האם מרן הראשל"צ שליט"א חולק על אביו זצ"ל או שפשוט חזר בו?
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 18
ודאי שנכנסת למחלוקת, דלפי הרמא אתה צריך לברך כעת שהכל.
הוא אומר כאן לברך על השקד ולכוין לא לפטור את השוקולד ושאם לא כיון לא יברך על השוקולד, זה בכלל דלא כהרשל''צ.
יוסף דהן
Well-known member
אם הילקו'י כתב לעי' בדבריו אז מצוה לשמוע לדברי חכמים
ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הערות סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים
ו) הנה כבר נהגו מקדמת דנא לברך על השוקולד שהכל, כמו שכתבו האחרונים, וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ג' סימן לא), ועוד. אלא שבספר פחד יצחק (ערך קיקולאטה) הביא חליפת מכתבים בין היד מלאכי למחבר, שהיד מלאכי בשם רבו סבירא ליה שברכתו בורא פרי העץ, והפחד יצחק סבירא ליה שברכתו שהכל. והטעם שיש לברך עליו בורא פרי העץ, הוא על פי מה שנתבאר (לעיל סימן רב הערה יג) דתמרים שריסקם ועשה מהם עיסה, מברך עליהם בורא פרי העץ. ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן כט) והובא במשנה ברורה (סימן רב ס"ק מד), וז"ל: רוב אכילת אותם פירות הוא על ידי ריסוק. ע"כ. גם בשו"ת מנחת שלמה (סימן צא אות ב), כתב לפקפק על המנהג שנהגו לברך על השוקולד שהכל, דבשלמא על משקה קקאו ניחא מה שמברכים שהכל, כמבואר בשערי תשובה סימן רב ס"ק יט, אבל שוקולד הרי הוא ממש אוכל גמור, ומבואר להדיא בשלחן ערוך (אורח חיים סימן רג סעיף ז), שעל בשמים שחוקים ומעורבים עם סוכר, הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותם בשמים. ובמגן אברהם (ס"ק יח) כתב, דכיון שהדרך הוא לכתוש ולשחוק, הרי הם חשובים כקיימי במילתייהו. ואם כן גם קקאו הדרך לאכלו רק על ידי כתישה וריסוק, ויש לברך על זה בורא פרי העץ אם הקקאו הוא עיקר, וכל שכן אם הוא הרוב. [ולא דמי לקפה שהרוב הוא המים]. וע"ש שהתפלא בעיקר על הספרדים הנוהגים כדעת מרן השלחן ערוך, ולדידיה הא בתמרים שמיעכן צריך לברך בורא פרי העץ, ואם כן גם בנידון דידן צריך לברך על השוקולד בורא פרי העץ. [ואף שכיום מערבים בשוקולד שאר תמציות וסוכר, ואין הקקאו עצמו אלא כ - 40 אחוז מהתערובת, מכל מקום לכאורה דמי למה שכתב מרן השלחן ערוך בסימן רד (סימן יא, וסימן רג שם), שורדים ועשבים שמרקחים בדבש, הם העיקר, ומברך בורא פרי האדמה. ע"ש]. ושוב כתב שם ליישב המנהג, דכיון שהקקאו עצמו אינו נאכל כלל כמות שהוא חי, והדרך לערבו באופן שהוא המיעוט, לכן