ראה ברכי יוסף סימן תקנא אות יב
שמקשה סתירה בין המעשה הנ"ל לבין מה שכתב בשער הכוונות
וכנראה שלזה התכוון מרן שליט"א שעשה היפך מרבו
ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנא ס"ק יב
יב. אם לקח בין המצרים פרי חדש ובירך עליו ברכת הפרי, יברך ברכת שהחיינו. מהר"י ן' נעים, הובא בתשו' הרב כנה"ג ח"ב א"ח סי' ל"ד, והסכים עמו הרב כנה"ג שם סי' ל"ה. וכן יש לדקדק מלשון מהרח"ו זצ"ל בספר הכוונות (דף פט ע"ג) שכתב וז"ל, גם צריך להזהר למנע מלאכול בימים ההם שום פרי חדש ושלא ללבוש שום מלבוש חדש, כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו, וכמו שנזכר ענין זה בספרי הפוסקים, וענין זה נוהג אף בשבתות ור"ח אב, עכ"ל.
הרי שכתב דצריך להזהר להמנע מלאכול וכו', משמע דהזהירות הוא מלאכול, אבל אם הוא נצרך לאכול, כנדון זה דכבר בירך ברכת הפרי, יברך שהחינו. וכי האי גוונא דקדקו מהר"י ן' נעים והרב כנה"ג בתשו' הנז' מלשון ספר חסידים סי' (תתמ"ג) {תת"מ}, ע"ש. והכי משמע מסוף דברי מהרח"ו שכתב כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו, נראה דאם אוכל צריך לברך ברכת שהחיינו. אמנם ראתה עיני לרב המקובל מהר"י צמח זלה"ה בהגהותיו לא"ח כ"יח שכתב וז"ל, ספר לי בנו של הרב ז"ל [כמה"ר] שמואל נר"ו, כי הוא זוכר שפעם אחת היו חכמי הדור אוכלין בשלחן אביו והפצירו בו לאכול פרי חדש ואכל אותו בלי ברכת שהחיינו, עכ"ל. וק"ק דמדברי עצמו בספר הכונות משמע להפך.
אבל לכאו' אפשר ליישב דכוונ' המהרח"ו שלא יאכל כדי שלא יצטרך לברך ויאלץ להימנע מלברך, [וכנ' דזה היה דוחק לברכ"י ליישב].
ובהערות שם הביא שבשו"ת יוסף אומץ סי' נ"ו תמה רבינו על סיפור זה, איך אכל ללא שיבירך שהחיינו. ותו מה זה שהפצירו בו וכו' איך אכלו הם. ומדוע העבירוהו על דעתו. ואיך מהרח"ו זלה"ה שמע להם ואכל וכו'. וכתב שיש לעשות אוקימתות דהיה בשבת, או שלא היה מצוי הפרי אח"כ, או שהיה מהרח"ו קצת חולה. אבל הדבר קשה על מהר"י צמח שסתם הדברים. הן אמת דמה שאכל מהרח"ו ללא שהחיינו אינו קשה, דהא ברכת שהחיינו רשות היא, כמ"ש מרן בב"י סי' רכ"ה וכו'. ואמנם כך מפרש בשלטי הגיבורים דשהחיינו רשות היינו על הברכה, אבל רבים מפרשים שאינו על הברכה אלא על שאינו חייב לאכול, אבל אם רוצה לאכול חייב לברך שהחיינו, וזו כוונת מרן וכו'.