א):
הרב שמעון ללוש שליט"א, שלום רב. להלן תשובתי על שאלתכם.
א. לעניות דעתי הצדק אתכם, והניסוי שעשיתם אמנם מראה שהנפח "נטו" של המצה בסמ"ק קרוב מאד למשקלה בגרמים.
ב. הטענה שתיתכן גם ספיחה כימית או כימית-למחצה של מים למרכיבי המצה היבשים היא אמנם נכונה בעקרון, אבל אין זה נכון שהמשקל הסגולי "חייב" לעלות בשל ספיחה כזו. משקל החומר שאליו נספחו המים באופן זה אמנם יגדל, אבל בהרבה מקרים גם הנפח יגדל (החומר "יתנפח"), כך שהמשקל הסגולי לא ישתנה בהרבה. למיטב הבנתי - זה המצב גם במרכיבי המצה העיקריים (עמילן וחלבון), ולכן הגידול בנפח של תוכן הבקבוק בניסוי שערכתם משקף בקירוב רב את נפח הנטו המקורי של המצה.
ג. לגבי הראיות שהבאתם מכך שחמרים רבים המוכנסים למים צפים בתחילה ושוקעים רק לאחר זמן - ברצוני להעמיד דברים על דיוקם: בדרך כלל תופעה זו נובעת מכך שחמרים אלה הם "נקבוביים", כלומר, יש בהם חללים קטנים רבים שבתחילת הכנסתם למים הם עדיין מלאים אויר ולכן "משקלם הסגולי" קטן והם צפים, ובהדרגה האויר יוצא מהחללים הנ"ל המתמלאים במים, מה שגורם לעליית "המשקל הסגולי" ולשקיעה. זה המצב באבקות שונות, מוצרי אפיה וגם ברוב סוגי הנייר. עץ וקלקר אינם שוקעים גם לאחר זמן רב - לאו דוקא בגלל שמשקלם הסגולי האמתי הוא נמוך כ"כ, אלא בעיקר משום שחלק נכבד מהחללים שבהם סגורים ע"י מחיצות שהמים אינם חודרים דרכן. בברכה, ד"ר אליהו ליכט, שירותי מעבדה ומידע.
עד כאן.
ועיין עוד
כאן.
