• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

תינוק שנולד בער"ש לפני צאה"כ דר"ת

עצם השאלה יש בה תמיהה, שכן ברור שלא שייך להקל בשאלה של חילול שבת כמו ר"ת, שהרי כיום ברור ששיטת ר"ת נסתרת מהמציאות של השקיעה, ומחמירים כדעתו משום שחוששים שביאורו בכוונת הגמרא נכון, וגם בכה"ג חובה לקבל את ד' חז"ל לחומרא משום 'לא פלוג', אך כלפי דאורייתא ודאי של"ש לומר כן.
 
עצם השאלה יש בה תמיהה, שכן ברור שלא שייך להקל בשאלה של חילול שבת כמו ר"ת, שהרי כיום ברור ששיטת ר"ת נסתרת מהמציאות של השקיעה, ומחמירים כדעתו משום שחוששים שביאורו בכוונת הגמרא נכון, וגם בכה"ג חובה לקבל את ד' חז"ל לחומרא משום 'לא פלוג', אך כלפי דאורייתא ודאי של"ש לומר כן.
כמה דברים תמוהים במשפט אחד... ובמשפט אחד אפשר להשיב עליהם עיין ביביע אומר...
 
"שיטת רבינו תם נסתרת מהמציאות"
כבודו נסתר מן המציאות, והמציאות נסתרת מכבודו.
המציאות מראה ששיטת רבינו תם היא היא הנכונה. שקיעת האור היא בדיוק בזמן רבינו תם, והוא מתבסס עליה.
וכבר כתב הביאור הלכה סימן רצג ד"ה שיראו, שכל הכוכבים הנראים קודם שיסתלק האור מן כל כיפת הרקיע באותו צד ששקעה שם חמה, אין לסמוך על הכוכבים, ואפילו לא על הקטנים. ושכן דעת הגר"א. כיע"ש.

ובנוסף לכך, שמעתי מת"ח גדול כי המעיין בשו"ת יביע אומר ח"ז סימן מא, בתשובה המפורסמת לענין מילה,
יראה שם נכוחה באות ט, כי מרן זצוק"ל ס"ל שרב האיי ורב שרירא ס"ל כרבינו תם (וכמ"ש גם ביביע אומר ח"ב סימן כא אות ב ואות ב בהדיא),
וגם דעת הרמב"ם כר"ת,
ואם כן נשאר רק דעת רבי אברהם בן הרמב"ם, ורב נסים גאון,
והנה, מהרי"ף בקונטרס בין השמשות הנדפס מחדש (נדפס מכתב יד בשנת תשעד, בשנת פטירתו של מרן) האריך להסביר דברי רבינו אברהם דס"ל אף הוא כר"ת. ובאמת שכל מעיין בדבריו יראה שכך מפורש בהם.
ובנוגע לשיטת רב נסים גאון, הנה מן התשובה שהביא מהר"ם אלאשקר סימן צז אין ראיה מוחצת, רק מדבר לענין תפילת מנחה (וכבר ידוע שכמה ראשונים דס"ל כר"ת סוברים שאין להתפלל אלא עד תחילת השקיעה, וכן דעת ר"ת עצמו בתוספות זבחים נו.)
ובחידושי רב נסים גאון לברכות ב. מפורש כרבינו תם שהשקיעה היא שקיעת האור ולא העגולה, וכן כתב מהרי"ף בקונטרס הנ"ל כת"י מתשובה של רב נסים. כיע"ש.
נמצא א"כ שיש סיבה גדולה לפסוק כהשבט הלוי והגרי"ש אלישיב והאגרות משה, שיש לדחות המילה ליום ראשון, דהא אין את הצדדים שכתב מרן זצוק"ל שם באות ט.
 