גם בכהאי גוונא שאינו מיעוט, כיון שאין דרכו באכילה אלא על ידי תערובת, אין לזה חשיבות לברך עליו בורא פרי העץ, אלא שהכל. ע"ש. גם בשו"ת משנה הלכות חלק ו' (סימן לח), הליץ על המנהג שמברכים על השוקולד שהכל משום שאין הדרך לאכול השוקולד כמות - שהוא אלא עם סוכר מטובל ומוטעם, ופעמים שהסוכר הוא באמת הרוב ולא השוקולד, אלא כעין נותן טעם, ועל כל פנים הוה ליה זה וזה גורם, וכיון שעל הסוכר נהוג עלמא לברך שהכל, וכדעת הרמב"ם, הכי נמי לענין השוקולד. ע"ש. אלא שכבר העיר עליו בספר מקור הברכה (עמוד נא), דאדרבה הסוכר בא למתק השוקולד ולהטעימו, ולא להיפך. וע"ש מה שהאריך בזה, ותמה על האגרות משה הנ"ל, שכתב לענין צימוקים המחופים בשוקולד, שיברך בורא פרי העץ על הצימוקים, ואחר כך יברך שהכל על השוקולד, ולמה לא חשש בזה לברכה לבטלה, דשמא ברכת השוקולד בורא פרי העץ, ומה שבירך על הצימוקים ברכת העץ יפטור השוקולד. [ועיין במאמר מרדכי (סימן רג סק"ג) ובדברי מרדכי שם, שכתבו, שכל שיש ספק בברכתו אין לאכלו עם פרי העץ ודאי, משום ברכה שאינה צריכה אפילו יקדים את הספק. ע"ש. וראה עוד בשו"ת נצח יוסף סימן יח. ע"ש]. ושם ציין לדברי חכ"א שר"ל עפ"ד רבינו יונה (ברכות לז ב) שהקשה, אמאי מברכין שהכל על פת קטניות, ולא בורא פרי האדמה. ותירץ, דהכא מפני מעלתו ירד, שכיון שנשתנה ויצא מתורת פרי אין אנו יכולין לומר עליו בורא פרי האדמה, וברכת הפת אין אנו יכולים לומר גם כן, אלא בחמשת המינים, על כן אנו מברכין עליו הברכה שכוללת הכל, ואפילו את הפת כדתנן (ברכות מ א) ועל כולם אם אמר שהכל יצא, נמצא שמפני שהגיע לשם פת חל עליו ברכת שהכל שכוללת הפת אף על פי שהיא גרועה. ואם כן יש לומר דהוא הדין בשוקולד שנשתנה ויצא מתורת פרי ולכן מברכין שהכל. וראה מה שכתבנו לעיל סימן רב הערה ט"ו, בדין ברכת הקאמרדין. ודון מינה לנ"ד. ודו"ק. ועיין בספר ברכת יוסף ידיד חלק ב' (דף כו) מה שכתב בענין הקאמרדין, דפנים חדשות באו לכאן, וקנה לו צורה אחרת וקנה לו שם לעצמו וכו'. ולכאורה י"ל כן גם בשוקולד הנעשה מאילן הקקאו. וראה בזה באורך באהלי שם על ברכות. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי חלק ז' (סימן כז אות ב). ועל כל פנים אף שהמנהג פשט לברך על השוקולד שהכל, אם בירך עליו בורא פרי העץ, יצא ידי חובת הברכה, וכן יש להזהר שאם אוכל פרי עץ ושוקולד, שנכון לברך בורא פרי העץ על הפרי ולכוין לפטור את השוקולד, לצאת ידי כל הדעות. ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ח (סימן כב). ע"ש.
ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הערות סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים
ו) הנה כבר נהגו מקדמת דנא לברך על השוקולד שהכל, כמו שכתבו האחרונים, וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ג' סימן לא), ועוד. אלא שבספר פחד יצחק (ערך קיקולאטה) הביא חליפת מכתבים בין היד מלאכי למחבר, שהיד מלאכי בשם רבו סבירא ליה שברכתו בורא פרי העץ, והפחד יצחק סבירא ליה שברכתו שהכל. והטעם שיש לברך עליו בורא פרי העץ, הוא על פי מה שנתבאר (לעיל סימן רב הערה יג) דתמרים שריסקם ועשה מהם עיסה, מברך עליהם בורא פרי העץ. ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן כט) והובא במשנה ברורה (סימן רב ס"ק מד), וז"ל: רוב אכילת אותם פירות הוא על ידי ריסוק. ע"כ. גם בשו"ת מנחת שלמה (סימן צא אות ב), כתב לפקפק על המנהג שנהגו לברך על השוקולד שהכל, דבשלמא על משקה קקאו ניחא מה שמברכים שהכל, כמבואר בשערי תשובה סימן רב ס"ק יט, אבל שוקולד הרי הוא ממש אוכל גמור, ומבואר להדיא בשלחן ערוך (אורח חיים סימן רג סעיף ז), שעל בשמים שחוקים ומעורבים עם סוכר, הבשמים עיקר ומברך עליהם כדין ברכת אותם בשמים. ובמגן אברהם (ס"ק יח) כתב, דכיון שהדרך הוא לכתוש ולשחוק, הרי הם חשובים כקיימי במילתייהו. ואם כן גם קקאו הדרך לאכלו רק על ידי כתישה וריסוק, ויש לברך על זה בורא פרי העץ אם הקקאו הוא עיקר, וכל שכן אם הוא הרוב. [ולא דמי לקפה שהרוב הוא המים]. וע"ש שהתפלא בעיקר על הספרדים הנוהגים כדעת מרן השלחן ערוך, ולדידיה הא בתמרים שמיעכן צריך לברך בורא פרי העץ, ואם כן גם בנידון דידן צריך לברך על השוקולד בורא פרי העץ. [ואף שכיום מערבים בשוקולד שאר תמציות וסוכר, ואין הקקאו עצמו אלא כ - 40 אחוז מהתערובת, מכל מקום לכאורה דמי למה שכתב מרן השלחן ערוך בסימן רד (סימן יא, וסימן רג שם), שורדים ועשבים שמרקחים בדבש, הם העיקר, ומברך בורא פרי האדמה. ע"ש]. ושוב כתב שם ליישב המנהג, דכיון שהקקאו עצמו אינו נאכל כלל כמות שהוא חי, והדרך לערבו באופן שהוא המיעוט, לכן גם בכהאי גוונא שאינו מיעוט, כיון שאין דרכו באכילה אלא על ידי תערובת, אין לזה חשיבות לברך עליו בורא פרי העץ, אלא שהכל. ע"ש. גם בשו"ת משנה הלכות חלק ו' (סימן לח), הליץ על המנהג שמברכים על השוקולד שהכל משום שאין הדרך לאכול השוקולד כמות - שהוא אלא עם סוכר מטובל ומוטעם, ופעמים שהסוכר הוא באמת הרוב ולא השוקולד, אלא כעין נותן טעם, ועל כל פנים הוה ליה זה וזה גורם, וכיון שעל הסוכר נהוג עלמא לברך שהכל, וכדעת הרמב"ם, הכי נמי לענין השוקולד. ע"ש. אלא שכבר העיר עליו בספר מקור הברכה (עמוד נא), דאדרבה הסוכר בא למתק השוקולד ולהטעימו, ולא להיפך. וע"ש מה שהאריך בזה, ותמה על האגרות משה הנ"ל, שכתב לענין צימוקים המחופים בשוקולד, שיברך בורא פרי העץ על הצימוקים, ואחר כך יברך שהכל על השוקולד, ולמה לא חשש בזה לברכה לבטלה, דשמא ברכת השוקולד בורא פרי העץ, ומה שבירך על הצימוקים ברכת העץ יפטור השוקולד. [ועיין במאמר מרדכי (סימן רג סק"ג) ובדברי מרדכי שם, שכתבו, שכל שיש ספק בברכתו אין לאכלו עם פרי העץ ודאי, משום ברכה שאינה צריכה אפילו יקדים את הספק. ע"ש. וראה עוד בשו"ת נצח יוסף סימן יח. ע"ש]. ושם ציין לדברי חכ"א שר"ל עפ"ד