??ועכ"פ -
למעשה הינך רואה שהמג"א כך מפרש את הלבוש, פלג לפני שקיעה שניה.
ולא הבנתי מ"ש שהנץ הוא לפני הזריחה, כדי לכוון בדיוק את החצות באמצע (אם החישוב מהשקיעה השניה) צריך שהנץ יהיה רבע שעה אחרי הזריחה, ודוק
וכיון שנתברר שהוא טעות גמור, לא שייך ללכת לפי שיטה זו, וממילא יש לילך לפי הפלג של 18 או של 3.75לענ"ד ממש לא. המנין הוא מעה"ש לצה"כ, רק שהם סברו שיש אז יב שעות שוות ביומי ניסן ותשרי.
הגר''א לא דחה את ר''ת מכוח זה, אלא מקושיות אחרות.אם כדבריך שיש אפשרות להכניס בדבריהם את החשבון מנץ לשקיעה, מדוע לא תירץ כן הגר"א?
אבל הראשונים טעו במציאות, ובודאי 100% שאם היו יודעים את מה שכל ילד בן 3 היום יודע, שיש 12 שעות מהנץ לשקיעה ביום שוה, היום חוזרים בהם.הרי זה לא דבר פשוט לחלוק על ראשונים, (גם לשיטת הגר"א והשאג"א והחזו"א שאפשר לחלוק על ראשונים מ"מ זה רק במקום שהם לסברתם לא רואים שום דרך ליישב, ברור שגם לשיטתם זה לא כמו לחלוק על אחרון)
שוב, הגר''א לא חדה את ר''ת מחמת הוקשיא הזו.ואדרבה מעצם דבריהם רואים שאי אפשר לומר שהיום ממשיך ודאי עד ג' מילין ורבע אחרי שקיעה ראשונה ולהשאר עם זה שמנין השעות הוא מהנץ לשקיעה. נכון, אני מבין שיטתך שאדרבה זה גופא יהיה היישוב על קושיית הגר"א, אבל לענ"ד איך תירוץ כזה פשוט לא תירץ הגר"א והחזו"א והעדיפו לדחות את ר"ת, על כרחך שסובר שאי אפשר לשלב בין הדברים.
שוב, לא דחו את ר''ת מחמת זה.והטעם כנ"ל דאם זה יום גמור איך ניתן לומר שמסתיימים אז שעות היממה ושונה הדבר מעלות השחר שאין לו דיני יום לענין לכתחילה. וכנ"ל
ומ"ש מדוע לא הוכיחו האחרונים את ראייתם מסי' רסא י"ל חדא דסי' רלג קדום הוא לסי' רסא ואם ניתן להוכיח משם אז יוכיחו משם ועוד דבסי' רלג מבואר שהחשבון הוא לפני צה"כ ולאפוקי לפני שקיעה שניה, כלומר, לאפוקי משיטת המג"א בלבוש וכנ"ל, אבל לומר שהמנין הוא משקיעה ראשונה שאז יום גמור הוא י"ל דלא עלה על דעתם לומר כן.
איזה פולמוס ?נכון אבל אם באנו לדון על פי המציאות בחוץ, אין לדבר סוף, ודאי הינך יודע את כל הפולומוס הענק שיש סביב זה.
דבר ברור בכל הש''ס ראשונים ואחרונים שאין לנו אלא מה שענינו רואות, ויש לתהחשב במציאות.
וזה בדיוק מה שכתבתישוב, בהכרח לפי הרמב''ן שאלו שעות של 75 דק'.
כי המג''א נמשך אחר התרומת הדשן, שטעה טעות גמור, ולכן אין להתחשב בזה כללועכ"פ נמצא מדבריך שאתה לא הולך כהמג"א בפירוש דברי הרמב"ן. דהוא ודאי למד שמיל הוא 18 דק', ולכן לא כתב חלק אחד משש עשרה, אלא חלק אחד מעשרים, וכנ"ל.
ועוד, דהשו"ע ראה את דברי הרמב"ן הנ"ל בתורת האדם וכפי שכתב בב"י בסי' רסא, ועם כל זה סתם בפשיטות בכמה מקומות (ומהם באו"ח ס' תנט, וביו"ד סי' סט) ששיעור מיל הוא 18 דק', בפשטות נראה מדבריו שגם הוא למד שאין כלל הכרח לומר שהרמב"ן לא מסכים עם שיעור מיל 18 דק'. ודוק.