קודם כל לא צריכים לראות אור עד 72,
כנראה שכת"ר לא למד הסוגיא כדבעי.
בתוספות שבת לד: ולה. ופסחים צד. מפורש שעד ג' מיל ורביע. דהיינו 58 וחצי דקות (לאחר מכן פלגא דדנקא של אדמימות, שנחלקו עליה רבה ורב יוסף, ואח"כ בין השמשות ואח"כ צאת הכוכבים שהוא כבר חושך גמור גמור, סה"כ 72. וברשב"א שם מפורש שבתוך בין השמשות לפעמים מחשיך ולפעמים בסופו, ועל כן הוא ספק. ע"ש).
והנה לך תמונה מ-58 דקות (צולמה בבית שמש, אתה יכול לבדוק באותו יום מתי היתה שקיעה):
1720049418909.png
 
והנה לך תמונה מ-58 דקות (צולמה בבית שמש, אתה יכול לבדוק באותו יום מתי היתה שקיעה):
הצג קובץ מצורף 22162
וזו תמונה מבין השמשות
הצג קובץ מצורף 22163

וזו תמונה מהלילה (72 דקות)
הצג קובץ מצורף 22164

רואים בפירוש כיצד דברי חז"ל מדוייקים, ועל כן לשון הגמרא "הכסיף העליון", ופירש רש"י: "השחיר". וכ"כ כל הראשונים.
אם לזה התכוונו האוחזים בשיטת ר''ת
זה לשון ר''י שהוא אבי אבות השיטה הנ''ל - כתב האור זרוע (הלכות מילה עמ' כו') השיב ר' יצחק בן שמואל זלה''ה על בן הנולד סמוך לחשכה אך היה נראה יום אבל היו נראים כוכבים קטנים מאוד נ''ל כי יש לסמוך כל הכוכבים לספק לכל הפחות ולמול למחרת כיון שלא היה הרקיע מזהיר כעין אור היום .... עכ''ל
מצא את ההבדלים - הלזה קרא ר''י שהיה נראה יום ומזהיר כעין אור היום אתמההה???


רואים בפירוש כיצד דברי חז"ל מדוייקים, ועל כן לשון הגמרא "הכסיף העליון", ופירש רש"י: "השחיר". וכ"כ כל הראשונים.
ממש לא כל הראשונים הרשב''א כתב להדיא שהכסיף מלשון כסוף וכן הוא בירושלמי
ובכלל גם מש''כ רש''י השחיר - בלשון שלהם כל מראה חזק (בלשוננו כהה) נקרא השחיר
 