רבינו יונה (ברכות לז ב) שהקשה, אמאי מברכין שהכל על פת קטניות, ולא בורא פרי האדמה. ותירץ, דהכא מפני מעלתו ירד, שכיון שנשתנה ויצא מתורת פרי אין אנו יכולין לומר עליו בורא פרי האדמה, וברכת הפת אין אנו יכולים לומר גם כן, אלא בחמשת המינים, על כן אנו מברכין עליו הברכה שכוללת הכל, ואפילו את הפת כדתנן (ברכות מ א) ועל כולם אם אמר שהכל יצא, נמצא שמפני שהגיע לשם פת חל עליו ברכת שהכל שכוללת הפת אף על פי שהיא גרועה. ואם כן יש לומר דהוא הדין בשוקולד שנשתנה ויצא מתורת פרי ולכן מברכין שהכל. וראה מה שכתבנו לעיל סימן רב הערה ט"ו, בדין ברכת הקאמרדין. ודון מינה לנ"ד. ודו"ק. ועיין בספר ברכת יוסף ידיד חלק ב' (דף כו) מה שכתב בענין הקאמרדין, דפנים חדשות באו לכאן, וקנה לו צורה אחרת וקנה לו שם לעצמו וכו'. ולכאורה י"ל כן גם בשוקולד הנעשה מאילן הקקאו. וראה בזה באורך באהלי שם על ברכות. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי חלק ז' (סימן כז אות ב). ועל כל פנים אף שהמנהג פשט לברך על השוקולד שהכל, אם בירך עליו בורא פרי העץ, יצא ידי חובת הברכה, וכן יש להזהר שאם אוכל פרי עץ ושוקולד, שנכון לברך בורא פרי העץ על הפרי ולכוין לפטור את השוקולד, לצאת ידי כל הדעות. ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ח (סימן כב). ע"ש.
ברור שלא שיקר כי אכל את התפוח ומשום כך אפשר שהברכה לא חלה על השוקולד
יפה מאוד, שאלתי לא עליך, שאלתי על הראשל''צ.
זה לא עוזר לי, למה לדעת הראשון לציון לא יברך העץ?
יוסף דהן
Well-known member
לא הבנתי מה שאלתך על הרשלצ
מדוע אינך חושב שאם מברך על עץ ומכוון להדיא לפטור התפוח זה לא לכל הדעות?? הרי המקרה שכתבת שהברכה חלה על זה וכו' זה בסתמא ופה יש לו כווונה להדיא לפטור את השוקולד ובזה מי אמר שלא יתפס עם כזו כוונה? אני אגיד לך למה התכוונת
יש דין שאם מברך מזונות ומתכנן לפטור לחם שיאכל עוד מעט אפי' בדיעבד לא פוטר היות והברכה כבר חלה אך זה לא מספיק כי בשאר דברים כוונה להדיא מועילה אלא בלחם הטעם שלא יכול להיות ברכה פשוטה ממנו שתפטור את הברכה הכי חשובה את המוציא
עוד דוג' למה שרצית להגיד ברכה חלה וכו' בסי' רו שנפל תפוח מידו וכו' יש חילוק בסתמא ברך או חשב רק עליו ואם יש לפניו או במקום אחר אך זה רק דומה ולא קשור כאן ממש
במעין אומר לא כך היות ויש מנהג שהכל
מדוע אינך חושב שאם מברך על עץ ומכוון להדיא לפטור התפוח זה לא לכל הדעות?? הרי המקרה שכתבת שהברכה חלה על זה וכו' זה בסתמא ופה יש לו כווונה להדיא לפטור את השוקולד ובזה מי אמר שלא יתפס עם כזו כוונה? אני אגיד לך למה התכוונת
יש דין שאם מברך מזונות ומתכנן לפטור לחם שיאכל עוד מעט אפי' בדיעבד לא פוטר היות והברכה כבר חלה אך זה לא מספיק כי בשאר דברים כוונה להדיא מועילה אלא בלחם הטעם שלא יכול להיות ברכה פשוטה ממנו שתפטור את הברכה הכי חשובה את המוציא
עוד דוג' למה שרצית להגיד ברכה חלה וכו' בסי' רו שנפל תפוח מידו וכו' יש חילוק בסתמא ברך או חשב רק עליו ואם יש לפניו או במקום אחר אך זה רק דומה ולא קשור כאן ממש
אכן הרב בטבול סובר כך
במעין אומר לא כך היות ויש מנהג שהכל
אם המנהג שהכל אז כבר יהיה עדיף לברך שהכל על השוקולד לפני התפוח. ואכמ''ל.
לברך העץ גם כשאוכלו לבדו?
נושאים דומים בפורום