אם לזה התכוונו האוחזים בשיטת ר''ת
זה לשון ר''י שהוא אבי אבות השיטה הנ''ל - כתב האור זרוע (הלכות מילה עמ' כו') השיב ר' יצחק בן שמואל זלה''ה על בן הנולד סמוך לחשכה אך היה נראה יום אבל היו נראים כוכבים קטנים מאוד נ''ל כי יש לסמוך כל הכוכבים לספק לכל הפחות ולמול למחרת כיון שלא היה הרקיע מזהיר כעין אור היום .... עכ''ל
מצא את ההבדלים - הלזה קרא ר''י שהיה נראה יום ומזהיר כעין אור היום אתמההה???
נעשה קצת סדר:
א. כל הכוכבים שנראים עד 58.5 דקות לאחר שקיעת גלגל החמה לדעת השו"ע הם כוכבים גדולים ודינם כיום גמור ומותר לעשות מלאכה כמבואר בסימן רס"א.
ב. והטוען שאומר שבעל השמועה הלו הוא ר"י, לא דקדק יפה בשמועה, דהרי הב"י בסימן רס"ב ס"ה הביא דברי ר"י במלואם בשו"ע ומאידך בסעיף ו' הביא בשם הגהות מיימוניות והסמ"ג בשם ר"י שאם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור ונראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו מחר שבת ויו"ט. והנה השו"ע ראה גם דברי האור זרוע בשם ר"י וא"כ פסק בשו"ע בסימן רס"א שמותר לעשות מלאכה עד 58.5 דקות לאחר השקיעה וכל אותם כוכבים שנראים קודם לכן הרי הם גדולים.
ועוד ההבדל שיש בין סעיף ה' לסעיף ו', שבסעיף ה' נראה לאדם שיש ספק שמחמת שראה כוכבים קטנים ומאידך הרקיע מזהיר כעין אורה של יום דהיינו שיש מעט אור מעורבב עם חושך. ומאידך בסעיף ו' הכסיף עליון ותחתון ונראו ג' כוכבים בינונים ויש לסמוך עליהם אף לשבת.
ועוד שהסמ"ג בעצמו הביא לדברי ר"י והוא בסימן רנז' העתיק לשון הרמב"ם עד שיטהר הרקיע מן האור ובסימן לב' וכט' מוכח מיניה דס"ל כשיטת ר"ת וע"כ כדפרישית.
ממש לא כל הראשונים הרשב''א כתב להדיא שהכסיף מלשון כסוף וכן הוא בירושלמי
ירושלמי ברכות פ"א ה"א כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום, הכסיפו זהו בין השמשות השחירו נעשה עליון שוה לתחתון זהו לילה עכ"ל. הרי שלך לפניך שבין השמשות הוא הכספה וצאה"כ הוא כאשר השחירו שתי הצדדים. וכן הירושלמי הנ"ל הובא ברשב"א (שבת לה.) וז"ל ועוד יש להביא ראיה מברייתא דקא מייתי בירושלמי בפרק קמא דברכות (ה"א) כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום, הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו זהו לילה, והא אתיא כרב יוסף.
וכ"כ הרשב"א (בברכות ב:) ובא השמש ביאת אורו שנסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם, דהיינו סוף השקיעה.
ובכלל גם מש''כ רש''י השחיר - בלשון שלהם כל מראה חזק (בלשוננו כהה) נקרא השחיר
הרי במסכת פסחים (צג: וצד.) לדעת ר"י משקיעת החמה עד צאה"כ ד' מילין כמו שמעלות השחר עד הנץ החמה, והרי בעלות השחר יש רק כהות במזרח והוי יום גמור ע"פ שנראים הרבה כוכבים ע"כ כדי לקרוא יותר צריך להיות חושך גמור.
ועוד שלאחר 30 דקות ויותר העופות פורחים בשמים וזה ראיה שעדיין יום הוא כמובאר בגמרא.
ועוד שבסימן רס"ג סעיף יד' בשם הגאונים ושבולי הלקט אם ביום המעונן טעו ציבור וחשבו שחשכה והדליקו נרות והתפללו תפילת ערבית של שבת ואח"כ נפזרו העבים וזרחה החמה וכו' ולעניין עשית מלאכה בין בציבור בין ביחיד מותרים דהוי קבלה שבת בטעות עכ"ל. וכי תימה הכיצד אפשר להדליק נר בשעה שהרקיע נראה כחשוך ועד כדי שאם הם הרגישו שלאחר מכן נתפזרו ההעבים וזרחה החמה (אור החמה) מותרים בעשיית מלאכה, אלא ע"כ דדמדומי חשיכה לא הוי לילה, ולהטוען שמודבר בשקיעת גלגל החמה אפילו ביום מעונן אין חשש לטעות ככל פני מזרח עד מערב יש אפרירות ולא חשכה.
 
זה לשון ר''י שהוא אבי אבות השיטה הנ''ל - כתב האור זרוע (הלכות מילה עמ' כו') השיב ר' יצחק בן שמואל זלה''ה על בן הנולד סמוך לחשכה אך היה נראה יום אבל היו נראים כוכבים קטנים מאוד נ''ל כי יש לסמוך כל הכוכבים לספק לכל הפחות ולמול למחרת כיון שלא היה הרקיע מזהיר כעין אור היום .... עכ''ל
מצא את ההבדלים - הלזה קרא ר''י שהיה נראה יום ומזהיר כעין אור היום אתמההה???
ואני תמה על התמה בכמה פנים:
א. היכן נזכר בתשובה "אור יום". אלא רק כעין אורה של יום. ו"כעין" הכוונה לאחד חלקי כמה.
ב. איך בונים בניין על פי תמונות ולא על פי מראה העיניים. הרי ברור שבעיניים רואים אור יותר ברור מהתמונות.
ג. האם בכלל יצאתם לראות את המראה האמתי בשדה רחוק מבניינים ואור מלאכותי - שאתם מקשים ?
ד. עד לכ 60 דקות רואים אור ברור, וכך מעידים כל מי שיצא לראות. ואם כן איך אפשר שלא לומר על ביה"ש כעין אורה של יום?
ה. אחרי הכל איך מקשים כאשר לא יצאת לבדוק במקום פתוח ונקי מאור ועננים וכו'?
 
ממש לא כל הראשונים הרשב''א כתב להדיא שהכסיף מלשון כסוף וכן הוא בירושלמי
מה המקור?
ובכלל גם מש''כ רש''י השחיר - בלשון שלהם כל מראה חזק (בלשוננו כהה) נקרא השחיר
מה המקור?

[כדאי לזכור שהרשב"א ורש"י כתבו שצ"ה הוא לאחר ארבע מילין, דלדבריך היה צריך להיות מוזכר אצלם שיעור פחות מכך].
 
נעשה קצת סדר:
א. כל הכוכבים שנראים עד 58.5 דקות לאחר שקיעת גלגל החמה לדעת השו"ע הם כוכבים גדולים ודינם כיום גמור ומותר לעשות מלאכה כמבואר בסימן רס"א.
נעשה קצת סדר:
השו''ע פותח סעיף רסא' בלשון יש אומרים ... ולשון שכזה שפותח השו''ע אינו לשון מוכרע ויש הרבה דוגמאות בדבר ומאידך בסימן רצג' כתב השו''ע שבשלושה כוכבים לילה גמור ופשט דבריו כמו המנהג שהיה רווח כאן בארץ ולכן קשה לומר שהשו''ע הכריע במוחלט כר''ת

ב. והטוען שאומר שבעל השמועה הלו הוא ר"י, לא דקדק יפה בשמועה, דהרי הב"י בסימן רס"ב ס"ה הביא דברי ר"י במלואם בשו"ע ומאידך בסעיף ו' הביא בשם הגהות מיימוניות והסמ"ג בשם ר"י שאם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור ונראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו מחר שבת ויו"ט. והנה השו"ע ראה גם דברי האור זרוע בשם ר"י וא"כ פסק בשו"ע בסימן רס"א שמותר לעשות מלאכה עד 58.5 דקות לאחר השקיעה וכל אותם כוכבים שנראים קודם לכן הרי הם גדולים.
כוונתי הייתה פשוטה שהתוס' בשבת לד ובפסחים צד ובמנחות .. ועוד כולם הביאו שהפירוש הזה (מה שנקרא בלשוננו שיטת ר''ת) ר''י אמרו עכ''פ גם ר''ת כך דעתו ואין נפק''מ כ''כ
מש''כ הב''י (רסב' ) לא שייכא לעניננו לפי שאה''נ אם יצאו ג' כוכבים בינוניים וודאי שזה לילה לר''י

ועוד ההבדל שיש בין סעיף ה' לסעיף ו', שבסעיף ה' נראה לאדם שיש ספק שמחמת שראה כוכבים קטנים ומאידך הרקיע מזהיר כעין אורה של יום דהיינו שיש מעט אור מעורבב עם חושך.
אך אפשר לפרש שהרקיע מזהיר כעין אורה של יום - שיש מעט אור מעורבב עם חושך מפורש כתוב מזהיר כעין אורה של יום ולא כתוב כעין חושך בלילה

הרי שלך לפניך שבין השמשות הוא הכספה וצאה"כ הוא כאשר השחירו שתי הצדדים.
וכבודו רוצה לומר שהתמונות הנ''ל של בין השמשות זהו ההכספה ???? אנחנו חולקים על השמש בצהרי היום

הרי במסכת פסחים (צג: וצד.) לדעת ר"י משקיעת החמה עד צאה"כ ד' מילין כמו שמעלות השחר עד הנץ החמה, והרי בעלות השחר יש רק כהות במזרח והוי יום גמור ע"פ שנראים הרבה כוכבים ע"כ כדי לקרוא יותר צריך להיות חושך גמור.
אי אפשר לדמות עלות השחר לבין השמשות כי רב המרחק מאוד
ראשית הרמב''ם כתב להדיא שכל מצוות היום שעשה אותם מעלות השחר יצא בדיעבד ואין זה דומה כלל לבין השמשות ששם הדין שהדבר ספק גמור
וכן בעלות השחר מיד שעולה השחר הדין הוא שעתה עלות השחר ואין שום שלב של ספק כלשהו משא''כ בבין השמשות - ולכן הדימו הזה בין הין השמשות לבין עלות השחר הוא דימו מוטעה משום שאין דיניהם אותו דין כלל
ועוד שלאחר 30 דקות ויותר העופות פורחים בשמים וזה ראיה שעדיין יום הוא כמובאר בגמרא.
אינני יודע לא בדקתי
ועוד שבסימן רס"ג סעיף יד' בשם הגאונים ושבולי הלקט אם ביום המעונן טעו ציבור וחשבו שחשכה והדליקו נרות והתפללו תפילת ערבית של שבת ואח"כ נפזרו העבים וזרחה החמה וכו' ולעניין עשית מלאכה בין בציבור בין ביחיד מותרים דהוי קבלה שבת בטעות עכ"ל. וכי תימה הכיצד אפשר להדליק נר בשעה שהרקיע נראה כחשוך ועד כדי שאם הם הרגישו שלאחר מכן נתפזרו ההעבים וזרחה החמה (אור החמה) מותרים בעשיית מלאכה, אלא ע"כ דדמדומי חשיכה לא הוי לילה, ולהטוען שמודבר בשקיעת גלגל החמה אפילו ביום מעונן אין חשש לטעות ככל פני מזרח עד מערב יש אפרירות ולא חשכה.
היא הנותנת ...
 
א. היכן נזכר בתשובה "אור יום". אלא רק כעין אורה של יום. ו"כעין" הכוונה לאחד חלקי כמה.
דברי פשוטים מאוד, מפורש בר''י שמאחר והרקיע לא היה מזהיר כעין אור היום יש לדון ולומר שנכנסנו לבין השמשות נמצאת למד שרגע לפני בין השמשות הרקיע מזהיר כעין אור היום (ועתה תסתכל על התמונה של ה 58 דקות אחרי השקיעה הלזה תקרא מזהיר כעין אור יום - אנחנו חולקים על השמש בצהרי היום)

ב. איך בונים בניין על פי תמונות ולא על פי מראה העיניים. הרי ברור שבעיניים רואים אור יותר ברור מהתמונות.
נכון מאוד
אדרבא תקשה על החכם שהביא את התמונות - מכיוון שהביאו התמונות הוצרכתי לכתוב שאדרבא איפכא הוא

ג. האם בכלל יצאתם לראות את המראה האמתי בשדה רחוק מבניינים ואור מלאכותי - שאתם מקשים ?
כן

ד. עד לכ 60 דקות רואים אור ברור, וכך מעידים כל מי שיצא לראות. ואם כן איך אפשר שלא לומר על ביה"ש כעין אורה של יום?
שוב אנחנו חולקים על השמש בצהרי היום
ובנוסף לזה התשובה אינה ממין הטענה - לא כתבתי שלא רואים אור

ה. אחרי הכל איך מקשים כאשר לא יצאת לבדוק במקום פתוח ונקי מאור ועננים וכו'?
אותה שאלה שכתבת קודם
אלא שכאן כבר קבעת עובדה ועל פיה כבודו מקשה - ולא דובים ולא יער
 
נעשה קצת סדר:
השו''ע פותח סעיף רסא' בלשון יש אומרים ... ולשון שכזה שפותח השו''ע אינו לשון מוכרע ויש הרבה דוגמאות בדבר ומאידך בסימן רצג' כתב השו''ע שבשלושה כוכבים לילה גמור ופשט דבריו כמו המנהג שהיה רווח כאן בארץ ולכן קשה לומר שהשו''ע הכריע במוחלט כר''ת
דמוגוגיה...
היש אומרים זה על תוספות חול על הקודש... כמבואר בב"י שיש בזה מחלוקת בראשונים.
אמנם לגבי שיעור צאה"כ אין מחלוקת בזה הוא לכולי עלמא בב"י בכל החלקים לא מבואר רמז אפילו לשיטה נגד ר"ת.
אך אפשר לפרש שהרקיע מזהיר כעין אורה של יום - שיש מעט אור מעורבב עם חושך מפורש כתוב מזהיר כעין אורה של יום ולא כתוב כעין חושך בלילה
מזהיר כעין אורה של יום היינו שיש מעט אור בשמים פשוט. וכך הבין השו"ע.
אי אפשר לדמות עלות השחר לבין השמשות כי רב המרחק מאוד
ראשית הרמב''ם כתב להדיא שכל מצוות היום שעשה אותם מעלות השחר יצא בדיעבד ואין זה דומה כלל לבין השמשות ששם הדין שהדבר ספק גמור
וכן בעלות השחר מיד שעולה השחר הדין הוא שעתה עלות השחר ואין שום שלב של ספק כלשהו משא''כ בבין השמשות - ולכן הדימו הזה בין הין השמשות לבין עלות השחר הוא דימו מוטעה משום שאין דיניהם אותו דין כלל
שוב אתה מגיע מנקודות הנחה שלך.
כל הראשונים הבינו שהגמרא בפסחים היא להלכה ולכן שם מוזכר שיש דימיון מחולט בין עלות השחר לצאה"כ.
וכבודו רוצה לומר שהתמונות הנ''ל של בין השמשות זהו ההכספה ???? אנחנו חולקים על השמש בצהרי היום
אכן זו ההכספה.
אינני יודע לא בדקתי
עוד מעט מגיע בין הזמנים תעשה קצת מחקר.
היא הנותנת ...
?
 
דמוגוגיה...
היש אומרים זה על תוספות חול על הקודש... כמבואר בב"י שיש בזה מחלוקת בראשונים.
אמנם לגבי שיעור צאה"כ אין מחלוקת בזה הוא לכולי עלמא בב"י בכל החלקים לא מבואר רמז אפילו לשיטה נגד ר"ת.
אם זה דמגוגיא אצלך מהו א''כ הלא דמגוגיה ???
המקור שממנו לומדים שהשו''ע פסוק כר''ת זהו מסימן רסא' - וזה ברור למבין (ומה שייך שבשאר הסימנים אין רמז נגד שיטת ר''ת)

מזהיר כעין אורה של יום היינו שיש מעט אור בשמים פשוט. וכך הבין השו"ע.
חזק וברוך
על זה יש לומר האומרים לחושך אור ולאור חושך - אין באפשרותי להאריך בהבנת הנקרא
חלילה לנו שהשו''ע יפרש כך

אכן זו ההכספה
כהנ''ל

כל הראשונים הבינו שהגמרא בפסחים היא להלכה ולכן שם מוזכר שיש דימיון מחולט בין עלות השחר לצאה"כ.
מה אני מקשה ומה אתה משיב ?
מעלות השחר הרי זה יום (לדעת הרמב''ם יום בדיעבד) וכי מהשקיעה זה לילה ?
ואם תאמר שזה יום גמור עד בין השמשות הרי לרמב''ם צריך שיהיה יום בדיעבד ולא יום גמור ? מה לא ברור.
מה עוד שבין השמשות זה ספק יום ספק לילה וכי יש לך ספק בבוקר במעבר בין הלילה ליום ??? מה לא ברור ומפורש

עוד מעט מגיע בין הזמנים תעשה קצת מחקר.
אפשר
עכ''פ אותם הקוראים לתמונות הנ''ל שהם מזהירים כעין אור יום פשוט שאפשר שהם יראו ציפורים בדיוק כפי שהם רוצים לראות

?
 
אם זה דמגוגיא אצלך מהו א''כ הלא דמגוגיה ???
המקור שממנו לומדים שהשו''ע פסוק כר''ת זהו מסימן רסא' - וזה ברור למבין (ומה שייך שבשאר הסימנים אין רמז נגד שיטת ר''ת)
קודם כתב טענה שרואים שאתה לא מעיין בב"י שמרן כתב זאת בשם י"א!!! הי"א מתייחס לתוספות שבת ולא לצאה"כ.
עניתי לך שאין בכל הב"י זכר לשיטה שסותרת את ר"ת תביא לי מקום אחד שהוא מזכיר רמב"ם נגד ר"ת מישהו אחד מהפוסקים ואדרבה רואים מדברי הסמ"ג שהבאתי לעיל וכן בב"י שהרמב"ם ס"ל כר"ת... ועל זה לא ענית אלא קראת דמגוגיה לתפוס סימן רצג' שאפילו אינך יודע מה הם הכוכבים הבינונים וכתבת שמרן חזר בו דברי שטות הבל (אחר המחילה).
כל האחרונים הקדמונים הבינו בדעת מרן שהוא סובר אפילו לקולא, וכבר דחה הגרע"י דברי האומרים שהשו"ע לא ס"ל כר"ת. מספיק עם הבורות הזאת...
מרן חזר בו בהלכות מילה כי לא פירש שיש שתי שקיעות! איזה שטויות המעיין בב"י יראה שמקור הדין הוא בעל העיטור הפותחו במקורו רואה שאחרי שתי שורות כתב כר"ת.
איזה מבין עניין??? מילא על רבני אשכנז שלא דרו בארץ החרשתי אבל על השו"ע ושאר אחרונים שדרו בארץ הקודש עשית אותם כמחטיאי הרבים שמתירים לעשות מלאכה עד 58.5 לאחר שקיעת גלגל החמה, בצאת השבת התיר לעשות מלאכה אחרי חצי שעה... מספיק ודי והותר...
חזק וברוך
על זה יש לומר האומרים לחושך אור ולאור חושך - אין באפשרותי להאריך בהבנת הנקרא
חלילה לנו שהשו''ע יפרש כך
חלילה לפרש כך שהרי התיר בסימן רסא לעשות מלאכה עד 58.5 דקות אחר השקיעה, ולפי הבנתך הזמן הזה הוא כבר לילה גמור!!!
כנ"ל
מה אני מקשה ומה אתה משיב ?
מעלות השחר הרי זה יום (לדעת הרמב''ם יום בדיעבד) וכי מהשקיעה זה לילה ?
ואם תאמר שזה יום גמור עד בין השמשות הרי לרמב''ם צריך שיהיה יום בדיעבד ולא יום גמור ? מה לא ברור.
מה עוד שבין השמשות זה ספק יום ספק לילה וכי יש לך ספק בבוקר במעבר בין הלילה ליום ??? מה לא ברור ומפורש
איני זוכר כרגע את המקור המדיוק נראה לי שזה רד"ק שכתב שהטעם שאין בין השמשות בבוקר משום שכאשר אדם נמצא בחושך מוחלט האור נרגש הרבה יותר, ולא כמו שמתחיל תהליך של החשכה שהעין מתרגלת לתהליך החשכה.
ומאי נפקא מיניה לעניין דידן?
אפשר
עכ''פ אותם הקוראים לתמונות הנ''ל שהם מזהירים כעין אור יום פשוט שאפשר שהם יראו ציפורים בדיוק כפי שהם רוצים לראות
דברי ליצנות... כבר האשל אברהם העיד שראה עורבים לאחר השקיעה.
אני גם מאמין שלא בדקת עד מתי יש אדמומית במזרח, אז כדי שתבדוק גם את זה... (כ-14 דקות).

אם היית לומד את הסוגיא מהשורשים ופותח את כל לשונות הראשונים היית מבין שלא אלו הטענות האמתיות שיש בסוגיא הזאת, אבל אין סיבה לגלות לאנשים שרוצים להכשיל את עם ישראל שלא יחמירו כר"ת.
אני מאמין שהזמן שלך ושלי יקרים ואיני רואה טעם להמשיך זהו שיח חרשים, עכ"פ דעתי האישית שאי אפשר להכריע בסוגיא זאת עד שיגיע משיח, והסיבה איני מגלה כנ"ל, אמנם לנו הספרדים אין להקל נגד השו"ע בשום אופן.
 
חזור
חלק עליון